ארונדהטי רוי

ארונדהטי רוי
לידה 24 בנובמבר 1961 (בת 62)
שילונג, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת דלהי, Lawrence School, Lovedale, Pallikoodam עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות אלוהי הדברים הקטנים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1995 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Pradip Krishen עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נורמן מיילר (2011)
  • פרס לאנן לחופש תרבותי (2002)
  • Sahitya Akademi Award in English (2005)
  • טיים 100 (2014)
  • פרס הקולנוע הלאומי לתסריט הטוב ביותר (1988)
  • פרס השלום של סידני (2004)
  • פרס בוקר (1997)
  • פרס אורוול (2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סוזאן ארונדהטי רוי (נולדה ב-24 בנובמבר 1961) היא סופרת, פובליציסטית ופעילה חברתית הודית. היא זכתה בפרס מאן בוקר בשנת 1997 על הרומן הראשון שכתבה, "אלוהי הדברים הקטנים". בשנת 2002 זכתה בפרס לאנן לחופש תרבותי.

רוי נולדה באסאם שבצפון-מזרח הודו, לאם סורית-נוצרית, הפמיניסטית מרי רוי, ולאב ממוצא הודי-בנגלי. את ילדותה העבירה באיימנם שבקרלה, ולמדה בקורפוס קריסטי, קוטיאם. לאחר מכן החלה ללמוד ארכיטקטורה בבית הספר לתכנון ולאדריכלות בניו דלהי, שם פגשה את בעלה הראשון, הארכיטקט ג'רארד דה-קונהא. כיום היא חיה בניו דלהי.

רוי פגשה את בעלה השני, הבמאי פראדיפ קרישן, בשנת 1984, ובהשפעתו החלה להתעניין בתעשיית הקולנוע. בסרט "מאסיי סאהיב" גילמה רוי נערה כפרית, והיא כתבה את התסריט של "ירח חשמלי". את "אלוהי הדברים הקטנים" החלה לכתוב בשנת 1992 וסיימה בשנת 1996. הוא פורסם על ידי המו"ל טרון טג'פל. כמקדמה קיבלה חצי מיליון פאונד, והזכויות להפצת הספר נמכרו ב-21 מדינות. הספר הוא סמי-אוטוביוגרפי וחלקים נכבדים ממנו מתארים חוויות מילדותה של רוי באיימנם.

בניגוד לדעה הרווחת, לרוי אין אח תאום. הטעות הנפוצה הזו נובעת מההנחה שדמותה של רהל בספר מבוססת על רוי עצמה. הדמיון בין השתיים אכן קיים, בעיקר בכל הנוגע לתיאורה הפיזי של הדמות ולפרטים ביוגרפיים מסוימים, כגון לימודי הארכיטקטורה או יחסיה של רהל עם אמה, אמו.

אקטיביזם חברתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז כתיבת "אלוהי הדברים הקטנים", הקדישה עצמה לפעילות חברתית וכתיבת פובליציסטיקה. כיום היא משמשת דמות מפתח בתנועות המטיפות לאנטי-גלובליזציה ומבקרת חריפה של הנאו-אימפריאליזם ושל מדיניות החוץ של ארצות הברית. היא מתנגדת גם למדיניות האטום של הודו ולתהליך התיעוש המואץ במדינה.

במאי 2003 נשאה רוי נאום בכנסיית ריברסייד בעיר ניו יורק, בו תיארה את ארצות הברית כאימפריה גלובלית ששומרת לעצמה את הזכות להפציץ כל מדינה אחרת בכל רגע שתחפוץ, ושואבת את הלגיטימציה שלה היישר מאלוהים. באוגוסט 2006 חתמה רוי על מכתבו של הפרופסור סטיב טרביליון, שכינה את פעולותיה של ישראל בלבנון "פשעי מלחמה", ושהאשים את ישראל בהפעלת טרור ממוסד.[1]

רוי פעילה למען זכויות הדלית (קאסטת הטמאים) בארצה. היא פעלה להוצאת ספרו של האינטלקטואל בן הדלית בהימרו רמג'י אמבדקאר, "הקדוש והדוקטור" וחיברה לו מבוא רחב היקף, בו היא תוקפת ומקעקעת את המיתוס של מהטמה גנדי ומוקיעה אותו כגזען.

לאחרונה הצהירה רוי בריאיון לסוכנות רויטרס כי היא אינה שבעת רצון מתוצאות פעילותה הציבורית, ושהיא ניגשת לכתיבת רומן נוסף.

פובליציסטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארונדהטי רוי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ War crimes and Lebanon, באתר עיתון הגארדיאן, 3 באוגוסט 2006