אוגוסט פרידריך קלנר

אוגוסט פרידריך קלנר

לידה	1 בפברואר 1885 וייהינגן אן דר אנץ, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	4 בנובמבר 1970 (בגיל 85) ליך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	גרמניה
מפלגה	המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה

אוגוסט פרידריך קלנר (באנגלית: August Friedrich Kellner;‏ 1 בפברואר 1885 - 4 בנובמבר 1970) היה פקיד גרמני בדרג בינוני, שעבד כמפקח משפטי בערים מיינץ ולאובאך. הוא התפרסם בעקבות פרסום יומן בו תיעד את ההתרחשויות בתקופת גרמניה הנאצית ואת עמדותיו לגביהן.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, שירת קלנר בחיל רגלים בגדוד הסיאן (Hessian). לאחר המלחמה הפך לפעיל פוליטי במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, שהייתה המפלגה המובילה בתקופת השלטון הקצרה של רפובליקת ויימאר. בתקופה זו ניהל קלנר קמפיין התנגדות לאדולף היטלר והנאציזם.

במהלך מלחמת העולם השנייה עבד בשירות הציבורי בבית משפט קטן. בתקופה זו כתב יומן שבו תיעד את מחשבותיו ודעותיו לגבי השלטון הנאצי. בהתבסס על קריאה מדוקדקת של פרסומים בעיתונות וכן על בסיס שיחות שקיים עם אנשים שונים, תיעד קלנר בקפדנות את פשעי הנאצים ביומנו. הוא כינה את כתיבת היומן "ההתנגדות שלי". באפילוג ליומן, שפורסם עשרות שנים אחר כך, כתב קלנר: ”לא יכולתי להילחם בנאצים בהווה, כי הם יכלו להשתיק אותי. אז החלטתי להילחם בהם בעתיד. אתן לדורות הבאים נשק בו יוכלו להשתמש נגד כל התעוררות מחודשת של רשע. עדות הראיה שלי תתעד את המעשים הברבריים, ובנוסף תדגים כיצד ניתן לעצור אותם.” היומן כלל 861 עמודים בעשרה כרכים.

ר, "כתב פרידריך קלנר ביומנו הפרטי ב-17 בדצמבר 1942," הוא הפושע הערמומי ביותר בכל הזמנים ... הוא הרודן העקוב מדם שמלא באכזריות ובקשיות בלתי פוסקת. הוא, שמפתה, חושף, משקר ומרמה את העם, זכה במיליוני חסידים והופך אותם ללוחמים קנאים על כפירותיו, שהם לא אחר מאשר קונגלומרט של רעיונות שנגנבו מקנאים אחרים. "לאורך המלחמה קלנר המשיך להודות ביומנו על זעמו המוסרי על פשעי המשטר ובוזו כלפי הגרמנים הנאמנים שקיבלו אותם והאמינו בשקריו של היטלר.

עשרת הספרים המובילים על Weimar וברלין הנאצית.

קרא עוד

מי היה האיש המדהים הזה? נולד בשנת 1885, היה פקיד בית משפט זוטר ופעיל סוציאל-דמוקרט פעיל בעיירה הרניש במינץ בתקופת רפובליקת וויימר. הסוציאל-דמוקרטים היו עמוד התווך האמיתי של הדמוקרטיה הגרמנית בשנות העשרים של המאה העשרים, אך אף על פי שמיליוני תומכיהם לא הצליחו לעמוד בפני תפיסת השלטון הנאצית בשנת 1933. אלפי פקידיהם ונציגיהם נעצרו ונכלאו, וכדי להימלט מרדיפות, קלנר זז ללובאך, עיירה קטנה בסן עילית, כמעט ולא מכפר, שם הפך למנהל בית המשפט המקומי. כאן לא היו ידועות אהדותיו הסוציאליסטיות. לאובאך התגלה כחממה של נאציזם. לא פלא שקלנר חשב שכל הגרמנים הם מכאבים או שוטים. לו היה חי באזור מעמד הפועלים כמו הרהר התעשייתי, עם לגיונותיו של קומוניסטים לשעבר וסוציאל-דמוקרטים לשעבר, הוא ללא ספק היה מסוגל לתעד תמונה מגוונת יותר של השקפותיהם של האנשים.

לקלנר לא היו שום אשליות בנוגע לשימושם של הנאצים בטרור וכפייה כדי לשמור על אנשים במקומם. "עם הטרדות, מיוסרות, מאוימות ומוכפעות במיוחד", כתב בספטמבר 1939, נאלץ לסבול "טרור ללא שוויון ... הגרמני הגון כמעט ולא נותר לו אומץ לחשוב, קל וחומר לדבר." קלנר עצמו חש שהוא צריך לעשות זאת נהג "זהירות יתרה" בהשמעת דעותיו שלו. הוא ננזף על ידי ראש העיר לשעבר על כך שברך אותו ברחוב עם "יום טוב!": "אתה אומר 'הייל היטלר', צעיר!"

ההזדמנויות של קלנר להתנגד למשטר בכל דרך מעשית לא היו קיימות, אף כי ניסה להחליש את המוטיבציה של עמיתיו להצטרף למפלגה הנאצית, להפיץ עלונים שהוטלו על ידי מטוסי בעלות הברית במהלך המלחמה, והעביר באופן דיסקרטי את מה ששמע ב- BBC לידי עמיתים נבחרים. . התנגדותו הייתה מוגבלת כמעט לחלוטין רק לדפי יומנו, בהם המשיך להפגין לדורות הבאים את אופיו הפלילי של המשטר הנאצי במהלך המלחמה.^[1]

לאחר מלחמת העולם השנייה, היה קלנר חבר בוועדות שעסקו בדה-נאציפיקציה, וכן לקח חלק ביסודה מחדש של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. קלנר העניק את יומנו לנכדו האמריקאי בשנת 1968, על מנת שיתרגם אותו לאנגלית ויביא אותו לידיעת הציבור הרחב. באפילוג ליומן סיפר נכדו של קלנר, רוברט סקוט קלנר, על תהליך הפרסום של היומן בגרמנית, כי מוציאים לאור בגרמניה לא היו מעוניינים בפרסום היומן במשך שנים רבות. הוא פורסם לבסוף בגרמניה בשנת 2011, בשני כרכים שכללו כ-1,200 עמודים וכ-700 תמונות ואמצעי המחשה שונים.

ב-2005 פורסם בעיתון "דר שפיגל" כי נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ורג' בוש, קרא במחברות היומן המקוריות, שהוצגו בספריה הנשיאותית על שמו באוניברסיטת A&M בטקסס. מאז הוצג היומן המקורי במספר מוזיאונים ברחבי העולם; בין השאר הוצג ב-2007 בתערוכה בבית הכנסת הגדול של סטוקהולם, וב-2010 במסגרת תערוכה של קרן פרידריך אברט בברלין ובבון. ב-2007 יצא סרט טלוויזיה תעודי קנדי בשם "ההתנגדות שלי: יומני פרידריך קלנר", המתאר את סיפורם של קלנר ושל נכדו; הקרנת הבכורה של הסרט בארצות הברית נערכה בספריה הנשיאותית על שם ג'ורג' בוש, ב-26 בספטמבר 2007.

• הצלת יהודים במהלך השואה

מדיה וקבצים בנושא אוגוסט פרידריך קלנר בוויקישיתוף

• מידע על יומני קלנר (באנגלית)
• The Diary of Friedrich Kellner, George Bush Presidential Library and Museum
• Schmitter, Elke (October 5, 2011). Diaries Reveal How Much Wartime Germans Knew. Translated from the German by Christopher Sultan. Der Spiegel
• אוגוסט פרידריך קלנר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)