אקווינקום
 | הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | אתר ארכאולוגי, קסטרום, מבנה רומי עתיק  |
| מיקום | המחוז השלישי של בודפשט |
| מדינה | הונגריה |
| קואורדינטות | 47°33′51″N 19°02′58″E / 47.564139°N 19.049472°E |
 | |
  | |
_He.svg)
אקווינקום (לטינית Aquincum - "עיר המים") היתה עיר עתיקה ומעוז צבאי רומי (קסטרום) ששכנו על גדות הדנובה בצפון-מזרחה של הפרובינציה פאנוניה אינפריור (Pannonia Inferior). כיום שוכנים שרידי אקווינקום ברובע אובודה של בודפשט (הרובע השלישי), בירת הונגריה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני בוא הרומאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אקווינקום שוכנת סמוך מדרום לעיקול הדנובה, במיקום נוח לחציית הנהר, שכן הגדה שוב איננה מתאפיינת בגבעות בלתי עבירות. מסיבה זו התנקזו נתיבי תחבורה שונים לנקודה זו מאז התקופה הפרהיסטורית. מיקומה המוגן של אקווינקום בצל גבעות בודה, מבטיח תנאי אקלים נוחים והוא נהנה ממשאבים טבעיים דוגמת מעיינות, מרבצי חרס וחומרי בניין. העקבות הקדומים ביותר לנוכחות אנושית הן מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, וכבר בתקופה הניאוליתית המוקדמת והתיכונה (בערך 5500 עד 5000 לפנה"ס), קמו באזור יישובי הקבע הראשונים. יישובים פרהיסטוריים שכנו באזור בודפשט באופן רציף גם בתקופה הניאוליתית המאוחרת, בתקופה הכלקוליתית, ובתקופות הברונזה והברזל. בשלהי תקופת הברזל, במחצית הראשונה של המאה ה-1 לפנה"ס, בנו הקלטים יישוב מבוצר דמוי עיר (אופידום) על גבעת גלרט, וזה היווה מרכז לשבטים הקלטים הארוויסקים. עם בוא הרומאים, עלתה חשיבותו של האזור בעקבות התפתחות כלכלת שוק וסלילת דרכים רומיות, ובעיקר בשל כך שהדנובה היוותה את הגבול הקיסרי של האימפריה, הידוע בשם לימס הדנובה.
הכיבוש הרומי והתפתחות אקווינקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכיבוש הרומי של אזור פאנוניה, שבמחקרים קודמים תוארך לרוב לשנים 12-11 לפנה"ס, היה למעשה תהליך הדרגתי שנמשך עשרות שנים. עם זאת, במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-1 לספירה, הנוכחות הרומית התפתחה לשלטון ישיר. כתוצאה מכך, אולי בשנות ה-40 של המאה ה-1, ננטשה העיירה הקלטית בגבעת גלרט בלחץ רומי, והאוכלוסייה המקומית עברה לעיירות סמוכות במישור. במישור הדנובה צצו כפרים קלטים חדשים ויישובים של מהגרים רומאים שבהם התיישבו חיילים משוחררים, בעלי מלאכה וסוחרים. יישוב כזה בשטחה של העיר האזרחית המאוחרת אקווינקום מוכר מחפירות והורכב בעיקר מבתי בור פשוטים.
בסביבות אמצע המאה ה-1 הוקמו מספר בסיסים צבאיים רומיים קצרי מועד בין הכפרים והחוות שלאורך גדות הדנובה, וכן מחנות של כוחות עזר שהיוו כולם חלק מלימס הדנובה המתהווה. ברובע ויזיווארוש (Víziváros) של ימינו השוכן למרגלות גבעת הטירה בבודפשט, הוקם מחנה ליחידת פרשים של כ-500 איש. בשנת 73 לספירה הוקם מחנה פרשים שני מעט צפונה משם, באובודה של ימינו, ואשר ככל הנראה היה פעיל עד סוף המאה ה-2. ממש בסמוך אליו נבנה מחנה גדול בסוף המאה ה-1 - אולי בשנת 89 לספירה - שאליו הועבר כל הלגיון השני אדיוטריקס שמנה 6,000 איש. מתקן זה שופץ בתחילת המאה ה-2 והוזז מעט מערבה, ונותר בסיס צבאי חשוב על גבול האימפריה למשך שארית השלטון הרומי באזור. הקמתו של מחנה זה סימנה את תחילתה של תקופת התיישבות משמעותית באזור, והאוכלוסייה ההטרוגנית - קלטים מקומיים, חיילים רומיים משוחררים עם משפחותיהם, סוחרים, בעלי מלאכה ונותני שירותים לצבא - גדלה באופן משמעותי.
בשנת 105 לערך חילק הקיסר טראיאנוס את הפרובינציה הרומית פאנוניה לשתי פרובינציות נפרדות, ואקווינקום היתה לבירתה של הפרובינציה המזרחית מבין השתיים, שנודעה בשם פאנוניה אינפריור. בשנים אלו התפתח סביב מחנה הלגיון רובע אזרחי (Canabae), אך מעט צפונה משם קמה עיר אזרחית בעלת חשיבות רבה יותר. היווצרות דומה של יישוב כפול התרחשה במחנות לגיונרים רבים בגבולה הצפוני של האימפריה הרומית, אולם מבחינה מנהלית, לשתי ההתנחלויות האחיות באקווינקום היה מעמד שונה: השטח שעליו קם הרובע האזרחי (Canabae) מסביב למחנה הלגיון, אף שהיה גדול ומאוכלס יותר, היה בשליטת הצבא מבחינה חוקית; לעומתו, העיר האזרחית הקטנה יותר שקמה מצפון לשם לא הייתה כפופה לשלטון הצבא, ולכן היתה יכולה להפוך למרכז הפוליטי של הרשות המקומית (Civitas), אשר נקראה צ'יוויטאס ארוויסקורום (Civitas Eraviscorum) על שם התושבים הקלטים המקוריים של האזור. בעשור השלישי של המאה ה-2, העניק הקיסר אדריאנוס לעיר האזרחית אקווינקום מעמד של מוניקיפיום ואת השם מוניקיפיום אליום אקווינקום (Municipium Aelium Aquincum). בשנת 194 הקיסר ספטימיוס סוורוס העניק לעיר מעמד של קולוניה אשר נשאה כעת את השם קולוניה איליה ספטימיה אקווינקום (Colonia Aelia Septimia Aquincum). במאה ה-2 קמו מול אקווינקום על הגדה השמאלית של הדנובה (פשט) שני מאחזים צבאיים קטנים - קונטרה-אקווינקום (Contra-Aquincum) ליד גשר אליזבת וטראנסאקווינקום (Transaquincum) סמוך לגשר ארפאד.
פריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאה ה-2 ותחילת המאה ה-3 היו בדרך כלל תקופה של צמיחה ותנאים כלכליים טובים עבור אקווינקום. הממצא הארכיאולוגי מתקופה זו כולל מוצרי יבוא שונים באיכות גבוהה וכן יצירה מתוחכמת של אמנים ואומנים מקומיים. אחד המוצרים החשובים ביותר מתוצרת מקומית הוא קרמיקה שכללה גם כדרות רומית אדומה עתיקה (Terra Sigillata). אקווינקום הייתה מרכז כלכלי חשוב מעבר לפאנוניה אינפריור, ונראה כי שימשה כנקודת מסחר גם למישור ההונגרי הלא-רומי ואף לחלקים הצפוניים של דאקיה ממזרח. חשיבותה הפוליטית, הצבאית והכלכלית של העיר הביאה לכך שהתאפיינה בהרכב אוכלוסייה רב-תרבותי. בנוסף להשפעות ילידיות קלטיות ורומיות, ניכרות גם השפעות חזקות ממחוזות רומיים אחרים באירופה, ואף באסיה ובאפריקה. מיקומה הבולט של אקווינקום ישירות על הגבול הוביל למעורבותה במלחמות שונות עם שבטים מעבר לדנובה, ועקב כך לנוכחותם התכופה של גנרלים חשובים ושליטים רומיים. ביקוריהם לוו בדרך כלל בהשקעה גדולה בתשתית המקומית, הן מצד אוכלוסיית העיר והן מצד השליט. בתקופת הזוהר שלה מנתה העיר הכפולה של אקווינקום כ-40,000 עד 60,000 תושבים. למרות גודל האוכלוסייה הניכר הזה בסטנדרטים קדם-מודרניים, תנאי ההיגיינה היו כה טובים, שתוחלת החיים הממוצעת עלתה ב-15 שנים לסביבות 42-43 שנים. בין היתר תרמו לכך האספקה האמינה של מים זורמים ומערכת הביוב המפותחת.
מקורות מעטים מספקים תובנות על חיי התרבות בעיר, ואלה הם בעיקר כתובות המעידות, למשל, על נוכחותם של מוזיקאים מקצועיים, מורים לרטוריקה, אנשי תיאטרון ועורכי דין. טקסטים מסוימים על מצבות או חפצים אחרים משקפים גם תנועות פילוסופיות וספרותיות שונות. מבחינה דתית התאפיינה אקווינקום בגיוון רב, שכן הממשל הרומי ראה באלים זרים שווים (Interpretatio Romana) ולכן גילה כלפיהם סובלנות. עם זאת, אלי המדינה הרומיים יופיטר ויונו וכן פולחן הקיסר שולטים בממצא הארכיאולוגי. יופיטר הושווה לפעמים לטיוטנוס, אל השבט הקלטי של הארוויסקים. גם אל היער והפוריות סילבנוס מילא תפקיד חשוב דומה, וכך גם כתות מונותיאיסטיות והנותאיסטיות שונות, כמו פולחן המיסתורין של מיתרה ומאוחר יותר הנצרות.
שקיעה וארגון מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל מיקומה בסמוך לגבול האימפריה הושפעה אקווינקום קשות מהמצב הצבאי המתדרדר במהלך משבר המאה ה-3. אף שבניגוד למבצרים אחרים באזור, אקווינקום לא נהרסה בהתקפות אויב בסביבות שנת 260, המצב הביטחוני עדיין הצריך לבנות ולהרחיב את המחנה מספר פעמים. חשיבותה הפוליטית של העיר ירדה כאשר הקיסר דיוקלטיאנוס ערך רפורמה במבנה האימפריה בסביבות שנת 300. אקווינקום השתייכה עתה למחוז החדש של ולריה וככל הנראה איבדה את מושב המושל שעבר לסופיאנה (Sopianae), היא פץ' של ימינו. אובדן החשיבות המדינית והמשבר הכלכלי הביאו לשינוי במבנה האזור הבנוי של אקווינקום בסוף המאה ה-3 ובתחילת המאה ה-4. העיר האזרחית ננטשה כנראה כמעט לחלוטין, והאוכלוסייה התרכזה כעת בעיר הצבאית, שבעצמה הועתקה מזרחה לשטח שבין מחנה הלגיון הקודם והדנובה. מבצר חדש זה תפקד כמרכז צבאי ואזרחי והיווה את מרכז אקווינקום בשלהי העת העתיקה. השטחים הלא מבוצרים של הרובע האזרחי הישן איבדו את חשיבותם ושימשו כבתי קברות ולמבני כנסיות. האמפיתיאטרון הצבאי הוסב למצודה בתחילת המאה ה-5 ונכלל באבטחת קו הגבול.
ארגון עירוני זה שהיה קטן מהעיר הרומית הכפולה של אקווינקום, נותר בעינו עד לימי הביניים. במחצית הראשונה של המאה ה-5, הרומאים נסוגו מהדנובה, ועימם היגרה גם חלק מאוכלוסיית העיר. היישוב המשיך והתקיים בהנהגת בישוף נוצרי תחת שלטון הלומברדים במאה ה-6 והאווארים הפאנוניים (המאה 6 עד המאה ה-8). כשהמדיארים התיישבו בפאנוניה במאה ה-10, קנדה קורסאן בחר באמפיתיאטרון הצבאי כמקום מגוריו, ובגסטה הונגרורום מכונה המבנה בשם "טירת קורסאן" (Castrum Curzan). מתחם העיר אינו מופיע עוד בשמו הקדום אקווינקום, אלא כ"עיר המלך אטילה". בין האמפיתיאטרון הישן בדרום והמבצר הרומי המאוחר בצפון, התפתחה העיר בודה והפכה למרכז חשוב של הממלכה ההונגרית. רק כאשר המונגולים פלשו להונגריה במאה ה-13, הועבר היישוב כולו למקום בטוח יותר, היינו לגבעת הטירה מדרום לשם. השם בודה נדד אל היישוב החדש, בעוד שאזור אקווינקום כונה מעתה אובודה, היינו בודה הישנה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg){kind=small}
