ארנסט הרמון

ארנסט נסון הרמון
Ernest Nason Harmon

גנרל ארנסט הרמון
לידה	26 בפברואר 1894 לוול, מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה	13 בנובמבר 1979 (בגיל 85) צומת הנהר הלבן, ורמונט, ארצות הברית ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	האקדמיה הצבאית של ארצות הברית אוניברסיטת נורוויץ' מכללת המלחמה של צבא ארצות הברית
השתייכות	צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות	1913–1948 (כ־35 שנים)
דרגה	מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-2 מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-1 מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-2 מפקד הקורפוס ה-22 מפקד הקורפוס ה-6 מפקד הארמייה השלישית
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה
עיטורים
צלב השירות המצוין   מדליית השירות המצוין   כוכב הכסף לגיון ההצטיינות   כוכב הארד   מדליית האוויר   לב הארגמן   מסדר האמבט לגיון הכבוד צלב המלחמה עיטור הדגל האדום

ארנסט נסון הרמון (באנגלית: Ernest Nason Harmon ‏; 26 בפברואר 1894 – 13 בנובמבר 1979) היה מייג'ור גנרל בצבא ארצות הברית, אשר פיקד על כוחות בחזית מערב אירופה במלחמת העולם השנייה.

הרמון נולד ב-26 בפברואר 1894 בלוול, מסצ'וסטס, לארנסט וג'וניאטה הרמון. בגיל 10 התייתם הרמון מהוריו, וגודל על ידי קרובי משפחה מוורמונט. בשנת 1913 החל הרמון את לימודיו בווסט פוינט, ובשנת 1917 הוסמך כלוטננט משנה זמן קצר לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה. בין חבריו שסיימו עמו היו מת'יו רידג'וויי, מארק קלארק, ג'וזף לוטון קולינס, צ'ארלס גרהארט, נורמן קוטה, לורנס קייזר, פרדריק אוגוסטוס אירווינג, ברייאנט מור, וויליאם קלי הריסון, ועוד רבים אחרים שהגיעו לתפקידי פיקוד בכירים במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה.

באוגוסט 1917 התחתן הרמון עם לאונה טוקסברי, ממנה היו לו שתי בנות, ברברה רול וג'אן אוליבר, ושלושה בנים, האלסי, רוברט וארנסט ג'וניור.

במרץ 1918 נשלח הרמון לצרפת עם רגימנט הפרשים ה-2, שהיה רגימנט הפרשים היחיד שנשלח לאירופה, ויחידת הפרשים האחרונה שהשתתפה בקרב. הרמון לחם עם יחידתו בחזית המערבית, ובין השאר השתתף בקרב סן-מייל ובמתקפת מז-ארגון. לאחר המלחמה שהה הרמון למשך תקופה בצרפת ובבלגיה, וביוני 1919 חזר לארצות הברית.

באוגוסט 1921 מונה הרמון כמדריך בווסט פוינט, ובנוסף מונה למאמן קבוצת הפוטבול של בית הספר. בקיץ 1924 נסע הרמון לצרפת יחד עם עוד 3 קצינים להשתתף באולימפיאדת פריז (1924) כמתחרה בקרב חמש מודרני, אולם לא זכה בתוצאות מרשימות. לאחר מכן מילא הרמון תפקידים ברגימנט הפרשים ה-6, והיה מפקד הצוערים באוניברסיטת נוריץ' 4 שנים.

בשנת 1933 סיים הרמון את לימודיו במכללה הגבוהה לפיקוד ומטה של צבא ארצות הברית, ובשנת 1934 סיים את לימודיו בבית הספר למלחמה של צבא ארצות הברית. לאחר מכן פיקד הרמון על גדוד ברגימנט הפרשים ה-8 בפורט בליס, ולאחר מכן שימש ארבע שנים כקצין הלוגיסטיקה במטה הכללי של מחלקת המלחמה. בהמשך היה הרמון זמן קצר עוזר ראש המטה של קורפוס השריון ה-1 בפורט נוקס, קנטקי, ולאחר מכן מונה כראש המטה של אדנה צ'אפי הבן, שמונה למפקד חיל השריון בצבא.

ביולי 1942 מונה הרמון למפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-2, ואימן אותה לקראת הקרבות הצפויים. בנובמבר אותה שנה נשלחו חלק מיחידות הדיוויזיה לאלג'יריה במסגרת מבצע לפיד, ובפברואר 1943 סייע הרמון לייצב את הקו בתוניסיה לאחר הכישלון בקרב מעבר קסרין. הרמון מתח ביקורת על תפקודם של לויד פרדנדאל מפקד הקורפוס האמריקני ה-2 וקנת' אנדרסון מפקד הארמייה הבריטית הראשונה, והיה לו חלק בהחלפתו של פרדנדאל בג'ורג' פטון. באפריל 1943 מונה הרמון למפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-1, והוא הוביל אותה בשלבי הסיום של המערכה בתוניסיה. לאחר מכן לחם הרמון עם הדיוויזיה בחזית האיטלקית בשטחים שאינם מיועדים לשריון, ואף הוביל אותה בקרב אנציו. ביולי 1944 חזר הרמון לארצות הברית, ובספטמבר אותה שנה מונה שוב למפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-2. הרמון פיקד על הדיוויזיה בלחימה בחזית המערבית, ואף מילא תפקיד חשוב במהלך הקרב על הבליטה. ב-23 בינואר 1945 מונה הרמון למפקד הקורפוס ה-22, ולחם עמו בפלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה עד סוף המלחמה.

לאחר המלחמה נשאר הרמון בתפקידו עד לפירוק הקורפוס בינואר 1946, ולאחר מכן מונה למפקד הקורפוס ה-6 ששימש כחיל מצב באזור הכיבוש האמריקני. בינואר 1947 מונה הרמון למפקד הארמייה השלישית, ובמרץ אותה שנה מונה לסגן מפקד כוחות היבשה, תפקיד אותו מילא עד לפרישתו במרץ 1948.

בשנת 1950 מונה הרמון לנשיא אוניברסיטת נוריץ', תפקיד אותו מילא עד לשנת 1965, וב-13 בנובמבר 1979 מת הרמון בביתו בצומת הנהר הלבן, ורמונט.

מדיה וקבצים בנושא ארנסט הרמון בוויקישיתוף

• ארנסט הרמון, באתר olympedia.org
• ארנסט הרמון
• ארנסט הרמון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)