אלברט גלטין
 | |||||
| לידה | 29 בינואר 1761 ז'נבה, שווייץ | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 12 באוגוסט 1849 (בגיל 88) ניו יורק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית | ||||
| מדינה |  ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית העלמין של כנסיית השילוש הקדוש  | ||||
| השכלה | אוניברסיטת ז'נבה | ||||
| מפלגה |  המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| חתימה |  | ||||
  | |||||
אלברט גלטין (באנגלית: Albert Gallatin; 29 בינואר 1761 – 12 באוגוסט 1849) היה פוליטיקאי, דיפלומט, אתנולוג ובלשן אמריקאי ממוצא שווייצרי משפיע מן המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית אשר כיהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית הרביעי בשנים 1801–1814, תחת הנשיאים תומאס ג'פרסון וג'יימס מדיסון, כחבר בקונגרס של ארצות הברית מטעם מדינת פנסילבניה בשנים 1793–1801 וכשגריר ארצות הברית לממלכה המאוחדת ולצרפת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלטין נולד ב-29 בינואר 1761 בז'נבה שבשווייץ למשפחה אריסטוקרטית. הוריו נפטרו עוד בילדותו. בצעירותו הושפע רבות מכתבי וולטר וז'אן-ז'אק רוסו. לאחר שערכי החירות האמריקאיים משכו אותו, גלטין החליט להגר לארצות הברית בקיץ 1780 והתיישב בפנסילבניה.
אחד מתפקידיו הראשונים של גלטין בארצות הברית היה עבודת הוראה באוניברסיטת הרווארד. כשהיה בן 28, נבחר לאספת פנסילבניה. התחתן בשנת 1789 אך אשתו נפטרה כמספר חודשים לאחר מכן, דבר אשר השפיע עליו לרעה והוא אף שקל לחזור לז'נבה. בשנת 1793 נבחר גלטין לכהן בסנאט מטעם מדינת פנסילבניה. הוא התגלה כמתנגד בולט לתוכנית הכלכלית של אלכסנדר המילטון. הוא גורש בתחילת 1894 מהסנאט לאחר שהתברר שלא היה אזרח מבחינה רשמית בתשע השנים שקדמו להיבחרו. בנובמבר 1793 הוא גם התחתן בשנית ובהמשך נולדו לו כשני בנים וארבע בנות. הוא הפסיד את רוב אדמותיו בעסקאות כושלות, מה שגרם למשפחתו לגור בפילדלפיה.
בתקופה זו פעל רבות להרגעת הרוחות במרד הוויסקי כנגד הנשיא ג'ורג' וושינגטון. תפקידו בהרגעת המרד חיזק את תדמיתו ועזר לו להיבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית בשנת 1795. הוא נחשב למתנגד חריף להתנהלותה הכלכלית של ארצות הברית במלחמה הבלתי רשמית עם צרפת.
בבחירות הנשיאותיות שנערכו בשנת 1800 עזר גלטין לתומאס ג'פרסון להיבחר על פני ארון בר. בחודשים שלאחר הבחירות גלטין נחשב לבחירה המתבקשת לתפקיד מזכיר האוצר, ועם המינוי הוא הפך לאישיות מפתח בממשליהם של הנשיאים ג'פרסון וג'יימס מדיסון. בזמן שג'פרסון ומדיסון בילו את מרבית חודשי הקיץ באחוזותיהם, נשאר גלאטין לעיתים קרובות לפקח על פעולות הממשל הפדרלי. בנוסף על כך, גלטין הוא זה שארגן את הכספים לרכישת לואיזיאנה.
עם כניסתו של מדיסון לתפקיד מזכיר המדינה אך האופוזיציה מהסנאט שכנעה אותו להשאיר את גלטין כמזכיר האוצר ולתפקיד מזכיר המדינה התמנה רוברט סמית'. גלטין לא היה מרוצה ממינוי זה ואף שקל להתפטר. הוא ניסה ללא הצלחה לשכנע את הקונגרס לחזק את הבנק המרכזי של ארצות הברית. הצלחתו המרכזית באותה התקופה הייתה הזרמת עשרות מיליוני דולרים לחיזוק התעשייה האמריקאית.
בשנת 1813 נשלח גלטין (יחד עם הנרי קליי וג'ון קווינסי אדמס) לסנקט פטרבורג שבאימפריה הרוסית לייצג את ארצות הברית בשיחות לסיום מלחמת 1812. בתקופת השיחות מדיסון העביר את גלטין מתפקידו מתוך ציפייה שיחזור לתפקידו עם החזרה לארצות הברית. עם החזרה של גלטין לארצו בספטמבר 1815, הוא סירב לחזור למחלקת האוצר.
גלטין שימש כשגריר ארצו בצרפת במשך שבע שנים (1816-1823) והצליח בקושי לשפר את היחסים בין המדינות. בנוסף על כך, כיהן כשגריר בממלכה המאוחדת. בשנת 1824 ניסה להתמודד לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית אך פרש כשהתברר לו כי אין לו תמיכה רחבה בקרב הציבור. בשנים 1826–1827 והצליח לקדם בשנתיים אלו כמספר חוזים. לאחר שחזר מתפקיד זה לארצות הברית, הוא פעל להקמת אוניברסיטת ניו יורק.
בגין פעילותו האקדמית באחרית ימיו, הוא נחשב ל"אבי האתנולוגיה האמריקאית". עיקר מחקריו כאתנולוג עסק באינדיאנים ובתרבותם, והיה לו חלק בתכנון הסוגיות למחקר אודות העמים הילידים שבצעה משלחת לואיס וקלארק[1]. בתקופה זו גם התנגד רבות למלחמת ארצות הברית–מקסיקו.
גלטין נפטר ב-12 באוגוסט 1849 בניו יורק בגיל 88. הוא היה האחרון מהקבינט של ג'פרסון והסנאטור האחרון מן המאה ה-18 שנשאר בחיים בעת מותו. על שמו נקראות עיירות במונטנה ובטנסי. כיום ביתו מתוחזק על ידי שירות הפארקים הלאומיים. פסלו של גלטין מוצב בכניסה הצפונית של מחלקת האוצר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלברט גלטין, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- אלברט גלטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלברט גלטין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אלברט גלטין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ James P. Ronda, Lewis and clark among the Indians (עמ' 2), 1984
| מזכירי האוצר של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
