אירוערביה (תאוריה)
 | ערך מחפש מקורות | |
| ערך מחפש מקורות | |
| האסלאם באירופה |
|
מתחת ל-1% (אוקראינה, איסלנד, אסטוניה, ארמניה, בלארוס, הונגריה, לטביה, ליטא, מולדובה, מונקו, מלטה, סלובקיה, סן מרינו, פולין, פורטוגל, פינלנד, צ'כיה, רומניה) 1%-2% (אירלנד, אנדורה, קרואטיה) 2%-4% (איטליה, לוקסמבורג, נורווגיה, סלובניה, ספרד, סרביה) 4%-5% (בריטניה, דנמרק, יוון, ליכטנשטיין) 5%-10% (אוסטריה, בולגריה, בלגיה, גרמניה, הולנד, צרפת, שוודיה, שווייץ) 10%-20% (גאורגיה, מונטנגרו, רוסיה) 20%-30% (קפריסין) 30%-40% (מקדוניה) 40%-50% (בוסניה והרצגובינה) 80%-90% (אלבניה) 90%-95% (קוסובו) מעל 95% (אזרבייג'ן, טורקיה) |
אירוערביה (הלְחֵם בין המילים באנגלית: Europe (אירופה) ל-Arabia) היא תאוריה פוליטית שמקובלת בימין הרדיקלי באירופה ובעולם, ולפיה מדינות אירופה הולכות ונכנעות להשפעות ארצות ערב והאסלאם בשל בגידתם של ראשי מדינות אירופאיים במדינתם או המשך שיעורי ההגירה ושיעורי הילודה הגבוהים של האוכלוסייה המוסלמית במדינות אירופה. העיתונאית והסופרת האיטלקייה אוריאנה פלאצ'י היא זו שטבעה לראשונה את המונח. המונח הפך פופולרי בהמשך בספרה של ההיסטוריונית והסופרת הבריטית בת יאור משנת 2005 "אירוערביה: הציר האירופי-ערבי".
לפי תאוריה זו, השינוי התרבותי באירופה החל לאחר משבר הנפט של שנות ה-70 של המאה ה-20 אשר בעקבותיו חלה התקרבות בין מדינות אירופה לבין מדינות מוסלמיות יצרניות נפט. מגמה זו הובילה למעשה לשגשוג האסלאם באירופה ולהשפעתו על התרבויות והמערכות הפוליטיות במדינות אירופה.
התומכים באמיתות תאוריה זו, סבורים כי התושבים המוסלמים באירופה יהיו בעלי רוב דמוגרפי באירופה בתוך מספר דורות וכי מגמה זו תהיה בעלת השלכות מרחיקות לכת.
מבקרי תאוריה זו נוטים להשוות אותה לתאוריות הקונספירציה האנטישמיות אשר התפשטו באירופה לפני מלחמת העולם השנייה. לדברי המבקרים הללו, תאוריה זו היא שגויה בייסודה ומבוססת על אסלאמופוביה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בת יאור, אירוערביה: הציר האירופי-ערבי, מאנגלית: אריה חשביה, ירושלים: שוקן, תשס"ח/ 2008.
