אדולף שפרונג
 | |
| לידה | 5 ביוני 1848 פלאטנבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה | 16 בינואר 1909 (בגיל 60) פוטסדאם, הקיסרות הגרמנית |
| ענף מדעי | מטאורולוגיה |
| מקום לימודים | אוניברסיטת לייפציג |
  | |
אדולף ויכארד פרידריך שפרונג (בגרמנית: Adolf Wichard Friedrich Sprung; 5 ביוני 1848 – 16 בינואר 1909) היה מטאורולוג גרמני. הוא היה בין הראשונים ליישם את הכלים של הפיזיקה המתמטית לפרשנות של תופעות מטאורולוגיות, ובכך היה מן המייסדים של התאוריה של דינמיקת האטמוספירה, תאוריה אשר פיתוחה הפך את ענף המטאורולוגיה למדע מדויק[1].
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהשלים את לימודיו במדעי הטבע באוניברסיטת לייפציג, הוא קיבל את תואר הדוקטור ב-1876 על עבודתו שנשאה את השם "מחקרים ניסויים על חיכוך הידראולי בתמיסות מלח". לאחר מכן הפנה את תשומת לבו למטאורולוגיה כאשר מורו, הפיזיקאי G. Wiedemann, המליץ על צירופו למצפה הימי החדש שהוקם בהמבורג, אשר מנהליו חיפשו עובדים מוכשרים חדשים. שם, במחלקה של מטאורולוגיה סינופטית, שפרונג פצח בשיתוף פעולה עם ולדימיר קפן (המפתח של שיטת קפן לסיווג אקלים) ומטאורולוגים נוספים החל מאוגוסט 1876 עד האביב של 1886. עם הבנייה של מכשירי המדידה והתיעוד המטאורולוגיים החדשניים שלו ופרסום ספרו מ-1885 על מטאורולוגיה שפרונג זכה להכרה רבה מצד הממסד המדעי. מ-1892 עד מותו עמד בראש המצפה המטאורולוגי - מגנטי שבפוטסדאם.
עבודתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפרונג כתב מגוון חיבורים מדעיים במגוון כתבי עת. ביניהם ישנם דיווחים על תצפיות של מזג האוויר ותיאורים מפורטים של הבנייה של ציוד מדעי. בעל חשיבות מיוחדת הוא פרסומו ב-1885 על מטאורולוגיה "Lehrbuch der Meteorologie"[2] - העבודה השלמה הראשונה על מטאורולוגיה דינמית - שבו הוא מתאר את תחום המטאורולוגיה כמדע שבוחן תהליכים אטמוספיריים תוך התבססות על גישה מכניסטית-פיזיקלית. בכך גישתו זו, הקרובה לגישה המודרנית, הייתה שונה מגישתן של עבודות קודמות, שהייתה לגמרי תיאורית וללא בסיס מדעי מוצק. בספרו זה שפרונג הציג בשיטתיות רעיונות מטאורולוגיים עדכניים, תוך פופולריזציה של התאוריות של ויליאם פרל, גולדברג, מון ואחרים. בעשותו זאת הוא שילב בין רעיונותיו שלו לרעיונותיהם של חוקרים אלו, וספרו הכיל דיונים והשוואות מפורטות בין המודלים המטאורולוגיים השונים של דינמיקת האטמוספירה. משום כך ספרו זה הפך לאחד הטקסטים המרכזיים ללימוד מטאורולוגיה בכמה העשורים שלאחר פרסומו.
רבות מהתוצאות שהופיעו בספרו מ-1885 כבר הופיעו בפרסומים קודמים שלו. למשל, לפני כן הוא חקר את הקשר בין עוצמת הרוח לגרדיאנט הברומטרי (1876,1879) ואת השפעת החיכוך עם הקרקע על תנועת האוויר (1880). הוא היה בין הראשונים ליישם באופן שיטתי את עובדת היות כדור הארץ מערכת ייחוס מסתובבת לצורך הסברת תופעות מטאורולוגיות, ושילב את המושגים של "אפקט קוריוליס" ו"מעגל אינרציאלי" במחקרו. דרך העקמומיות של המסלול האינרציאלי של חלקיק ביחס למשטחים מסתובבים, הוא גזר את ההשפעה של הכוח המטה של סיבוב כדור הארץ (כוח קוריוליס) על הסירקולציה האטמוספירית (1884, 1881). במסגרת זו סיפק את ההסבר הראשון לתופעה הידועה כיום בשם "סחיפת בטא"[3], הנוגעת לנטייתן של מערכות רוח סיבוביות (למשל, סופות טרופיות) לנדוד מערבה וצפונה. "משפט שפרונג" על השפעת השמש על כיוון הרוח סיפק הסבר למחזור היומי של הרוח (1881,1884).
שפרונג היה גם חלוץ בפיתוח מכשירי מדידה מטאורולוגיים. הוא תרם, בין היתר, לבניית ברוגרף, מד רוח מכני, תרמומטר, ראי עננים, מד גשם מכויל ומכונות עננים פוטוגרמטריות. נוסחת הפסיכרומטריה שלו משמשת בסיס לתכנון פסיכרומטרים. הוא אף בנה מכשירים חדשניים שהמירו את תהליך המדידה לפולסים חשמליים, זאת כדי להשיג תיעוד אוטומטי (תיעוד מרחוק) של הרוחות וכמויות המשקעים.
