אהרן מסקין

אהרן מסקין

לידה	22 במרץ 1898 שומיאצ'י, רוסיה
פטירה	11 בנובמבר 1974 (בגיל 76) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1922
צאצאים	אמנון מסקין
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1960)
פרופיל ב-IMDb

אהרן מֶסקין (22 במרץ 1898 – 11 בנובמבר 1974) היה שחקן תיאטרון ישראלי. שחקן "תיאטרון הבימה" במוסקבה ובתל אביב, מגדולי שחקני הבימה העברית בתקופת היישוב ובימי המדינה. חתן פרס ישראל לתיאטרון לשנת תש"ך-1960.

מסקין נולד בעיירה שומיאץ ברוסיה, בנו של סנדלר. למד בחדר ובבית ספר ברוסיא וכשבגר היה לפועל מתכת והשתתף בפעילות מהפכנית.

בימי המהפכה הרוסית הצטרף לצבא האדום והגיע בו לדרגת קצונה. בשנת 1919, בהיותו האחראי על חלוקת המזון לתושבי מוסקבה, נתוודע לחברי תיאטרון "הבימה" שזה אך נוסד וסייע להם באספקת מזון. בשנת 1922 הצטרף לתיאטרון והשתתף בהצגתו האייקונית "הדיבוק".

בשנת 1928 עלה מסקין לארץ ישראל עם אנשי "הבימה" ושיחק בתיאטרון עד ליום מותו.

דמותו של מסקין, גבה הקומה ובעל הפנים המחוטבות,^[1] וקול הבס העמוק שלו הקרינו עצמה רבה והוא וחנה רובינא נחשבו בתקופת היישוב למלכי הבמה העברית.

מסקין גילם במשך שנותיו בתיאטרון שלל תפקידים מרכזיים: הוא היה הגולם בהצגת "הגולם" ואותלו במחזהו של שייקספיר "אותלו". כן, גילם את דמותו של שיילוק בהצגת "הסוחר מוונציה", את דמותו של וילי לומן ב"מותו של סוכן", את דמותו של הכומר קומאלו בהצגת "זעקי ארץ אהובה" ואת דמותו של קפטן קוויג ב"המרד על הקיין".

תפקידו האחרון היה בהצגת "הצוענים של יפו" מאת נסים אלוני, שהועלתה לראשונה בשנת 1971.

מסקין שיחק בסרטי הקולנוע "המניע לרצח", "סבינה והגברים", "שני קוני למל" ו"שבת המלכה".

בשנת 1943 זכה בפרס האמנות מטעם הקרן הקיימת לישראל. הוא שיחק במחזה "בערבות הנגב" של הבימה ב-1949.^[2] בשנת תשי"ד-1954 זכה בפרס הבימה ע"ש מנחם גנסין.^[3] בשנת 1956 זכה בפרס לאמנות התיאטרון של עיריית תל אביב (שבשעתו נקרא פרס רמח"ל).^[4]

בשנת תש"ך-1960 זכה בפרס ישראל לתיאטרון.^[5]

אהרן מסקין נפטר בשנת 1974,^[6] בגיל 76, ונקבר בחלקת האמנים והסופרים שבבית העלמין קריית שאול בתל אביב בהלוויה רבת-משתתפים.^[7]

היה נשוי לסימה (נפטרה ב-1975), ואב לאמנון מסקין, שחקן, ויובל מסקין, איש קול ישראל.

בשנת 1978–9 ארגנו "תיאטרון הבימה", "תיאטרון חיפה" והארכיון והמוזיאון לתיאטרון בירושלים תערוכה לזכרו.^[8]

עיריית תל אביב קראה רחוב על שמו. כן נקבע על שמו "פרס לתיאטרון" (למחזאות ישראלית מקורית), מטעם הסניף הישראלי של המכון הבינלאומי לתיאטרון (ITI), האגף לתרבות במשרד החינוך והתרבות ותיאטרון "הבימה".

• אהרן מסקין בדמויותיו; רִשומים: אבא פניכל; עריכה: שלמה ברטונוב, תל אביב: ספרי גדיש, תשי"ט 1958. (ציורי הדמויות שגילם מסקין)

• 

  שמואל בן-ברוך, 'רשימת תפקידיו של אהרן מסקין, 1922–1971', במה (רבעון לדרמה) 77–78 (1978), 120–123.
• ישראל גור, 'מארכיון התיאטרון: א. תערוכת-מסקין, ב. הבו 500 לא"י ל"הבימה"', במה 79–80 (1978/9), 171–174.
• שמעון פינקל, אהרון מסקין ואגדת "הגולם": פרקים לזכרו, תל אביב: עקד, תש"ם 1980.
• שמעון פינקל, 'אהרון מסקין בחיי יום-יום', פרוזה 35–37 (1980), 64–66.

מדיה וקבצים בנושא אהרן מסקין בוויקישיתוף

• אהרן מסקין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אהרן מסקין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אהרן מסקין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• אהרן מסקין, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• אהרן מסקין, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• אהרן מסקין, דף שער בספרייה הלאומית
• אהרן מסקין, בארכיון הבימה
• 'אהרון מסקין: פנים ומסכה', סרטה של בלה ברעם, אתר ארכיון הסרטים הישראלי, 1968
• אהרן מסקין, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• תיאטרון הבימה מציג את "הצוענים של יפו", 1972, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• א. אלחנני, עם אהרן מסקין, איש "הבימה", דבר, 21 באוקטובר 1955
• לחיים, מסקין, עד מאה ועשרים!, מעריב, 18 באפריל 1958
• רפאל בשן, מן המרתף במוסקבה – עד הבית החדש, מעריב, 6 במרץ 1970
• יורם קניוק, עידן התמימות האצילית, דבר, 22 בנובמבר 1974, המשך
• אריה כנרתי, בלי מסקין, דבר, 20 בדצמבר 1974
• דפנה לוי - ראיון עם יובל מסקין על אביו, בית הוריו וזיכרונות ילדותו, בפודקאסט ״על החיים ועל המוות״, אפריל 2022
• שיחת אהרן מסקין בדבר השבוע