אוניברסיטת האימאם חוסיין

אוניברסיטת האימאם חוסיין
دانشگاه جامع امام حسین
אוניברסיטה ציבורית
על שם חוסיין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוטו تامین نیروی انسانی متخصص
(תרגום מילולי: "הופכים אנשים חזקים למיומנים")
תקופת הפעילות 1986–הווה (כ־38 שנים)
בעלי תפקידים
נשיא מוחמד ראזה חסאני האנג'ר
סגל 300
סטודנטים
6,000
סטודנטים לתואר שני 2,000
סטודנטים לתואר שלישי 500
שונות
הון עצמי 20 מיליון דולר
מיקום
מיקום איראןאיראן איראן, טהראן
מדינה איראןאיראן איראן
קואורדינטות 35°45′02″N 51°35′15″E / 35.750556°N 51.5875°E / 35.750556; 51.5875
www.ihu.ac.ir
(למפת טהראן רגילה)
 
אוניברסיטת האימאם חוסיין
אוניברסיטת האימאם חוסיין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבנה הקמפוס המרכזי של האוניברסיטה

אוניברסיטת האימאם חוסייןפרסית: دانشگاه امام حسین) היא אוניברסיטה ציבורית בטהראן שבאיראן. האוניברסיטה נוסדה בשנת ב-1986 ומשתפת פעולה עם המשרד למדעים, מחקר וטכנולוגיה ומשרד ההגנה בממשלת איראן, וכן עם משמרות המהפכה[1]. נקראת על שם האימאם חוסיין (בן עלי), מייסד השיעה.

באוניברסיטה לומדים כ-6,000 סטודנטים. תנאי הקבלה לאוניברסיטה שונים מהמקובל באוניברסיטאות האיראניות, שבהן עמידה בבחינת כניסה מטעם המשרד למדעים, מחקר וטכנולוגיה האיראני, היא תנאי לקבלה ללימודים אקדמאיים. אוניברסיטת האימאם חוסיין מקבלת לשעריה רק חברים במשמרות המהפכה, על המועמד לעמוד בריאיון הבוחן התאמה אידאולוגית ולהוכיח כשירות רפואית. סטודנטים המתקבלים מקבלים מלגה והופכים לחברים בבסיג'. הסטודנטים אינם מורשים לטוס לחו"ל או לעבוד בחברות פרטיות.

האוניברסיטה הוקמה בשנת 1986 בשם אוניברסיטת "האימאם חוסיין - השכלה גבוהה" ובתחילה כללה פקולטה להנדסה, פקולטה למדעים, פקולטה למדעי החברה, וכן פקולטה לרפואה. שנה לאחר מכן, ב-1987, כללה גם פקולטה למדעים צבאיים. בשנת 1994 הפקולטה לרפואה הפכה לאוניברסיטה לרפואה בשם "אוניברסיטת בכיאתאללה למדעי הרפואה" המכשירה סטודנטים לדוקטורט בשלוש פקולטות תזונה, רפואה דחופה ותרופות כמו גם מהווה מכון למחקר תרופות עבור הצבא.

בשנת 1969 איראן הכפיפה את כל התעשיות הצבאיות תחת ארגון התעשיות הצבאיות (ה-MIO) אשר היה כפוף ל"שר המלחמה". במשך כ-15 שנה, התעשיות יצרו ציוד מגן, פצצות, מרגמות ומרעומים. בנוסף לכך, סיפקו רובים ומכונות ירייה ברישיון מערב גרמניה.

כתוצאה מהמהפכה האיראנית, נעצרה פעילות הארגון; ללא מומחים מחוץ לאיראן, התעשיות לא יכלו להמשיך לפעול ולהמשיך בייצור. עד שנת 1981 איבד הארגון את השליטה שלו בתעשיות.

בסוף 1981, הממשלה החדשה שקמה לאחר המהפכה הכפיפה את התעשיות תחת ארגון תעשיות ההגנה (DIO)[2] וב-1986 מספר גדול של רובים ומכונות ירייה היו מייצור מקומי. על מנת להשיג יכולות טכנולוגיות ייחודיות הוקמו מספר גופים אקדמיים, ביניהם "אוניברסיטת האימאם חוסיין", "אוניברסיטת בקיאתאללה למדעי הרפואה", "אוניברסיטת מאלכ אשתר" שכפופות ישירות או בעקיפין ל-DIO.

ב-1989 החלה תוכנית לפיתוח טילים בליסטיים בראשות משמרות המהפכה. באותו הזמן משרד ההגנה והשמירה אוחד למשרד ההגנה והלוגיסטיקה של הכוחות המזוינים ויכולות משמרות המהפכה אוחדו עם ה-DIO. בשנות ה-90 האחריות על תוכנית הטילים הוטלה על ארגון תעשיית האוויר והחלל האיראני (AIO)[3].

באוניברסיטה פועלת מחלקה המתמחה בפיזיקה גרעינית[4][5]. כחלק מפעילותה עבור משמרות המהפכה, היא משמשת כמרכז לניסויים אודות מחקר הגרעין.[6][7][8] יתרה מכך, מרכזת את כלל תחום המחקרים האקדמאיים מהאוניברסיטאות האיראנית בתחום העשרה גרעינית ופיתוח נשק גרעיני. פרופסור ריימונד טאנר מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, מומחה לאיראן, טוען שהאוניברסיטה הפכה למרכז בתוכנית הגרעין החשאית של איראן. בנוסף יש הערכות כי האוניברסיטה משמשת גם למחקר ביולוגי בתחום המיקרובים ונשק ביולוגי.

בפברואר 1998 קבעה ממשלת בריטניה כי האוניברסיטה מספקת אמצעים וטכנולוגיה לנשק להשמדה המונית, לצד עסקאות אסורות. כך גם תוארה על ידי ממשלת גרמניה - ארגון צבאי איראני הפועל להשיג נשק להשמדה המונית. ישנם דיווחים הטוענים כי המוסד פועל לפיתוח יכולת גרעינית בנפרד מהארגון לאנרגיה אטומית של איראן. לפי גורמים רשמיים בארצות הברית המוסד מייצר אנתרקס ואַפְלָטוׂקְסִין (Aflatoxin).

המשרד לבקרה על נכסים זרים האמריקאי (OFAC) הטיל סנקציות על הארגון ואסר על סחר עמו. כמו כן, הוא נמצא ברשימת המוסדות החשודים בפיתוח אמצעי לחימה ביולוגיים, כימיים וגרעיניים של ממשלת יפן.

מבנה הפקולטה להנדסה

בתחילה אוניברסיטת האימאם חוסיין כללה ארבע פקולטות:

בהמשך התווספה-

  • פקולטה למדעים צבאיים (1990)

בשנת 1994, בוטלה הפקולטה לרפואה והפכה לאוניברסיטה לרפואה "אוניברסיטת בכיאתאללה למדעי הרפואה".

לאוניברסיטה 33 תוכניות לתואר שני ו-9 תוכניות למסלול דוקטורט, המאושרים על ידי המשרד למדעים מחקר וטכנולוגיה האיראני.[9]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]