אגם מיד
 | |
| אגם מיד ובולדר סיטי, אוגוסט 2010 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | אלווד מיד  |
| מיקום | מחוזות מוהאבי באריזונה וקלארק בנבדה שבארצות הברית |
| סוג | מאגר מים |
| מידות | |
| שטח | 640 קמ"ר |
| נפח | מקסימום: 32.2 קילומטר מעוקב נוכחי: 11.9 (יוני 2015) קמ"ק |
| גובה | 320 מטר מעל לפני הים (מאי 2022. מקסימום: 375 מטר מעל לפני הים) |
| אורך מרבי | 190 ק"מ |
| אורך | 180 קילומטר |
| עומק מרבי | 149 מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין | קולורדו |
| מקור לנהר | קולורדו |
| מדינות באגן הניקוז | ארצות הברית |
| אורך קו החוף | 890 ק"מ |
| קואורדינטות | 36°15′N 114°23′W / 36.25°N 114.39°W |
  | |
אגם מיד (באנגלית: Lake Mead) הוא (בתכולתו המרבית) מאגר המים הגדול ביותר בארצות הברית. האגם שוכן במדינות נבדה ואריזונה על נהר הקולורדו כ-39 קילומטרים דרומית מזרחית לסטריפ של לאס וגאס. האגם נוצר על ידי סכר הובר. כשהאגם מלא אורכו 180 קילומטרים, אורך חופיו 890 קילומטרים, גובהו 375 מטרים מעל פני הים, עומקו המקסימלי 149 מטרים, שטח פניו 640 קמ"ר וקיבולת המים כ-32 קילומטרים מעוקבים. עם זאת, לא הגיע האגם לממדים אלו מאז 1983 בשל רצף של שנות בצורת.[1][2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד הקמת סכר הובר
[עריכת קוד מקור | עריכה]העדויות הארכאולוגיות מצביעות על מתיישבים קדומים, המכונים בימינו פלאו-אינדיאנים, שחיו באזור אגם מיד לפני כ-10,000 שנים עד כ-8,000 שנים. האקלים בתקופה זו היה לח וקריר יותר ואפשר לחיות גדולות יחסית (Pleistocene megafauna) לחיות באזור. הארכאולוג מארק הרינגטון (Mark R.Harrington) מצא במערה ליד אגם מיד את שרידי עצמותיהם של עצלן קרקע, סוס, גמל וכבש גדול-קרניים כשעליהן חתכים המעידים כי בשרם הוכן ונאכל בידי אדם.[3]
קבוצות פרהיסטוריות שונות התגוררו באזור, חלקם ציידים לקטים שהתגוררו במערות, וחלקם התגוררו בבקתות או במבנים דמויי פואבלו ועסקו בחקלאות והשתמשו במי הנהר לשתייה ולהשקיה של גידולים כדוגמת תירס, קטניות וסקווש. קבוצות אלו השאירו עדויות לקיומים בדמות כלי חרס מעוטרים בפשטות בשחור ואדום, אבני ריחיים של יד ששימשו לטחינת מזון, וראשי חצים וחניתות.[3]
האירופאים הראשונים חצו את האזור בתחילת המאה ה-19 בדרכם לחוף המערבי. הצייד, סוחר הפרוות וחוקר הארצות ג'דדיה סמית (Jedediah Strong Smith; 1831-1799), שט בנהרות וירג'ין וקולורדו בשנים 1826–1827.[3]
ב-1857 הפליג לויטנט ג'וזף איווס (Joseph Christmas Ives; 1829–1868) במעלה הקולורדו בספינת קיטור קטנה, "חוקר הארצות" ("The Explorer"), מהשפך במפרץ קליפורניה ועד שהספינה עלתה על סלע בקניון השחור. הוא המשיך בסירת מפרש קטנה עד לגרנד קניון, והכריז שכאשר המים גבוהים מספיק ניתן להשיט ספינות קיטור במעלה הקולורדו.[4] ב-1869 הגיעה מהכיוון ההפוך משלחתו של ג'ון וסלי פאוול שהפליגה במורד הקולורדו עד הנהר וירג'ין.
מהקמת סכר הובר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סוף המאה ה-19 גדלה מאוד אוכלוסיית המתיישבים הלבנים שכללה כורים, מחפשי זהב וכסף, וקהילות של מורמונים והביקוש למים שיאפשרו השקיה בקנה מידה נרחב הביא ב-1902 לחקיקת חוק הטיוב (Reclamation Act), ולהחלטה על הקמת סכר. ב-1931 החלה הקמת סכר בולדר, ששמו שונה אחר-כך לסכר הובר.
ב-1 בפברואר 1935 נסגרו מנהרות ההסטה של מי נהר הקולורדו שאפשרו במקור לייבש את האזור שבו נבנה הסכר, והחלו להצטבר מים מאחורי סכר הובר. האגם שנוצר נקרא על שם אלווד מיד (Elwood Mead; 1858–1936) שהיה המנכ"ל של לשכת הטיוב של ארצות הברית בשנים 1924–1936 במהלך תכנון ובניית מיזם קניון בולדר שיצר את הסכר ואת האגם.[5] השטחים שהוצפו כללו כמה יישובים קטנים ובהם קאלוויל (Callville), וסנט תומאס בנבדה, עיירה מורמונית שהוקמה ב-1865, שהתושב האחרון עזב אותה ב-1938.[6] את שרידי הבתים של סנט תומאס ניתן לפעמים לראות כשפני המים באגם מיד יורדים מתחת לרמה הרגילה.[7] ב-1938 הגיע נפח המים באגם ל-29 מיליארד מ"ק והמים הגיעו למרחק של 177 קילומטרים. ב-30 ביולי 1941 הגיעו פני האגם לגובה 372 מטרים מעל פני הים, עומקו 177 מטרים ואורכו 193 קילומטרים.
ב-1936 נקבע אגם מיד כאזור הנופש סכר בולדר שנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. השם שונה לאזור הנופש הלאומי אגם מיד ב-1964, ותחום הפארק הורחב וכלל גם את אגם מוהאבי ורמת שיוויטס (Shivwits Plateau). שני האגמים והאזור מסביבם מציעים סוגים שונים של פעילויות נופש כל השנה.
שלוש פעמים במהלך השנים התרסקו מטוסים באגם מיד. המקרה הידוע ביותר אירע ביולי 1948 כאשר טייסי מפציץ מדגם בואינג B-29 סופרפורטרס טעו בהערכת הגובה, התרסקו לתוך האגם וניצלו באמצעות רפסודה מתנפחת. המטוס צלל במי האגם ושבריו לא אותרו מעולם.[8]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האגם מתחלק בין כמה אגנים המקושרים בערוצים שהיו בעבר קניונים. החלק הגדול הקרוב לאגם הובר הוא אגן בולדר (Boulder Basin). הערוץ הצר, שפעם היה מכונה קניון בולדר ועכשיו מכונה "המצר" (The Narrows), מקשר בין אגן בולדר לאגן וירג'ין (Virgin Basin) שממזרח. נהר וירג'ין (Virgin River) ונהר מאדי (Muddy River) נשפכים לזרוע אוברטון (Overton Arm), המקושרת לחלקו הצפוני של אגן וירג'ין. האגן הבא ממזרח הוא אגן טמפל (Temple Basin), ואחריו אגן גרג (Gregg Basin), המקושר לאגן טמפל בקניון וירג'ין. כשמי האגם גבוהים יותר הם מציפים חלקים נוספים הכוללים את מפרץ גרנד וואש (Grand Wash Bay), ומפרץ מעבורת פירס (Pearce Ferry Bay). בנוסף, קיימים שני אגנים זעירים, שפך הנהר מאדי ואגן הנהר וירג'ין המוצפים כשפני האגם גבוהים במקומות בהם נשפכים נהרות אלו לאגם. עם זאת, בשנים האחרונות אזורים אלו יבשים.
רכסי הרים משוננים מקיפים את האגם ומהווים מצד אחד רקע מאיים במידת מה, ויפהפה מצד שני, בייחוד בשקיעה. מאגן בולדר ניתן לצפות בשני רכסי הרים, הרי ריוור (River Mountains), שכיוונם צפון-מערב לדרום-מזרח והרי מאדי (Muddy Mountains), שכיוונם מערב עד צפון מזרח. מאגן וירג'ין ניתן לצפות כלפי מזרח בפסגת בונלי (Bonelli Peak; 1,626 מטרים) המרהיבה.
מפרץ לאס וגאס (Las Vegas Bay) הוא השפך של נחל לאס וגאס וואש (Las Vegas Wash), נחל שמימיו עונתיים, המנקז את עודפי המים מעמק לאס וגאס (Las Vegas Valley).
רעידות אדמה מושרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות היווצרות אגם מיד, התוודע לראשונה עולם המדע לתופעת רעידות אדמה מושרות הנגרמות כתוצאה מהיווצרות אגמים מלאכותיים.[9][10] העומס הפתאומי של מסת המים על קרום כדור הארץ באתר האגם, מפר את שיווי המשקל שהיה קיים לפני היווצרות האגם. הפרה זו מביאה להתרחשותן של רעידות אדמה, קטנות בגודלן בדרך כלל. הדוגמה המפורסמת הבאה התרחשה באזור אגם נאצר שבמצרים, שנוצר בעקבות הקמת סכר אסואן.[11]
בצורת וסוגיות השימוש במים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פני המים באגם מיד ירדו מתחת לרמה הנחשבת רמת בצורת (343 מטרים מעל פני הים) כמה פעמים.[12] מ-1953 עד 1956, ירדו פני המים באגם מ-370 מטרים מעל פני הים עד 331 מטרים מעל פני הים. מ-1963 עד 1965 ירדו פני המים מ-367 עד 330 מטרים. בשנים 2000–2008 ירדו פני המים מ-370 מטרים עד 333 מטרים. ב-2009 עלו פני המים מעט בשל חורף קר וכמות גשמים מעל לממוצע. ביוני 2016 הגיע האגם לגובה של 326 מטרים מעל פני הים.[13]
כאשר פני המים יורדים באגם מיד מתגלה על מדרונות האגם שכבה לבנה המכונה "טבעת האמבטיה". שכבה זו מסמנת השקעה של מינרלים על המשטחים שהיו קודם תחת המים וקרויה כך בשל דמיונה לטבעת המופיעה סביב דפנות אמבטיה שבו עמדו מים כמה זמן לאחר שמרוקנים את מימיה והמסמנת את גובה המים המקורי.[14]
ביוני 2010 היה האגם ב-39% מהקיבולת וב-30 בנובמבר הגיעו פני המים לגובה 329.77 מטרים מעל פני הים, שיא חודשי שלילי.[15] מאמצע מאי 2011 עד 22 בספטמבר 2011 עלו פני המים באגם מיד מ-333.9 מטרים עד 339.9 מטרים, וספיקת הנהרות המזינים את האגם הייתה 128.06% מהספיקה הממוצעת ל-22 בספטמבר.
אגם מיד מקבל את מרבית מימיו מהפשרת השלגים בהרי הרוקי במדינות קולורדו, ויומינג ויוטה. מאז שנת 2000 יורדים פני האגם בקצב קבוע פחות או יותר בשל כמות שלג קטנה מהממוצע הרב-שנתי. עקב כך נאלצו כמה מרינות ומזחי סירות לעבור למקומות אחרים באגם או שהם נסגרו לגמרי. המרינה "אוברטון" בקצה הצפוני של זרוע אוברטון נסגרה עקב ירידת פני המים באגם. גם מזחי הסירות גברנמנט וואש (Government Wash), מפרץ לאס וגאס (Las Vegas Bay) ומעבורת פירס (Pearce Ferry) נסגרו.
השינוי בדפוס ירידת הגשמים, האקלים המשתנה, רמות גבוהות של התאיידות, הפחתת כמות מי הנגר כתוצאה מהפשרת השלגים ודפוסי השימוש הנוכחיים במים, כול אלו יוצרים עומס על ניהול משאבי המים באגם מיד דווקא כאשר האוכלוסייה התלויה באגם לשם מי שתייה ובסכר הובר עבור חשמל ממשיכה לצמוח. מאמר שהתפרסם ב-2008 בכתב העת Water Resources Research טוען שבקצב הקצאת המים הנוכחית ובהתחשב במגמות השינויים באקלים, יש סיכוי של 50% שהמאגרים הניתנים לניצול באגם מיד ובאגם פאוול ייעלמו עד 2021, ושהמאגר יצנח מתחת לגובה המינימלי הנדרש להפקת חשמל (320 מטרים מעל פני הים) כבר ב-2017.
הנפח הנוכחי של מי האגם הוא תוצאה של פעילות גומלין בין כמה גורמים הכוללים את העובדה שכמעט שלא ייתכן שדפוס האקלים השולט של בצורת חריפה יכול להשתנות או עתיד להשתנות לאקלים עתיר משקעים במסגרת הזמן הקצרה מזו שבה פני המים באגם ירדו מתחת לפתחי הכניסה למנהרות ההסטה או לפתחי הצינורות המובילים מים לתחנת הכוח ההידרואלקטרית. מדי פעם מתרחשת שנה גשומה מהממוצעת, כדוגמת 2011 שבה עלו פני המים באגם בתשעה מטרים בשל מזג אוויר גשום ושלג רב בהרי הרוקי.[16]
התחזית הקודרת, שהמאגרים הניתנים לניצול באגם מיד ובאגם פאוול ייעלמו עד 2021, ושהמאגר יצנח מתחת לגובה המינימלי הנדרש להפקת חשמל כבר ב-2017, לא התממשו לפי שעה. על אף ירידת המפלס בשני האגמים, נכון לחודש מאי 2022 עדיין מסוגל סכר הובר לייצר חשמל הידרואלקטרי כשגובה מפלס המים הוא כ-320 מטרים. תחזיות חדשות מצפות לירידה של כשבעה מטרים נוספים במהלך השנים 2023–2024.[17]
מנהרות ההסטה, שבהם השתמשו להסיט את מי הנהר בזמן הבנייה מצויות בגובה שבו זרם המים בנהר יוכל להמשיך בלי סוף, אבל הן נאטמו באמצעות קיר בטון עבה, שהפריד בינם לבין החלקים האחרים של מנהרות הפליטה כאשר האגם החל להתמלא. אין זה סביר כיום שקירות בטון אלו יוסרו, כי פעולה זה תהא הודאה שמיזם סכר הובר הסתיים בכישלון.[18][19] טרי פולפ (Terry Fulp), המנהל של לשכת הטיוב לאזור האגן התחתון של הקולורדו חולק על מסקנות המאמר בטוענו שהמודלים המנסים לחזות את מזג האוויר העולמי אינם מעודנים מספיק על מנת לנבא השפעות אלו.
נופש ומרינות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגם מיד מציע סוגי נופש רבים למקומיים ולתיירים. שיט הוא סוג הנופש הפופולרי ביותר. פעילויות נוספות כוללת דיג, סקי מים, שחייה ושיזוף. לחופי האגם יש חמש מרינות: נמל הסירות לאס וגאס (Las Vegas Boat Harbor),[20] והמרינה הסמוכה "אגם מיד" (Lake Mead Marina)[21] שוכנים בנמל המנוואי (Hemenway Harbor), המרינה "מפרץ קלוויל" (Callville Bay), המרינה הגדולה ביותר באגם,[22] המרינה "מפרץ אקו" (Echo Bay)[23] והמרינה "טמפל באר" (Temple Bar Marina), המרינה היחידה בשטח אריזונה, והיחידה הכוללת גם בית מלון.[24] מלבד המרינות יש באגם מפרצים רבים שבהם צוקי סלע וחופים חוליים. באגם עצמו יש כמה איים קטנים עד בינוניים, תלוי בגובה פני המים. מרכז המבקרים אלן בייבל - הוא מרכז מבקרים הממוקם בכניסה לאגם מיד (Alan Bible Visitor Center) - המרכז כולל את הגן הבוטני אלן בייבל - גן בוטני קטן בו גדלה צמחיית קקטוסים מקומיים למדבר מוהאבי.[25]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אגם מיד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אקונומיסט, בצורת קשה ייבשה את אגם מיד, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2022
- Lake Mead Water Database
- Lake Mead National Recreation Area - National Park Service
- Lake Mead water levels graph Historical and current water levels in Lake Mead
- Lake Mead elevation at Hoover Dam Monthly from Feb 1935 to present
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bureau of Reclamation Lake Mead FAQ
- ^ Ronald L. Ferrari, 2001 Lake Mead Sedimentation Survey
- ^ 1 2 3 History & Culture
- ^ Black Canyon History
- ^ Chronology
- ^ St. Thomas
- ^ It's a Historic Drought
- ^ The Mystery of Lake Mead
- ^ Bolt, B.A., 1988. Earthquakes. F&C, p.140
- ^ Simpson, D., W., 1976. Seismicity Changes Associated with Reservoir Loading. Engineering Geology, 10. pp. 123-124
- ^ ,Fat-Helbary R., Tealb, A., 2000. A Study of Seismicity and Earthquake Loading at Proposed Kalabsha Dam Site, Aswan, Egypt. 12WCEE200, pp. 1-8
- ^ Lake Mead Water Levels — Historical and Current
- ^ תיעוד גובה פני המים
- ^ Dying for a Drink
- ^ Lake Mead At Hoover Dam, Elevation (Feet)
- ^ Water level at Lake Mead could rise thanks to wet winter, report says
- ^ Goodyear, S., C., May 19, 2022. Dam Power-Full: Lake's Level High Enough for Energy Generation. Boulder Ciry Review, Vol. 13. No. 33 p. 1, 7
- ^ When Will Lake Mead go Dry? תקציר המאמר של בארנט ופירס ב-Water Resources Research
- ^ Felicity Barringer, Lake Mead Could Be Within a Few Years of Going Dry, Study Finds, מתוך כתבה בניו יורק טיימס הסוקרת את מאמרם של בארנט ופירס
- ^ Las Vegas Boat Harbor, NV
- ^ Lake Mead Marina, NV
- ^ Callville Bay, NV
- ^ Echo Bay, NV
- ^ Temple Bar, AZ
- ^ Visitor Cente