אוטובאן

אוֹטוֹבָּאן (בגרמנית: Autobahn) היא מערכת הכבישים המהירים הפדרלית של גרמניה. השם הרשמי של מערכת הכבישים הוא "בונדסאוטובאן" (Bundesautobahn) שמשמעותו "כביש מהיר פדרלי".

סלילת האוטובאן הראשון, בין קלן ובון, החלה בשנת 1929, והכביש נחנך בשנת 1932. בשנת 2013 אורכם הכולל של הכבישים, שנפרשו בכל רחבי גרמניה, היה 12,879 קילומטרים. בתוך שש שנים לאחר השלמת הכביש הראשון של קלן-בון בשנת 1932, גרמניה הוסיפה לרשת הכבישים שלה 3,000 ק"מ של כבישים סופר-מהירים. למרות שלעיתים קרובות קיבל היטלר קרדיט על הכביש המהיר, אך קודמיו האמיתיים היו הכביש הניסיוני של אבוס בברלין (שנבנה בין 1913 ל -1921), ונתיב האוטוסטראדה באורך 130 הקילומטרים בין מילאנו לאגמים הצפון איטלקיים (שהושלם בשנת 1923). אף על פי שהכלכלה המדוכאת של גרמניה והיפר-אינפלציה בסוף שנות העשרים של המאה העשרים מנעה תוכניות לביצוע מכוניות אוטומטיות חדשות באותה העת, נבנו קילומטרים רבים של דרכים במהלך הרייך השלישי. היטלר ראה בבניית מכוניות אוטומטיות בעיקר יתרון צבאי; היתרון שלה כתוכנית ליצירת מקומות עבודה בשנות השלושים היה יתרון נוסף.^[1]

הדרך המהירה פותחה משמעותית בגרמניה הנאצית. אומנם ההמצאה היא לא נאצית ועוד ברפובליקת וויימאר נסלל כביש מהיר ראשון, אבל מרגע שעלו לשלטון, היטלר ויועציו הורו על סלילה של דרכים מהירות בהיקפים אדירים. אלה סיפקו עבודה להמוני מובטלים והיו חלק מהדרך שבה זכו הנאצים להערצת ההמונים. המשטר הנאצי קרא להם אז "כבישי הפיהרר" והם תוארו בפוסטרים כ"כבישים אל הנצח"^[2].

באוטובאן אין הגבלה פדרלית למהירות הנסיעה, אך יש הגבלות מקומיות באזורים עירוניים, ובקטעי כביש באיכות נמוכה או מועדים לתאונות. עם זאת, קיימת המלצה שלא לעבור את המהירות של 130 קמ"ש. לכל מדינה ממדינות גרמניה נתונה סמכות לקבוע הגבלת מהירות בקטעי האוטובאן שבשטחה, אך מרבית המדינות לא עשו זאת. בשנת 2008 קבעה מדינת ברמן הגבלת מהירות של 120 קמ"ש בקטעי האוטובאן שבשטחה.^[3] בשנה זו, על פי ההערכה, ב-52% מהכבישים הייתה רק מגבלת מהירות מומלצת, ב-15% מהכבישים הייתה הגבלת מהירות זמנית, וב-33% הייתה הגבלת מהירות קבועה.^[4]