אחוז החסימה (ישראל)

אחוז החסימה הוא שיעור הקולות המינימלי הדרוש כדי לקבל ייצוג בפרלמנט או במוסד מייצג אחר. החל ממרץ 2014 אחוז החסימה הנהוג בישראל בבחירות לכנסת עומד על 3.25% מכלל הקולות הכשרים שנמנו בבחירות^[1].

אחוז החסימה הנוכחי עומד על 3.9 יחידות של "מודד למנדט" (כמשמעו בחוק הבחירות), במקרה שכל המפלגות המתמודדות בבחירות עוברות את אחוז החסימה. לכן ייתכן תאורטית שמפלגה תצלח את אחוז החסימה אך לא תצליח להכניס לכנסת יותר משלושה מושבים. מעשית, מכיוון שאלפי קולות הולכים למפלגות שאינן עוברות את אחוז החסימה, קרוב לוודאי שהמודד למנדט יהיה נמוך משמעותית, ומפלגה העוברת את אחוז החסימה תקבל לפחות 4 מושבים בכנסת.

מ-1951 ועד 1992 עמד אחוז החסימה בישראל על 1%, ובין 1992 ל-2003 על 1.5%. במאי 2004 התקבל תיקון לחוק הבחירות לכנסת המעלה את אחוז החסימה ל-2%. ובמרץ 2014 התקבל תיקון נוסף לחוק המעלה את אחוז החסימה ל-3.25%.

שיטת הבחירות בישראל שונה מכמה בחינות בהשוואה לדמוקרטיות אחרות:

• שיטת הבחירות יחסית לחלוטין, כך שכל חברי הכנסת נבחרים במסגרת רשימות מועמדים, ואין חברי כנסת שנבחרים בצורה ישירה. כמו כן, מדינת ישראל נחשבת כולה למחוז אחד ואין חשיבות מהותית למקום מגוריו של הבוחר בזמן הבחירות (מסיבות טכניות נדרש כל בוחר להצביע במקום מגוריו, אולם אין לכך השפעה על תוצאות הבחירות).
• מרבית פעולות השלטון מרוכזות בפרלמנט הארצי, הכנסת. הכנסת עוסקת במגוון גדול של נושאים, ביניהם עניינים שבמדינות אחרות היו מטופלים על ידי רשויות מקומיות או פרלמנטים מחוזיים.
• אוכלוסיית המדינה מגוונת ומפוצלת לקבוצות שונות בעלות מאפיינים ייחודיים של אורח חיים, דת, מסורת, שפה וכיוצא באלה. בין הקבוצות הייחודיות אפשר למנות את הערבים, העולים והחרדים.
• אם מתעלמים מאחוז החסימה, מספר הבוחרים הנדרשים על מנת להשיג מנדט אחד בכנסת הוא נמוך יחסית, ועמד על כ-36,227 בבחירות 2022 (מספר הקולות הכשרים מחולק ל-120, מספר המושבים בכנסת). לשם השוואה, בגרמניה, עבור כל מושב בבחירה ארצית בבונדסטאג נדרשים כ-150,000 מצביעים (אבל בגרמניה יש גם מסלולי בחירה אזוריים חלופיים). בהולנד, שאין בה אחוז חסימה, נדרשים מעל 64,000 קולות למושב בבית התחתון. אחוז חסימה של 2% מביא את סף הכניסה לכנסת בישראל לרמה גבוהה במקצת מזו של הולנד בחישוב תאורטי, אולם בפועל הדבר תלוי בשיעור ההשתתפות בבחירות, שכן אחוז החסימה נמדד על-פי כלל הקולות הכשרים, ולא על פי כלל בעלי זכות הבחירה. בבחירות 2006 עמד אחוז החסימה על כ-63,000 קולות (המספר היה נמוך מכפי שצפו עקב שיעור ההשתתפות הנמוך יחסית בבחירות).
• בישראל קיימת דינמיקה משמעותית של הקמת מפלגות חדשות, אף יותר מבמדינות אחרות. מפלגות חדשות נוצרות בעיקר עקב ניסיון של קבוצות באוכלוסייה להגדיל את הייצוג שלהן, ועקב משברים פוליטיים. אחוז החסימה אמור להיות גורם המרסן את הנטייה להקים מפלגות חדשות. דוגמאות למפלגות חדשות שנכנסו לכנסת במערכות הבחירות כוללות את מולדת ב־1988, ש"ס, כ"ך ויחד ב־1984, ישראל בעלייה ב־1996, קדימה ומפלגת גיל ב־2006, יש עתיד ב-2013, כולנו ב-2015 וכחול לבן ב-2019. מפלגות קטנות שכמעט נכנסו לכנסת כוללות את המפלגות פנינה רוזנבלום ב־1999, עלה ירוק ב־2003, עוצמה לישראל ב־2013, יחד ב־2015, הימין החדש, וזהות ב-2019 ועוד.
• אחוז החסימה משפיע רק על גודל הסיעות הנכנסות לכנסת ואינו מונע פיצולים בתוך סיעות באופן המביא לסיעות יחיד.

אחוז החסימה שנקבע בכנסות השונות:

בבחירות לאספה המכוננת, לא נקבע אחוז חסימה, אולם הסדרי חלוקת המנדטים קבעו שרשימה שלא קיבלה לפחות 1 חלקי 121 מהקולות הכשרים, לא תשתתף בחלוקת המנדטים העודפים ובכך נקבע אחוז חסימה מעשי של כ-0.83% מקולות הבוחרים^[2]. לקראת הבחירות לכנסת השנייה בשנת 1951 נקבע במפורש אחוז חסימה של 1%^[3], גבוה אך במעט משיעור הקולות שהיה נדרש ממילא. הרעיון לכלול את אחוז החסימה בחוק הבחירות הועלה בישראל על ידי פנחס רוזן בשיחה עם דוד בן-גוריון^[4].

משנות ה-50 שואפות המפלגות הגדולות להעלות את אחוז החסימה. בהסכם הקואליציוני בין מפא"י והציונים הכלליים לקראת הקמת ממשלת ישראל החמישית של משה שרת בתחילת 1954, נכלל סעיף הקובע שאחוז החסימה יועלה לכ-4%^[5], אולם לאחר שהפרוגרסיבים הודיעו שלא יצטרפו לקואליציה אם אחוז החסימה יועלה^[6], הוסכם לדחות את החקיקה לקיץ,^[7] ועד הקיץ החליטה מפא"י להתנגד לאחוז החסימה כדי לא לפגוע בפרוגרסיבים^[8] ושלא לחזק את מפ"ם והפועל המזרחי שירוויחו מאיחוד עם המפלגות הקרובות אליהן^[9]. בעקבות לחץ של הציונים הכלליים למימוש ההסכם להעלאת אחוז החסימה, ביקשה מפא"י לדחות את תיקון החוק עד סמוך לבחירות לכנסת השלישית,^[10] ובהמשך הוסכם להעלות את אחוז החסימה ל-2%, אולם ההסכם לא קוים^[11].

לאחר הבחירות לכנסת השישית בשנת 1965, עלה שוב רעיון העלאת אחוז החסימה, לאור ריבוי הסיעות הקטנות בכנסת. בעוד רפ"י דרשה שינוי משמעותי בשיטת הבחירות, ביקשו המערך וגח"ל להסתפק בהעלאת אחוז החסימה^[12]. המפלגות הקטנות נאבקו נגד העלאת אחוז החסימה^[13] ולבסוף המפלגות הגדולות ויתרו על המהלך, לדברי פרשנים, כדי למנוע פגיעה במפלגות הקטנות המקורבות אליהן^[14], וכדי לא להכריח את פועלי אגודת ישראל לרוץ יחד עם אגודת ישראל, וכתוצאה מכך להקצין את עמדותיה בנושאי דת^[15]. בכנסת השביעית שוב עלה רעיון העלאת אחוז החסימה, בין השאר במסגרת המאבק נגד שינוי שיטת הבחירות לכנסת^[16].

בכנסת התשיעית שוב הועלה רעיון העלאת אחוז החסימה, הפעם על ידי אישים שונים בליכוד, בהם שמחה ארליך, יצחק שמיר וחיים קורפו^[17]. הטענה הייתה שהסיעות הקטנות בכנסת מהוות גורם לאי יציבות^[18], כך שכמעט כל חבר-כנסת יכול להביא להפלת הממשלה. המתנגדים, לעומת זאת, טענו שגורמי אי היציבות של קואליציות הם אחרים ואינם קשורים למפלגות הקטנות^[19]. בסוף שנת 1980 החליטה מפלגת העבודה להתנגד להעלאת אחוז החסימה כמו גם יגאל ידין וסיעתו התנגדו להעלאת אחוז החסימה^[20]. ידין אף איים בהתפטרות אם החוק להעלאת אחוז החסימה יועלה להצבעה^[21]. כאשר לבסוף עלתה ההצעה בכנסת במרץ 1981 היא נדחתה ברוב של 44 נגד 37^[22]. בראש המתנגדים עמדו אנשי המערך^[23].

לאחר הבחירות לכנסת ה-11 והקמת ממשלת האחדות הלאומית, ביקשו המערך והליכוד להעלות את אחוז החסימה. אולם לאור התנגדות של אגודת ישראל נסוגו שרי הליכוד מהסכמתם למהלך^[24]. גם לאחר התרגיל המסריח התחייבה הליכוד לאגודת ישראל שאחוז החסימה לא יועלה ללא הסכמתה^[25].

לקראת סוף כהונת הכנסת ה-12, נוצרה הזדמנות פוליטית להעלות את אחוז החסימה, וב-14 באוקטובר 1991, לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, הוא הועלה ל-1.5%^[26]. על הצעת החוק היו חתומים יצחק לוי מהמפד"ל וגרשון שפט מהתחייה^[27]. העלאת אחוז החסימה הביאה למפלתה של המפלגה, שלמרבה האירוניה הייתה בין היוזמות של העלאת אחוז החסימה^[28].

העלאת אחוז החסימה לא השיגה את מטרתה והמפלגות הגדולות דווקא הלכו ונחלשו, בעיקר בגלל הבחירה הישירה לראשות הממשלה שנכנסה לתוקף החל בכנסת ה-14. מגמת היחלשות המפלגות הגדולות נמשכה גם בכנסות ה-15 וה-16 ולאחר הבחירות לכנסת ה-16 נוצרה שוב הזדמנות פוליטית להעלות את אחוז החסימה, כאשר כל מפלגות הקואליציה: הליכוד, שינוי, המפד"ל והאיחוד הלאומי הרגישו בטוחות בעצמן מספיק כדי להעלות את אחוז החסימה. בהתאם, אחוז החסימה הועלה ל-2% החל מהבחירות לכנסת ה-17 ב-2006.

במרץ 2014 התקבל בכנסת תיקון נוסף לחוק הבחירות לכנסת, ובמסגרתו הועלה אחוז החסימה ל-3.25%^[29][30]. עתירה לבג"ץ נגד ההעלאה נדחתה ברוב של 8:1 על ידי בית המשפט העליון, תוך שהשופטים מבהירים כי ייתכן שהתיקון יבוטל לקראת הבחירות לכנסת ה-21, אם התוצאות בבחירות לכנסת ה-20 יצדיקו זאת^[31].

בבחירות לכנסת השש עשרה בשנת 2003, עמד אחוז החסימה על 1.5% מכלל הקולות הכשרים, דהיינו 47,226 קולות.

בבחירות לכנסת השבע עשרה בשנת 2006, עמד אחוז החסימה על 2% מכלל הקולות הכשרים, דהיינו 62,742 קולות. הסיעה הכי קטנה שנכנסה לכנסת זכתה ב-3 מנדטים. מספר זה גבוה משמעותית מזה שנמדד לאחוז החסימה בבחירות של 2003, עקב העלאת אחוז החסימה בחצי אחוז, אולם הוא נמוך מכפי שצפו בתחילה, כיוון ששיעור ההשתתפות בבחירות היה נמוך במיוחד. בסך הכל ניתנו 185,235 קולות למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, שהם כ-6% מכלל הקולות הכשרים. בבחירות 2006, רוב המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, היו רחוקות ממנו במידה ניכרת. שתי המפלגות שהתקרבו לאחוז החסימה, אך לא עברו אותו, הן הירוקים ועלה ירוק, והן קיבלו כ-48,000 וכ-40,000 קולות בהתאמה.

בבחירות לכנסת השמונה עשרה בשנת 2009, עמד אחוז החסימה על 2% מכלל הקולות הכשרים, דהיינו 67,470 קולות. לכנסת לא נכנסו רשימות עם שני מנדטים בלבד. כל המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה היו רחוקות ממנו מאד ולא הגיעו אפילו לאחוז אחד מהקולות. התנועה הירוקה-מימד, שהייתה הרשימה שזכתה להכי הרבה קולות ושלא עברה את אחוז החסימה, קיבלה פחות מ-28,000 קולות, שהיוו כ-0.82% מהקולות הכשרים. בסך הכול ניתנו 103,904 קולות למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.

בבחירות לכנסת התשע עשרה בשנת 2013, עמד אחוז החסימה על 2% מכלל הקולות הכשרים, דהיינו 75,854 קולות. קדימה הצליחה לעבור את אחוז החסימה בהפרש קטן (2.08%), וקיבלה שני מנדטים. לעומת זאת, עוצמה לישראל לא עברה את אחוז החסימה אף על פי שהייתה קרובה אליו עם כ-1.75% מהקולות. מפלגות נוספות שלא עברו את אחוז החסימה, אך קיבלו קולות של מעל מנדט הן עם שלם (1.20%) ועלה ירוק – הרשימה הליברלית (1.14%). בסך הכול ניתנו 268,795 קולות למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.

בבחירות לכנסת העשרים בשנת 2015 עמד אחוז החסימה על 3.25% מכלל הקולות הכשרים, דהיינו 136,854 קולות. בסך הכול ניתנו כ-190,000 קולות למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. עקב העלאת אחוז החסימה, התאחדו המפלגות והרשימות הערביות חד"ש, בל"ד, רע"מ תע"ל ומד"ע להופעה משותפת שלהן בבחירות, בעיקר מפני חששן שאחוז החסימה הגבוה יסכן את בחירת הנציגים של כל אחת מהן בנפרד לכנסת העשרים. הגוף הפוליטי החדש נקרא הרשימה המשותפת והיא זכתה בבחירות 2015 ב-13 מנדטים, שחולקו לפי הסכם מוקדם בין נציגי כל המפלגות והרשימות שהקימו אותה. המפלגה הקטנה ביותר שנכנסה לכנסת הייתה מרצ שזכתה ב-5 מנדטים. מפלגת יחד (אלי ישי) לא עברה את אחוז החסימה אך הייתה קרובה אליו עם 2.97% מהקולות. מפלגת עלה ירוק קיבלה 1.12% מהקולות ואף היא לא נכנסה לכנסת.

בבחירות לכנסת העשרים ואחת בשנת 2019 עמד אחוז החסימה על 3.25% מכלל הקולות הכשרים, דהיינו 140,052 קולות. בסך הכול ניתנו 366,016 קולות למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. שלש מפלגות שקיבלו תמיכה משמעותית לא עברו את אחוז החסימה: הימין החדש שחסרו לה רק עוד 1,503 מצביעים, זהות שחסרו לה כ-22,000 קולות וגשר שהשיגה 1.73% מהקולות. מאידך רע"מ-בל"ד היו קרובים לאחוז החסימה ועברו אותו ב-3,614 קולות סך הכל, עם 3.33% מהקולות^[32].

בבחירות לכנסת ה-22, שהתקיימו חודשים אחדים אחר כך, קמה רשימת המחנה הדמוקרטי – איחוד של מרצ, המפלגה הירוקה וישראל דמוקרטית – שהייתה למפלגה הקטנה בכנסת ה-22 לאחר שגרפה 4.34% מהקולות, רק 1.09% מעל אחוז החסימה^[33]. בבחירות לכנסת ה-23 המפלגה הקטנה ביותר מבחינת קולות הבוחרים הייתה ימינה, שגרפה 5.24% – כ-2% מעל אחוז החסימה^[34].

באותן בחירות לכנסת העשרים ושתיים ולכנסת העשרים ושלוש, חלק מהמפלגות הקטנות חששו שהן לא יעברו את אחוז החסימה והתאחדו. ימינה ואחר כך העבודה-גשר-מרצ אף הוגדרו כ"איחוד טכני", שנועד רק על מנת לצלוח את אחוז החסימה, ולהתפרק אחרי הבחירות.

בבחירות לכנסת ה-24 חצתה הרשימה הערבית המאוחדת את אחוז החסימה לאחר שקיבלה 3.79% מהקולות (0.54% מעל הרף), ונכנסה לכנסת^[35]. בבחירות לכנסת העשרים וחמש לראשונה מאז הקמתה, לא עברה מרצ את אחוז החסימה.

אחוז החסימה מהווה משוכה לא פשוטה למפלגות שאין להן חבר כנסת מכהן. הן מתקשות לגייס משאבים להתמודדות בבחירות מכיוון שאינן זכאיות למקדמות על חשבון מימון מפלגות והן מתקשות לשכנע את בוחריהן שהן תעבורנה את אחוז החסימה. עם זאת היו מספר לא מבוטל של מפלגות שעברו את אחוז החסימה אף על פי שלא היה ברשימתן חבר כנסת מכהן. בבחירות לכנסת התשיעית נכנסו לכנסת פיתוח ושלום של שמואל פלאטו-שרון, שהורשע במתן שוחד בחירות, ושלומציון שנבנתה על האהדה לאריאל שרון שהיה מגיבורי מלחמת יום הכיפורים, וכיהן כבר בתחילת הכנסת השמינית. באותן בחירות נכנסה לכנסת התנועה הדמוקרטית לשינוי שזכתה ל-15 מנדטים, ואשר הציבה כדרישה מחברי כנסת ממפלגות אחרות שעברו אליה להתפטר מהכנסת ולא לגנוב כיסא ממפלגה אחרת. בבחירות לכנסת האחת עשרה נכנסו לכנסת מפלגת ש"ס שקיבלה ארבעה מנדטים, לאחר שקיבלה קולות של מצביעים רבים מבני עדות המזרח וזכתה גם לתמיכה של הרב שך שהורה לחרדים האשכנזים הליטאים להצביע עבורה. בבחירות אלו נכנסו לכנסת גם כך, שהייתה זו לה ההתמודדות הרביעית, והרשימה המתקדמת לשלום, שהייתה סנונית ראשונה לשינוי בדפוסי ההצבעה במגזר הערבי.

הבחירות לכנסת השתים עשרה הביאו איתן את מולדת של רחבעם זאבי. בבחירות לכנסת הארבע עשרה נכנסה לכנסת ישראל בעליה שגרפה קולות רבים של בני העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 וזכתה ל-7 מנדטים. העלאת אחוז החסימה ל-2% הקשתה על המפלגות החדשות, אולם הבחירות לכנסת השבע עשרה הביאו איתן את הכניסה לכנסת של גיל - גמלאי ישראל לכנסת שזכתה ב-7 מנדטים. בבחירות לכנסת התשע עשרה נכנסה לכנסת יש עתיד שקיבלה 19 מנדטים, והייתה למפלגה השנייה בגודלה. הבחירות לכנסת העשרים הביאו איתן את כולנו שקיבלה עשרה מנדטים, ומפלגת כחול לבן נכנסה לכנסת ב-2019.

בעקבות העלאת אחוז החסימה, הוגשו עתירות לבג"ץ שטענו שהעלאה זאת אינה חוקתית, בין השאר בגלל פגיעתה בהיות הבחירות יחסיות ושוויוניות ובגלל פגיעה בכבוד האדם וחירותו. בשנת 1991 דחה בג"ץ עתירה נגד העלאת אחוז החסימה ל-1.5%^[36], ובשנת 2006 משך העותר בהמלצת בית המשפט, עתירה נגד העלאת אחוז החסימה ל-2%^[37]. עתירה נגד העלאת אחוז החסימה ל-3.25%, בטענה שהיא פוגעת בייצוג של המיעוט הערבי, נדחתה ברוב של 8 שופטים נגד דעתו החולקת של השופט סלים ג'ובראן, בשנת 2015. הנימוק העיקרי לדחייה היה שלא הוכח שאחוז החסימה אכן פוגע בשוויון. עם זאת, חלק מהשופטים כתבו שאם בעקבות הבחירות יתברר שאחוז החסימה הגבוה פוגע בשוויון, יהיה מקום לדון מחדש בחוקתיות העלאת אחוז החסימה^[31].

העלאת אחוז החסימה הובילה לכך שחלק גדל והולך של התעמולה של המפלגות הקטנות עוסק בשאלת סיכוייהן לעבור את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006, כללו בין השאר המפלגות תפנית, הירוקים, שינוי, חזית יהודית לאומית, הגמלאים ועתיד אחד התייחסות לאחוז החסימה בתעמולת הבחירות שלהן. חזית יהודית לאומית ערכה מפקד שבו התבקשו המצביעים שלה להודיע במסרון כי יצביעו עבור המפלגה, תוך התחייבות שהמפלגה תפרוש מהמירוץ אם לא יהיו מספיק מצביעים שיודיעו על תמיכה. שבוע לפני הבחירות הודיעה המפלגה כי אספה מעל 55,000 הודעות ועל כן היא ממשיכה בהתמודדות, אך בפועל קיבלה המפלגה 24,824 קולות בלבד. מפלגת "עתיד אחד" לא ערכה מפקד, אך רמזה בתעמולתה כי התמיכה של עולי אתיופיה תעביר אותה את אחוז החסימה. מפלגות אחרות ציטטו סקרים שמהם עולה כאילו הן עוברות את אחוז החסימה, אולם לא תמיד הפנו לסקר מסוים שאכן מראה כך. בבחירות עצמן רק מפלגת הגמלאים אכן עברה את אחוז החסימה ואף זכתה ב-7 מנדטים.

דרך שכנוע נוספת של מפלגות החוששות שלא לעבור את אחוז החסימה, היא קריאה למצביעים ללכת עד הסוף עם האמת שלהם. המפלגות טוענות שאם כל הבוחרים שהאמינו בדרכן, אך חששו שקולותיהם יאבדו עקב אחוז החסימה, היו מצביעים עבורן, הן היו עוברות בקלות את אחוז החסימה.

בעקבות עליית אחוז החסימה ל-3.25% הפך משימת חיזוי תוצאות הבחירות מבחינת הגושים לקשה יותר, בגלל שמעבר או אי מעבר של אחוז החסימה משפיע בבת אחת על ארבעה מנדטים.

אחוז החסימה הגבוה השפיע מאוד במהלך המשבר הפוליטי בישראל:

• לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת בשנת 2019 כמעט ולא היו סקרים שחזו שהימין החדש לא יעבור את אחוז החסימה. בבחירות, לימין החדש חסרו רק עוד 1,503 מצביעים. העובדה שהימין החדש לא עבר את אחוז החסימה הביא לתיקו פוליטי בין הגושים, ולבחירות חוזרות.

• בבחירות לכנסת ה-24 לא חזו המדגמים של ליל הבחירות את מעבר אחוז החסימה על ידי הרשימה הערבית המאוחדת^[38]. בבחירות לכנסת ה-25 לא חזו המדגמים את נפילת מרצ מתחת לאחוז החסימה, ורק אחד המדגמים, זה של חדשות 13, הזהיר שהיא קרובה מאוד לאחוז החסימה. בעקבות זאת, בליל ספירת הקולות עוד היו ציפיות להמשך התיקו בין הגושים^[39].

בבחירות לרשויות המקומיות נקבע אחוז חסימה "הפוך" – כדי להשתתף בחלוקת המנדטים די לרשימה לזכות ב-75% בלבד מהמודד למנדט. תיתכן אפשרות שבסוף החישוב רשימה כזאת לא תזכה במנדט. שיטת החישוב היא כדלהלן: מחלקים את סך הקולות הכשרים במספר המושבים במועצת הרשות המקומית, כך נקבע המודד למנדט, אחר כך מנפים מסך הקולות הכשרים את הקולות שניתנו לרשימות המועמדים שלא השיגו 75% ממודד זה, לאחר מכן מחלקים את סך הקולות שנותרו למספר המושבים במועצה, ובזה נקבע המודד הסופי למנדט, כעת מחלקים את מספר הקולות שניתנו לכל רשימת מועמדים במודד הסופי למנדט, ומקבלים את מספר המושבים שבו זוכה כל רשימה במועצה.

אם נותרו מושבים לא מאוישים, מחלקים אותם לפי יתרת העודפים שנותרה מהחלוקה לפי המודד הסופי למנדט כאשר אין כל חשיבות לגודל הסיעה, בשונה מחוק בדר-עופר שחוקק אך ורק לכנסת.

ידוע על מקרה בו שום רשימה לא עברה את אחוז החסימה: בבחירות למועצה המקומית מע'אר בנובמבר 1965 התמודדו 19 רשימות על 9 מקומות, אך אף אחת מהרשימות לא עברה את אחוז החסימה שעמד על 155 קולות, מתוך 1,860 הקולות הכשרים שנספרו^[40]. בבחירות החוזרות שנערכו ביולי 1966 התמודדו אחת עשרה רשימות, ששמונה מהן עברו את אחוז החסימה^[41].

• אחוז החסימה: לקסיקון הכנסת, באתר הכנסת
• אורן דגן, ‏אחוז החסימה: מהו בדיוק, איך הוא נקבע ומי נהנה ממנו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 21 במרץ 2021
• שלמה פיוטרקובסקי, כך מחשבים את תוצאות הבחירות: איך משפיע אחוז החסימה ומהו חוק באדר-עופר?, באתר מקור ראשון, ‏1 בנובמבר, 2022
• חביב רטיג גור, איך רפורמה קטנה הביאה לשיתוק והקצנה בפוליטיקה הישראלית, באתר זמן ישראל, 24 באוקטובר 2022