ארוכה הדרך למטה (סרט)

ארוכה הדרך למטה
A Long Way Down
	כרזת הסרט בישראל
מבוסס על	ספר מאת ניק הורנבי
בימוי	פסקאל שומיי
הופק בידי	פינולה דווייר; אמנדה פוזי
תסריט	ג'ק ת'ורן
עריכה	כריס גיל, בארני פילינג
שחקנים ראשיים	פירס ברוסנן; טוני קולט; אימוג'ן פוטס; ארון פול
מוזיקה	דאריו מרינלי
צילום	בן דייוויס
מדינה	גרמניה, הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	BBC Films; DCM Productions; HanWay Films
חברה מפיצה	Magnolia Pictures; Lionsgate; DCM Film Distribution
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	10 בפברואר 2014 (גרמניה); 21 בפברואר 2014 (בריטניה); 8 במאי 2014 (ישראל)
משך הקרנה	96 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	קומדיה שחורה
תקציב	22.7 מיליון דולר
הכנסות	7.1 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	alongwaydown
	אתר רשמי
	דף הסרט ב־IMDb

ארוכה הדרך למטה (באנגלית: A Long Way Down) היא קומדיה שחורה בריטית משנת 2014 המבוססת באופן רופף על ספר בשם זה (אנ') משנת 2005 מאת ניק הורנבי^[1]^[2]. ביים הבמאי הצרפתי פסקאל שומיי, ובתפקידים הראשיים משחקים פירס ברוסנן, טוני קולט, אימוג'ן פוטס וארון פול.

העלילה עוסקת בסיפור מפגשם הלא-צפוי של ארבעה אנשים זרים לחלוטין שמחליטים להתאבד באותו לילה ובאותו מקום בלונדון, ובתוך כך נחשפים סיפוריהם האישיים.

עלילה

ארבעה אנשים זרים מחליטים להתאבד בליל השנה החדשה בקפיצה מגג בניין בלונדון:

מרטין שארפ (פירס ברוסנן) – מנחה טלוויזיה מפורסם שנתפס ביחסים אסורים עם קטינה בת 15, פוטר, ישב בכלא ואיבד את משפחתו. עד לפיטוריו הנחה מרטין תוכנית בוקר פופולרית יחד עם פני (רוזמונד פייק).
מורין טומפסון (טוני קולט) – אם חד-הורית קשת-יום, אוהבת מאוד את בנה מתי (ג'וזף אלטין) הסובל משיתוק מוחין, אך הטיפול היום-יומי בו מתיש אותה וגוזל את כל זמנה. היא רוצה להתאבד כדי לאלץ את שירותי הרווחה לטפל במתי ולתת לו חיים טובים יותר.
ג'ס קרייטון (אימוג'ן פוטס) – נערה בת 18, בתו של הפוליטיקאי כריס קרייטון (סם ניל) המכהן כשר החינוך בממשלת הצללים. אחותה הגדולה ג'ניפר נעלמה באופן מסתורי לפני שנתיים, והיא רוצה להיות בלתי-נראית, כמו ג'ניפר. בנוסף, ג'ס מדוכדכת אחרי שבחור בשם צ'אז (ג'ו קול) דחה אותה.
ג'ון-ג'וליוס "ג'יי-ג'יי" מגווייר (ארון פול) – שליח פיצה אמריקאי שהיה בעבר סולן של להקת גראנג' באיידהו והגיע ללונדון בעקבות בת-זוג שעזבה אותו. כיום הוא סובל מסרטן סופני במוחו.

ארבעת הזרים עולים – כל אחד בנפרד – לגג בניין גבוה שנחשב למקום הפופולרי ביותר בלונדון להתאבדויות, נפגשים באופן לא-צפוי, נבוכים ומפריעים זה לזה בנוכחותם. מרטין הביא איתו סולם כדי לעבור את הגדר המקיפה את הגג ומונעת מאנשים לקפוץ. לאחר היכרות קצרה, ג'ס מנסה לקפוץ, אך מרטין עוצר בעדה ומפיל את הסולם מהגג, והארבעה מוותרים על רעיון ההתאבדות ויורדים מהבניין. מרטין מסיע אותם במכוניתו, וג'ס יורדת ליד מועדון לילה בתקווה לפגוש את צ'אז, ומאחלת לכולם הצלחה בניסיון ההתאבדות הבא.

מרטין, מורין וג'יי-ג'יי משוחחים על ג'ס תוך כדי נסיעה, ומשום שהיא צעירה ובודדה, הם חוששים לה, חוזרים למועדון לחפש אותה, ופוגשים את צ'אז שמסתתר מפניה של ג'ס, שלטענתו מתנכלת לו ורוצה להרוג אותו. ג'יי-ג'יי מוצא את ג'ס, אחרי שניסתה להתאבד בנטילת מנת יתר של סמים ואלכוהול. הם ממהרים איתה לבית החולים, וצ'אז מתלווה אליהם. וכאשר ג'ס מתאוששת, היא טוענת שלא ניסתה להתאבד, ולו רצתה למות באמת, לא הייתה מסתפקת במנת יתר אלא קופצת מגג... אחר כך היא מחתימה את כולם על התחייבות לא להתאבד עד חג האהבה שיחול כעבור שישה שבועות, ונחשב למועד השני האטרקטיבי ביותר להתאבדויות אחרי ליל השנה החדשה. באופן אירוני, ההתחייבות נכתבת על גב מכתב ההתאבדות של מורין.

פרשת ניסיון ההתאבדות הקבוצתי וההתחייבות שנחתמה דולפת לעיתונות הצהובה והארבעה הופכים לשיחת היום בלונדון. ג'ס סבורה שצ'אז עומד מאחורי ההדלפה, ואביה חושש שהסערה התקשורתית תזיק לתדמיתו. מרטין, למוד ניסיון כידוען, מסביר שאין להם סיכוי להתחמק מהעיתונאים ומציע למכור את סיפורם תמורת סכום כסף נאה. הארבעה בודים סיפור שלפיו בהיותם על הגג הייתה להם הארה, וג'ס מגדילה לעשות ומספרת שנגלה אליהם מלאך בדמותו של מאט דיימון בעירום וציווה עליהם לא למות. בזכות הסיפור הם מתארחים בתוכנית הבוקר של פני, שותפתו לשעבר של מרטין, אך היא מקניטה בשידור חי את מרטין, ואחר כך מחטטת בסיפורה האישי של ג'ס שבורחת בבכי מהאולפן למקום שבו נעלמה אחותה, שם היא נוהגת להתבודד. ג'יי-ג'יי ממהר אחריה כדי שלא תפגע בעצמה, ומתוודה שהוא לא באמת חולה סרטן, אלא זה היה התירוץ הטוב ביותר שחשב עליו. בין השניים מתפתחת חיבה הדדית.

כדי להתרחק מהתקשורת, טסה החבורה לחופשה בטנריפה. במהלך החופשה נוצר קשר רומנטי בין ג'יי-ג'יי לבחורה בשם קאתי מילר (טאפנס מידלטון). הוא מספר לה על הרביעייה שמדובר באנשים שהחליטו להיות נואשים ביחד, והוא שיקר להם שהוא חולה סרטן. בעוד השניים מבלים יחד, מרטין ומורין רוקדים, וג'ס נותרת בודדה. ג'יי-ג'יי מביא את קאתי לחדרו למשך הלילה, ובבוקר הוא מוצא את ג'ס שהסתתרה כל הלילה בחדר השירותים, מושפלת ונבוכה. היא מתוודה שהתגנבה לחדרו בכוונה לשכב איתו, ואז מספרת שראתה שקאתי היא עיתונאית שמקליטה את ג'יי-ג'יי לצורך כתבה עליהם. פגוע ומתוסכל, הוא גונב את מכשיר ההקלטה ומשליך אותו לים. כאשר קאתי מצטרפת אליהם לארוחת הבוקר, ג'יי-ג'יי מתוודה באוזניהם להפתעתה שהיא עיתונאית ואין לו סרטן. הם כועסים על ששיקר להם, מתחוללת מריבה והארבעה חוזרים ללונדון מדוכדכים ומנוכרים ופונים איש לחייו הפרטיים. קאתי מפרסמת כתבה עליהם.

מתי, בנה של מורין, לוקה באוטם שריר הלב ומובהל לבית חולים. מרטין בא לתמוך בה, ואחריו מצטרפת ג'ס, הפעם עם אביה, אחרי שהיחסים ביניהם השתפרו. אחרי שהרופא מודיע למורין שמתי יצא מכלל סכנה, הם לא מצליחים להשיג את ג'יי-ג'יי, ואז נזכרים שזהו יום חג האהבה, ותוקף ההתחייבות שלהם פג. אחרי חיפושים מבוהלים הם מוצאים את ג'יי-ג'יי על אותו הגג, מתכונן לקפוץ. הוא מסביר להם שהסיבה שהוא רוצה למות היא שהוא לא יודע מדוע איננו מצליח להשתנות. בסופו של דבר הם מצליחים לשכנע אותו לרדת מהגג בטענה שחיי כל הארבעה השתנו, גם חייו שלו.

בערב השנה החדשה הבאה, הארבעה מנהלים שיחת וידאו. מרטין מבלה ערב שקט לצד בתו הקטנה, מורין מפתיעה ומבלה במסיבה סוערת, ואילו ג'יי-ג'יי וג'ס נמצאים בזוגיות מאושרת, אחרי ששניהם התחילו טיפול פסיכולוגי.

ליהוק


שחקנים	דמויות
פירס ברוסנן	מרטין שארפ
טוני קולט	מורין טומפסון
אימוג'ן פוטס	ג'ס קרייטון
ארון פול	ג'יי-ג'יי מגווייר
סם ניל	כריס קרייטון
ג'וזף אלטין	מתי
ג'ו קול	צ'אז
רוזמונד פייק	פני
טאפנס מידלטון	קאתי מילר
ליאו ביל	ד"ר סטיבנס, הרופא של מתי
קייט-לויס אליוט	בליינית במסיבה במועדון לילה
שולה אדווסי	גלאדיס, בעלת הדירה של ג'יי-ג'יי

הפקה

הבניין שממנו התכוונו הארבעה לקפוץ מכונה בספר המקור ובסרט "בית הטוֹפֵּרִים", באנגלית: Toppers' house. בסלנג, Topper הוא אדם המגיב לסיפור בעיה של הזולת בסיפור בעיה גדולה יותר משלו^[3] (בכתוביות התרגום לעברית בגוף הסרט, הביטוי תורגם "בית המתאבדים"). לפי הספר, מדובר במגדל מגורים המתנשא מעל תחנת "ארצ'וויי" של הרכבת התחתית של לונדון, שמו הרשמי הוא "ונטג' פוינט" (אנ'), והכינוי דבק בו בשל היותו מקום התאבדויות פופולרי^[4]. לצילומי סצנות הגג שימש מגדל עסקים שנמצא ברובע בישופסגייט (Bishopsgate) בסיטי של לונדון^[5].

בתחילת הסרט, ג'יי-ג'יי מספר שהוא לוקה בסרטן מסוג "סי.סי.אר" – CCR. כאשר הוא מתוודה שאין לו סרטן, ג'יי-ג'יי מסביר שהאותיות CCR אינן אלא ראשי התיבות של שם להקת "קרידנס קלירווטר רבייבל". ניק הורנבי, מחבר ספר המקור, אמר על כך שזו בדיחה פרטית שלו כמי שגדל על המוזיקה של הלהקה, ולא חדל מלזמזם את שיריה^[6]. עוד הסביר הורנבי, שבכל אחת מהדמויות יש משהו ממנו: באמצעות דמותו של מרטין הוא עוסק בריקנות של חיי ידוענים, עם ג'ס הוא מנקב את קליפת הרהבתנות שלהם, ובאמצעות מורין הוא חולק את העליות והמורדות שבטיפול בבן עם לקות (הורנבי הוא אב לבן אוטיסט). ג'יי-ג'יי מבטא את הפחד והתסכול מחוסר היכולת לממש פוטנציאל עצמי, תחושה שהורנבי עצמו חווה כשהיה בן גילו של ג'יי-ג'יי^[6].

פירס ברוסנן גילם את דמות מרטין שארפ בהשראת דמותו של מנחה הטלוויזיה והעיתונאי ריצ'רד מיידלי (אנ'), אחרי שפגש את מיידלי ואשתו, מנחת הטלוויזיה ג'ודי פיניגאן (אנ'), בעת שישב לקרוא את התסריט במסעדה בסן-פול-דה-ואנס, שם שהה לרגל צילומים^[7]. דמותו של ג'יי-ג'יי נקראת על שם מחבר ספרי המסע, ההיסטוריון, העיתונאי ואיש הטלוויזיה ג'ון ג'וליוס נוריץ' (אנ')^[4].

שלב הצילומים של הסרט התקיים בין התאריכים 3 בספטמבר – 27 באוקטובר 2012^[8]. סצנות החופשה צולמו בכפר הנופש קאמפ דה מאר (אנ') שבמיורקה^[8].

הפצה

הקרנות הבכורה של הסרט התקיימו ב-10 בפברואר 2014 במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, וב-21 בפברואר במסגרת פסטיבל הסרטים בגלאזגו^[9]. בישראל יצא הסרט לבתי הקולנוע ב-8 במאי 2014^[9].

ביקורות

הסרט קיבל ביקורות שליליות בדרך כלל. במאגר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes עומד ממוצע הדעות החיובית על 22% בשקלול 54 ביקורות. סיכום הביקורות הוא שהסרט נעשה מתוך חוסר מחשבה מהבחינה הטונאלית וקונספטואלית, ומבזבז צוות שחקנים מוכשר^[10]. באתר Metacritic קיבל הסרט ציון 34 בשקלול 21 ביקורות^[11].

בישראל, לירון סיני כתבה שזו קומדיה שמבטיחה בהתחלה, אך לא מקיימת. הסרט לוקה באמינותו, ובשלב מסוים הצופים עוברים מהזדהות עם הגיבורים לשעמום וחוסר הבנה מה הסרט רוצה להיות^[12]. אופיר איל כתב באידיבי שהדמויות המשמעותיות של הורנבי הפכו בסרט לפלקטיות, משעממות ואנקדוטליות, והעלילה חלשה ולא מבוססת^[13].

בשנת 2015 זכה הסרט בפרס מטעם המנהל לענייני ניצול לרעה של סמים ושירותי בריאות הנפש שבמחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית, בזכות העיסוק בסוגיות של בריאות הנפש, התאבדות ועזרה הדדית^[14].