ארנון מוזס

ארנון מוזס

ארנון מוזס במשפטו, פברואר 2024
לידה	1 באפריל 1953 (בן 71) רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל ישראל

ארנון (נוני) מוֹזֶס (נולד ב-1 באפריל 1953) הוא בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון בקבוצת "ידיעות אחרונות" המוציאה לאור עיתון יומי בעל אותו שם והמפעילה של אתר החדשות המקוונות "ynet". משמש כעורך האחראי של העיתון.

משנת 2020 מתנהל נגדו משפט פלילי, במסגרת "תיק 2000", באישום של ניסיון למתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו.

מוזס נולד ברמת גן כבנם השני מתוך ארבעה של נח מוזס ושל פולה, הבעלים והעורך של "ידיעות אחרונות". למד ברמת גן בבית הספר היסודי "ניצנים" ובתיכון "אהל שם". בהיותו כבן חמש נדרס אחיו הבכור בידי אוטובוס ונפצע קשה^[1]. מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו ולאחר כחודש הוא נפטר^[2][3].

ב-25 בספטמבר 1967, בגיל 14, נהג במכוניתו של אביו בשכונת מגוריו ברמת גן, בנוכחות אביו, איבד שליטה על הרכב ודרס למוות את רחל שבי בת ה-10 שצעדה על המדרכה^[4][5]. אביו נידון לשנת מאסר, ושוחרר כעבור חמישה חודשים, לאחר שהנשיא זלמן שזר קצב את עונשו^[6].

שירת בצה"ל כמדריך נוער. לאחר שירותו הצבאי השלים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ולמד שנה אחת לתואר שני בכלכלה באוניברסיטת בוסטון אך לא השלים את התואר. באותן שנים שיחק כדורסל ארבע עונות בקבוצת הבוגרים של מכבי רמת גן ולאחר מכן עונה אחת בהפועל רמת גן, שתי קבוצות מצמרת הליגה הלאומית, הליגה הראשונה דאז.

בשנות העשרים שלו החל מוזס להיות מעורב במערכת "ידיעות אחרונות" ושימש בה ככתב ספורט. תחת חסות אביו החל להיות מעורב בעריכת העיתון ובהפקתו. בתחילה היה מוזס כתב ספורט ועורך העיתון בפועל, והיה מעורב בתכנים מערכתיים. הוא לא מינה מנכ"ל ל"ידיעות אחרונות", אלא פיזר את סמכויות הניהול בין מספר סמנכ"לים.

בשנת 1985 נדרס אביו למוות. במאבק הירושה שהתפתח בעיתון הוא חבר לאחותו ג'ודי ניר מוזס ודחק את רגליהם של בני דודו, של אחותו תמי מוזס-בורוביץ' ושל דב יודקובסקי, ששימש העורך בפועל עד 1989.^[7] משנכנס לנעלי אביו, הסתכסך נוני מוזס עם שותפו דב יודקובסקי בסכסוך שנמשך מספר עשורים, ולאחר שיודקובסקי נפטר, נמשך הסכסוך עם יורשיו. בשנת 1992 יזם משה ורדי, בהיותו עורך "ידיעות אחרונות", האזנות סתר לדב יודקובסקי. ורדי ביקש לאתר מקור הדלפות של מידע מהעיתון^[8]. בשנת 1996 פיטר מוזס את ורדי, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בפרשת האזנות הסתר, ומינה במקומו את אילון שליו. ב-1998 הורשע ורדי בשימוש בהאזנות סתר, אך זוכה מהזמנתן^[9]. בשנת 1999 פיטר מוזס את שליו והחזיר את ורדי. בפרשה זו מוזס נחקר במשטרה, ובסיום חקירתו העבירה המשטרה את התיק לפרקליטות על מנת להעמידו לדין על האזנות הסתר, אך בפרקליטות החליטו לסגור את התיק נגדו בנימוק של חוסר ראיות. בפרשה זו נחשד גם בהאזנות סתר לרכזת הכתבים ב"ידיעות אחרונות" רות בן ארי. בינואר 2021, לאחר קרבות משפטיים רבים, מכרו יורשי יודקובסקי את כלל מניותיהם בקבוצת ידיעות.

ב-1990 מוזס הסכים עם עמוס שוקן שידיעות אחרונות ירכוש 16.7% מקבוצת הארץ תמורת סכום של כ-10 מיליון דולר, וב-1992 נחתם הסכם המגדיר את הסכום כהלוואה לעשר שנים.

למוזס הייתה בעלות משמעותית בחברות הטלוויזיה בכבלים בישראל ביחד עם אליעזר פישמן החל מראשית שנות ה־90, באמצעות חברת "ידיעות תקשורת". בשנת 2011 מכר מוזס כ־13% מהחזקותיו בחברת HOT תמורת כ־650 מיליון ש"ח לאיש העסקים פטריק דרהי, ונשאר עם כ־3% ממניות החברה.^[10]

בשנת 1994 נפטרה אימו, פולה מוזס, ממחלת הסרטן. בירושתה השאירה את השליטה בעיתון לנוני מוזס. לאחיותיו, ג'ודי שלום ניר-מוזס ותמי מוזס-בורוביץ', ניתן חלק בבעלות, אך הן אינן עוסקות בניהול השוטף. סביב ירושת העיתון התנהל מאבק עתיר תככים, עד שלבסוף נדחקו החוצה בני המשפחה "המורדים", והעיתון נשאר בבעלותו של נוני מוזס.^[11] ג'ודי הפקידה את מניותיה בעיתון בידי אחיה נוני, והאחות הצעירה, תמי, לא התייאשה ובמשך ארבע שנים נוספות ניהלה מאבק עד שהחליטה גם היא לעזוב ומכרה את מניותיה לאיש העסקים אליעזר פישמן, בעל העיתון גלובס, בעסקה שמוערכת בכ-45–60 מיליון דולר. לאחר שפישמן פשט רגל עברו מניותיו לידי בנק הפועלים.

מוזס מחזיק בכ־30% ממניות חברת ידיעות אחרונות בע"מ, ובתמיכת בני משפחתו הקרובה (ג'ודי שלום ניר מוזס ומרים נופך-מוזס), הוא מגיע לרוב של 60% בין בעלי הדעה בחברה, ועל כן הוא למעשה בעל השליטה בחברה. שותף עסקי בכיר של מוזס היה איש העסקים אליעזר פישמן. מכוח החזקה זו למוזס ישנה גם בעלות על חברת "ידיעות תקשורת", חברת האם של מקומוני ידיעות אחרונות.

בתקופתו של מוזס נוספו לקבוצת ידיעות אחרונות מגזינים רבים, ובהם "פנאי פלוס", "בלייזר", "Go Style" ועוד, ובשנת 2008 החל להופיע היומון הכלכלי "כלכליסט". הקבוצה הוציאה גם את וסטי שפנה לקהל היעד של עולים מברית המועצות. מוזס הצטרף לשותפות בחברת התקליטים NMC^[12].

בעשור השני של המאה ה-21 נמצא "ידיעות אחרונות" בתחרות עזה מול החינמון "ישראל היום". בתקופה זו הוביל מוזס גם את העברת קבוצת "ידיעות אחרונות" מבניינים אחדים בתל אביב לבניין משותף בראשון לציון. בשנת 2013 נמכר בית "ידיעות אחרונות" בתל אביב לדוד עזריאלי ב-374 מיליון ש"ח.^[13]

העיתונאי מיקי רוזנטל, שעבד בעיתון בשנות ה־90, אמר בכנס ב־2007 כי מעולם לא התערבו בעבודתו בעיתון משיקולים זרים, אך עם זאת הייתה רשימת אישים שאין לעסוק בהם, לדוגמה שר התקשורת, וזאת בשל פעילותו העסקית של נוני מוזס (שהחזיק בבעלות של כ־16% מחברת הטלוויזיה בכבלים HOT). נוהל דומה היה גם כלפי אישים אחרים שהיו קשורים לאינטרסים העסקיים של מוזס.^[14]

ניר בכר, שכיהן כעורך מוסף בעיתון, טען בתצהיר שהגיש לבית המשפט כי העורך רפי גינת והמו"ל מוזס עיכבו תחקירים נגד ראש הממשלה אריאל שרון ובנו עומרי בקיץ 2003, תחקירים שהובילו לבסוף להרשעתו של עומרי שרון. מקרה דומה אירע, לטענת בכר, בפרסום נגד איש העסקים מרטין שלאף בפרשת סיריל קרן. בנוסף, טען בכר כי גינת ומוזס יזמו תחקירים נגד אישים שונים עימם היה למוזס עימות, כדוגמת דוידה לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שפעלה נגד בעלות צולבת (בעלות של גוף ביותר מכלי תקשורת אחד) בתקשורת הישראלית.^[15]

העיתונאי מוטי גילת טען שמוזס סירב לפרסם כתבות שחשפו עוולות שלטוניות או שחיתויות - או שביקש לקצרן ולהשמיט מהן חלק מהתכנים. לדברי גילת מדובר בחומרים שנגעו לפוליטיקאים עימם היו למוזס קשרים, כדוגמת אהוד אולמרט וחיים רמון. על פי גילת, מוזס התערב כדי למנוע את פרסום התחקיר על פרשת האי היווני, פרשה בה היו מעורבים אריאל שרון, אהוד אולמרט ודוד אפל. התחקיר פורסם לבסוף בלחץ העורך משה ורדי, אך בהדגשה מופחתת. כעבור כמה חודשים, בעקבות פרסום תחקירים על אודות יושב ראש הכנסת אברהם בורג, החליט מוזס על הפסקת פרסום הטור של גילת במוסף לשבת. לטענת גילת, הדבר נעשה על רקע הצעת חוק שנידונה אז בכנסת נגד מונופול בעיתונות, שהייתה צפויה לפגוע בעיתון. לטענת גילת, ב-2003 התערב מוזס בתחקיר נגד דוד אפל שחשף את הנעשה מאחורי הקלעים של מרכז הליכוד, ועל קשרים בין אנשי פשע ואנשי שלטון. בהנחיית מוזס צומצם התחקיר באופן מהותי, והושמטו ממנו חלקים שנגעו לקשר בין אפל לבין אריאל שרון, אהוד אולמרט, ורובי ריבלין. מוזס גם התערב להמעיט במקום שניתן לפרסום החוזה בין גלעד שרון ובין דוד אפל, שנגע לייעוץ שהיה אמור לתת גלעד שרון לאפל במהלך פרשת האי היווני. לטענת גילת, במהלך 2004 הודיע מוזס לגילת כי אינו מעוניין שיעסוק בנושאים הקשורים לאנשי שלטון. לטענת גילת, ב-2007 העיתון פרסם ידיעה שהייתה ידועה כשקרית בדבר כוונת המשטרה לחקור את מבקר המדינה בחשד להדלפה, וזאת ככותרת ראשית, כחיסול חשבונות עם מבקר המדינה שהיה מעורב בחשיפת פרשיות בהן היה מעורב ראש הממשלה אהוד אולמרט.^[16]

לטענת כתבים בעיתון התקיימו בו ובאתר האינטרנט, רשימות "שחורות" ו"לבנות" מתחלפות של אנשי ציבור, בהתאם לאינטרסים העסקיים של הקבוצה, והמערכת דאגה להרבות באזכורים שליליים על מי שנמצא ברשימה השחורה, ולהרבות באזכורים חיוביים על מי שברשימה הלבנה. מוזס היה מעורב אישית בקביעת קו הסיקור של הקבוצה. עם האישים שמוזס דאג לסיקור אוהד עבורם נמנים אביגדור ליברמן, אהוד אולמרט וחיים רמון^[17][18]

ערך מורחב – תיק 2000

בינואר 2017 נחקר מוזס תחת אזהרה על פגישותיו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסגרת תיק חקירה המכונה "תיק 2000". על פי פרסומים, המשטרה תפסה הקלטות שנעשו ביוזמת נתניהו ובהן הציע מוזס כי "ידיעות אחרונות" יסקר את נתניהו באופן אוהד, יסקר את יריביו הפוליטיים באופן שלילי, ואף ימנה לעיתון כתבים לפי בחירת נתניהו, ובתמורה יפעל נתניהו כדי לקדם חוק שיפגע בתפוצתו של "ישראל היום", הפוגעת קשות ברווחי "ידיעות אחרונות".^[19] העסקה, כפי שתוארה בשיחה בין השניים, לא יצאה לפועל, והחוק שביקש מוזס להעביר לא קודם. עם זאת, על פי החשדות, מוזס פעל למימוש חלקי של הצעתו, על ידי הצנעת ידיעה שלילית על שרה נתניהו והבלטת ידיעה שלילית על נפתלי בנט, יריבו של נתניהו, והמגעים בין השניים נמשכו.^[20]

ב-28 בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי החליט לשקול להעמיד לדין את מוזס באשמת שוחד, בכפוף לשימוע^[20][21] ב-21 בנובמבר 2019 החליטה הפרקליטות להעמיד לדין את מוזס בתיק זה באשמת ניסיון למתן שוחד. במאי 2020 נפתח משפטו.

במשך שנים רבות הוגדר מוזס לא אחת כאיש החזק ביותר בתקשורת^[14] אך עם התחרות מהחינמון "ישראל היום" וההחלטה להעמידו לדין פלילי מעמדו התערער. ב-29 בדצמבר 2020 קבע בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות כי על "ידיעות אחרונות" להשעות את מוזס מעבודתו העיתונאית עד להכרעה בהליך הפלילי המתנהל נגדו ב"תיק 2000".^[22][23] "ידיעות אחרונות" ומוזס, שהמשיך בתפקידיו בחברה, לא צייתו להחלטה זו.

הפרופיל התקשורתי של מוזס נמוך. הוא אינו מתראיין לכלי התקשורת וממעט במגע ישיר עם עובדיו.^[17][18]

באוקטובר 2002 העיתונאי יואב יצחק והעיתון "מעריב" ערכו תחקיר נרחב אודות נוני מוזס. משנודע לנוני מוזס כי הם מתעתדים לפרסם את כתבת התחקיר אודותיו, הוא פנה אל בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בבקשה לאסור את הפרסום. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשתו של מוזס, אך יצחק ערער לבית המשפט העליון שהתיר את פרסום התחקיר.^[24]

לאחר כ-20 שנה, באוקטובר 2022 אתר האינטרנט "העין השביעית" החל לפרסם גם הוא סדרת כתבות תחקיר אודות מוזס בשם "שיטת ידיעות אחרונות", ובמרכזן עדויות של 100 עיתונאים ועובדי העיתון ידיעות אחרונות המספרים על התנהלות הקבוצה ומנהליה. מוזס שלח לאתר מכתב איום בתביעת דיבה בניסיון למנוע את פרסום התחקיר.^[25]

בסוף שנות ה-70 נישא למיכל, ונולדו להם ארבעה ילדים. המשפחה התגוררה בסביון. כעבור כעשרים שנה בני הזוג נפרדו. במהלך משפטי הגירושים נפתחה חקירת משטרה בחשד שארנון מוזס הסתייע ברב מפורסם בכדי להשפיע על שופט באופן לא חוקי.^[26]

באוקטובר 2005 נישא ארנון מוזס בשנית לדלית בר והם מתגוררים בסביון.

בתו הדס מוזס-ליכטנשטיין הייתה עובדת "ידיעות אחרונות", מנהלת הפיתוח העסקי, ואחראית לייעוץ המשפטי של סוכנות הדוגמנות והמשחק ADD. בתו השנייה קרן מונתה ביוני 2021 למנכ"לית מינהלת ליגת העל בכדורסל נשים.^[27]

• שיטת ידיעות אחרונות, סדרת כתבות באתר העין השביעית, 26 באוקטובר 2022
• עינת פישביין, מי אתה נוני מוזס: מכתב האיום שמאפשר הצצה לדמות המו"ל הכל יכול, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 27 באוקטובר 2022
• איתמר ב"ז, הכספת של נוני, באתר העין השביעית, 29 בפברואר 2024
• רביב דרוקר, הקלטות נוני מוזס - חלק 1, באתר חדשות 13, 26 באוקטובר 2019
• רביב דרוקר, הקלטות נוני מוזס - חלק 2, באתר חדשות 13, 27 באוקטובר 2019
• רביב דרוקר, הקלטות נוני מוזס - חלק 3, באתר חדשות 13, 7 בנובמבר 2019
• יואב יצחק, נוני מוזס - החמקן של המדינה, באתר חדשות מחלקה ראשונה, 17 באוקטובר 2002