אל-מידיה
 | |
| אל-מידיה וגדר ההפרדה העוברת סמוך לכפר | |
| טריטוריה |  הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 1,665[1] (2016) |
| קואורדינטות | 31°56′09″N 35°00′19″E / 31.935808333333°N 35.005252777778°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
אל-מידיה (בערבית: المدية) הוא כפר פלסטיני באזור מודיעין, המשתייך לנפת רמאללה ואל-בירה של הרשות הפלסטינית, וממוקם כ-2 ק"מ מצפון מערב לעיר מודיעין-מכבים-רעות. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה אוכלוסיית הכפר למעלה מ-1,665 תושבים[1]. הכפר מזוהה כמיקומה של מודיעין הקדומה[2].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב ברציפות החל מתקופת הברזל בארץ ישראל. בכפר וסביבתו נמצאים עשרות אתרים ארכאולוגיים. העיקרי שבהם הוא תל א-ראס הממוקם בראש הגבעה עליה ממוקם הכפר. באזור מקובל לזהות את מודיעין הקדומה. באתר התגלו שרידי מבנים ובורות מים וכן חרסים ומטבעות מהתקופות ההלניסטיות והרומית. בנוסף, התגלתה באתר מערכת מסתור אופיינית ובתוכה נמצאו חמישה מטבעות, שניים מהם מטבעות בר כוכבא.[3][4][5] ממצאים אלו מעידים על כך שבתקופה הרומית הקדומה התקיים במקום ישוב יהודי.[5]
ברכס שממערב לכפר, ממוקמת שלוש חורבות נוספות: "קובור אל-יהוד", "ח'רבת אל-חמאם" ו"ח'רבת אל-ע'רבאווי" (או שייח ערבאווי שבעברית קיבלה את השם חורבת הגרדי). שלושת האתרים היו מכלול של עיר אחת שנקרא "ח'רבת אל-מידיה". זיהוי של הכפר עם מודיעים הקדומה, מסתמך על מספר מקורות: במפת מידבא מופיע כפר בשם מודיעים ליד לוד. אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח מהמאה ה-14 מזכיר את הכפר. גם חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי זיהה את אל-מידיה עם מודיעים[6][7].
בתקופה העות'מאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע הכפר בנַאחִיָה של רמלה (נפת רמלה). בכפר היו 25 בתי אב ששילמו מס על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, גפנים, ועצי פרי[8].
בשנת 1866 פרסם הנזיר הפרנציסקני עמנואל פורנר ידיעה קצרה בעיתון הצרפתי לה מונד שבה הוא מזהה את מודיעים עם הכפר אל-מידיה. לאור מאמר זה ביקר בשנת 1870, חוקר ארץ ישראל הצרפתי ויקטור גרן בכפר. גרן חיפש את קברי המכבים המתאימים לתיאורו של ההיסטוריון היהודי מהמאה הראשונה, יוספוס פלביוס, שכתב כי שבעה קברים בצורת פירמידה הוקמו באותו מקום. גרן בדק מספר אתרים ומצא ליד חורבת שייח ערבאווי בנין גדול עם עמודים ופסיפס. גודל המבנה היה 26×7 מטר. ב-27 ביוני 1870, ערך חפירה חלקית באתר שכונה בפי אנשי הכפר אל-קלעה (המצודה). גרן חשף חדר קבורה אשר לדעתו קורה בבנייה דמוית פירמידה כמתואר בספר מקבים א ואצל פלביוס. הוא הסיק כי המבנה הכיל שבעה קברים כמניין האחים המכבים והוריהם. בעקבות התגלית פנה לאדריכל צרפתי בשם מוס שעבד בירושלים. מוס, הגיע לאתר ואחר כך הכין דו"ח בו כתב:” חורבות הקבר בח'רבת אל-מידיה מתאימות בהחלט לקבר המקבים, כפי שהוא מתואר במקורות. ח'רבת אל-מידיה מרוחקת מהלך שעה ושלושה רבעים מן הכפר קבאב ובשעתיים מלוד. מרחבת הקבר מקיף המבט את כל המישור של רמלה; העין מגלה בנקל את העיר לוד...זה מתאים בהחלט לתיאורי הקבר. הקבר שרואים את חורבותיו באתר הזה מבודד לחלוטין. עוד קברים, חצובים בסלע, מוצאים רק במרחק מסוים בסביבה. מגודל שטח החורבות אפשר להסיק שהיתה זו מצבת קבורה של משפחה רבת השפעה בארץ..יש בו מקום לשבעה קברים....”[9].
חוקר צרפתי נוסף, שארל קלרמון-גנו, שביקר במקום ב-1874 וגם סבר שזהו המבנה המסומן במפת מידבא. וכן על פי תיאורו של אוסביוס מקיסריה שהיה מראשוני חוקרי ארץ ישראל במאה הרביעית לספירה. גנו ערך במקום את חפירה המקיפה. הוא חשף מבנה מלבני מרשים, עשוי אבני גזית נאות, ופסיפסים צבעוניים. אחד הפסיפסים נשא דגם צלב לטיני ולהערכתו נוצר במאה החמישית, בתקופה הביזנטית. מכאן הסיק לבסוף שהאתר אינו קבר המכבים. בתגובה טען גרן שאין כל הוכחה שהמבנה עצמו אינו קדום יותר והצלב נוסף בשלב מאוחר יותר[10].
בשנות ב-2000 ערכה רשות העתיקות חפירות נוספות באתר בו חפרו גרן וגנו שחיזקו את אפשרות הזיהוי של המקום עם אחוזת הקבר של המכבים או לפחות עם ציון הקבר שלהם בתקופה הביזנטית[11].
בתקופת המנדט הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת רמלה[12]. בתקופה זו התפתחה המסורת הציונית של ביקור באל-מידיה וסביבתה, בעקבות מורשת החשמונאים (או המכבים)[13]. זאב וילנאי היה מדריך טיולים למקום[14], וחיים בוגר (בוגרשוב) החל במסורת של ביקור בקברי המכבים בחנוכה כבר בתחילת המאה ה-20[15][16]. ב-1927 נעשה ניסיון של הקרן הקיימת לקנות אדמות באזור הכפר[17]. בחנוכה 1944, החלה תנועת המכבי הצעיר במסורת של מרוץ לפיד המתחיל באזור אל-מידיה.
במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, באל-מידיה הייתה אוכלוסייה של 245 נפש, כולם מוסלמים[18]. במפקד 1931 היו בכפר 59 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 286 תושבים, כולם מוסלמים[19]. בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 320 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 7,020 דונם. אשר מתוכם הוקצו 688 לחקלאות שלחין, ו-2,304 לגידולי דגנים[20].
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית. למרות זאת נכבש במהלך מבצע דני ביולי 1948, ותושביו גורשו, רובם ברחו לכפרים שממזרח לכפר בלב השומרון[21][22]. ב-20 ביוני 1948, דיווח העיתון מעריב: "מודיעין, ערש המכבים - בידינו", בהתייחסו לאל-מידיה[23]. בזמן ההפוגה השנייה נקבע קו החזית בגבול השטח הבנוי של הכפר. עם זאת נמשכו חילופי האש בין צה"ל ללגיון הערבי לאורך קו החזית באזור הכפר[24]. ב-24 בספטמבר 1948 חיילי הלגיון הירדני וכפריים מהסביבה הפרו את ההפוגה וכבשו את משלט 219 הסמוך לכפר. חיילי חטיבת קרייתי, מגדוד 44 ו-42, שנשלחו לכבוש מחדש את המשלט סבלו מאבדות כבדות, 23 מהחיילים נהרגו וגופותיהם חוללו. שניים מהם נלקחו לכפר אל מידיה והם בחזקת נעדרים עד היום.
בשלטון ירדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר הכפר לשליטת לירדן, ותושביו יכלו לחזור אליו. בהסכמי שביתת הנשק הקו הירוק באזור הכפר נקבע על פי קו החזית בזמן ההפוגה השנייה. בנוסף הוגדרה רצועת שטח מפורז ברוחב של כקילומטר עד 3 קילומטרים סביב לטרון סמוך לכפר, אך למעשה היה זה שטח הפקר שלא היה בריבונות ישראלית או ירדנית. מיקום הכפר הוא על הקצה הצפוני מערבי של השטח המפורז. כתוצאה מכך הכפר איבד את רוב האדמות החקלאיות שלו, שהיו בשטח המפורז. באותן שנים סבל הכפר באופן קבוע מירי מכיוון ישראל, בעיקר נגד תושבים שביקשו לעבד את אדמתם בשטח המפורז[25][26].
בשנת 1961, האוכלוסייה של אל-מידיה הייתה 570 נפש, על פי מפקד האוכלוסין הירדני[27].
בשלטון ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית.
ביוני 1986, הטיל צה"ל עוצר על הכפר, במהלך מבצע לעקירת מטע זיתים בו 800 עצים, שנטעו תושבי הכפר על אדמות שהיו קודם בשטח המפורז. לטענת צה"ל עברו אדמות אלו לרשותו כאדמות מדינה[28].
בשנת 1981 הוקמה ההתנחלות חשמונאים כקילומטר מדרום מזרח לכפר, שלצורך הקמתה הופקעו 186 דונם מאדמות הכפר. ב-1983 ניסו מתנחלי חשמונאים להתיישב על גבעה סמוכה לכפר, תושבי הכפר התלוננו שהאדמות במקום הם בבעלותם ובית המשפט הוציא להם צו פינוי. ב-1989 שוב התנחלו במקום, הביאו 11 קרוונים והקימו ישיבה בשם "מרכז חינוכי בני בינה"[29].
בעקבות הסכם אוסלו, 7.4% מאדמות הכפר נמצאות בשטח B, ו-92.6% הנותרים נמצאים בשטח C.
בשנת 2004 החלה מדינת ישראל בהקמת גדר ההפרדה באזור הכפר, שלצורך הקמתה הופקעו כ-500 דונם מאדמות הכפר בהם מעטי זיתים[30]. תושבי הכפר עתרו לבג"ץ נגד ההפקעה אך עתירתם נדחתה[31]. אל-מידיה הוא אחד מתשעה כפרים באזור הנמצאים בתוך מובלעת, המוקפת מכל עבריה בגדר ההפרדה. אל-מידיה עצמה מוקפת בגדר משלושה צדדים, מאחר שתוואי הגדר הוסט כדי לכלול את ההתנחלויות הסמוכות בתוך שטח ישראל[32].
תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |  |  |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Welcome To al-Midya
- Survey of Western Palestine, Map 14: IAA, Wikimedia commons
- Al Midya Village (Fact Sheet), המכון למחקר יישומי - ירושלים (ARIJ)
- Al Midya Village Profile, המכון למחקר יישומי - ירושלים (ARIJ)
- Al Midya aerial photo, המכון למחקר יישומי - ירושלים (ARIJ)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ יהודה רות, מודיעים ו"קרבי המכבים", על המשמר, 17 בדצמבר 1965
- ^ Tepper, Y.; Shahar, Y. (1996). "Appendix II, Subterranean Hide-outs in the Northern Shephela". In Fischer, M. L. (ed.). Roman roads in Judaea II: the Jaffa-Jerusalem roads. Benjamin H. Isaac, Israel Roll, Tempus Reparatum. Oxford: Tempus Reparatvm. p. 628. ISBN 0-86054-809-0. OCLC 34515839.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: date and year (link) - ^ Janai, J. (1996). "Appendix II, Coins from Er-Ras (Midiya)". In Fischer, M. L. (ed.). Roman roads in Judaea II: the Jaffa-Jerusalem roads. Benjamin H. Isaac, Israel Roll, Tempus Reparatum. Oxford: Tempus Reparatvm. p. 628. ISBN 0-86054-809-0. OCLC 34515839.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: date and year (link) - ^ 1 2 רביב, דביר (2014). "היישוב היהודי בפלך תמנה משלהי ימי הבית השני ועד מרד בר-כוכבא". In ביליג, מרים (ed.). מחקרי יהודה ושומרון. Vol. כג. אריאל: אוניברסיטת אריאל בשומרון, מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן. pp. 166–167. ISSN 0792-8416.
- ^ זאב וילנאי, מודיעים וקברות המכבים, דבר, 11 בדצמבר 1939
- ^ ז וילנאי, מודיעין, דבר, 18 בדצמבר 1938
- ^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. ISBN 3-920405-41-2.p. 118
- ^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך חמישי: השומרון (ב), יד יצחק בן-צבי, 1984, עמוד: 292
- ^ משה גלעד, בעקבות הקברים האבודים של המכבים, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2011
- ^ עמית ראם, חורבת הגרדי, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 123, 30 ביוני 2011
- ^ תקנות העברת קרקעות, הצופה, 29 בפברואר 1940
- ^ מיכאל איש-שלום, קברי החשמונאים במודיעין, העולם, 1 בדצמבר 1931
- ^ בקשר עם הטיולים אל הכפר המחשמונאים הופיעה חוברת - כפר החשמונאים - מאת זאב וילנאי, הארץ, 23 בדצמבר 1924
- ^ גידי מרון, הקברים אליהם עולים בחנוכה אינם של מתתיהו ובניו..., מעריב, 24 בדצמבר 1986
- ^ עזרא רייכרט, אל מולדת המכבים, דואר היום, 26 בדצמבר 1932
- ^ אריה גלבלום, לפידי מודיעין, הארץ, 7 בדצמבר 1945
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramleh, p. 21
- ^ Mills, 1932, p.67
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
- ^ נוספו עוד שתי דרכים לירושלים, המשקיף, 20 ביולי 1948
- ^ המצב בחזית לאטרון, הארץ, 20 ביולי 1948
- ^ מודיעין, ערש המכבים - בידינו, מעריב, 20 ביולי 1948
- ^ הונסו מתקיפים ליד מודיעין, הארץ, 23 ביולי 1948
- ^ תלונות ירדניות חדשות, שערים, 5 באפריל 1954
- ^ ישראל גונתה ע"י וועדת שביתת הנשק, על המשמר, 9 במאי 1957
- ^ Government of Jordan, Department of Statistics, 1964, p. 26
- ^ גיל יודילוביץ, "זו אדמתנו כבר 200 שנה "- זעקו תושבי הכפר מידיה, מעריב, 20 ביוני 1986
- ^ בן כספית, "פשוט באו והתיישבו על האדמה שלי ואין לי עם מי לדבר", מעריב, 3 באוקטובר 1989
- ^ יובל יועז, בג"ץ למדינה: להשיב לטענות תצהיר נגד הגדר, באתר הארץ, 17 במרץ 2004
- ^ עמוס הראל, יובל יועז, ארנון רגולר, בג"ץ: העבודות בגדר בצפון הגדה יימשכו ביום ראשון, באתר הארץ, 31 במרץ 2004
- ^ עמירה הס, כך נהפכו תושבי כפר קטן אחד לנושאי דגל המאבק בגדר, באתר הארץ, 10 בפברואר 2004
 | ||
|---|---|---|
| ערים | אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה |  |
| מועצות מקומיות | אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא | |
| כפרים | אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין | |
| מחנות פליטים | אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
