אלברכט מרץ פון קירנהיים
 | |
| אלברכט ריטר פון מרץ פון קירנהיים | |
| לידה | 25 במרץ 1905 מינכן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| הוצאה להורג | 21 ביולי 1944 (בגיל 39) ברלין, גרמניה הנאצית  |
| מקום קבורה | חצר הכנסייה הישנה סנט מתאוס  |
| מדינה | גרמניה הנאצית |
| השתייכות |  רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1923–1944 (כ־21 שנים) |
| דרגה |  אוברסט |
| תפקידים בשירות | |
| ראש מטה קורפוס הפאנצר ה-24 קצין מטה במפקדת "צבא המולדת" | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
  | |
אוברסט (אלוף-משנה) אלברכט ריטר פון מרץ פון קירנהיים (בגרמנית: Albrecht Ritter Mertz von Quirnheim; 25 במרץ 1905 – 21 ביולי 1944) היה איש צבא גרמני, מראשי קשר העשרים ביולי לרציחתו של אדולף היטלר ולהפלת המשטר הנאצי בגרמניה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרץ היה בעל תפקיד בכיר ב"צבא המולדת", ענף של הוורמאכט שתפקידו לתכנן תוכניות ולארגן חיילי מילואים למקרה של התקוממות של עובדי כפייה ברייך, או כל מקרה חירום. בראש "צבא המולדת" עמד הגנרל פרידריך פרום. סגנו הגנרל פרידריך אולבריכט, היה מתנגד משטר פעיל, והמפקדה כולה שימשה את מטרת הקשר כנגד היטלר, בראשות הקולונל גראף קלאוס שנק פון שטאופנברג. התוכנית המרכזית להפעלת אנשי "צבא המולדת" הפכה למעשה לתוכנית להשתלטות צבאית של אנשי הקשר על הרייך השלישי, תחת שם הקוד "ואלקירי".
כאשר פוצץ שטאופנברג את הפצצה במפקדתו של היטלר, סייע מרץ לאנשי הקשר, והוציא ביחד עם הגנרל אולבריכט את הפקודות שנועדו להפעיל את "ואלקירי". ביחד עם אולבריכט ושטאופנרג עצר מרץ את הגנרל פרום, וניסה לפעול על מנת לקדם את מטרת הקושרים. עם זאת אנשי הקשר נכשלו במספר משימות בסיסיות, כגון השתלטות על תחנות הרדיו, דבר שהיה מונע את התפשטות הידיעה כי היטלר חי. פרום נמלט ממעצרו, ובערבו של יום ה-20 ביולי 1944, נעצרו הגנרל לודוויג בק שאמור היה לעמוד בראש המדינה הגרמנית לאחר הקשר, שטאופנברג, מרץ, ורנר פון האפטן (קצין שסייע לשטאופנברג בהטמנת הפצצה) ואולבריכט.
פרום היה להוט להראות כמי שפעל לדיכוי הקשר, ולהסתיר את העובדה כי מטה הקושרים פעל במפקדת "צבא המולדת" עליו היה מופקד. (הדבר לא עזר לפרום, והוא הוצא להורג על ידי היטלר בשל "פחדנות"). פרום נתן לגנרל בק את האפשרות להתאבד, ומשזה נכשל בניסיון ההתאבדות ירה בו אחד החיילים. לאחר מכן נתן פרום לשטאופנברג, מרץ, אולבריכט והאפטן לכתוב מכתבים לבני ביתם, העמידם לקיר בחצר בנדלרבלוק והוציאם להורג באמצעות כיתת יורים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, שוקן, 1976.
