אוליפו

אוליפו (OuLiPo) ) הוא שמה של תנועה שיסדה בספטמבר 1960 קבוצה של אנשי רוח, רובם צרפתים, ובראשם הסופר רמון קנו (Raymond Queneau) והמתמטיקאי פרנסואה לה-ליאונה (François Le Lionnais). שם הקבוצה הוא ראשי תיבות, בצרפתית, של "סדנה לספרות פוטנציאלית" (Ouvroir de litérature potentielle)^[1], או בתרגום שהציעה עינת ליבשיץ, ואשר שומר על ראשי התיבות היוצרים את שם הקבוצה, "אולפנה ליצירה פוטנציאלית". מטרת הקבוצה הייתה ליצור תבניות מוגדרות מראש לכתיבת ספרות על־פי אילוצים שונים שהתבנית כופה על מבנה היצירה הספרותית.

אילוצים (constraints) נועדו להיות מקור השראה ליצירת רעיונות, או כדבריו של ז'ורז' פרק, חבר הקבוצה, בספרו "החיים – הוראות שימוש": "מכונה ליצירת סיפורים", צורות ספרותיות שהיו קיימות, כמו ליפוגרמה (יצירה שבה אין עושים שימוש באות מסוימת) או פלינדרום וצורות אחרות שהקבוצה המציאה, שנבעו במקרים רבים מבעיות מתמטיות כמו חידת מסע הפרש, פרמוטציות וכדומה.

אוליפו נוסדה ב-24 בנובמבר 1960, כוועדת משנה בשם 'הסמינר לספרות ניסויית' (Séminaire de litérature expérimentale), מטעם ה-Collège de 'Pataphysique, שנדחה אחר כך לטובת השם 'אוליפו', כהצעתו של אלבר-מרי שמידט. המייסדים היו הסופר רמון קֵנו (Raymond Queneau) והמתמטיקאי פרנסואה לה ליאונה (François Le Lionnais). הרעיון צץ כחודשיים קודם לכן, כאשר קבוצה של סופרים ומתמטיקאים נפגשו כדי לדון ביצירתו של קֵנו. באותה הזדמנות הגו קֵנו ולה ליאונה את הקמת החברה.

לקבוצה חברו סופרים ומתמטיקאים אחדים ובהם ז'ורז' פרק, איטלו קאלווינו (איטלקי), אוסקר פסטיאור, ז'אק רובו, ז'אן קואל, קלוד ברג, הארי מאתיוס (אמריקאי), מרסל דושאן, ז'אק דושאטו, ז'אן לסקור, מרסל רנבו, לוק אטיין, מישל מטאי, ז'אן פורנל, ואחרים.

אף שכל אחד מחברי הקבוצה היה פעיל בתחומו, הקבוצה לא הייתה ידועה בציבור. רק בשנת 1973, לאחר פרסום האסופה בשם La Littérature Potentielle יצאה החבורה הזו מאלמוניותה.

ב-2020 זכה חבר הקבוצה, הרווה לה טלייה, בפרס גונקור^[2].

המניפסט האוליפיאני הראשון היה חיבור הקנו "מאה אלפי מיליארדים של שירים" (Cent Mille Milliard de Poèms), שיצא בהוצאת גלימר. זהו ספרון ובו עשר סונטות, שכל אחת מהן חתוכה לרוחבה ל-14 רצועות (רצועה לכל שורת שיר). דפדוף אקראי ברצועות יכול ליצור 10 בחזקת 14 צירופים, כולם נכונים מבחינת המבנה והמשמעות (בדומה להרכבת דמויות אנושיות לאלפי צירופים משעשעים). קריאת סונטה שסודרה באופן אקראי שכזה היא כמעט חד פעמית. צורות אחדות נוספות מיצירותיהם של חברי אוליפו:

• ליפוגרם - משפט או יצירה ארוכה יותר הנמנעת מלעשות שימוש באות מסוימת. היצירה הידועה ביותר תוצרת אוליפו היא 'ההעלמות' מאת ז'ורז' פרק (La Disparition), שפורסמה ב-1969. זהו רומן שאינו עושה שימוש באות e, שהיא האות הנפוצה ביותר בשימוש בשפה הצרפתית.
• פלינדרום - טקסט הנקרא באופן זהה משני הכיוונים. פרק פרסם ב-1969 סיפור פלינדרומי ("הפלינדרום הגדול") בן 1,247 מילים.
• אלגוריתם אוליפיאני שהוצע על ידי לסקור הוא זה המכונה Substantif+7) S+7), המחליף כל שם עצם, בקטע פרוזה ידוע בשם העצם השביעי שאחריו במילון מסוים, לדוגמה משפטי הפתיחה של התנ"ך בסיועו של מילון אבן-שושן (המרוכז): "ברבב ברא אלוף את השמיר ואת הארר. והארר היה תהל ובהילה, וחשל על-פני תהלוכה. ויאמר אלוף יהי אורדו..."
• אלגוריתם אוליפיאני אחר של לסקור הוא החלפת הסדר של סוג מסוים של מילה בסיפור, למשל החלפת הנושאים בין המשפט הראשון והאחרון, אחר כך בין השני והלפני אחרון וכן הלאה.

צורה אחרת שעשויה להביא לתוצאה משעשעת ולעיתים גם לכזו שניתן למצוא בה משמעות חבויה היא חיבור פתגמים או אמרות: מחצית ראשונה מפתגם ידוע אחד עם מחצית שנייה מפתגם ידוע אחר. אפשרויות אחדות בעברית: "כשנגיע לגשר, השיירה עוברת", "אם בארזים נפלה שלהבת הכלבים נובחים", "שלושה המה נפלאו ממני ומה יגידו אזובי הקיר?".

ז'אק בן כתב על סונטה אי רציונלית. 14 שורות הסונטה מחולקות לחמישה חלקים: 3 שורות, שורה, ארבע שורות, שורה וחמש שורות. חלקים אלו מיצגים את המספר האי רציונלי פאי עד הספרה הרביעית לאחר הנקודה העשרונית, 3.1415. החריזה מסודרת כך: אאב, ג, באאב, ג, גדגגד (כאשר השורות הבודדות מסתיימות באותה מילה).

• דורי מנור, על הו 3, הו! 3 2006, עמ' 9–11.
• רמון קנו, תרגילים בסגנון, הוצאת מקום לשירה, 2016

מדיה וקבצים בנושא אוליפו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אוליפו
• עינת ליבשיץ, ‏העכבר המתכנן בעצמו את המבוך, הו! 3, פברואר 2006, עמ' 207–212
• פרנסואה לה-ליונה, ‏המניפסטים של האוליפו, הו! 3, פברואר 2006, עמ' 213–216