אולטרה

ערך זה עוסק בכינוי לחומר מודיעני. אם התכוונתם לאלבום של דפש מוד משנת 1997, ראו Ultra.

אוּלְטְרָה (ULTRA) היה הכינוי שהעניקו הבריטים לחומר המודיעיני שפוענח מתקשורת גרמנית שהוצפנה באמצעות מכונת ההצפנה "אניגמה" במלחמת העולם השנייה. המושג הפך לכינוי שגור בקהיליות המודיעין בבריטניה ובארצות הברית לתיאור כל המודיעין ממקורות מוצפנים של דרגים בכירים. מקור השם הוא בעובדה שפריצת צופן מוצלחת נחשבה מהותית יותר מהסיווג הגבוה ביותר באותה תקופה ("סודי ביותר") ולכן החומר סווג כאולטרה-סודי.

החומר של אולטרה הגיע בעיקר מתקשורת גרמנית מוצפנת. הודעות אלה יוצרו והוצפנו באמצעות מגוון גרסאות של מכונת האניגמה. בשנות ה-20 (לפני פרוץ המלחמה) נחשבה האניגמה לבלתי ניתנת לפיצוח. זו הסיבה שהצי הגרמני אימץ את דגם D של המכונה. הצבא הגרמני, הצי הגרמני (הקריגסמרינה), הזרוע האווירית (הלופטוואפה), המפלגה הנאצית, הגסטפו ודיפלומטים גרמנים השתמשו כולם בגרסאות שונות של מכונת האניגמה, שכל אחת מהן דרשה גישת פענוח שונה. רמת האבטחה של הגרסאות המסחריות הייתה נחותה יותר.

את הצעד הראשון במאמץ לפרוץ את האניגמה עשה מריאן רייבסקי בפולין ב-1932, ערב עלייתו של אדולף היטלר לשלטון. המתמטיקאי בן ה-27 השתמש בתורת החבורות, ובפרט בזו של החבורה הסימטרית, כדי לפצח את צופן האניגמה. בשיתוף עם שני עמיתים במודיעין הפולני הוא החל לפתח שיטות מעשיות לפיצוח תשדורות האניגמה. הוא ועמיתיו הצליחו לשכפל את האניגמה ופיתחו ציוד וטכניקות שסייעו במציאת מפתחות הצופן הנחוצים לפיצוח. זמן רב לפני שנת 1938 פענחו הפולנים את רוב תעבורת התקשורת הגרמנית כדבר שבשגרה, אולם שינויים מצטברים בנוהלי ההפעלה הגרמניים ותדירות החלפת המפתחות הגדלה, יחד עם הגדלת ברירות הרוטורים של האניגמה, הקשו על מלאכת הפיצוח. המלחמה שבפתח הובילה את הפולנים להחלטה כי עליהם לחלוק את הישגיהם במחקר המודיעין הטכנולוגי עם צרפת ועם בריטניה כדי ששיטות העבודה לא יאבדו במקרה שהגרמנים יפלשו לפולין. ההעברה התרחשה בעת מפגש מפורסם בפירי, דרומית לוורשה, ב-25 ביולי 1939. מאחר שהן הצרפתים והן הבריטים לא נחלו עד אז הצלחה בפיצוח תעבורת האניגמה, חשיבות המידע שקיבלו מהפולנים הייתה עליונה עבורם.

באותה העת החלו הבריטים בפיענוח תעבורת האניגמה הגרמנית. עבודת הפיצוח לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה בוצעה ב-PC Bruno שמחוץ לפריז, על ידי מצפינים פולנים שהספיקו לברוח מפולין לפני הפלישה הגרמנית אליה. בתחילת 1939 הקימו שירותי הביון הבריטיים את בית הספר לקידוד ולהצפנה בבלצ'לי פארק, 80 ק"מ צפונית ללונדון, על מנת לפענח את ההודעות.

הבריטים הקימו גם רשת ליירוט הודעות מוצפנות. ההודעות הועברו למצפינים ששהו בבלצ'לי ובחמש תחנות פריפריה: אדסטוק, גייהורסט, וויבנדון, סטאנמור ואיסטקוט.

לבסוף הוקם ארגון גדול לניהול הפצת המידע המפוענח והסודי, שכונה "אולטרה" (Ultra). חוקים נוקשים קבעו את מספר האנשים שידעו אודות אולטרה ושורשיו, בתקווה למנוע כל דליפה או פעולה שעלולה להתריע בפני מדינות הציר שבעלות הברית מסוגלות לקרוא את הודעותיהן.

לפני שנטבע המונח "אולטרה", כונה התוצר של בלצ'לי פארק בשם "Boniface" על מנת לטעת את הרושם במי שאינו בקיא בפרטים שמדובר בסוכן סמוי. הדיווחים שהתקבלו מ-"Boniface" עברו ישירות לראש הממשלה הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל, בקופסה נעולה.

עובדי בלצ'לי כללו מגוון של אנשים: חובבי תשבצים, חובבי שחמט, מומחים שונים, מתמטיקאים, וכמה מחלוצי מדעי המחשב. בין האחרונים היה אלן טיורינג, אחד ממתווי הדרך של המחשוב המודרני. עד 1943 נקראה באופן שגרתי ויומיומי כמות רבה של יירוטים (בשיא הפעילות למעלה מ-2,000 יירוטים ביממה), כולל יירוטים של הודעות שנשלחו מהיטלר עצמו. מידע זה איפשר לבעלות הברית לבנות תמונה טובה למדי של התוכניות ופקודות הקרב של האויב. מידע זה היה בעל ערך רב בתכנון האסטרטגיה וטקטיקות הלוחמה.

ההתקפה הבריטית על האניגמה התבססה על השיטות הפולניות המקוריות, אולם השיטה המשיכה להתפתח ולהתעדכן, בהתאם לעדכונים שביצעו הגרמנים במכשור ובשיטות ההפעלה.

האניגמה של הצי הגרמני הייתה אתגר משמעותי עבור המפענחים. עוד לפני המלחמה היה זה אתגר של ממש גם עבור הפולנים; רק נתח מסוים מתשדורות האניגמה של הצי הגרמני פוענח באגף הגרמני של מטה הצופן הפולני. הסיבה לכך הייתה מחסור בכוח אדם ובמשאבים, ובעיקר הידיעה שתשדורות הצבא הגרמני והלופטוופה הן בעלות ערך רב יותר להגנה על פולין, מאשר תשדורות הצי.^[1]

שיטת פיצוח אחת נגד האניגמה התבססה על העובדה שהמשקף (מרכיב ייחודי במכונות האניגמה) הבטיח שאין אות שעשויה להיות מקודדת כאותה אות. לדוגמה, A לא תישלח כ-A. טכניקה נוספת התבססה על ביטויים גרמניים נפוצים שהיה סביר שיופיעו בטקסט מוצפן נתון. ניחוש מוצלח לגבי טקסט מוצפן היה ידוע בבלצ'לי כעריסה. שילוב של קטע קוד מוצפן שידוע בסבירות גבוהה שהוא ביטוי שגור, והידיעה שאין אות שיכולה להיות מקודדת כעצמה, הביא לכך שההודעה המוצפנת כולה עשויה הייתה להתפענח בסבירות גבוהה. הדבר היווה רמז לגבי המפתחות של ההודעה.

בחלק מהמקרים סייעו לבלרי צופן גרמנים למפענחי בעלות הברית. לדוגמה, לבלר התבקש לשלוח הודעת בדיקה ולהקיש על האות T פעמים רבות ולאחר מכן לשדר את האותיות המתקבלות. מפענח בריטי קיבל מתחנת יירוט הודעה ארוכה שלא הכילה אף אות T והבין מיד מה התרחש. במקרים אחרים, כמו לפני המלחמה, השתמשו מפעילי האניגמה באופן עקבי באותה תצורה עבור מפתחות ההודעה - לרוב, ראשי התיבות של שמם או של חברתם. המפענחים ניסו למצוא הודעות כאלה בין ההודעות המיורטות, שכן הדבר איפשר סינון של אפשרויות מספיקות על מנת לאפשר שימוש בשיטות הפולניות כדי למצוא את המפתח היומי. מפעילי אניגמה אחדים אף השתמשו בהודעותיהם בתחזיות מזג האוויר, וכך אותה עריסה יכלה לשמש שוב בכל יום.

אילו היו הגרמנים מחליפים רוטורים בכל המכונות בו-זמנית, ייתכן שהבריטים לא היו מסוגלים להמשיך לפענח את הודעות האניגמה, ואילו נוהלי הפעלת האניגמה היו נוקשים יותר, היה הדבר מעכב את עבודת הפיצוח. אולם בשל המחיר והקושי שהיו כרוכים בהוספת רוטורים אצל כל המשתמשים, הדבר לא בוצע מעולם.

עקב זמן הפיענוח הארוך יחסית, מידע מאולטרה הגיע מאוחר מכדי שיוכל לתמוך במאמצי הבריטים לבלום את הגרמנים בעת הקרב על בריטניה.

בעלות הברית הוטרדו מהאפשרות שמדינות הציר יגלו אודות הצלחת פיענוח תשדורות אניגמה. הדבר גרם לכך שאפילו כשכבר היה מידע לגבי מיקום צוללות גרמניות לא ניסו לתקוף אותן אלא אם הייתה אפשרות ליצור "סיפור כיסוי". מטוס סיור עשוי היה לזהות צוללת, דבר שאיפשר להסביר מתקפה של בעלות הברית. המידע של אולטרה שימש להטבעת ספינות אספקה גרמניות רבות בדרכן לצפון אפריקה; אולם, תמיד נדרשה הצדקה "תמימה" להתקפה: לעיתים נשלחו מטוסי סיור למשימות שלא היה בהן צורך, כדי להבטיח שהם נצפו על ידי הגרמנים. הבריטים היו עקביים מאוד בנושא והדבר הוביל לא פעם לחיכוכים עם האמריקאים.

הפצת המידע המודיעיני מאולטרה למפקדים וליחידות בשטח הייתה בעייתית, משום שהייתה כרוכה בסכנה מוחשית לגילוי המידע על ידי הגרמנים. נעשו מאמצים לשלוט במידע ובידיעת אופן השגתו. קציני קישור מונו לכל פיקוד בחזית כדי לנהל את ההפצה ולפקח עליה.

בקיץ 1940, מפענחים בריטיים, שהצליחו לפענח תשדורות של חיל האוויר הגרמני, היו מסוגלים להעביר לצ'רצ'יל מידע לגבי הפצת מפות בריטיות לכוחות פלישה גרמניים שהתכוננו לקראת פלישה אפשרית לבריטניה.

גרסת האניגמה של הצי הגרמני הייתה מורכבת יותר מהגרסאות שהיו ברשות הצבא וחיל האוויר הגרמני. גרסה זו הכילה יותר רוטורים, והוראות ההפעלה היו מורכבות יותר על מנת להבטיח אבטחה מרבית. פיענוח הודעות שהוצפנו בגרסה זו של האניגמה הצריך גישה שונה ושיטות מורכבות ואיטיות. כאשר צוללות נאציות החלו לפעול במרחבי האוקיינוס האטלנטי לאחר כיבוש צרפת, היה פענוח הודעות הצי הגרמני חיוני.

ב-1941 לכד הצי הבריטי במתכוון ספינת חיזוי מזג אוויר גרמנית, שהיו עליה ציוד הצפנה וקודים; יומיים לאחר מכן לכדו הבריטים צוללת U-110 עם מכונת אניגמה, ספר צפנים, ספר הפעלה ומידע נוסף. כל אלו סייעו לבלצ'לי פארק לפענח הודעות של צוללות גרמניות כבר ביוני של אותה שנה.

מכונות אניגמה או ספרי הפעלה נלכדו משבע צוללות ומשמונה ספינות גרמניות. בין הצוללות היו U-505 ו-U-559 (ב-1942), מספר ספינות חיזוי מזג אוויר (ב-1944) וכן מספר סירות מכמורת מוסבות, שנלכדו במהלך פשיטה על איי לופוטן שליד נורווגיה.

נשקלו גם דרכי פעולה אחרות כמו הצעתו של איאן פלמינג לרסק מפציץ גרמני שנלקח שלל לתוך הים בקרבת ספינות גרמניות בתקווה שאלו יתקרבו לסייע, ואז יופתעו על ידי כוחות קומנדו שיצאו מהמטוס וישימו ידם על מכשור ההצפנה.

במקרים אחרים השפיעו בעלות הברית על הגרמנים לספק להם עריסות. על מנת לעשות זאת הם פיזרו מוקשים (או ביצעו פעולה אחרת) ואז האזינו להודעות שעשויות היו להישלח עקב הפעולה. במקרה של פיזור המוקשים, היה צפוי שהגרמנים ישתמשו במילה "Minen" (מוקשים בגרמנית) בחלק מההודעות. שיטת פעולה זו כונתה בבלצ'לי גינון.

אם משרטטים גרף של תעבורת הודעות האניגמה המפוענחות כנגד מספר הספינות הבריטיות שטובעו בחודש נתון ניתן לראות שרוב האבדות הבריטיות התרחשו כאשר לא עלה בידי המפענחים הבריטיים לפענח את הודעות האניגמה של הצי הגרמני. אולם ב-1943 הייתה כמות התעבורה המפוענחת כה גדולה שהתובנה של המפענחים לגבי ההודעות הייתה מעולה. כך ידעו המפענחים שהודעה קצרה שנשלחה מהמערב בשעה 06:00 בבוקר בוודאי נשלחה על ידי ספינת חיזוי מזג אוויר והמשמעות הייתה שההודעה תכלול עריסות מסוימות; כך גם לגבי תעבורה של הודעות אחרות. מנקודת זמן זו במלחמה נקראו הודעות האניגמה של הצי הגרמני ללא הרף, אפילו לאחר שינויים שביצעו הגרמנים.

ברם, התחבולות החדשות רק הפחיתו את כמות האפשרויות לפיענוח הודעה נתונה. המספר הנותר עדיין היה רב, ובשל הרוטורים החדשים שהגרמנים הוסיפו מפעם לפעם, נעשה המספר גדול בהרבה מהמספר שהפולנים נאלצו להתמודד עמו. במטרה לפתור זאת נוצרו גרסאות חזקות יותר של הבומבה הפולנית, שיכלו לבחון במהירות אלפי כוונונים אפשריים.

הגרמנים חשדו שההצפנה של האניגמה נפרצה. קרל דוניץ קיבל דיווחים של מפגשים "בלתי אפשריים" בין צוללות וספינות בעלות הברית. הדבר עורר בו חשדות שקיימת פרצה בתקשורת הגרמנית. במקרה מסוים, שלוש צוללות חברו באי קטן בקריביים ותוך זמן קצר הגיחה לעברן משחתת בריטית. כל הצוללות הצליחו להימלט ולדווח את שאירע. דוניץ דרש מיד לערוך בדיקה מחודשת בנוגע למידת האבטחה של האניגמה. הבדיקה המדוקדקת הראתה שהבעיה, אם קיימת, אינה נובעת מהאניגמה עצמה. דוניץ לא הסתפק בכך והורה לשנות את ספר הכוונונים כצעד של זהירות. בכך אכן הצליח "להחשיך" את בלצ'לי פארק למשך פרק זמן.

העדויות שהצטברו אצל הגרמנים, כי בעלות הברית קוראות את תשדורות האניגמה של הצי, מעולם לא היו משכנעות דיין. יתר על כן, מחלקת ה-"B-Dienst", שעסקה בריגול נגדי ואף פענחה למחצה את הקודים של הצי המלכותי של בריטניה בשלבים המוקדמים של המלחמה, סיפקה מספיק מידע על מנת לתמוך בכך שבעלות הברית אינן מסוגלות לקרוא את הודעות הצי הגרמני. צירוף המקרים היה כזה, שהצלחת הגרמנים בהיבט זה חפפה בזמן לאי היכולת הזמנית של המפענחים של בעלות הברית לקרוא את תשדורות הצי הגרמני.

מקרה נוסף שבו התעורר חשד הגרמנים היה כאשר חמש ספינות עמוסות סיוע הפליגו מנאפולי לעבר צפון אפריקה כדי לסייע לרומל במערכה. באופן בלתי מוסבר הותקפו וטובעו כל הספינות על ידי מטוסי בעלות הברית. מאחר שלא היה זמן למטוסים לאתר את הספינות לפני כן ואז להטביע אותן נאלץ צ'רצ'יל להכריע האם לפעול ישירות על פי המודיעין של אולטרה. צ'רצ'יל החליט להטביע את הספינות מיד. לצורך כיסוי העקבות של אולטרה נשלחה לאחר ההטבעה הודעה של בעלות הברית לנאפולי, שם שיבחו מרגל בדוי ובישרו לו אודות ההטבות שיינתנו לו עקב ההצלחה. הגרמנים פענחו את ההודעה והאמינו לה.[1][2]

בשנת 1941 למד המודיעין הבריטי שהצי הגרמני עומד להכניס לשירות מכונה מדגם M4, גרסה חדשה לאניגמה המכילה ארבעה רוטורים במקום שלושה. למזלן של בעלות הברית, בדצמבר שלחה צוללת הודעה תוך שימוש במכונה החדשה עוד לפני שזו הייתה אמורה להיכנס לשימוש מלא. בהבינה את הטעות, שידרה הצוללת את אותה ההודעה בגרסת שלושה הרוטורים ובכך נתנה לבריטים מספיק רמזים על מנת לפענח גם את הצופן של המכונה החדשה מיד לאחר כניסתה לשימוש מבצעי ב-1 בפברואר 1942. רשת התקשורת של הצוללות שהכילה את המכונות החדשות נודעה בשם "טריטון", ובשם הקוד "כריש". תעבורת ההודעות של רשת תקשורת זו נקראה באופן שגרתי על ידי בעלות הברית.

פיענוח של חלק מההודעות (לא באניגמה הגרמנית) הוביל לקרב כף מטפן שבו הובס הצי האיטלקי. לקרב קדם איתור נוסף על ידי מטוס סיור "מזדמן". אנדרו קנינגהם ביצע פעולה מיוחדת במלון במצרים על מנת למנוע מסוכנים של מדינות הציר מלשים לב לתנועותיו ולהסיק מכך שמתוכנן מבצע גדול. המידע מאולטרה היה בעל חשיבות רבה לבריטים (באל עלמיין במערב מצרים, בקרב המתיש עם קורפוס אפריקה שהיה תחת פיקודו של רומל).

מידע מודיעיני שהגיע מהודעות שהוחלפו בין היטלר לבין הגנרל גינתר פון קלוגה היה בעל חשיבות עצומה במהלך המערכה בצרפת מיד לאחר נחיתת הכוחות ב-D-Day, בכך שסיפק מידע לגבי התזמון שבו עשויים להיכנס למערכה חיילי מילואים גרמניים. הודות למידע מאולטרה קיבל הצבא האדום תובנה לפני תחילת קרב קורסק לגבי ריכוז הכוחות הגדל של הגרמנים, מיקומו וזמן תקיפה מדויק.

עד 1945, כמעט כל תעבורת האניגמה הגרמנית (ורמאכט, צי, לופטוואפה, אבווהר, SD ועוד) פוענחה תוך יום או יומיים, אולם הגרמנים עדיין היו בטוחים שהאניגמה אינה ניתנת לפריצה. אילו שינו את המכשור שלהם, היו מאלצים את המפענחים הבריטיים להתחיל מחדש. הגרמנים סברו שהאניגמה כה בטוחה עד כי דנו באמצעותה בפתיחות אודות תוכניותיהם ותנועותיהם, וכך סיפקו לבעלות הברית מידע רב. אולם, המידע מאולטרה נוצל לעיתים לרעה או לא קיבל את תשומת הלב הראויה. כך למשל, כוונותיו של רומל לפני קרב מעבר קסרין בצפון אפריקה ב-1942 הועלו כאפשרות על ידי אולטרה, אך האמריקאים לא לקחו זאת בחשבון. בנוסף, מידע מאולטרה רמז ב-1944 שעומדת להתרחש התקפה בארדנים אולם הקרב על הבליטה היה בגדר הפתעה לבעלות הברית משום שהתעלמו מהמידע.

לאחר המלחמה חשפו צוותי פרויקט TICOM אמריקאיים כמות משמעותית של אנשי צופן גרמניים, ועצרו אותם. בין הדברים שלמדו האמריקאים היה שהמצפינים הגרמנים, לפחות, הבינו היטב שהאניגמה אינה "בלתי ניתנת לפענוח". הם פשוט לא היו מסוגלים לתפוס איך מישהו יהיה מסוגל ללכת את כברת הדרך העצומה הדרושה לשם כך. (See Bamford's Body of Secrets in regard to the TICOM missions immediately after the war).

שאלה מעניינת עולה בנוגע לשימוש שנעשה כביכול במידע של אולטרה על ידי רשת הריגול של לוסי. הרשת הייתה בעלת מידע רב ובעלת יכולת פעולה מהירה והייתה מסוגלת לקבל מידע "ישירות מהמטה הכללי של הגרמנים" - לרוב על פי דרישה. ישנן חשדות ש"לוסי" הייתה מעין דרך עבור הבריטים להזין מודיעין של אולטרה לסובייטים באופן שלא יחשוף מקורות, ויראה כאילו הגיע ממודיעין אנושי ולא מפיענוח תשדורות רדיו גרמניות. הרשת של "לוסי" תופעלה ככל הנראה על ידי איש אחד (רודולף רסלר) והיחס שהעניקו לה הסובייטים היה חשדני. המידע שסיפקה הרשת היה מדויק ומתוזמן היטב וסוכנים רוסים בשווייץ התייחסו אליו במלוא הרצינות.

בזירת האוקיינוס השקט, מכונת ההצפנה היפנית שכונתה "PURPLE" (באנגלית - סגול) על ידי האמריקאים, שימשה להצפנת התקשורת של הדרגים היפנים הדיפלומטיים הבכירים ביותר. הצופן פוצח על ידי שירות מודיעין האותות של צבא ארצות הברית. חלק מההודעות המפוענחות הוכחו כנחוצות בזירות אחרות. מקרה מסוים נגע לדיווחים מפורטים של שגריר יפן בגרמניה שהוצפנו על ידי מכונת ה-PURPLE. הדיווחים כללו סקירות של האסטרטגיה והכוונות הגרמניות, דיווחים אודות ביקורי השגריר בביצורי החוף של נורמנדי ודיווחים אודות שיחות ארוכות עם היטלר.

היפנים השיגו מכונת אניגמה כבר ב-1937, זו הייתה מכונה דומה לזו שהייתה לצבא הגרמני למעט חיווטי הרוטורים ולוח הפלאגים.

בריטניה וארצות הברית שמרו את האולטרה בסוד עד סוף המלחמה, אולם אין מידע חד משמעי שמסביר מדוע קיומה נשמר בסוד 29 שנים, עד שנת 1974, אלא רק מספר הסברים אפשריים. ראשית, כפי שטען דייוויד קאהן בסקירה שכתב ב"ניו יורק טיימס" בשנת 1974, לאחר מלחמת העולם השנייה מכרו הבריטים חלק גדול ממכונות האניגמה למדינות עולם שלישי, בידיעה שיוכלו להמשיך לקרוא את ההודעות של בעלי המכשיר החדשים. פרסום האולטרה היה עלול לגרום לביטול המכירה.

הסבר אפשרי שני מתייחס לאירוע שבו צ'רצ'יל חשף בפומבי מידע שהושג מפיענוח תקשורת רוסית, בין מלחמות העולם; חשיפה זו גרמה לרוסים לשנות את שיטת ההצפנה שלהם, והוביל לערפל מודיעיני.

הסבר שלישי, שנתן וינטרבותאם^[2], גורס ששבועיים לאחר יום הניצחון באירופה דרש צ'רצ'יל שאנשים שנחשפו למידע מאולטרה לא יחשפו את החומר או את מקורו. צ'רצ'יל סבר שחשיפה כזו הייתה עשויה לפגוע בפעילותו העתידית של הביון הבריטי.

חשיבות פיענוח האניגמה לניהול המלחמה נותרה חבויה מעיני הציבור. כל דיון אפשרי שהיה נערך על ידי הפולנים או הצרפתים בנוגע לפריצת האניגמה בתחילת המלחמה, לא היה חושף את ההישגים שהתרחשו במהלך המלחמה. מעטה הסודיות הוסר כאשר בשנת 1973 פורסם דבר פיענוח האניגמה, בספר "אניגמה" שכתב גוסטאב ברטראנד, קצין מודיעין צרפתי. הספר הוביל ללחץ ציבורי לחשוף את הסיפור המלא של האולטרה והאניגמה.

הסודיות של אולטרה הוסרה לגמרי כשפרידריך ויליאם וינטרבותאם(אנ'), משתתף מרכזי בהפצת המידע על פרויקט אולטרה, פרסם את ספרו "The Ultra Secret" (סוד האולטרה). סיפורו הרשמי של המודיעין הבריטי במלחמת העולם השנייה פורסם בחמישה כרכים בין השנים 1979 ל-1988. העורך הראשי היה הארי הינסלי אך כרך אחד נערך על ידי מיכאל הווארד. קיים גם ספר בשם Codebreakers משנת 1993, המכיל את זיכרונותיהם של ותיקי אולטרה. הספר נערך על ידי הינסלי ואלן סטריפ.

לאחר המלחמה נמכרו מכונות אניגמה עודפות ומכונות דמויות אניגמה למדינות רבות בעולם, אשר היו משוכנעות בנוגע למידת האבטחה של מכונות הצופן הלא שגרתיות. האמריקאים והבריטים הפיצו את המכונות הללו משום שהם היו מסוגלים לפצחן. שווייץ אפילו פיתחה גרסה פרטית לאניגמה בשם NEMA והשתמשה בה עד אמצע שנות ה-70 המאוחרות.

על אף כל המאמצים שננקטו, מידע בנוגע לפיענוח האניגמה אכן זלג. ב-1967 כתב ההיסטוריון הצבאי הפולני, ולאדיסלאב קוזאקזוק, בספרו "המלחמה הסודית", כי האניגמה הגרמנית נפרצה על ידי הפולנים לפני מלחמת העולם השנייה. באותה שנה, תיאר דייוויד קהאן בספרו "The Codebreakers" אירוע שהתרחש בשנת 1945, ובו נלכדה האניגמה של הצי הגרמני מצוללת U-505. הוא ציין בחוסר תשומת לב שהודעות אניגמה כבר פוענחו עד אותה תקופה אך הפיענוח הצריך "מכונות שמילאו מספר בניינים".

בשנת 1970 החלו צפנים מבוססי מחשב לצבור אהדה, ככל שהעולם פנה יותר לעבר תקשורת ממוחשבת, והתוחלת שבמכונות האניגמה (ובמכונות מבוססות רוטורים באופן כללי) צנחה במהירות. ב-1974 כבר התקבלה החלטה לחשוף חלק מהפעילויות של בלצ'לי פארק.

ה-NSA של ארצות-הברית הוציא משימוש את האחרונה שבמכונות ההצפנה הרוטוריות שברשותו, סדרת ה-KL-7, בשנות ה-80.

פורסמו עדויות רבות אודות הפיענוח של האניגמה, אולם חלקן אינן אמינות בהיבטים רבים. הסיבות לכך הן:

• לא כל הסופרים היו בעמדת ידיעה - מספר ספרים פורסמו על ידי אנשים שעיסוקם בבלצ'לי היה הפצת מידע האולטרה. אולם, מאחר שהעבודה שם הייתה ממודרת, אנשים אלה ראו תמונה חלקית בלבד.
• עבודת הפיענוח הייתה עניין טכני ומטעה - היה דרוש אדם עם הבנה טובה בפיענוח ובאניגמה כדי להבין את אופן פעולת הדברים.
• מסמכים שהיו שמורים בארכיונים סודיים נחשפו לציבור באיטיות - משערים שחלק מהמסמכים עדיין לא פורסמו. המסמכים לא נכתבו במטרה להיות ברורים שנים אחר כך; יש צורך בהכרת תקופת המלחמה ובפרספקטיבה על מנת לעשות בהם שימוש מושכל.
• ממשלות בחרו לשמור על חשאיות המידע או לחשוף אותו בהתאם למטרותיהן, ולא לצורך דיוק היסטורי או שלמות העובדות.
• מספר סופרים היו בעלי עניין אישי שהשתלט על חשיבות הדיוק בעובדות - ישנה תקרית שבה סולף דיווח אודות התקדמות בריטית בפענוח של מערכת צופן יפנית^{[דרוש מקור: לאותה התקרית שבה סולף דיווח, וכן מקור לעניין האישי של הסופר המסלף]+[דרושה הבהרה]}.
• סופרים רבים לא ערכו מחקר הולם - גורל מרגל האניגמה הנס תילו שמידט לא הובא לידיעת הציבור עד אשר יו סבאג מונטיפיורי עלה על עקבותיה של בתו של המרגל ב-1999. זיכרונותיה מופיעים בספר של מונטפיורי.

יש מחלוקת בנוגע להשפעה שהייתה לפיענוח האניגמה על מהלך המלחמה. ייתכן שיש לשאול שאלה קשה יותר בנוגע להשפעת האולטרה גם על התקופה שלאחר המלחמה.

מיצג אודות ה"מלחמה הסודית" שהוצג במוזיאון המלחמה האימפריאלי ב-2003 ציטט מדבריו של צ'רצ'יל, באומרו למלך ג'ורג': "הודות לאולטרה ניצחנו במלחמה". החשש הכבד ביותר של צ'רצ'יל, אפילו לאחר שהיטלר הורה לעכב את מבצע ארי הים ופלש לברית המועצות, היה שהצוללות הגרמניות יצליחו לחנוק את בריטניה ויטילו עליה סגר ימי. בספר "שעתם היפה ביותר" העיד צ'רצ'יל שסכנת הצוללות הגרמניות היא הדבר היחיד שבאמת עורר בו מורא במהלך המלחמה. מרכיב עיקרי שמנע תבוסה בריטית בקרב על האטלנטי היה היכולת המחודשת לפענח את הודעת האניגמה של הצי הגרמני. למרות עובדה זו היו מרכיבים אחרים שהיטו את הכף בקרב לטובת בעלות הברית. עם הגידול בכיסוי האווירי מעל האוקיינוס האטלנטי ועם הרחבת הסיוע הימי של נושאות המטוסים לספינות בעלות הברית, נעשו מטוסים נגד צוללות אפקטיביים ביותר תוך שימוש בראדאר סנטימטרי ובפצצות עומק. שיפור בשיטות טריאנגולציה איפשר למטוס לחשוף את מיקום הצוללת אפילו אם לא ניתן היה לקרוא את הודעותיה. שיפור בסונאר ובפצצות העומק הגדיל את הסיכוי להטבעת צוללות.

החל מ-1942 ביצע חיל האוויר המלכותי הפצצות שטיח על ערים בגרמניה. ההרס של מרכזי ערים ותשתיות היה רב אך חשובה לא פחות מכך הייתה הפגיעה בתשתיות הטלפון, שאילצה את הכוחות הגרמניים להיות תלויים יותר בתקשורת גלי רדיו מוצפנת. עובדה זו תרמה להגדלת תעבורת ההודעות הניתנות לפענוח באופן ששירת את מטרות בעלות הברית.

לאחר D-Day, עם חידוש ההפצצות מעל גרמניה, נותר האריס מקובע על הרעיון של הפצצות השטיח. ההיסטוריון פרדריק טיילור טוען שבעוד שהאריס לא היה רשאי לדעת אודות אולטרה, הוא קיבל מידע שהושג מהאניגמה אך לא ידע את מקור המידע. זו הסיבה שהוא לא ידע שההוראה להפציץ מתקני נפט גרמניים התקבלה מתוך ניתוח של מקורות גרמניים חסויים ורמי דרג, שמהם עלה כי הפצצה כזו תהיה פגיעה אנושה בגרמנים. לכן ראה האריס בהוראות הללו סטייה מהמטרה העיקרית של החרבת הערים הגרמניות.^[3]

וינטרבותאם, האיש שתיאר ראשון את השפעת פיענוח האניגמה על מהלך המלחמה, תרם רבות להבנת ההשפעה של אולטרה לאחר המלחמה. ההשפעה ניכרת בעצם הקמת ה-GCHQ הבריטי וה-NSA האמריקאי אבל לא רק בהם. וינטרבותאם מזהיר בפרק 3 של ספרו, שסרטים ותעמולה הובילו לתפיסה שהניצחון במלחמה היה אפוף הילת קרבות. הוא טוען שהמלחמה הייתה עשויה להיגמר במפלה מוחלטת אילו לא הייתה קיימת אולטרה.

הודעות מפוענחות של האניגמה הן בעלות ערך רב ביותר גם כיום, שכן הן מספקות עדות אודות מאמצי המלחמה של הנאצים וכן אודות פשעיהם. "מברק הפלה" הוא שדר לדוגמה הממחיש את מה שידעו בבלצ'לי פארק לגבי פשעי הנאצים.

הערה: הקטע מבוסס על התרגום מוויקיפדיה באנגלית.

• מודיעין מג'יק - הזירה היפנית
• אניגמה
• מלחמת העולם הראשונה
• בעלות הברית

• יו סבאג מונטיפיורי, אניגמה: סיפור הקרב על הצופן, תל אביב: יבנה, 2003

• חומר אודות אולטרה
• אנדרו רוברטס, וינסטון צ'רצ'יל ושירות המודיעין החשאי במהלך מלחמת העולם השנייה, בתוך: המרכז למורשת המודיעין/המכון לחקר מודיעין ומדיניות, מודיעין הלכה ומעשה - כתב עת מודיעיני מתולוגי, גיליון 2, אוגוסט 2017, עמודים 151-139
• אולטרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)