אלברט ברואר

אלברט ברואר
Albert Brewer
	אלברט ברואר, 1967
לידה	26 באוקטובר 1928; בת'אל ספרינגס, טנסי, ארצות הברית
פטירה	2 בינואר 2017 (בגיל 88); מונגטומרי, אלבמה, ארצות הברית
שם מלא	אלברט פרסטון ברואר
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	פלהאם, אלבמה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת אלבמה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	מרתה פרמר ברואר
	7 במאי 1968 – 18 בינואר 1971; (שנתיים)
	→ לורלין וולאס ג'ורג' וולאס ←
	16 בינואר 1967 – 7 במאי 1968; (שנה)
תחת מושלת אלבמה	לורלין וולאס
	→ ג'יימס אלן ג'ייר ביסלי ←
	ינואר 1963 – ינואר 1967; (כ־4 שנים)
	→ רוברט ה. בראון יו ג. מריל ←
	ינואר 1955 – ינואר 1967; (כ־12 שנים)
	ינואר 1955 – ינואר 1967; (כ־12 שנים)

אלברט פרסטון ברואר (באנגלית: Albert Preston Brewer;‏ 26 באוקטובר 1928 – 2 בינואר 2017) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-47 בשנים 1968–1971. קודם לכן הוא כיהן כסגן מושל אלבמה בשנים 1967-1968, כחבר בית הנבחרים של אלבמה בשנים 1955-1967, מתוכם בשנים 1963-1967 כיושב ראש הבית.

ראשית חייו

אלברט ברואר נולד בעיירה בת'אל ספרינגס שבטנסי, כבנם של דניאל א. ברואר, חוואי, וקלרה אלברט ברואר. כאשר היה ילד, עברה המשפחה לדיקייטר, אלבמה כדי שאביו יוכל לקחת על עצמו משרה ברשות עמק טנסי. הוא התחנך בבתי ספר מקומיים, וב-1946 החל את לימודיו באוניברסיטת אלבמה, שם למד היסטוריה ומדע המדינה. ב-1952 הוא קיבל תואר במשפטים מבית הספר למשפטים של האוניברסיטה ושב לדיקייטר כדי לעסוק בעריכת דין. בשנים 1956–1963 הוא שימש כיושב ראש נציבות התכנון של דיקייטר. ב-1963 הוא נבחר כ"גבר הצעיר המצטיין של השנה" בדיקייטר ונבחר על ידי לשכת המסחר של הצעירים באלבמה כאחד מארבעת "הגברים הצעירים המצטיינים של אלבמה".^[1]

ב-1950 נשא ברואר לאישה את מרתה הלן פרמר, ולשניים נולדו שני ילדים. ברואר היה בפטיסט באמונתו.^[1]

חבר בית הנבחרים של אלבמה

ב-1953 שימש ברואר כיושב ראש סניף "הדמוקרטים הצעירים" במחוז הבחירה השמיני לקונגרס של אלבמה.^[2] ב-1954, הודיע נציג מחוז מורגן בבית הנבחרים של אלבמה על פרישתו. מנהיגי הקהילה המקומיים גייסו את ברואר כמועמד לתפקיד, והוא ניצח בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית.^[3] בבחירות הכלליות לא התמודד מולו אף מועמד ובשנה שלאחר מכן הוא החל לכהן בבית הנבחרים.^[4] הוא נבחר לתקופות כהונה נוספות ב-1958 וב-1962.

בתמיכתו של המושל הנבחר ג'ורג' וולאס, נבחר ברואר בפתיחת מושב בית הנבחרים של 1963, ללא מועמדים נוספים, לתפקיד יושב ראש הבית. בתוקף תפקידו הוא גם היה יושב ראש ועדת הכללים של הבית.^[5] תחת מנהיגותו של ברואר, תמך בית הנבחרים באופן כללי במטרותיו של המושל וולאס.^[6] במהלך מושב זה, הצעת החוק להגדלת ההוצאה על חינוך, לצד שתי העלאות מיסים, הוגשו לאישור בית המחוקקים.^[7] ברואר, שחשש בנוגע להבטחות מסע הבחירות של וולאס בנוגע להפסקת העלאות המיסים, קיים פגישה עם המושל ושאל אותו מתי הוא יטיל וטו על הצעת החוק. וולאס ציין שאין בכוונתו להטיל וטו על הצעת החוק כדי לקיים את הבטחת הבחירות שלו. לאחר מכן החל ברואר להטיל ספקות בסגולותיו של וולאס.^[8]

ב-1964, היו ברואר וג'יימס אלן, אז סגן המושל ולימים סנאטור, בין האלקטורים הלא מחויבים של אלבמה. הם הפסידו לרשימת האלקטורים הרפובליקנים שהיו מחויבים לבארי גולדווטר. לאף אחד מהאלקטורים שהיו מחויבים לנשיא לינדון ג'ונסון לא אושר להשתתף בהצבעה. בעוד שהדמוקרטים הארציים נרתעו ממניעת בחירתו של ג'ונסון, הרוב תמכו ברשימת הבלתי מחויבים, שהתמודדה ישירות מול האלקטורים הרפובליקנים. כפי שהוסבר בעיתון The Tuscaloosa News, האלקטורים הנאמנים היו מציעים בחירה ברורה יותר למצביעים כפי שהציעו האלקטורים הבלתי מחויבים.

סגן המושל

ב-1966 שקל ברואר להתמודד בבחירות למשרת המושל, שכן המושל המכהן, ג'ורג' וולאס היה מנוע בהגבלת כהונה על פי חוקת אלבמה מלהתמודד על תקופת כהונה שנייה רצופה. אשת המושל לורלין וולאס, נכנסה למרוץ, וברואר, שהיה משוכנע שמועמדות למשרת המושל תהיה למועמדות סרק, החליט להתמודד על משרת סגן מושל אלבמה. בגיבוי תומכיה של וולאס, ארגוני העובדים והבוחרים תושבי הערים, הוא הביס באופן מכריע את יריבו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית, ובבחירות הכלליות לא ניצב מולו שום מתמודד. ב-16 בינואר 1967 הוא הושבע כסגן המושל. באותה מערכת בחירות ניצחה לורלין וולאס והושבעה כמושלת אלבמה. כסגן המושל, כינס ברואר את בית המחוקקים כדי להקים את נציבות החינוך.

בראשית יולי 1967 נסעה לורלין וולאס לטקסס כדי לעבור טיפול נגד מחלת הסרטן. חוקי המדינה קבעו שאם המושל נעדר מהמדינה למשך יותר מ-21 יום, סגן המושל מקבל רשמית את סמכויותיו כמושל בפועל. מהלך זה נכנס לתוקף החל מ-24 ביולי, וברואר כיהן כמושל בפועל במשך כ-15 שעות, בהן הוא קיים פגישות עם פקידי ממשל, חתם על הסכם הסגרה, ומינה 25 קולונלים של כבוד לפני שוולאס שבה לאלבמה.^[9]

מושל אלבמה

פעילות ביצועית

אף על פי שברואר היה מודע למחלת הסרטן של לורלין וולאס, לא הייתה ברורה לו חומרת מחלת עד לימים האחרונים לפני מותה. וולאס הלכה לעולמה ב-7 במאי 1968, וכפי שמוגדר בחוקת אלבמה, ירש אותה ברואר כמושל אלבמה. את שבועת האמונים שלו כמושל הוא נשא בנוכחות משפחתו ובנוכחות ג'ורג' וולאס בלבד. הוא היה זהיר מאוד בנוגע לתחושותיו והשקפותיו בראשית ימי כהונתו, ועיכב את כניסתו למעון המושל עד אשר וולאס מצא מגורים עבור משפחתו. היועץ המשפטי לשעבר של וולאס, ססיל ג'קסון, תדרך את כל חברי הקבינט להציע את התפטרותם לברואר כדי לאפשר לו להקים קבינט על פי בחירתו. בסופו של דבר השאיר ברואר את רוב חברי הקבינט במשרותיהם, אף על פי שהוא פיטר את מנהל הבטיחות הציבורית ואת מנהל מחלקת השימור לאחר שהם סירבו להגיש את התפטרותם, ולאחר שמנהל מחלקת השימור היה מעורב בקטטה פיזית עם עובד מדינה אחר.

זמן קצר לאחר השבעתו, חשפו ברואר ומנהל הכספים החדש של המדינה, בוב אינגרם, את ההיקף הנרחב של העדפת תומכי ממשל וולאס בניהול העסקים עם המדינה, כולל תשלומים לכאורה לחוזי סלילת כבישים ובקשה מכוחות המשטרה המדינתיים לגרור רכבים נטושים על ידי חברות גרירה מועדפות. ברואר היא מוטרד אישית ממעשים בלתי ראויים אלו, אך בשל רצונו להיבחר בזכות עצמו בבחירות של 1970, הוא חש שיהיה זה לא נבון מצידו לעורר את חמתם של תומכי וולאס על ידי חשיפה פומבית וגינוי ההתנהלות הזו. כחלק מניסיונם לבצע רפורמות שקטות בזרוע המבצעת, טיפחו ברואר ואינגרם משרתי ציבור מנוסים שאותם הם ראו כאנשים בעלי אתיקה, כמו טום בראסל, שמונה כעוזר מנהל הפיננסים של המדינה. על אף המחויבות לרפורמה, לעיתים הוא התערב בתהליכי העסקת עובדים ובענייני מדינה אחרים כדי לסייע לידידים וכדי לחלק טובות הנאה. ככלל, הפוליטיזציה בממשלו של ברואר הייתה מעומעמת יותר בהשוואה לממשלים של המושלים הקודמים, והמוסר של משרתי הציבור השתפר במהלך תקופת כהונתו.

שלא כמו קודמיו, קיים ברואר מסיבת עיתונאים שבועית. באחד מהאירועים הללו ביוני 1968, הוא קרא להקמתו של מערך נסיעות משותפות בצי הרכב המדינתי, באומרו שהוא ייצור מערך כזה באמצעות צו מושל ולאחר מכן יבקש מבית המחוקקים לאשר אותו. מערך הנסיעות המשותפות, שברואר קיווה שיגביל את ההיקף הבלתי הולם של השימוש ברכבי המדינה לצרכים פרטיים, דרש שכל כלי הרכב ייבדקו וכל הדלק יירכש מהמדינה. בנוסף, סמל המדינה הוצמד באופן בולט לכל כלי הרכב כדי להגדיל את הנראות של הרכוש הממשלתי. כל כלי הרכב שנמצאו בלתי נחוצים, בסך הכל כ-1,000, הופקעו מסוכנויות ממשלתיות שונות והועמדו למכירה, כולל הלימוזינה של המושל. בסופו של דבר, הרפורמה חוללה חיסכון מזערי למדינה. הוא גם דאג למכירתן של מכונות צילום מיותרות, גיבש את מערכת המחשוב המדינתית, ביטל 12 משרות של עוזרים בכירים, והחזיר כמה אנשי סגל שבני הזוג וולאס השאילו למשרד המושל בחזרה לסוכנויות שמהן הם הגיעו.

ברואר (משמאל) לוחץ את ידו של ורנר פון בראון. במרכז, הסנאטור מאלבמה ג'ון ספרקמן.

ג'ורג' וולאס מתח ביקורת על כמה מהרפורמות של ברואר, במיוחד בנוגע למערך הנסיעות המשותפות, והלין על כך שהם שיקפו תוכחות דה פקטו של רעייתו המנוחה. בעוד שבתחילה הוא היה זהיר בהשמצתם של בני הזוג וולאס, התלונות של וולאס הרגיזו את ברואר והובילו אותו לנטוש את כוונותיו המקוריות. הוא גם יזם חקירה בנוגע לגביית עמלות על ידי סוכנים של מועצת הפיקוח על משקאות אלכוהוליים. בעוד שהנוהג הופסק להלכה במסגרת חוק ב-1963 שזכה לתמיכה הן של וולאס והן של ברואר, רבים מסוכני המועצה גבו לכאורה עמלות על המכירות של המזקקות ללא סמכות במהלך תקופות הכהונה של בני הזוג וולאס. ג'ורג' וולאס הכחיש שהוא ידע על התנהלות זו וברואר העיד על חפותו, אך וולאס עדיין מתח ביקורת על ברואר על הפומביות שהשערורייה הזאת קיבלה.

ברואר גם נקט בצעדים בהתאם להשקפותיו החברתיות השמרניות שהיו פופולריות בקרב רוב תושבי אלבמה. לאחר שנודע לו מפי אשתו שסרטים פורנוגרפים הוצגו בבסמר, פרבר של ברמינגהאם, הוא אישר ביצוע סדרה של פשיטות על בתי הקולנוע שהציגו את הסרטים. הוא גם יזם פעולות נגד שימוש לרעה באלכוהול ובסמים. לאחר סדרה של שערוריות בבית המחוקקים, הוציא ברואר צו מושל להקמת ועדת אתיקה שעליה הוטלה המשימה לנסח קוד אתי כהצעה לאימוצה על ידי בית המחוקקים. בין הצעותיו היו האיסור על קבלת מתנות על ידי פקידי ממשל, איסור על פקידי ממשל לעבוד ולקבל שכר מגופים שעליהם הם פיקחו, ומיסוד כללי חשיפה לניגוד עניינים. הוא הציע הקצאת מימון מתוך תקציב משרדו כדי לממן את עבודת הוועדה.

כדי לקדם את הפיתוח הכלכלי, קידם ברואר גיוס מפעלי תעשייה למעבר לאלבמה. הוא נסע לניו יורק כדי לנהל דיונים עם מנהלי תאגידים ואירח כמה פגישות אישיות עם נציגי חברות. הוא הקים את משרד תוכנית הפיתוח של אלבמה שיקשר בין בקשות למענקים פדרליים לבין מאמצי פיתוח של גופי הממשל המקומיים. בעקבות סדרה של מקרי תמותה של דגים בנהרות המדינה, שנגרמו על ידי זיהומי כימיקלים, עודד בקרואר את המדינה לנקוט בפעולה כנגד חברת הכימיקלים גייג'י ולחוקק חוקים חדשים נגד זיהומים.

פעילות חקיקתית

במקרים של מחלוקות בנושאי חקיקה ומדיניות, העדיף ברואר לנהל משא ומתן ולמצוא מכנה משותף במקום לעורר ויכוחים פומביים ולנהל משחקי כוח, כפי שעשה ג'ורג' וולאס. לקראת כינוסו של מושב בית המחוקקים הראשון לאחר השבעתו, החליט ברואר להתמקד בשיפור מערכת החינוך, גיבוש הליכים בירוקרטיים, קיצוץ בהוצאות מיותרות, ושיפור התדמית הלאומית של אלבמה. הוא חקר את מערכת החינוך של המדינה, ומצא שמעל הכול, המערכת לא השתפרה באופן יחסי למדינות האחרות, זאת על אף מאמצים לרפורמות בתקופות ממשליהם של בני הזוג וולאס. הוא הודיע לפקידי מערכת החינוך של המדינה שהוא מעוניין לשנות את האסטרטגיה של המדינה בנוגע לתגובה להוראות של הממשל הפדרלי להפסקת ההפרדה הגזעית בבתי הספר. בניגוד לעוינות של וולאס, ברואר "ניסה לעשות זאת באופן שייתן לנו את הדבר הכי נעים עבור העם, שהוא הריבון של המערכת שלנו".

ברואר האמין שהמדיניות של בחירת בית ספר, שהתירה את קיומם של בתי ספר משולבים, תוכל לענות על דרישות הממשלה הפדרלית ותוכל להתקבל על ידי רוב תושבי אלבמה, וכך תשמר את התמיכה העממית במטרותיו לשיפור מערכת החינוך הציבורית. רבים מהמצדדים בזכות הבחירה בבית ספר בדרום קידמו את המדיניות כדי שהיא באופן מכוון תתחמק מחובת השילוב ותשמר את בתי הספר המופרדים, ובנקודת זמן זו בתי משפט פדרליים רבים לא היו שבעי רצון מהצעות שכאלו. כמה שבועות לאחר שברואר הודיע לנשיא לינדון ג'ונסון שהוא ישתף את הממשלה הפדרלית מתוך רצון טוב בסוגיות בתי הספר המופרדים, הגיש התובע הכללי של ארצות הברית תביעה בבית המשפט הפדרלי המחוזי של מחוז מרכז אלבמה להחליף את אפשרויות הבחירה בבתי הספר. לאחר שבית המשפט הורה על נקיטת צעדים חדשים להמשך השילוב, הורה ג'ונסון שבתי הספר יבצעו גם שילוב בסגל ההוראה שלהם בהיקף מסוים והורה שכמה בתי ספר שיועדו מלכתחילה לשחורים, יסגרו. ברואר הגיב לכך ברטוריקה דומה כתומך ההפרדה הגזעית, בהלינו על ההתערבות הבירוקרטית ועל ההנדסה החברתית. הוא גם הזהיר שתחת תוכנית מסודרת יותר לביטול ההפרדה הגזעית, רוב הורי הילדים הלבנים פשוט ירשמו את ילדיהם לבתי ספר פרטיים. על אף זאת, הוא התחייב לכבד כל פסיקת בית משפט בסוגיות גזעיות. בקשתו שג'ונסון ישקול מחדש את הוראתו נדחתה.

בינתיים, ועדת המחקר לחינוך הגישה דוח על מערכת החינוך באלמבה שבו היא הצביעה על כמה ליקויים, כולל בית ספר מאוכלסים יתר על המידה, חומרי לימוד בלתי מעודכנים, אנשי צוות בלתי מיומנים, ושכר בלתי הולם למורים. הוועדה המליצה שיוקצה תקצוב נוסף לשיפור המצב. ב-1969 כינס ברואר את בית המחוקקים למושב מיוחד כדי להחליט על 30 הצעות חוק שמטרתן הייתה שיפור מערכת החינוך. על אף התנגדות מצד כמה מחוקקים מהאזורים העירוניים שסברו שחבילת החקיקה נועדה יותר לשפר את המצב באזורים הכפריים, ההצעות התקבלו, וכך הוגדל תקציב החינוך ב-132 מיליון דולר, והוקמה נציבות החינוך הגבוה של אלבמה.

עם פתיחת מושב בית המחוקקים של 1969, הכריז ברואר שהוא יקדם את חקיקתם של חוקים חדשים לבקרה על זיהום האוויר. בשל פעילות השדלנות של גופים תעשייתיים בבית המחוקקים, עברה בסופו של דבר הצעת חוק מוחלשת. תוך שהוא התמקד יותר ברפורמה בחינוך, החליט ברואר נגד קידום תקנות תקיפות יותר בנושאים שיעוררו את חמתם של תאגידים, ולהשקפתו יגרמו לו להשיג קולות נוספים בבחירות של 1970. מקרים נוספים של תמותת דגים והרעלות כספית ב-1970 הובילו את ברואר לפנות לסיעוע פדרלי לביצוע מחקר לאיכות המים וכברווז צולע, הוא שקל לזמן מה לכנס מושב מיוחד של בית המחוקקים כדי לפנות אליהם בנוגע לבקרה בלתי מספקת על זיהומים לפני שיהיה זה בלתי אפשרי. מאמציו במהלך מושב בית המחוקקים של 1969 לחזק את הגנות האשראי הצרכני, או לזמן את בית המחוקקים למושבים שנתיים, במקום מושבים דו-שנתיים, כשלו גם הם. על אף זאת, ממשלו של ברואר הצליח להשיג מימון לתוכנית בריאות מדינתית, להעלות את השכר לעובדי המדינה, להעביר צעדי חקיקה לבטיחות בדרכים, לנקוט בשני צעדים נגד פורנוגרפיה, לחוקק חוק לפיקוח על הבשר, ולהגדיר שכל עובדי הבנייה שעבדו במסגרת חוזית עם המדינה יקבלו שכר הולם.

מערכת הבחירות של 1970

ברואר תמך בג'ורג' וולאס במסע הבחירות שלו לנשיאות ב-1968, גייס תרומות ונשא נאומי תמיכה בו. תוך חודשים ספורים לאחר שהושבע כמושל, הבטיח וולאס לברואר בשיחה אישית והצהיר באופן פומבי שהוא לא יתמודד בבחירות למשרת המושל ב-1970. בערך בחג ההודיה של 1968, התעמת וולאס עם ברואר בנוגע לשערוריית סוכני הפיקוח על האלכוהול, ואמר לו בפגישה במעון המושל, "אם תמשיך לדבר על זה, זה ישפיע עלי, ואני עשוי להתמודד נגדך ב-1970". ברואר השיב, "מעולם לא היה לך ידיד טוב יותר מאשר אני הייתי לך [ולרעייתך], ואמרת לי [זאת] כאשר היא נפטרה". לאחר פגישה זו שוחחו השניים לעיתים רחוקות, וברואר המשיך בהכנותיו לבחירות. בהבינו את האפשרות שוולאס יציג את מועמדותו שוב, הוא נקט בעמדות מדיניות ובצעדים נועזים יותר.

במסגרת מאמצים אלו, רכש ברואר בעל ברית חשוב בדמותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, שהביס את וולאס בבחירות לנשיאות של 1968 ושאף לנטרל אותו כיריב אפשרי בבחירות של 1972. על כל פנים, מסע הבחירות של ברואר למשרת המושל ב-1970, היה מהפכני במובנים רבים. אף על פי שבשלבים מוקדמים יותר של הקריירה הפוליטית שלו הוא נחשב לתומך ההפרדה הגזעית, אך לא הסית לשנאה גזעית, סירב ברואר לנקוט בלשון גזענית, וחיזר אחר מצביעים שחורים שנרשמו לאחרונה להצבעה בפעם הראשונה. הוא קיווה להקים קואלציה של שחורים, לבנים משכילים ממעמד הביניים, ולבנים ממעמד העובדים מצפון אלבמה, שבאופן מסורתי הייתה החלק היותר ליברלי של המדינה. הוא פרסם מצע שקרא להגדלת המימון למערכת החינוך, הקמת ועדת אתיקה וועדה לשינוי חוקת המדינה מ-1901, חוקה שנועדה במכוון לשלול את זכות הבחירה מהשחורים ומהעניים הלבנים.

בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית הוביל ברואר על וולאס, אך לא עלה בידו להשיג רוב מוחלט. לאחר מכן הוא התמודד מול וולאס בסיבוב השני. וולאס, ששאיפותיו לנשיאות היו על סף סיום, ניהל מסע בחירות אגרסיבי ומלוכלך תוך שימוש ברטוריקה גזענית והעלאת הצעות מטעמו. מטה הבחירות של וולאס העלה לשידור בטלוויזיה תשדירים עם סיסמאות כמו "האם אתר מעוניין שהבלוק השחור יבחר את המושל שלך?", והפיץ מודעה שהראתה נערה לבנה מוקפת בשבעה נערים שחורים, עם הסיסמה "התעוררי אלבמה! השחורים נשבעו להשתלט על אלבמה". וולאס כינה את ברואר חלש אופי והבטיח שלא להתמודד לנשיאות בפעם השלישית. בסיבוב השני של הבחירות המקדימות של הדמוקרטים ניצח וולאס בהפרש קטן לאחר שזכה ב-51.6 אחוזים של הקולות מול 48.4 האחוזים שקיבל ברואר, ובבחירות הכלליות ניצח ברוב גדול. ב-18 בינואר 1971 הושבע וולאס לכהונתו השנייה כמושל אלבמה לאחר שתמו 987 הימים של ברואר במעון המושל.

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו כמושל, הצטרף ברואר למשרד עורכי דין במונטגומרי. הוא שקל להתמודד שוב מול וולאס ב-1974, בתקווה שהפוליטיקה הגזענית תשקע עד אז, אך נמלך בדעתו, שכן הפופולריות של וולאס נמשכה ללא הפוגה לאחר ניסיון רצח ב-1972. תחת זאת, התמודד ברואר בבחירות למשרת המושל ב-1978, אך נוצח בבחירות המקדימות של הדמוקרטים לאחר שבסיבוב השני חסרו לו כמעט שני אחוזים. ב-1982, כאשר התמודד וולאס על תקופת כהונתו הרביעית והאחרונה כמושל, תמך ברואר במועמד הרפובליקני אמורי פולמר בבחירות הכלליות. ב-1987 הוא היה לפרופסור למשפטים ולממשל בבית הספר למשפטים קמברלנד של אוניברסיטת סמפורד. לפני מותו, הוא לימד בקורס לאחריות מקצועית בבית הספר למשפטים. הוא גם היה פעיל בארגון אזרחי אלבמה למען רפורמה חוקתית מאז 2000.

אלברט ברואר נפטר בבית החולים ג'קסון שבמונטגומרי ב-2 בינואר 2017, בגיל 88. הוא נטמן בבית הקברות בעיר פלהאם שבאלבמה. על שמו קרוי בית הספר התיכון שבמזרח מחוז מורגן אשר נפתח ב-1972.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלברט ברואר בוויקישיתוף

אלברט ברואר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
אלברט ברואר באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
אלברט ברואר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
אלברט ברואר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[ארכיב-1] ¹ ² Alabama Official and Statistical Register, 1967. Alabama: Alabama Department of Archives and History. 1967. p. 36.

[2] "Albert Brewer Runs For House". The Decatur Daily. Vol. 42, no. 282. January 21, 1954. p. 1.

[3] "Sheriff M'Cutcheon Trails in Morgan". Birmingham Post-Herald. May 5, 1954. p. 12.

[4] "Morgan Rejecting Voting Machines". The Decatur Daily. November 3, 1954. pp. 1–2.

[5] "Brewer Officially Speaker". The Decatur Daily. Associated Press. January 8, 1963. p. 1.

[6] Frederick, Jeff (2007). Stand Up for Alabama: Governor George Wallace. Tuscaloosa: University of Alabama Press, p. 40.

[7] Frederick, Jeff (2007). Stand Up for Alabama: Governor George Wallace. Tuscaloosa: University of Alabama Press, pp. 47-48.

[8] Frederick, Jeff (2007). Stand Up for Alabama: Governor George Wallace. Tuscaloosa: University of Alabama Press, pp. 48-49.

[9] Wasson, Don F. (July 26, 1967). "Brewer Serves His Tenure; Turns Out Short, Sweet". The Montgomery Advertiser. p. 2.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]