אוקבנגו

אוקבנגו
ריו קובנגו
Okavango River
Rio Cubango

מקור המים העיקרי של הנהר באזור קאונגו בנמיביה.
מידע כללי
אורך	1,700 ק"מ
ספיקה ממוצעת	500±0.001 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז	800,000 קמ"ר
מוצא	ביה פלאטו
יובלים	קואיטו, קובנגו, ריו קוובי
שפך	דלתת האוקבנגו
מדינות באגן הניקוז	אנגולה אנגולה בוטסואנה בוטסואנה נמיביה נמיביה
מפת אגן נהר האוקבנגו

נהר האוקבנגו או הריו קובנגו (באנגלית: Okavango River; בפורטוגזית: Rio Cubango) הוא נהר בדרום מערב אפריקה. הנהר יוצר את מערכת הנהרות הרביעית באורכה באפריקה הדרומית, הזורמת בכיוון דרום מזרח לאורך 1,600 קילומטר. מקורות הנהר מתחילים ברום של 1,300 מטר מעל פני הים ברמות החוליות של אנגולה, שם הוא ידוע יותר בשמו הפורטוגזי. דרומה יותר, הוא מהווה חלק מהגבול בין אנגולה לנמיביה, וממשיך לאחר מכן לזרום לשטחי בוטסואנה. לאוקבנגו אין מוצא לים. במקום זאת, הוא נשפך לדלתת האוקבנגו, בשטח אגן אנדורהאי שבמדבר הקלהארי.

באנגולה, הקצוות הגבוהים של הקואיטו (יובל של האוקבנגו) סובלים מסתימה עקב שריפות מבוקרות של הצמחייה, מה שמפחית את זרימת המים במורד הזרם, כאשר המים המצטברים במקום מחלחלים לתוך החול^[1].

לפני שהוא זורם לתוך שטח בוטסוואנה, הנהר צונח ב-4 מטרים בסדרה של מפלים הידועים בשם מפלי פופה, הנראים כשהנהר בשפל, כמו בעונה היבשה.

בעונת הגשמים, הזרימה בנהר הבוטטי חזקה וגורמת להצפות, שיוצרות באופן עונתי אזור רחב ידיים של ביצות שבו מתקבצות עשרות אלפי פלמינגואים מדי קיץ. חלק מזרימת הנהר ממלאת את אגם נגאמי. אזור אוקבנגו, הידוע בחיות הבר שלו, מכיל את שמורת מורמי של בוטסואנה.

בכל עונה רטובה, אנגולה זוכה לכמות גשמים גדולה פי שלושה מבוטסואנה, ומזרימה זרימה גבוהה מהרגיל לאוקבנגו, והופכת חלקי מדבר בחוץ לאזור ביצה ענק.

אף על פי שגשמי הקיץ יורדים באנגולה בינואר, לוקח להם חודש שלם לעבור את 1,000 הקילומטרים הראשונים של נהר אוקבנגו, ואז לוקח להם עוד ארבעה חודשים לזרום באיטיות דרך הצמחים הצפופים הצומחים מתוך הנהר והערוצים הרבים הנמצאים ב-250 הקילומטרים האחרונים של הדלתא. כתוצאה מכך, השיטפון הוא הגדול ביותר מתישהו בין יוני לאוגוסט, במהלך חודשי החורף היבשים של בוטסוואנה. לאחר מכן הדלתא מתנפחת פי שלושה מגודלה הקבוע, מושכת בעלי חיים מקילומטרים מסביב ויוצרת את אחד מריכוזי חיות הבר הגדולים ביותר באפריקה.

בנקודה הרחבה ביותר שלה בשנת שיטפונות גדולה, הביצה העונתית משתרעת על פני 150 קילומטר ממזרח למערב; אחד הגורמים שמובילים לאופי המשתנה של הדלתא הוא השטיחות של האזור. אם היו לוקחים חתך רוחב של הדלתא בנקודה הרחבה ביותר שלה, היו מגלים ששונות הגובה מהממוצע על פני 150 קילומטר האלה היא פחות מ-2 מ', מה שאומר שמשקע חול קטן יכול לגרום לשינויים גדולים^[2].

בשנים רטובות מאוד, חלק מהזרימה של הנהר עשוי להשתרע לאורך נהר מגווגנה (למעשה תפוצה צפון-מזרחית של דלתא אוקבנגו) ולהיכנס לנהר הזמבזי, תוך עקיפת קלהארי.

בנהר זורמים מדי שנה כ-28,000 טונות של סחף. רוב המשקעים הנישאים על ידי הנהר הם חול דק, ומעט בוץ, וזאת הודות להרכב הגאולוגי של האוקבנגו - קרקעית הנהר עשויה ברובה מחול המגיע ממדבר הקלהרי. במי הנהר יש ריכוז נמוך יחסית של מוצקים מומסים – כ-40 מיליגרם לליטר, המורכבים בעיקר מסיליקה, סידן ומגנזיום ביקרבונט, אך למרות ריכוזם הנמוך יחסית במי הנהר, המוצקים המומסים הללו מהווים את הרכיב הגדול ביותר של משקעים הנישאים לדלתת האוקבנגו מכיוון שנפח המים השנתי הוא גדול כל כך.

בתקופות קרות יותר בהיסטוריה של כדור הארץ, חלק מהקלהארי היה אגם עצום, המכונה אגם מקגאדיקגאדי. בתקופה זו, האוקבנגו היה אחד מיובליו הגדולים ביותר.

גם נמיביה וגם בוטסואנה חוות בצורת, וכתוצאה מכך הובעו חששות לגבי עימות אפשרי בנוגע לשימוש במי הנהר. נמיביה בנתה תעלת הזרמת מים, באורך של כ-300 קילומטר, ותכננה פרויקט לבניית צינור באורך 250 קילומטר להסטת מים מהנהר לשטחה על מנת לסייע בהקלה על הבצורת^[3][4].

בוטסואנה, לעומת זאת, משתמשת בדלתת האוקבנגו הן לתיירות והן כמקור מים. המשרד לענייני מים של בוטסואנה דיווח כי 97% ממי הנהר אובדים בשל התאיידות, כך שהמדינה לא יכולה להרשות לעצמה לאבד מים נוספים.

נמיביה, בתורה, טענה שהיא תסיט רק חצי אחוז מזרימת הנהר, וכי היא זכאית לכל מים שזורמים בשטחה. כדי להתמודד עם נושאים כאלה, אנגולה, בוטסואנה ונמיביה חתמו בספטמבר 1994 על הסכם להקמת ועדת מים של אגן נהר אוקבנגו, שתפקידה יהיה לספק עצות לשלוש המדינות לגבי הדרכים הטובות ביותר לחלוק את המשאבים של הנהר^[3][4].

עיינו גם בפורטל:
	פורטל גאוגרפיה

מדיה וקבצים בנושא אוקבנגו בוויקישיתוף

• אוקבנגו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)