איזבל אג'אני

איזבל אג'אני
Isabelle Adjani
צילום משנת 2018 בפסטיבל קאן
צילום משנת 2018 בפסטיבל קאן
לידה 27 ביוני 1955 (בת 69)
הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Isabelle Yasmine Adjani עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1970 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קור פלורן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
צאצאים Barnabé Nuytten, Gabriel-Kane Day-Lewis עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (16 בינואר 2014)
  • פנטזפורטו (1983)
  • פרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר (1982, 1984, 1989, 1995, 2010)
  • פרס השחקנית הטובה ביותר (1981)
  • גלובוס הקריסטל (2010)
  • אבירה בלגיון הצרפתי (2010)
  • פרס השחקנית הטובה ביותר (2010)
  • פרס החילוניות (2010)
  • דוב הכסף לשחקנית הטובה ביותר (1989)
  • פרס במבי (1978)
  • פרס דוד די דונטלו לשחקנית הזרה הטובה ביותר (1976)
  • פרס סוזאן-ביאנשטי (1974)
  • פרס איגוד המבקרים (1973)
  • פסטיבל הקולנוע של קרטחנה (1976)
  • פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקנית הטובה ביותר (1975)
  • פרס איגוד המבקרים האמריקאי לשחקנית הטובה ביותר (1975)
  • פרס מבקרי הקולנוע של ניו יורק לשחקנית הטובה ביותר (1975)
  • פרס יופיטר עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.isabelleadjani.fr
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איזבל יסמין אג'אניצרפתית: Isabelle Yasmine Adjani; נולדה ב-27 ביוני 1955) היא שחקנית קולנוע וזמרת צרפתייה. זכתה בחמישה פרסי סזאר.

אג'אני נולדה בפריז שבצרפת, לאב אלג'יראי-מוסלמי ממוצא קבילי, מוחמד שריף אג'אני, ולאם גרמנייה בווארית קתולית, אוגוסטה יוהנה שוויינברגר. היא החלה לשחק בגיל 12 בתיאטרון חובבים, ובגיל 14, ב-1970, הופיעה בסרטה הראשון[1].

לאג'אני שני בנים, האחד ממערכת יחסים שניהלה עם שחקן הקולנוע הבריטי דניאל דיי-לואיס, והשני מהבמאי הצרפתי ברונו נוייטן, איתו שיתפה פעולה בסרטים "קאמי קלודל", "Possession", "בארוקו" ו"האחיות ברונטה". אג'אני הייתה מאורסת לד"ר סטפן דלוקס ולמלחין הצרפתי ז'אן מישל ז'אר, ממנו נפרדה ב-2004[2]. בשנת 1987 דווח בכלי תקשורת בצרפת שאג'אני גוססת ממחלת האיידס, וכדי להוכיח שהדיווח הוא שקרי, היא הופיעה בתוכנית טלוויזיה מקומית והפריכה את השמועות.

קריירת משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 18 התפרסמה אג'אני בצרפת וברחבי העולם בדמותה של אדל הוגו, בתו של הסופר והפוליטיקאי הצרפתי ויקטור הוגו, בדרמה הביוגרפית של פרנסואה טריפו "סיפורה של אדל ה."[3]. תפקיד זה, שזיכה את אג'אני בביקורות מצוינות ובמועמדויות לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ולפרס סזאר, סלל את דרכה להוליווד.

ב-1976 שיחקה במותחן הפסיכולוגי של רומן פולנסקי "הדייר", שבו שיחקה לצד פולנסקי[4].

ב-1978 שיחקה בסרט הפעולה והמתח האמריקאי "הנהג"[5].

את הכרת הקולנוע הצרפתי קיבלה אג'אני בשנת 1981 כשזכתה בפרס סזאר ובפרס פסטיבל קאן בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר על תפקידיה בסרטים "Possession" ו"רביעייה". ב-1983 קיבלה אג'אני פרס סזאר שני על הופעתה בדרמת הפשע, על פי ספרו של סבסטיאן ז'אפריסו, "קיץ קטלני"[6][7].

ב-1985 כיכבה בסרט המתח של לוק בסון "רכבת תחתית", לצד של כריסטופר למברט[8]

ב-1987 כיכבה לצד וורן בייטי ודסטין הופמן בקומדיה "הבטלנים מאישתר"[9].

ב-1989 שיחקה אג'אני והייתה שותפה פעילה בהפקת הדרמה הטראגית "קאמי קלודל", המבוססת על חייה של הפסלת והמעצבת הגרפית קאמי קלודל[10]. הופעתה כדמות הראשית בסרט זיכתה את אג'אני בפרס "דב הכסף" לשחקנית הטובה ביותר במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, בפרס סזאר שלישי ובמועמדות שנייה לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר[11].

ב-1994 גילמה אג'אני את דמותה של מרגו דה ולואה, נסיכת צרפת בהפקה "המלכה מרגו" וזכתה בפרס סזאר הרביעי שלה.

ב-2009 שיחקה אג'אני בסרט הדרמה "יום החצאית" (אנ'), עליו קיבלה את פרס סזאר החמישי שלה. על משחקה בסרט זה זכתה גם בפרס לומייר.

במרץ 2018 הגיעה לישראל לשחק לצד ז'ראר דפארדיה במחזה "מכתבי אהבה"[12].

בשנת 2023 שיחקה בקומדיית הפשע "גנָבות" שכתבה וביימה מלאני לורן עבור נטפליקס.

פילמוגרפיה נבחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איזבל אג'אני בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עירית שמגר, הנסיכה השחורה, מעריב, 16 בדצמבר 1987
  2. ^ איי.פי, איזבל אדג'אני וז'אן מישל ז'אר נפרדים, באתר הארץ, 28 ביוני 2004
  3. ^ משה נתן, הסגידה לדת האהבה - "סיפורה של אדל" - סרטו של פרנסוא טריפו בהשתתפות איזבל אג'אני, מעריב, 27 במאי 1976
  4. ^ נתן גרוס, בקולנוע - דירות אימים אלה.... "הדייר", על המשמר, 13 במאי 1977
  5. ^ משה אורן, מישהו חייב למעוד, על המשמר, 15 בספטמבר 1978
    בלי מד מהירות - "הנהג" (ארצות הברית), "העולם הזה", גיליון 2142 מ-20 בספטמבר 1978, עמוד 45
    זאב רב-נוף, קאובוי על מכונית, דבר, 15 בספטמבר 1978
  6. ^ השחקנית הטובה ביותר לפי הסזאר היא איזאבל אדז'אני. הפרס ניתן לה על המישחק ב"קיץ קטלני", חדשות, 5 במרץ 1984
  7. ^ בעיכוזים ובהפגנות - "קיץ קטלני" (צרפת, 1983), "העולם הזה", גיליון 2408 מ-26 באוקטובר 1983, עמוד 47
  8. ^ תמר גלבץ, קולנוע - בועת סבון צרפתי "רכבת תחתית", במאי, מפיק ותסריטאי: לוק בסון, עיצוב תפאורה: אלכסנדר טראונר, שחקנים: איזאבל אדג'אני, כריסטופר למברט, מישל גלאברי, כל העיר, 3 בינואר 1986
    רחל נאמן, טרזן במטרו, כותרת ראשית, 27 בנובמבר 1985
  9. ^ רחל נאמן, קולנוע - סוף ציטוט - 'הבטלנים מאישתר' -הכישלון המפואר האחרון שהוליווד הפיקה בעלות של 40 מיליון דולר (לא כולל פרסום והפצה) הוא, באורח מפתיע, גם סרט מעניין, כותרת ראשית, 16 בדצמבר 1987
    נסים דיין, גמלים, תרבושים ותככים - "הבטלנים מאישתר", חדשות, 10 בדצמבר 1987
  10. ^ יעל ישראל, קולנוע - אשה קשה - "קאמי קלודל" (צרפת 1988), במאי: ברונו נויטן, שחקנים: איזאבל אדז'אני, ז'ראר דפארדיה, לורנש גבריל, אלן קוני, קאתרין בורמן, כל העיר, 14 באפריל 1989
    עדנה פיינרו, רומן למשרתות - "קאמי קלודל" (צרפת 1988), "העולם הזה", גיליון 2692 מ-5 באפריל 1989, עמוד 20
  11. ^ גל אוחובסקי, המועמדים - המועמדים רשימת המועמדים לאוסקר 90' הוכרזה אתמול, חדשות, 15 בפברואר 1990
  12. ^ עכבר העיר, ז'ראר דפרדייה ואיזבל אדג'ני מגיעים לבמות ישראל, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2017
  13. ^ אורלי אלוז, סרט על האחיות ברונטה, מעריב, 24 במאי 1979