אברהם רונאי

אברהם רונאי
Rónai András

אברהם רונאי בשנות ה-40
לידה	14 בספטמבר 1932 בודפשט, ממלכת הונגריה
פטירה	28 באפריל 2005 (בגיל 72) רמת גן, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1941–2005 (כ־64 שנים)
פרופיל ב-IMDb

אברהם רונאי (בהונגרית: Rónai András, ‏14 בספטמבר 1932 – 28 באפריל 2005) היה שחקן תיאטרון "הבימה" ושחקן קולנוע ישראלי^[1].

הוא נולד בשם אנדראש רונאי (András Rónai) בבודפשט שבהונגריה. בגיל 9 התקבל לתיאטרון הילדים של הדוד לאקנר של הסופר התסריטאי והבמאי ארתור לאקנר ומגיל 10 החל להופיע שם בתפקידים ראשיים. התיאטרון נסגר בעקבות פלישת גרמניה להונגריה במרץ 1944 ורונאי הוסתר מן הנאצים על ידי הונגרים-נוצרים. שימש כקשר בין קבוצות אנשי בית"ר במחתרת. מאוחר יותר ניצל בזכות פועלו של האיטלקי ג'ורג'ו פרלסקה (שהתחזה למיופה הכוח הספרדי בבודפשט). התיאטרון נפתח שוב ב-1945, לאחר שחרור הונגריה בידי הצבא האדום ורונאי שב להופיע בו. שם גם קיבל הכשרה דרמטית. בשנת 1946 נמנה עם השחקנים הראשיים בסרט הקולנוע המצליח "אי שם באירופה" (Valahol Európában) בבימויו של גזה רדבאני (Géza Radványi). הוא הופיע בעוד כמה סרטים, כשהבולט ביניהם היה "הדרך לחופש", ובמקביל המשיך להופיע גם בתיאטרון ובאופרטה.

ב-1949 עלה ארצה והתקבל לכפר החורש. כשהתגייס לצה"ל שירת בלהקת הכרמל^[2], ובהמשך שימש כקצין תרבות בקצין העיר תל אביב.

לאחר שחרורו שיחק בתיאטרון הקאמרי במשך שנה. ב-1951 עבר לתיאטרון "האוהל" שם שיחק במשך עשר שנים. ב-1961 עבר לתיאטרון הבימה שם שיחק עד שנת 1994. בשנתיים האחרונות לפני יציאתו לגמלאות, בשנת 1996, שיחק בתיאטרון חיפה. במהלך הקריירה שלו בתיאטרון הופיע בעיקר בהצגות: "הכתובה", "סאלח שבתי", "פילומנה", "בית ספר לנשים", "אלדורדו", "ריצ'רד השלישי", "נשי וינדזור העליזות", "מעגל הגיר הקווקזי" (1987)^[3], "המלך מתיא הראשון", "אמא קוראז'", "גם הוא באצילים", "טרוילוס וקרסידה", "אדם הוא אדם", "דונה גרציה", "שוויק במלחמת העולם השנייה", "דרך הטבק", "רומולוס הגדול", "מארה סאד", "החתול והכנרית", "מתחת לגשר", "לעולם לא מאוחר", "האידיוטית", "עסק משפחתי", "חנות בפינת הרחוב", "בקץ הימים" (1972)^[4], "הבית" (1972). תפקידו האחרון בתיאטרון היה בהצגה "12 המושבעים".

רונאי גם תרגם מספר מחזות והופיע בהצגות בהונגרית. במלחמת יום הכיפורים התנדב לצה"ל וצורף לצוות בידור מתנייע בו היו גם ריקי גל, מני בגר ויוני נמרי.

במקביל לתיאטרון השתתף רונאי בתסכיתים ברדיו, שאת חלקם גם תרגם, כמו כן שיחק בסרטים רבים ביניהם: "חולות לוהטים" (1960), "פיצוץ בחצות" (1965), "שני קוני למל" (1966), "האם תל אביב בוערת?", "נס בעיירה" (1968), "תעלת בלאומילך" (1969), "מרגו שלי" (1969) "42:6 - בן-גוריון" (1970), "אריאנה" (1971), "שוד הטלפונים הגדול" (1972), "נורית" (1972), "קזבלן" (1973), "שרית" (1974), "חגיגה בסנוקר" (1975), "בדרנית בחצות" (1977), "מבצע יונתן" (1977), "השועל בלול התרנגולות" (1978)," "לא לעלות יותר" (1979), "העיט" (1981)^[5], "הדודה מארגנטינה" (1984), ו"קומפוט נעליים" (1985).

בתחום הציבורי נמנה רונאי על הנהלת תיאטרון האהל בשנים 1960–1963, היה חבר בנאמנות תיאטרון הבימה מ-1978 ועד 1994 וכן ייסד את אגודת הידידות ישראל-הונגריה ושימש בה כמזכ"ל.

אברהם רונאי נפטר ב-2005 בביתו ברמת גן לאחר מחלה ונטמן בבית העלמין ירקון^[1]. הוא הותיר אחריו את רעייתו ליה, ששימשה כמזכירת תיאטרון הבימה. לזוג לא היו ילדים.

• פרס נורדאו לשחקן המצטיין מקרב עולי הונגריה, 1963
• שחקן השנה מטעם המועצה לתרבות ואמנות (משרד החינוך), 1972
• פרס קלצ'קין, 1989
• פרו קולטורה - אות הוקרה מטעם ממשלת הונגריה, 1992

• אברהם רונאי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אברהם רונאי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אברהם רונאי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• אברהם רונאי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• אברהם רונאי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אברהם רונאי, בארכיון הבימה
• אברהם רונאי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב