אליזבת מצרפת (1764–1794)

אליזבת, נסיכת צרפת
Élisabeth Philippine Marie Hélène de France
	אליזבת, נסיכת צרפת
לידה	3 במאי 1764; ארמון ורסאי, ממלכת צרפת
הוצאה להורג	10 במאי 1794 (בגיל 30); פריז, הרפובליקה הצרפתית הראשונה
שם מלא	אליזבת פיליפין מארי הלן, נסיכת צרפת
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות ארנסי; הקטקומבות של פריז ;
שושלת בית בורבון
תואר	נסיכת צרפת
אב	לואי, יורש העצר של צרפת
אם	מריה יוזפה, נסיכת סקסוניה

אליזבת, נסיכת צרפת (בצרפתית: Élisabeth de France,‏ 3 במאי 1764 - 10 במאי 1794), הייתה אחותו של לואי השישה עשר, מלך צרפת וגיסתה של מארי אנטואנט, מלכת צרפת. היא הייתה מאוד קשורה אליהם, ובעקבות כך היא הוצאה להורג במהלך המהפכה הצרפתית.

ביוגרפיה

ראשית חייה

אליזבת נולדה ב-3 במאי 1764 בארמון ורסאי, ללואי, בנו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת, ולמריה יוזפה, נסיכת סקסוניה, בתם של אוגוסט השלישי, מלך פולין ומריה יוזפה, ארכידוכסית אוסטריה. בשנת 1765 מת אביה, ואחיה לואי אוגוסט הפך לדופן צרפת, ובשנת 1767 מתה גם אמה משחפת. אליזבת התחנכה על ידי מאדאם דה מרסן, יחד עם אחותה קלוטילד, אולם מכיוון שלא התייחסה ללימודים ברצינות, העדיפה מאדאם דה מרסן את קלוטילד על פני אליזבת, ובעקבות כך חל קרע בין האחיות. היחסים ביניהם השתפרו לאחר שקלוטילד טיפלה באליזבת בעת שחלתה, ואף סייעה לה בלימודים. בשנת 1770 התחתן אחיה לואי אוגוסט עם מריה אנטוניה, ארכידוכסית אוסטריה, אשר מיד עם הגיעה לצרפת נקשרה מאוד לאליזבת. בשנת 1774 מת סבה לואי החמישה עשר, מלך צרפת, ואחיה לואי השישה עשר, מלך צרפת עלה לשלטון במקומו. בשנת 1775 התחתנה אחותה מארי קלוטילד, נסיכת צרפת עם קרלו אמנואלה, נסיך פיימונטה, והפרידה ממנה הייתה מאוד קשה לאליזבת.

חייה בחצר המלוכה

בשנת 1778 הגיעה אליזבת לבגרות, ובעקבות כך הועלו כמה הצעות נישואין בשבילה. בתחילה נערך משא ומתן עם ז'וזה, נסיך ברזיל, בנם של פדרו השלישי, מלך פורטוגל ומריה הראשונה, מלכת פורטוגל, אולם המשא ומתן נכשל. לאחר מכן דובר לחתנה עם גיסה ויטוריו אמנואלה, דוכס אאוסטה, אולם מכיוון שלא היה מלך או יורש עצר בוטל המשא ומתן. בהמשך הועלתה הצעה לחתנה עם גיסה פרנץ, ארכידוכס אוסטריה, אולם אליזבת סירבה להנשא על מנת שתוכל להישאר עם בני משפחתה.

בשנת 1783 העניק לה אחיה לואי השישה עשר חלקת אדמה ובית בכפר מונטריי, הקיים עד היום (בשם Domaine de Madame), אולם לא הרשו לה לישון שם לבדה עד שהגיעה לגיל 25, ועד אז הייתה נוסעת כל יום לאחוזתה וחוזרת לישון בארמון. היא חיה חיים פשוטים יותר באחוזתה מאשר בארמון המלוכה.

המהפכה הצרפתית

עם פרוץ המהפכה הצרפתית גילתה אליזבת התנגדות בלתי מתפשרת למטרות המהפכה ולפשרה מול המהפכנים, והשתייכה למחנה של אחיה שארל פיליפ, רוזן ארטואה. בגלל קרבתה ללואי השישה עשר ולמארי אנטואנט היא סירבה לצאת לגלות עם דודותיה ואחיה האחרים, והצטרפה לתלאות המשפחה המלכותית בארמון טווילרי ומאוחר יותר במצודת טמפל. במהלך משפטה של מארי אנטואנט, שנועד להרשיע את המלכה ולהביא להוצאתה להורג, הוצגו אישומים המתבססים על השמועות והרכילויות שפשטו בצרפת לאורך השנים, על התנהגותה הבלתי מוסרית והקלוקלת, פזרנותה, יחסיה המיניים הלא הולמים וראוותנותה. ההוכחות והעדויות היו קטעי העיתונות המחתרתית והקריקטורות שקדמו למהפכה הצרפתית, ואלה הפכו לכתב האישום כנגד מארי אנטואנט.

כמו כן, ניסו התובעים לטעון כי מארי אנטואנט לוקה בפריצות מינית כה רבה, עד כי קיימה יחסי מין עם בנה בן ה-8, לואי שארל, דופן צרפת. על מנת לעשות זאת, הם הביאו את עדותו של לואי שארל, שכחלק מחינוכו מחדש על ידי המהפכנים היה להסיתו כנגד משפחתו, אם בסיפורים, אם בצעקות ואם במכות, עד כי הילד הסכים לטעון כל מה שרצו שיטען. אשמה זו הייתה כה מופרכת, עד כי הצגתה הביאה לראשונה את אהדת הקהל למלכה. תגובתה להאשמות הביעה יותר מכל עד כמה החשיבה מארי אנטואנט את דעתו העם הצרפתי על פני דעתם של מקבלי ההחלטות: היא הסתובבה לקהל שליווה את המשפט והיה נוכח בדיונים, ופנתה במיוחד לאמהות בקהל ואמרה כי "הטבע עצמו לא עונה להאשמה כה בלתי מתקבלת על הדעת". הטענה, כי האשמה זו מנוגדת לטבע האימהי, גרמה להבנה כי מטרת המהפכנים היא להרוג את המלכה וכי הם אינם בוחלים בדבר על מנת להביא לתוצאה זו. התנהגותה של מארי אנטואנט ותשובותיה שבו את לבם של הנוכחים במשפט, שקראו להפסיק את ההליך ולשחררה, אך ללא הועיל. מארי אנטואנט נשפטה והורשעה בבגידה, אף על פי שלא נמצאו כל עדויות לכך.

גזר הדין של המשפט היה ידוע מראש והוא ניתן לאחר הליך משפטי בן יומיים בלבד, בשעות הבוקר, על מנת שההוצאה להורג תתבצע עוד באותו יום. ההוצאה להורג התרחשה ב-16 באוקטובר 1793 בשעה 16:00, בגיליוטינה, לשמחתם של המוני הצופים, וראשה הכרות הוצג בפני הקהל הצוהל. מארי השאירה מכתב מוכתם בדמעותיה, אותו הפנתה לאליזבת, שהייתה היחידה שנותרה מבני משפחת המלוכה בצרפת, אולם המכתב לא הגיע ליעדו מעולם, ונשאר בידי המהפכנים.

הוצאתה להורג

בתחילה חשב רובספייר לגרש את אליזבת מצרפת, ולא להורגה, מכיוון שלא היוותה איום על השלטון הרפובליקני, אולם בהמשך נשפטה אליזבת, והשופטים החליטו להוציאה להורג. ואכן, ב-10 במאי 1794 הוצאה אליזבת להורג בגיליוטינה, יחד עם 24 נידונים אחרים. אליזבת הוצאה להורג אחרונה, וכל אחת מהאסירות שהוצאו להורג לפניה התחבקה איתה, ואילו הגברים קדו לפניה. בעת שהונח ראשה על הגיליוטינה נשמט צעיפה מפניה, והיא ביקשה מהתליין שיכסה שוב את פניה. הוצאתה להורג של אליזבת גרם לתחושות מרמור בקרב העם, אשר לא הבין מדוע הוצאה אליזבת להורג.

הנצחתה

אישיותה ודרך חייה של מאדאם אליזבת הביאה לאהדה עמוקה עד להקמתה של תומכים המקדישים את מלחמתם במהפכנים ובניסיון החזרת שלטון המלוכה במאה ה-19 לזכרה של אליזבת, על אהבתה לאחיה ולגיסתה, התנגדותה למהפכה, אדיקותה הדתית, פעילות הצדקה שלה ודרך מותה.