אבי מוגרבי
 | |
| לידה | 9 במאי 1956 (בן 68) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| עיסוק | במאי קולנוע |
| מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב |
| בן או בת זוג | תמר ברגר |
| מספר צאצאים | 2 |
| פרסים והוקרה | פרס קונרד וולף (2009) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אברהם מכאל (אבי) מוגרבי (נולד ב-9 במאי 1956) הוא במאי קולנוע ואמן ישראלי, המתרכז ביצירת קולנוע תיעודי, לעיתים בעל אופי ניסיוני, ולרוב בעל אמירה ביקורתית נוקבת על החברה הישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוגרבי, בנם של רבקה, ילידת גרמניה ואשת העלייה החמישית, וגבריאל מוגרבי, יליד סוריה, איש אצ"ל, מאנשי העלייה הרביעית, ומבעלי קולנוע מוגרבי בתל אביב, למד פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב בין 1979 ל-1982, ואמנות במדרשה לאמנות ברמת השרון. במלחמת לבנון הראשונה סירב לשרת ונשלח לכלא.
מוגרבי שימש עוזר במאי במספר הפקות בינלאומיות כסרטו של קוסטה גברס "חנה ק." והסרט "מחץ הדלתא", ובמספר סרטים ישראליים, בהם "אבא גנוב", או "צעד קטן" (2002) של הבמאי שחר סגל, ותסריטאי הסרט "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" (1992). מוגרבי הוא גם אמן ויוצר במדיום הוידאו. עבודת וידאו שלו בשם "מאחור" הוצגה במוזיאון הרצליה. הוא מורה לווידאו ארט בבית הספר בצלאל, מורה לקולנוע בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה ומנחה בסדנת בימוי תיעודי במכללה האקדמית ספיר בשדרות.
בשנת 1989 התחיל ביצירת סרטים תיעודיים, בהם הוא לרוב המפיק, הצלם והבמאי, אשר זכו לשבחים רבים ולפרסים ישראליים ובינלאומיים.
סרטו "יום הולדת שמח מר מוגרבי" זכה בפרס היוצר המצטיין בפסטיבל דוקאביב בשנת 1999, ובמקום השני בפסטיבל הסרט הדוקומנטרי ביאמאגאטה. "נקם אחת משתי עיני" זכה בפרס אמנסטי לסרטים העוסקים בזכויות אדם, המוענק במסגרת פסטיבל רוטרדם לקולנוע, כן זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע של מרסיי ונבחר להציג במסגרת רשמית בפסטיבל קאן (מחוץ לתחרות). הסרט "אוגוסט" זכה בפרס בקטגוריית "סרט השלום" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין[1].
בשנת 2003, צילם בעיירה הפלסטינית עזמוט סרט תיעודי קצר[2], שהוקרן במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין בשנת 2004[3].
מוגרבי הוא חתן פרס קונרד וולף לשנת 2009 הניתן מטעם האקדמיה לאמנויות בברלין[4].
חבר דירקטוריון בארגון "שוברים שתיקה".
בשנת 2015, היה בצוות השיפוט של הסרטים הקצרים בפסטיבל ברלין[5].
בשנת 2021 זכה בפרס שולמית אלוני על סרטו "54 השנים הראשונות".[6]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוגרבי נשוי לד"ר תמר ברגר, חוקרת ופעילת שמאל, ולהם שני בנים.
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "גירוש" (1989) - סרט קצר בן 12 דקות
- "השחזור" (1994), עוסק בפרשת רצח דני כץ. סרט בן 50 דקות.
- "איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את אריק שרון" (1997), מתאר כיצד מוגרבי, איש שמאל כהגדרתו העצמית, נשבה בקסמיו של אריק שרון, בשנים בהן היה שרון סמל לימין הישראלי. סרט בן 61 דקות.
- "יום הולדת שמח, מר מוגרבי" (1999) - סרט תיעודי על ציון שנת היובל למדינת ישראל (בתאריך יום הולדתו של מוגרבי), ובמקביל ציון שנת היובל לאירועי הנכבה.
- "אוגוסט" (2002) - "פורטרט הזוי, מוטרף, משעשע וקודר של חודש אוגוסט".
- "חכה, זה חיילים, אני חייב לנתק עכשיו" (2002). יצירת וידאו בת 13 דקות.
- "Detail" (ללא כותרת בעברית) (2004)
- "נקם אחת משתי עיני" (2005) - מסע אישי תיעודי בעקבות מיתוס המצדה, מיתוס שמשון הגיבור, ועיסא, תושב אל בירה הנצור בביתו בימי מבצע חומת מגן, ומזדהה עם המחבלים המתאבדים[7][8].
- Z32 (2008) - דרמה מוזיקלית[9]. הסרט התחרה בפסטיבל הסרטים של ונציה[10].
- "פעם נכנסתי לגן" (2012)[11].
- "בין גדרות" (2016) - תיעוד סדנת תיאטרון של מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן, הכלואים במתקן חולות[12]. הסרט הוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין[13].
- "54 השנים הראשונות" (2021) - הסרט הוצג בברלינלה, פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין[14].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבי מוגרבי, סרטונים בערוץ היוטיוב
אבי מוגרבי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אבי מוגרבי, באתר AllMovie (באנגלית)
אבי מוגרבי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אבי מוגרבי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הסרט "איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את אריק שרון, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:01:21)- אבי מוגרבי, המזרח התיכון הישן והנוסטלגי של אבי מוגרבי, באתר ynet, 6 בפברואר 2013
- אבי מוגרבי בריאיון עם יונתן אמיר, באתר "רשימות"
- נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, מביימים ובוכים, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2008
- שמוליק דובדבני, שיר כאב, באתר ynet, 20 באוגוסט 2008
- סיגל אשד, האישה מאחור, על עבודת הווידאו של אבי מוגרבי, סטודיו - כתב עת לאמנות גיליון 118
- רן טל וענת אבן, ריאיון עם אבי מוגרבי, תקריב 02
- שי גינזבורג, מחקר האלימות: סרטיו של אבי מוגרבי, תקריב 02
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם אבי מוגרבי, באתר iCast, 3 במרץ 2014- אבי מוגרבי מתארח בפודקאסט גל חד"ש, מטעם חד"ש, בשיחה על קולנוע ככלי לשינוי חברתי, 12 ביולי 2020
שני ליטמן, אבי מוגרבי: "אף סרט שלי לא הצליח לחדור בישראל", באתר הארץ, 29 בספטמבר 2021
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "אוגוסט", סרטו של אבי מוגרבי, יוקרן בבכורה בפסטיבל ברלין, באתר הארץ, 16 בינואר 2002
- ^ דנה גילרמן, עדות מצונזרת מצומת עזמוט, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2003
- ^ ציפי שוחט, לראשונה: סרט ישראלי פותח את המסגרת "פנורמה" בפסטיבל הקולנוע בברלין, באתר וואלה, 6 בפברואר 2004
- ^ פרס קונרד וולף יוענק לאבי מוגרבי, באתר ynet, 18 באוקטובר 2009
- ^ נירית אנדרמן, אבי מוגרבי יהיה בצוות השיפוט של הסרטים הקצרים בפסטיבל ברלין, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2015
- ^ אתר פרס שולמית אלוני
- ^ אורי קליין, מוגרבי בסדר, אנחנו בסדר, באתר הארץ, 27 ביולי 2005
- ^ יהושע סימון, תמות נפשי עם מצלמת וידיאו, באתר גלובס, 18 ביולי 2005
- ^ אורי קליין, מופע האימים של אבי מוגרבי, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2008
- ^ מרב יודילוביץ', סרטו של אבי מוגרבי יתחרה בפסטיבל ונציה, באתר ynet, 29 ביולי 2008
- ^ אורי קליין, פנטסיית המזרח התיכון הישן של אבי מוגרבי, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2012
אביה כהן, פנטזיה לא מהגלקסיה שלנו, באתר "העוקץ", 19 בינואר 2013 - ^ ורד לי, אבי מוגרבי לא מוכן לוותר על הצופים, באתר הארץ, 23 ביוני 2016 מיכאל הנדלזלץ, "תיאטרון מחוקק חולות": בעיית הפליטים, באתר הארץ, 28 במאי 2016
- ^ נירית אנדרמן, סרטים של אבי מוגרבי ודנאי אילון יוקרנו בפסטיבל ברלין, באתר הארץ, 20 בינואר 2016
- ^ שני ליטמן, אף סרט ישראלי שלי לא הצליח לחדור לישראל, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2021