אע'א מוחמד ח'אן קאג'אר

אע'א מוחמד ח'אן קאג'אר
آغا محمد خان قاجار

איור מהודר של אע'א מוחמד
לידה	14 במרץ 1742 מחוז סמנאן, שושלת זנד
נרצח	17 ביוני 1797 (בגיל 55) שושה, המדינה הנשגבת של פרס
מדינה	המדינה הנשגבת של פרס פרס (1910-1925)
מקום קבורה	מסגד האימאם עלי (נג'ף)
דת	התריסריים
בן או בת זוג	Maryam Khanom Asiye Khanum Ezzeddin Qajar
שושלת הקאג'ארית
אב מוחמד חסן ח'אן קאג'אר אם ג'ירן חאנום
שאה ממלכת פרס (איראן) ה־1 לבית השושלת הקאג'ארית מרץ 1789 – 17 ביוני 1797 (כ־8 שנים) → לוטף עלי ח'אן (שושלת זנד) פתח עלי שאה קאג'אר ←
→ שאהרוח שאה (השושלת האפשארית)
→ נאדיר שאה (כל ממלכת פרס)
שירות צבאי מדינה איראן בן או בת זוג Maryam Khanom Asiye Khanum Ezzeddin Qajar השתייכות השושלת הקאג'ארית תקופת הפעילות 1779–1797 (כ־18 שנים) דרגה מנהיג עליון של הצבא
חתימה

אֵעָ'א מֻוחַמַּד חָ'אן קָאגָ'אר (פרסית: آغا محمد خان قاجار,14 במרץ 1742 - 17 ביוני 1797) נודע גם בשם אֵעָ'א מֻחַמַּד שָׁאָה (פרסית: آقا محمد شاه) הוא אבי השושלת הקאג'ארית ואחד מהמצביאים הגדולים האחרונים בהיסטוריה של איראן.

בשנת 1794 הדיח את לוטף עלי ח'אן מהשלטון של שושלת זנד והפך לשליטה החדש של כל שטחיה בתור שליט השושלת הקאג'ארית החדשה. לאחר כשנתיים יצא בקמפיין כיבוש של שרידי השושלת האפשארית ובשנת 1797 יצא למסע כיבוש ברחבי חבל הקווקז, שם, נרצח בעיר שושה כשלושה ימים לאחר שכבש אותה ובעודו פחות משלוש שנים בשלטון על כס כלל הממלכה הפרסית.

אחיינו פתח עלי שאה קאג'אר ירש את כס השושלת.

שלטונו של אע'א מוחמד ח'אן נודע בשובתה של פרס המאוחדת כמדינה ריכוזית, ובהעברת הבירה לטהראן, שם היא נמצאת עד היום. הוא גם צוין בזכות התנהלות שלטונו האכזרי, במיוחד במהלך כיבושה המחודש של גאורגיה; כאשר הוא הרס את הבירה טביליסי, טבח ברבים מתושביה, והעביר כ-15,000 שבויים גאורגים לאדמת איראן.

מוחמד אע'א הוא אחד מהדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה הפרסית של העת החדשה. על פועלו נכתבו עשרות ספרים והשפעות הישגיו ההיסטוריים נראים עד היום בכלל איראן רבתי.

מוחמד נולד בשנת 1742 לראש השבט הקאג'ארי, שבט ברברים אכזריים בעל חלקות אדמה ושלטון ישיר על גבי החוף לים הכספי אשר מקורו בעמים טורקיים שהגיעו אל ממלכת פרס בתקופות הקארה קויונלו ואק קויונלו.

הקאג'ארים שמרו על מעמדם תחת שלטון האימפריה הספווית כאשר הפכו לשיעים ועל אף שתחת נאדיר שאה והשושלת האפשארית ספגו מכה קשה ליוקרתם, במהלך המאה ה-18 המאוחרת, כאשר התפרקה הממלכה הפרסית בין שושלת זנד, בלוצ'יסטן והאפשארים בח'וראסאן, הקאג'ארים היו חזקים די להפוך סמי-עצמאיים.

לאחר רצח נאדיר שאה בשנת 1747, ראש הקאג'ארים, מוחמד חסן קרא תיגר על העליונות של עדאל שאה, יורשו של נאדיר אשר יצא בראש צבאו ממשהד להפיל את כוחות הקאג'ארים. בנקודה זאת, לאחר מות נאדיר היה הצבא הפרסי בכאוס מתמשך ועדאל נכשל בניסיונו להפיל את מוחמד חסן מהכוח אך הצליח לחטוף את בנו בן החמש, מוחמד, אשר הפך אותו לאסיר פוליטי.

עאדל שאה סירס את מוחמד ונתן לו התואר אע'א (תואר לסריסים צעירים) בשביל לוודא שלעולם לא יוכלו הקאג'ארים לאיים על שלטונו ושלטון שושלת האפשארים שלו. לאחר מכן החזיר את הילד אל הוריו.

בעשר השנים הבאות המדינה האפשארית תתפרק, ממזרח אחמד שאה דוראני יפעל כראש הפשטונים ויכבוש שטחים בהינדו-כוש למען יקים את האימפריה הדוראנית, ממערב יקום קארים חאן זנד, מנהיג מוכשר אשר יטיל תיגר על עליונות האפשארים; יבסס את שלטונו בשיראז ויכבוש כל עד לעבר הרי הזגרוס במה שייודע כשושלת זנד ומפנים תיפול השושלת לסכסוך ירושה אשר ישאיר אותה ללא דבר מלבד מפלס במדבר של ח'וראסאן, עשירית משטחה הקודם.

בשנת 1759 יכבוש צבא שושלת זנד את ג'ורג'אן, יביא את הקאג'ארים להיות לנתיניו ויהפוך את שני בניו הבכורים של מוחמד חסן ביחד עם שליח ראשי שלו להיות למושלים על גולסתאן. מוחמד אע'א ואחיו חוסיין קולי יברחו לעבר הערבה ממזרחה עד אשר יתפסו ויועברו כאסירים פוליטיים של זנד אל טהראן.

ב-16 השנים בהם היה מוחמד אע'א אסיר פוליטי בחצר המלוכה של שושלת זנד הוא קיבל התייחסות של אורח יתרה על אסיר. למעשה, בכל שנותיו במאסר, אפילו כאשר היה משבר בין זנד לשושלת הקאג'ארית, קארים ח'אן זנד נתן למוחמד אע'א את מילתו כי לא ישומש למען סחיטה פוליטית. קארים ח'אן הוקיר ביכולותיו הפוליטיות של אסירו הפוליטי ועל כן עם הזמן שיתף אותו בנושאי מדינה והפך אותו ליועץ השאה בעוד העבירו מטהראן אל שיראז. תחביבו העיקרי של מוחמד אע'א היה ציד, לעיתים היה יוצא למסעות ציד אשר נמשכו מספר ימים ארוכים עד אשר שב לשיראז, בזמנים אלו הוא שמר על קשר דרך מכתבים עם אחותו או דודתו, מי מהן אשר הייתה בארמון השאה.

בלילה בין ה-1 ל-2 במרץ של 1779 נודע למוחמד אע'א כי אדונו קארים ח'אן נשם את נשמתו האחרונה. יחד עם חבר נאמנים מועט נע מוחמד אע'א מאזור שיראז צפונה והגיע אל אספהאן תוך כשלושה ימים. בעודו נמלט, מלחמת אזרחים על ירושת הכס של שושלת זנד החלה עוד לפני שקארים נקבר. מוחמד אע'א המשיך צפונה עד אשר הגיע אל שבט הקאג'ארים לקחת את הפיקוד. אחיו, מוחמד קולי מנע ממנו את הכניסה לג'ורג'אן ובמשך עשר שנים לחם מוחמד אע'א כדי לאחד את כל הפלגים הקאג'ארים לכוח אחד, במהלך העשור הזה התמחה בטקטיקה צבאית, דיפלומטיה, פוליטיקה, מדינאות ועוד עד אשר הפך לראש (צ'יף) השבט.

במסגרת המלחמה לאיחוד השבט, השפעתם וסמכותם של פלגי השבט התפשטה לעברי כלל החוף הפרסי אל הים הכספי וכעת הייתה להם השפעה עליונה על הים כמו גם שליטה על כל מה שהיה בינו לבין רכס הרי האלבורז ואף מעבר לו. נוסף על כך הסכסוך דלף אל שכניו ואף הייתה התנגשות כוחות שאירעה עם האימפריה הרוסית; כאשר פלוגה ימית של הצי הרוסי בים הכספי תכננה לכבוש ולהשליט סמכות והשפעה על העיירה אשראף במאזנדראן, שליחיו של מוחמד אע'א זימנו את קציני הפלוגה למשתה במסגרתו נתפסו בשבי בעודם שבויים והוכרחו להחזיר פלוגתם צפונה.

בדרום התפתח איום רציני, שם עלי מוראד ח'אן זנד, שליט שושלת זנד וכובש אספהאן מאז שנת 1780, ערך כמה מערכות מלחמה נגד הקאג'ארים ובשנת 1782 הביא אותם זמנית לנסיגה מסארי לאסטאראבד. עם מותו של עלי מוראד, מוחמד אע'א יצא בשלוש פשיטות של מתקפת נגד על הכוחות של ג'פער ח'אן, יורשו של עלי מוראד עד אשר החילות של זנד באספהאן נאלצו לסגת בחזרה לשיראז. בכך הפך מוחמד אע'א לסמכות העליונה על צפון פרס.

ככל ששלטונו יוצב טוב יותר על שני צדדי האלבורז, מוחמד אע'א יכול היה להעביר את מרכז כוחו מסארי אל דרומה מהאלבורז, התכנית הראשונה הייתה בחירת ריי להיות לו לבירה אך באותה העת הייתה העיר הרוסה לגמרי ולכן החל מוחמד אע'א בפיתוח כפר קטן ליד הריסות העיר אשר לימים יהפוך לבירתו טהראן. בשנת 1788 הוא הועמד למלוכה על הקאג'ארים בעיר החדשה טהראן (אם כי לא הוכתר רשמית לשליט ממלכת פרס); וזמן קצר אחר כך הוא מינה את אחיינו בבאבה חאן כיורש העצר. לפיכך, נראה כי לציין נקודה זו להיות התחלתה האפקטיבית של שלטונו ושל קיום השושלת הקאג'ארית.

בשנת 1791 מוחמד אע'א עמד בפני התקפות מחודשות על גולסתאן על ידי התקדמותם המחודשת של שושלת זנד תחת לוטף עלי ח'אן לעבר אספהאן, לוטף היה נסיך זנד הצעיר האמיץ והפופולרי, שגייס תמיכה בפארס והיה מספר אחת בדרך לשלוט על שושלת זנד אשר הייתה בעוד אירוע של מאבק פנימי. בינתיים, יצא מוחמד אע'א בראש פלישה מרכזית נגד חילות זנד, מה שהכריח את לוטף לסגת לעבר שיראז. צאי אבראהים, המושל של שיראז, הנדס הפיכה בצבא זנד ואסר את כניסתו של לוטף עלי בנסיגתו, האחרון גייס כוח פרשים טרי מתומכיו בעברי חוץ העיר והביס את הקאג'ארים שלוש פעמים לפני שמוחמד אע'א צלח לצעוד על שיראז. בשנת 1792 העיר לבסוף הועברה בשלום לידי הקאג'ארים בעזרתו של צאי אבראהים אשר היה תומכם בסתר.

מנהיג הקאג'ארים מוחמד אע'א העביר את זנדים שנותרו בעיר יחד עם 12,000 משפחות תומכיהם ושבטי לור, לפרובינציית אספהאן ומזנדאראן; הוא הרס את חומות העיר שיראז, ולא הסתפק בכל שלל אוצרותיה אלא הוסיף להוביל את עמודי הדלתות של ארמון הח'אן לבירתו טהראן. לוטף עלי ח'אן ברח מזרחה וב-1794 נפל למצור בכרמאן, בקירוב אל מדבר לוט, מן המצור ברח לבם.

התנהלותו של אע'א מוחמד בכרמאן הגיעה למופת של אכזריות: כמעט 20,000 נשים וילדים ניתנו כעבדים לחיילים, וכל הזכרים הבוגרים נהרגו או עוורו. לוטף עלי ח'אן נבגד והועבר לידי הקאג'ארים על ידי מושל באם; עונה והושחת לפני שנשלח להוצאה להורג פומבית בטהראן. בשובו לשיראז מינה אע'א מוחמד את היורש שלו, בבאבה חאן, להיות למושל הכללי של פארס, כרמאן ויזד, והפך את צאי אבראהים לוזיר הגדול שלו (שדר-א עאם). מחשד למרד בידי אחיו ג'עפר-קולי, שאותו סירב למנות למושל אספהאן, מוחמד אע'א קרא לו להתייצב בטהראן, שם הוציאו להורג ללא משפט. מוחמד אע'א היה כעת אדון בכל שטחי אימפריית זנד לשעבר והחל מתכנן תוכניות להחזיר את השטחים הספווים לשעבר שאבדו במות נאדיר שאה.

ארקלה השני, מלך ממלכת כארתלי-קאחתי היה שליט העם הגאורגי מזה זמן מה ובעוד ממלכתו הייתה מדינת חסות של הממלכה הפרסית זמן רב, הכאוס הפנימי בתוך פרס הביא את הממלכה הגאורגית להיות סמי-עצמאית דה פקטו. ארקלה טען לשמר אוטונומיה זאת באמצעות ברית התקפה והתגוננות עם רוסיה שנחתמה בג'ורג'יבסק (נמצא בסובייקט הפדרלי סטברופול בפדרציה הרוסית של היום). אע'א מוחמד הורה לשווא לארקלה להכיר בסבירותו לאדון על ממלכת פרס ולשליט עליון מעליו ובאביב 1796 צעד על הפרובינציות שמעבר לאזרבייג'ן האיראנית כדי לאכוף את טענותיו.

מארדביל חילק מוחמד אע'א את צבאו המונה כ-60,000 איש לשלושה טורים; על הראשון היה להתקדם דרך הערבות מימת ואן ולהתקדם אל עבר השטחים של ארמניה הגדולה, על השני לקחת את ירוואן, והשלישי עליו פיקד באופן אישי, אוגד בביצורים אסטרטגים למצור על העיר שושה שהוחזקה בידי אבראהים שאלאל ח'אן מקראבאש, אמיר אזרי שחפץ בעצמאות והעשרת כוחו שלו.

שני החילות התוקפים לא צלחו בהשגת יעדיהם, ולאחר שהכוחות נותקו יצא מוחמד אע'א לפעולה עם חילו שלו, ששלושת החילות הצטרפו לעמודה ישירה תחת מוחמד אע'א וצעדו הישר אל טביליסי. צבאו של ארקלה, שהיה גדול במספר רב מחילות הפרסים, הובס, וטביליסי נכבשה בפראות; הזקנים, החלשים והכמרים נטבחו, ולפחות 15,000 גברים ונשים כשירים נלקחו לעבדות.

לרוסים, שהמעיטו בנחישותו של אע'א מוחמד ובכלל בכוחם של הפרסים, לא היו שום חיילים בעבר הקווקז מדרום אל הקווקז הגדול שיעזרו לבעלת בריתם החדשה שלהם. ירוואן נכנעה, בעוד ששושה החזיקה מעמד. מרוצה לעת עתה מהישגיו, מנהיג הקאג'ארים חזר אל פרס. שם בבירתו של טהראן במרץ, 1796, הוא הוכתר רשמית כשאה הבלעדי של מדינת האיראנים, הממלכה הפרסית. מנקודה זאת והאלה לבש מוחמד אע'א את חרבם הטקסים של הספווים.

מוחמד אע'א צעד מיד עם הכתרתו כשאה של כל פרס לעבר משהד, בירת האפשארים, לכאורה למען עלייה לרגל (שכן העיר הייתה מבין ערי הקודש באסלאם), אך למעשה כדי להשיב את ח'וראסאן לידי ממלכתו כפי שעשה שאה אסמאעיל הראשון אבי הספווים. באותה העת השאה האפשארי, שאהרוח, הזדקן והפך בובה פוליטית בידי מנהיגי שבט טורקמני בעוד מוחמד אע'א כבש בירתו בעזרת מתקפת פתע. בנו ויורשו של שאהרוח, נאדיר מירזה נמלט אל האימפריה הדוראנית באפגניסטן.

שאהרוח עונה כדי לחשוף היכן הסתיר את התכשיטים שנותרו ממאגר השלל ההודי של נאדיר שאה בהם נמצא הקוהינור ולבסוף מת מאותם העינויים בדרכו לשבי בטהראן. שליחים נשלחו לדרוש מידי השליטים הרבים של הממלכות ממזרח להשיב את שאר המרכזים של ח'וראסאן הגדולה: מהשליט האוזבקי בגי ג'ן נדרשו האורחים האיראנים אשר ברחו ממוחמד אע'א אל בוכרה ומזמאן שאה דוראני בקאבול, שליט האימפריה הדוראנית הורה השאה הפרסי על מיתון הכוחות הרדיקלים באפגניסטן והעברת העיר הראת לידי פרס. יכולתו של אע'א מוחמד לאכוף את כל הדרישות הללו לא הועמדה למבחן.

באותו סתיו יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה, למען נקמה על מה שנעשה בממלכת כארתלי-קאחתי, העבירה חיל מצבאה תחת ולריאן זובוב בן העשרים וארבע, אשר, בסוף העונה, הכניע את כל החוף הכספי עד אשר הגיע לעבר גילאן ונראה היה שהחיל הרוסי מוכן לצעדה על טהראן. עם זאת, יקטרינה נפטרה בנובמבר החודש, ויורשה פאבל הראשון, קיסר רוסיה ביטל במידית את מדיניות הלוחמה של אמו וקרא לשיבת הצבא.

אע'א מוחמד אשר כל זמן זה היה עדיין בח'וראסאן, לאחר שחזר לטהראן, פתח באביב שלאחר מכן במערכה שנייה ברחבי הערים. אבראהים שאלאל ח'אן מקראבאש הודח בנקודה זאת מהמצודה של שושה על ידי הפיכה, ואע'א מוחמד הוזמן לקחת את הכוח על העיר. לאחר שחצה את אזרבייג'ן האיראנית וחיזק את מערך הגבול של הקווקז הגדול עם דאגסטן ועם הקיסרות הרוסית, היה הצבא הקאג'ארי מוכן לפשיטה שנייה על גאורגיה.

בנקודה זו, אירוע טריביאלי במחנה הפנימי הביא למותו של אע'א מוחמד ושם קץ לא רק למערכה זו אלא לכל שאיפות הקאג'ארים מצפון לאזרבייג'ן. על פי רוב הכתבים, שני משרתים בחצר השאה, שידאק חאן הגאורגי ולודאד האפגאני, החלו לריב בקול רם כל כך, עד שהשאה הורה להוציא את שניהם להורג.

אחד ממפקדיו של השאה, סאדאק חאן שקאקי, התערב בנושא לטובת המשרתים ואע'א מוחמד הסכים לדחות את ההוצאה להורג עד לאחר חופשת יום שישי הקרבה. בביטחון עצמי מדהים הוא אפשר לגברים הנידונים להורג לבצע את תפקידם כרגיל בינתיים. בלי שום דבר להפסיד, הם גייסו משרת שלישי, עבאס מזנדארני, ובאותו הלילה (17 ביוני 1797) דקרו את השאה למוות. הם העבירו את תכשיטי הכתר לידי סאדאק חאן, שלקח את הרוצחים בחסותו והוביל את חייליו חזרה אל תבריז. שאר הצבא התפרק ממוצבו, וצאי אבראהים (כעת גנרל קאג'ארי) התגייס והוביל את החילות חזרה לטהראן.

המאפיינים הבולטים של אע'א מוחמד היו אלה שגרמו למותו: קמצנות ואכזריות. על אף שרכש כסף ותכשיטים באובססיביות, הוא בכל זאת התנער מפליאה וראוותנות, חי בצמצום כמו חייליו, והבטיח שאלה ישולמו בקביעות. הוא גילה דאגה אמיתית לחוק, דין ולסדר, התפלל בקביעות וצם בעת הרמדאן, ובכל זאת גם שתה בכבדות.

בדומה לקודמיו, נאדיר שאה וקארים חאן, הוא שמר על הכוח הביצועי בחזקת שליטתו, והשתמש בשריו כמעט ולא ליותר מיודעים ומזכירים; עם זאת, הוא העריך אישים רבי יכולת כגון צאי אבראהים וידע עד כמה לסמוך עליהם. מעשי האכזריות שלו יכולים בדרך כלל להתפרש כפוליטיים או למופת; כדי להטיל אימה על הנטועים (כמו בכרמאן), או להבטיח ציות ללא עוררין. נאמר כי היו לו מעשי אכזריות כגון שלעיתים קרובות הוא היה מפרק מכוחם משרתים שאין היה הוא מרוצה מהם ובעודם עדיין בחיים היה מציג אותם לעורבים.

לעיתים קרובות הוא היה נקמני ללא תמורה; בעודו בשיראז, הוא חילץ את עצמותיו של קארים ח'אן זנד וטמן אותם מחדש מתחת לסף ארמונו בטהראן, כדי שידרוס מדי יום את קברו של קודמו באימפריה. הוצע כי סירוסו המוקדם הוא שהביא אותו לאכזריות אשר הפגין על השאה האפשארי.

יאמר לזכותו כי צלח לממש בסופו של דבר את ניצחון הקאג'ארים. בניגוד לבני דורו כגון קארים חאן זנד או אפילו נאדיר שאה, שאפשר להשוות אותם בקלות באכזריות, בזריזות, בסמכותיות ובקנאות צבאית, הוא הצליח לרתום - ובמידת הצורך להכפיף - את תשוקותיו לשושלת ארוכת טווח; אינטרסים ליורשיו. הדבר ניכר בדאגתו לשימור יורש לכיסאו (אשר לבסוף יהיה זה אחיינו פתח עלי שאה קאג'אר), ודאגתו לפרטים מנהליים. מסעות הפרסום של ניצחונותיו חייבים להישקל אל מול כישלונות. הוא השיב לפרס רק את החלק המערבי של ח'וראסאן הגדולה, ובאמצעות ניקור מוחלט של גאורגיה ורוסיה, תיקן למעשה את הגבול הצפוני-מערבי של פרס לאחר מלחמת רוסיה–פרס (1722–1723). עם זאת, בסך הכל, בשל שמונה-עשרה שנות כיבושו והתמזגות מזגו הבלתי נלאים, המדינה האיראנית (בהיקפה המודרני) שולבה סופית לתוך מלוכה אחת ובכך אפשרה להתמודד תחת שליטים חזקים כגון נאסר א-דין שאה קאג'אר עם האיום של הכוחות הקולוניאליים לאורכיהן של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

• G. R. G. Hambly, “Aqa Mohammad Khan and the Establishment of the Qajar Dynasty,” Royal Central Asian Journal 50, 1963, pp. 161-74.
• Reżā-qolī Khan Hedāyat, Rawżat al-ṣafā-ye Nāṣerī VIII-IX, Tehran, 1369/1950.
• E. Pakravan, Aga Mohammad Gajar, Tehran, 1953.

• השושלת הקאג'ארית
• פתח עלי שאה קאג'אר
• השושלת האפשארית
• נאדיר שאה
• קארים ח'אן זנד
• נאסר א-דין שאה קאג'אר
• האימפריה הספווית
• עבאס שאה הראשון

מדיה וקבצים בנושא אע'א מוחמד ח'אן קאג'אר בוויקישיתוף

• אע'א מוחמד ח'אן קאג'אר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)