ארל היינס
_Hines,_a_great_swing_musician,_is_shown_with_Pvt._Charles_Carpenter,_former_manager_of_the_Hines_-_NARA_-_535834.jpg) | |
| ארל היינס לצד הפסנתר, עומד לידו החייל צ'ארלס קרפנטר, כותב מילים ומעבד, בהופעה בבסיס של צבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, 1945 | |
| לידה | 28 בדצמבר 1903 פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה | 22 באפריל 1983 (בגיל 79) אוקלנד, קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה | ארל קנת היינס |
| מקום קבורה | Evergreen Cemetery  |
| מוקד פעילות | ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1927–1983 (כ־56 שנים) |
| עיסוק | פסנתרן, מוביל הרכב |
| סוגה | ג'אז, סווינג, ביג בנד |
| שפה מועדפת | אנגלית |
| כלי נגינה | פסנתר |
| חברת תקליטים | אפולו רקורדס, קולומביה רקורדס, דקה רקורדס |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ארל קנת ("פתה") היינס (באנגלית: Earl Kenneth "Fatha" Hines; 28 בדצמבר 1903, פנסילבניה − 22 באפריל 1983, אוקלנד, קליפורניה) היה מוזיקאי ג'אז אמריקאי, פסנתרן ומוביל הרכבי ביג בנד.
"אחד הפסנתרנים הבודדים שבנגינתם שינו את ההיסטוריה של הג'אז"[1]. המצאותיו חרגו ממסורות נגינת הרגטיים והסטרייד פיאנו של זמנו וכללו שיכלול ניכר של הליווי ביד שמאל, נגינת המלודיה והאלתור באוקטבות ביד ימין, הכנסת טרמולו מהיר לנגינה ביד ימין, נועזות בפרשנות ובאלתור ו"פספוסים" מכוונים ומתוחכמים שהדגישו את הקצב והקדימו את זמנם (בדומה לנגינת החצוצרה של לואי ארמסטרונג). בראשית הקריירה שלו היה בעיקר מוביל הרכב ביג בנד, אך בניגוד למובילי תזמורות רבים שלא שרדו את דעיכת הסגנון בסוף שנות הארבעים הצליח היינס לפצוח בקריירה שנייה, של נגן פסנתר מוערך ומקורי ושיתף פעולה עם הכוחות הצעירים והמקוריים של הג'אז.
שנים ראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארל היינס נולד בפרבר של פיטסבורג, פנסילבניה. אביו היה נגן קורנט (סוג של חצוצרה) ואמו החורגת ניגנה עוגב בכנסייה. היינס ניסה לנגן בקורנט אך העדיף את הפסנתר והעוגב, בו ניגן בכנסייה. הוא גם למד נגינת פסנתר קלאסית.
בשנת 1920 הצטרף לתזמורת של לואי דפ (Lois Deppe & his Serenaders) ועמה הקליט לראשונה ב-1923.
קריירה מוקדמת - כמנצח תזמורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1925 השתקע היינס ב"בירת הג'אז" של התקופה - שיקגו. בשיקגו הכיר את לואי ארמסטרונג, כאשר ניגן עמו בתזמורתו של דיקנסון ב"קפה סנסט", והשניים הפכו לחברים טובים. היינס החליף את אשתו של ארמסטרונג בנגינה בפסנתר בתזמורתו של ארמסטרונג מ-1927, ה- Louis Armstrong's Hot Five, בה שימש כמעבד ומנהל מוזיקלי. השניים הקליטו גם דואטים, שהידוע בהם הוא Weatherbird מ-1928. ארמסטרונג ראה בנגינתו המהירה של היינס דמיון לנגינתו-שלו בחצוצרה. בשנת 1928 לבדה הקליט היינס 14 תקליטי סולו.
בשנת 1928 יצר היינס את תזמורתו הראשונה ("הארגון" - Organization, בפיו של היינס), עליה ניצח במשך עשרים שנה. הייתה זו תזמורת גדולה, בת 28 נגנים. במשך 11 השנים הבאות הייתה התזמורת של היינס תזמורת הבית של ה-Grand Terrace Cafe, בית הקפה המרכזי בשיקגו, שהופעל על ידי איש המאפיה אל קפונה. ההופעות בקפה, בו הופיעה התזמורת לעיתים שבעה ימים בשבוע, שודרו לכל רחבי ארצות הברית ברדיו, שהיו אלה ימיו הראשונים. לשידורי הרדיו האזינו רבים, בהם ארט טייטום, שטען שהפך לפסנתרן עקב האזנה לתזמורתו של היינס ברדיו. במשך כשלושה חודשים בכל שנה נדדה התזמורת ברחבי דרום ארצות הברית. היינס טיפח זמרים, הידוע מהם היה נט קינג קול. אחד מנגניו של היינס היה צ'ארלי פארקר הצעיר. היינס דרש ממנו להגיע בזמן להופעות, דבר שפארקר לא היה מסוגל לבצע, אלא אם נשאר לישון מתחת לבמת בית הקפה. בין השנים 1942–1945 היו נגניו של היינס, בראשותו ובהשראתו של פארקר, הראשונים ליצור, לאחר ההופעות והחזרות, הרכבים קטנים ויצירתיים מהם צמחה מהפכת הבי בופ.
קריירה מאוחרת - כפסנתרן סולן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1949 עידן התזמורות הגדולות חלף והיינס הצטרף לארמסטרונג, שהוביל תזמורת בה ניגנו מובילי "ביג בנד" לשעבר, שנקראה ה-All Stars. הוא נשאר בהרכב עד 1951, שנה בה פרש מפעילות ועבר לקליפורניה.
ב-1964 (בהיותו בן 61) הזמין אותו המפיק סטנלי דאנס לנגן ברסיטלי פסנתר בניו יורק. בעוד היינס ראה עצמו עד אז כ"פסנתרן של תזמורת" דאנס חשף אותו לראשונה כפסנתרן סולן. נגינתו עוררה התלהבות ומשאל קוראי דאון ביט הכתיר אותו בתור "פסנתרן הג'אז מספר 1" (תואר בו יזכה חמש פעמים נוספות) וב-1966 נבחר להיכל התהילה של הג'אז.
בשנים הבאות הקליט מספר רב של הקלטות כסולן ומספר פעמים הופיע בדואט עם פסנתרנים אחרים כג'קי בייארד (1972, 1965), דיוק אלינגטון (1966) ואוסקר פיטרסון (1968). ליווה זמרות (שרה ווהן, אלה פיצג'רלד, דיינה וושינגטון) וניגן עם נגנים מובילים בהרכבים קטנים, כרוי אלדריג', סטן גץ, דיזי גילספי, סטפן גרפלי, ליונל המפטון, קולמן הוקינס, ג'וני הודג'ס, ג'ין קרופה, ג'ו ונוטי, בן ובסטר, ג'ק טיגרדן, לסטר יאנג, אלווין ג'ונס, פגי לי, צ'ארלס מינגוס ורבים אחרים.
בשנת 1968 הצטרף למיזם של מחלקת המדינה של ארצות הברית להפצת תרבות אמריקאית והופיע במסע הופעות ארוך בדרום אפריקה, ברית המועצות, אוסטרליה, יפן ובמספר ארצות באסיה ואירופה. במהלך סיור ההופעות בברית המועצות מילא אולם בן 10,000 מקומות בקייב ולכן בוטלו הופעותיו במוסקבה ולנינגרד בהיותו "מסוכן מדי מבחינה תרבותית"[2].
משנת 1969 ניגן והקליט על פסנתר סטינווי (Steinway) בעל 12 רגליים שנבנה ב-1904, שהוענק לו על ידי סקוט ניוהאל, עורכו הראשי של העיתון סן פרנסיקו כרוניקל. במהלך שנות השבעים הקליט סדרת תקליטים שהוקדשה למחוות ל"ענקי הג'אז", דיוק אלינגטון, קול פורטר, ג'ורג' גרשווין, לואי ארמסטרונג ואחרים.
במהלך הקריירה שלו כסולן בלבד, מ-1964 ועד מותו הקליט למעלה מ-90 אלבומים.
בכתבות, ביקורות והתייחסויות של נגנים אחרים אליו שוררת הסכמה שהיינס ניחן בכישרון מיוחד ליצור תחושה של תזמורת סווינג שלמה בנגינה כנגן יחיד. קאונט בייסי טען שהיינס היה הפסנתרן הטוב ביותר בעולם[3].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Dance, Stanley (1983). The World of Earl Hines. Da Capo Press. ISBN 0-306-80182-5
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארל היינס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארל היינס, באתר AllMusic (באנגלית)
ארל היינס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ארל היינס, באתר Discogs (באנגלית)- ארל היינס, באתר SecondHandSongs
- דף אמן ב-red hot jazz
- פרופיל באתר BBC
- ארל היינס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ארל היינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מתוך הביוגרפיה הנלווית לסדרה "ג'אז" של קן ברנס
- ^ Washington Post July 26 1966
- ^ Stanley Dance: הערות אלבום ל- "Earl Hines at Home" וכן בספר The World of Earl Hines, The World of Count Basie (Da Capo Press, 1985) ISBN 0-306-80245-7 מאת דאנס.