אפרים איש-כישור

אפרים איש-כישור
אפרים איש כישור
אפרים איש כישור
לידה 20 ביולי 1863
פאנמונה, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בספטמבר 1945 (בגיל 82)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שיר המכבים

הקיצה כארי, יהודה משנתך,
הלחם בעד עמך, בעד נחלתך!

לפנים אבותיך חיו חיי עם
ועל מזבח הארץ כמים שפכו דם;
ואתה עודך גר, נודד בארצות חם
וכלי גולה תאהב, עוד תתקשט בה! (הקיצה)

תחילת השיר, מאת אפרים איש-כישור

אפרים איש-כישוראנגלית: Ephraim Ish-Kishor; ד' באב ה'תרכ"ג, 20 ביולי 1863ט"ז בתשרי ה'תש"ו, 23 בספטמבר 1945) היה מחנך, עיתונאי וסופר עברי ופעיל התנועה הציונית.

נולד בשם אפרים שפינדלמן בפונימון (Poniemuń) שבפולין (כיום Panemunė, במערב ליטא). בצעירותו התחנך חינוך כללי לצד חינוך עברי. בצעירותו היגר לאנגליה, ושימש מורה לעברית במזרח העיר לונדון. שם החל גם בפעילות ציבורית לקידום הרעיון הציוני, והיה חבר באגודת "חובבי ציון" באנגליה. בשנת 1887 השתתף בעריכת העיתון הציוני היידי "המצפה". בשנת 1891 היה עורך העיתון "די יִידישע נאַציונאַלציַיטונג" ('העיתון הלאומי היהודי'), ובמסגרתו התנגד בפומבי לתוכניות הברון הירש להתיישבות יהודית שלא בארץ ישראל. בביקורו של בנימין זאב הרצל באנגליה סייע לו בכינוס האספה הראשונה במדינה של התנועה הציונית.

בשנת 1896 ייסד את ארגון "המכבים הקדמונים" – ארגון מסדרי ציוני, שמטרותיו היו הושטת עזרה לחברים הנתונים בצרה, בדומה לארגונים בריטיים דומים של עזרה הדדית, ועמד בראשו (בתפקיד המצביא העליון, High Commander). בשנת 1897 השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון. לאחר מכן היגר לארצות הברית, שימש מורה לעברית וייסד בה את חברת הביטוח "יהודה". בשנת 1939 עלה לארץ ישראל ובשנותיו האחרונות הצטרף לצה"ר.

בערב ראש השנה ה'תש"ו הדליק נרות חג בביתו ונכווה בפניו וגופו מאש שתפסה בבגדיו. ב-23 בספטמבר 1945 נפטר בבית החולים "שערי צדק" ונקבר בהר הזיתים[1]. (קברו של איש-כישור נהרס בתקופת ירושלים החצויה וכיום מצוין בפלָטת בטון פשוטה, ללא כל שם.)

בתו שולמית איש-כישור (Sulamith Ish-kishor;‏ 1896–1977) הייתה סופרת בארצות הברית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לוית א. איש-כישור, דבר, 25 בספטמבר 1945