אפרים משה ליליין

אפרים משה ליליין
Maurycy Lilien

לידה	23 במאי 1874 האימפריה האוסטרו-הונגרית דרוהוביץ', אוסטריה
פטירה	18 ביולי 1925 (בגיל 51) רפובליקת ויימאר באדנוויילר (אנ'), באדן
מקום לימודים	האקדמיה לאמנויות בווינה אקדמיית יאן מטייקו לאמנות יפה
תחום יצירה	ציור, צילום
יצירות ידועות	תצלום תיאודור הרצל בבזל (1901), "חתונה אלגורית" (1906), "משה" (1908)
פרסים והוקרה	Civil Merit Cross (Austria-Hungary)
בן או בת זוג	Helene Lilien
חתימה

אפרים משה ליליֶין (בפולנית: Maurycy Lilien;‏ 23 במאי 1874, דרוהוביץ', גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 18 ביולי 1925, באדנוויילר, רפובליקת באדן, גרמניה) היה צייר, צלם ותחריטאי יהודי, שפעל בגרמניה ובארץ ישראל, ממייסדי "בצלאל", המזוהה עם סגנון האר נובו. שמו יצא לפניו בשל יצירתו בנושאי יהדות וציונות. מכונה לעיתים "האמן הציוני הראשון"^[1].

ליליין נולד בעיר דרוהוביץ' שבגליציה המזרחית (כיום באוקראינה) למשפחה ענייה, בנם של יעקב הכהן ליליין (1854-1907) ו-קיילי לאנגרמן (1856-1920). בשנים 1889-1893 למד באקדמיה לאמנות בקרקוב, מתוכן שנתיים אצל המורה הפולני יאן מטייקו, ואחר כך בווינה. כאשר סיים את לימודיו עבר לברלין, שם היה פעיל בחוגי האר-נובו הגרמני (יוגנדסטיל) ותרם איורים לעיתון "יוגנד" (גרמנית: "נעורים")^[2].

ב-1900 ראתה אור יצירתו הראשונה הקשורה לתנועה הציונית, סדרת איורים שעיטרו את ספר שיריו של בֶּריס פון מינכהאוזן, Juda ("יהודה")^[3]. פון מינכהאוזן היה משורר לא יהודי שהוקסם מראיית היהודים כבני ישראל העתיקים ותמך בציונות, אולם לאחר מכן הפך לאנטישמי ונאצי.

לצד יעקב ברנשטיין-כהן, חיים ויצמן, מרטין בובר, ליאו מוצקין ואחד העם היה ליליין ממייסדי הפרקציה הדמוקרטית בקונגרס הציוני החמישי (1901), וכחלק מפעולתה ייסד בשיתוף עם בובר וברתולד פייבל את ההוצאה לאור Jüdischer Verlag (יודישער פערלאג). ב-1903 יצא לאור ספר על אמנות יהודית בעריבת מרטין בובר, בו הוצג בין האמנים היהודים המובילים בדורם^[4].

עיקר פרסומו בא לו בזכות תמונתו המפורסמת של הרצל על מרפסת המלון בבזל, שהוצגה בקונגרס של שנת 1901^[5], ובזכות האיורים שבהם הציג את הרצל המזוקן כנביא תנ"כי וכדגם לדמויות תנ"כיות שונות כמו משה, חלקם בעירום^[6]. לפרסום רב זכו גם תחריטים שהכין בעקבות תמונות שצילם בארץ ישראל, של מראות מירושלים ומארץ הקודש. תחריטיו ואיוריו משקפים השפעה ניכרת של המאייר והצייר אוברי בירדסלי.

בשנת 1906 עלה לארץ ישראל, ויחד עם בוריס שץ ויוליוס רוטשילד ייסד את בית הספר לאמנות "בצלאל"^[7], לימד את הכיתה הראשונה שלו, ועיצב את סמלו של בית הספר. כעבור שנה חזר לגרמניה, שם חי רוב חייו. ביקר בארץ ישראל עוד שלוש פעמים. בעת ביקוריו בארץ ישראל עסק גם בצילום והסתייע בשירותיו של הצלם ח'ליל רעד^[8]. ב-1941 מסר בנו של ליליין לספריית שוקן600 תשלילים מצלולויד וזכוכית. אחר כך עברה לרשותה של אספנית האומנות דבורה שוקן ששימרה וקיטלגה אותם^[9].

ליליין נחשב אחד מגדולי האמנות היהודית ומניח היסוד לאיור הציוני. הייתה לו השפעה גדולה על עולם האסוציאציות החזותיות-אמנותיות בארץ ישראל ובעולם היהודי, לפחות בשני העשורים הראשונים של המאה. השילוב של נושא תנ"כי, הקשר ציוני, תפאורה מזרחית ודרך עיצוב אידיאליסטית מערבית הוא תמצית יצירתו^[10]. אמני "בצלאל" רקחו את יצירותיהם על-פי המינון הזה. גם אמנים כראובן רובין ואריה לובין הושפעו מאוד מליליין בראשית דרכם^[2].

בשנת 1906, אפרים נישא לאמנית היהודייה הלנה אמה מאגנוס (1880-1971) ויחדיו נולדו להם שני ילדים: הבן יעקב אוטו (1907-1991) אשר עלה לישראל עם משפחתו, ובתם ד"ר חנה פאולה סופיה פיטרס (1911-2009) אשר עברה עם משפחתה לארצות הברית.

אפרים נפטר כשלקה בליבו בגיל 51 בלבד^[2].

על שמו רחובות בירושלים, בתל אביב ובבאר שבע.

במשך השנים נערכו מספר תערוכות לזכרו:

• בשנת 1947 המשכן לאמנות על שם חיים אתר תערכות ויטראז'ים שיצר ליליין^[11].
• בשנים 1974–1975, במלאת מאה שנה להולדתו, מוזיאון ישראל הקדיש לליליין תערוכת זיכרון וגם העיר בראונשווייג בגרמניה (שבה חי ליליין את שנותיו האחרונות לצד רעייתו, הלנה מגנום, ילידת העירואמנית בזכות עצמה) הקדישה לו תערוכה רטרוספקטיבית^[12].
• באפריל 1990 נערכה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכת צלומים של ליליין, שאצר הצלם מיכה בר-עם^[9][13].
• בקיץ 2008 ערכה גלריה טל בכפר ורדים תערוכה של ציורי נשים של ליליין^[14].
• במאי 2015 ערכה גלריה נ&נ אמן תערוכת רטרוספקטיבה של יצירותיו^[15].

• 
  בול קק"ל הראשון בעיצובו. הופיע בווינה ב-1902
• 
  הרצל, משקיף ממרפסת מלון שלושת המלכים בבזל שבשווייץ, בעת הקונגרס הציוני החמישי, תרס"ב-1901
• 
  חתונה אלגורית, 1906
  אוסף מוזיאון ישראל
  B88.0279
• 
  "משה" (1908): באיור מופיע הרצל כבן דמותו של משה המקראי
• 
  תחריט של אברהם אבינו
• 
  יהושע בן נון: פניו מבוססות על דיוקנו של הרצל
• 
  כרזה לכבוד הקונגרס הציוני העולמי החמישי 1901. הציטוט "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן" מתוך ברכת עבודה.
• 
  פרוטרט עצמי של ליליין בחדר עבודתו. על הקיר תלויה הכרזה לכבוד הקונגרס הציוני העולמי החמישי.

• 1890 - 1892 אמנות, האקדמיות של קרקוב אצל המורה יאן מטיקו
• 1892 אקדמיה לאָמָּנֻיּוֹת יָפוֹת, וינה, אוסטריה

• 1906 לימד הכיתה הראשונה של "בצלאל"

• חיים פינקלשטיין (קטלג, אוצר, הקדמה), א.מ. ליליין במזרח בתיכון [התיכון]: תצריבים (1908-1925), [באר-שבע]: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988
• רותי אופק (עורכת ואוצרת), א.מ. ליליין: האמן הציוני הראשון: מכתבים, איורים, תחריטים וצילומים, תפן: המוזיאון הפתוח, תפן, תשנ"ז-1997.
• רותי אופק, האומן הציוני הראשון: אפרים משה ליליין, התנועה הציונית וקק"ל, עת-מול 274 (נובמבר 2021), עמ' 5–8.

מדיה וקבצים בנושא אפרים משה ליליין בוויקישיתוף

• אפרים משה בן יעקב לילין (1874-1925), דף שער בספרייה הלאומית
• "ליליען, אפרים משה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 44, באתר היברובוקס
• אפרים משה ליליין, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• יצירות של אפרים משה ליליין באתר אירופיאנה.
• מתיה קם, אפרים משה ליליין, באתר "תרבות•il"
• אפרים משה לילין, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
• חיים פינקלשטיין, ליליין והציונות, 1998
• E.M. Lilien: Unterwegs im alten Orient, קטלוג עם תמונות, בגלריה Michael Hasenclever (בגרמנית)
• א.מ. ליליין: ביוגרפיה קצרה (באנגלית)
• אוסף מתמונותיו של ליליין
• אוספו הפרטי של אפריים משה ליליין והלן ליליין, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.