אחוזת לנגה

אחוזת לנגה

אחוזת לנגה, 2009
מידע כללי
סוג	אחוזה
כתובת	זכרון יעקב
מיקום	זכרון יעקב
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1912–1919 (כ־7 שנים)
חומרי בנייה	אבן
מידות
קומות	2
קואורדינטות	32°34′30″N 34°56′55″E / 32.57496667°N 34.94871111°E / 32.57496667; 34.94871111

אחוזת לנגה היא בית אחוזה הממוקם במרכז זכרון יעקב, ברחוב הברושים. הוא נבנה בתחילת המאה ה-20 על ידי הזוג ניטה (בנטוויץ') ומיכאל לנגה. אחרי שהיה נטוש במשך שנים, שופץ הבית ב-2013.

אביה של ניטה, הרברט בנטוויץ' (שם המשפחה הוא כנראה גלגול השם "בן טוב-איש" או "בן-דב"), היה משפטן אנגלי שהחל את עבודתו בשירות משה מונטיפיורי, ואצלו נתוודע לראשונה לרעיון יישוב ארץ ישראל. במשך הזמן נעשה לעסקן ציוני נלהב. הוא היה עורך הדין של התנועה הציונית ולימים היה בין מנסחי הצהרת בלפור. בשנת 1897 הוא ביקר בארץ ישראל והתאהב בארץ בייחוד בנופי הכרמל. בשובו לביתו בלונדון, החליט לקרוא לאחוזת הקיץ של המשפחה שבקנט בשם "חצר כרמל" (Carmelcourt). לימים נקרא גם בית האחוזה בזכרון יעקב בשם זה.

הזוג בנטוויץ' הביאו לעולם אחד-עשר ילדים שגודלו באווירה ציונית ומוזיקלית. תלמה בנטוויץ', הבת התשיעית לזוג, היא תלמה ילין, צ'לנית ומלחינה בעלת שם עולמי. ב-1884, כ-11 שנים קודם להולדתה של תלמה, נולדה ניטה בנטוויץ'. בשנת 1910 נישאה ניטה למיכאל לנגה, בן למשפחת סוחרים עשירה בגרמניה אשר הגיע לאנגליה כדי ללמוד משפטים באוניברסיטת קיימברידג'.

במסעם בירח הדבש, הגיעו בני הזוג לארץ ישראל והתאהבו בה. במיוחד נקשרו לנופי הכרמל. בשובם לאנגליה החליטו לבנות את ביתם בזכרון יעקב. עוד לפני שהושלמה בניית הבית, עברו בני הזוג לנגה לחיות בזכרון יעקב ויצרו קשרים חמים עם משפחות אהרונסון, יפה ולוויטה, מן המשפחות הבולטות במושבה. לימים התחתן אחיה של ניטה, יוסף בנטוויץ', עם שרה, בתו של ד"ר הלל יפה. ניטה למדה כיצד לגדל ירקות מאהרון אהרונסון, שהיה אגרונום בעל שם, ורקמה תוכניות לפיתוח המושבה ולרווחתה.

עם הצטרפות טורקיה למלחמת העולם הראשונה נצטוו אזרחי "מדינות האויב" (ובתוכן בריטניה), לעזוב מיד את ארץ ישראל. הזוג עזב את הארץ בדצמבר 1914. מיכאל התנדב לשרת בצבא אנגליה וניטה נרשמה ללימודי חקלאות. לאחר המלחמה שבו הזוג לביתם בזכרון יעקב, וניטה תכננה להקים על חלק מאדמת האחוזה חוות לימוד חקלאית לבנות, אולם תוכניתה לא יצאה לפועל.

לזוג לא נולדו ילדים. ניטה נפטרה בגיל 38 ב-ט"ז בשבט תרפ"ב (פברואר 1922). בחלק מהמקורות כתוב שמתה ממחלה לאחר שיום לפני כן לקחה חלק בנטיעות ט"ו בשבט הגשום במושבה זכרון יעקב. ובחלק מרומז שמדובר בהתאבדות. מיכאל התאבד כעבור שלוש שנים, ב-24 באוגוסט 1925. הם קבורים בבית הקברות בזכרון יעקב. לצדם נקברה אחותה הבכורה של ניטה, ליליאן פרידלנדר, שנפטרה ב-31 באוקטובר 1954.

בשנת 1912 רכשו הזוג לנגה שבעים ושבעה דונם של אדמת טרשים בגבעה סמוכה לזכרון יעקב ומשקיפה עליה. כחמישים פועלים הועסקו בבניית הבית, נטיעת הגן ופריצת הדרך למקום. בין הפועלים היה גם דוד רמז. הזוג קרא למקום חצר הכרמל, כשם אחוזת הקיץ של המשפחה בקנט.

כאשר עזב הזוג את הארץ בזמן מלחמת העולם, שימש הבית כמרכז תרבות לקצינים טורקים וגרמנים. בשנת 1919 חזרו השניים ארצה וגילו כי כל הרכוש שהיה במקום נעלם. הם שיקמו את הגן והרחיבו את בית האחוזה. המקום התחבב על מנהיגי היישוב ורבים מהם חזרו ופקדו אותו, ובהם הרברט סמואל (שהיה דוד-אשתו של אחיה של ניטה, נורמן בנטוויץ'), מנחם אוסישקין, חיים ויצמן, הנרייטה סאלד ואחרים, אשר נהנו מהאווירה המיוחדת בו ומהכנסת האורחים.

לאחר מות הזוג לנגה, עבר המקום בירושה לאחותה הבכורה של ניטה, ליליאן פרידלנדר, שגרה עם משפחתה בארצות הברית. ליליאן עברה להתגורר באחוזה עם משפחתה לאחר שבעלה ישראל פרידלנדר נרצח ב-1920 באוקראינה בעת שהיה בשליחות של הג'וינט. שנה לאחר מותו של מיכאל, בשנת 1926, החליטה ליליאן להעניק ל"חצר כרמל" צביון מיוחד ולהפוך את האחוזה הפרטית לאתר רב-ייעודי, שישמש לא רק מעון משפחתי, אלא גם בית ספר חקלאי ומעין 'גן עדן' לאמנים. האחוזה המשיכה להיות ביתה הרשמי של משפחת פרידלנדר-בנטוויץ' והייתה פתוחה תמיד לאורחים, במיוחד בימי חג. בשנת 1929 עלה ראש המשפחה, הרברט בנטוויץ' בן ה-73, לארץ ישראל. הוא התגורר ב"חצר כרמל" בזכרון יעקב עד לפטירתו בשנת 1932.

בהמשך חזרה ליליאן פרידלנדר עם בנה דניאל לניו יורק, והשכירה את "חצר כרמל" לדורה שוורץ, יהודייה אוסטרית, צמחונית אדוקה, לתקופה של "15 שנה לפחות". שוורץ הקימה במקום מרכז בריאות צמחוני. במהלך השנים הרחיבה שוורץ את מרכז הבריאות בשמונה דונמים ובנתה עליהם בתים קטנים, שנועדו למגורי האורחים. בשנת 1969 נסגר מרכז הבריאות.

ביולי 2000 קיבלה האוניברסיטה הפתוחה, בלא תמורה (1 ש"ח), זכות חכירה על אחוזת לנגה^[1]. האחוזה הוכרזה כאתר מורשת לאומית והוחל בשיפוץ המקום^[2]. בית דניאל והמבנים סביבו שופצו אך המבנה המרכזי והמקורי בלב האחוזה, נכון לשנת 2019, עדיין עומד נטוש^[3].

בית המגורים הוא בית אבן דו-קומתי הבנוי בסגנון מזרחי. במרכזו יש שער רחב שבשיא הקשת שלו חקוקה שנת בנייתו - תרע"ד. מאחוריו נמצא מבנה נוסף ששימש למגורי העובדים ובו גם מחסנים ואורוות, בהן הוחזקו הכרכרות המשפחתיות. במקום מגרש טניס ישן ששימש את דרי האחוזה. בתוך הבית יש שריד למתג ישן שבו הותקן הטלפון הראשון בארץ ישראל, שמספרו 1.

בגן אחוזת לנגה נמצא ספסל אבן ועליו חקוקה הכתובת: ”לזכר הנאהבים והנעימים מיכאל לנגה ורעייתו ניטה לבית בנטויטש, שנטעו את הגן ואת היער הזה מסביב לביתם בשנת תרע"ג - תרפ"ב”.

צמוד לאחוזת לנגה הקימה ליליאן פרידלנדר בשנת 1938 את בית דניאל לאומנות ומוזיקה, לזכר בנה דניאל שמת בגיל 18. עם הזמן הוקמו במקום בית רות (1938), בית הסופרים (1951) ובית ליליאן (1968).

• זאב ענר (עורך): סיפורי בתים, הוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989. (הספר בקטלוג ULI)
• דנצ'ו ארנון: רק בירושלים, הוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989, (האגדה לבית בנטוויץ'). (הספר בקטלוג ULI)
• תמר הירדני, "אהבה וטרגדיה בזכרון יעקב", בתוך "יש מקום בארץ ישראל", עמ' 28–31 (הספר בקטלוג ULI)

מדיה וקבצים בנושא אחוזת לנגה בוויקישיתוף

• דוד הכהן, טירה עזובה שבאה מאהבה, באתר ynet, 3 בינואר 2001
• סיור וירטואלי של החצר, המציג את השיפוץ בחצר ובחדרי הבית, באתר בית דניאל
• אלי אלון., אחוזת לנגה -פנינת היסטוריה וטבע, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 ביוני 2021