ארצות הברית במשחקים האולימפיים (1952–1988)

ארצות הברית השתתפה בכל המשחקים האולימפיים שנערכו בין 1952 ל-1988, למעט אולימפיאדת מוסקבה (1980), אותה החרימה במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן.

השתתפותה הראשונה של ברית המועצות במשחקים האולימפיים, באולימפיאדת הלסינקי (1952), לאחר שנים ארוכות בהן סירבה לעשות כן, סימנה את סופו של עידן הדומיננטיות האמריקנית במשחקים. היריבות בין המדינות בתקופת המלחמה הקרה הגיעה גם לזירה האולימפית, שנתנה לכל אחת מהן הזדמנות להפגין את עליונותן, ולעיתים גלשה לתקריות שונות, ששיאן בחרמות ההדדיים על אולימפיאדת מוסקבה ואולימפיאדת לוס אנג'לס. בעשר האולימפיאדות שנערכו מאז החלה ברית המועצות להשתתף במשחקים ועד התפרקותה, ניצבה ארצות הברית ארבע פעמים בראש טבלת המדליות, לעומת שש פעמים שברית המועצות עשתה זאת.

במהלך התקופה, אירחה ארצות הברית את המשחקים פעם אחת, באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984).

286 חברי המשלחת האמריקאית שהשתתפו באולימפיאדת הלסינקי (1952) זכו ב-76 מדליות, מהן 40 מדליות זהב, וניצבו בראש טבלת המדליות.

באתלטיקה זכו האמריקאים ב-31 מדליות, מהן 15 מדליות זהב. נבחרת השליחים ל-100X4 מטרים שמרה על תוארה, ושלושה מחבריה זכו במדליות גם במקצים האישיים: לינדי רמיג'ינו ניצח בריצת 100 מטר, אנדי סטנפילד קבע שיא אולימפי חדש בריצת 200 מטר (20.81 שניות), והריסון דילארד עשה זאת כששמר על תוארו בריצת 110 מטר משוכות (13.91 שניות). בוב מתיאס שמר אף הוא על תוארו, בקרב עשר. צ'ארלס מור קבע שיא אולימפי חדש בריצת 400 מטר משוכות (50.9 שניות), ומל ויטפילד קבע שיא אולימפי חדש בריצת 800 מטר (1:49.2 דקות), ואף הוא שמר על תוארו. שניהם היו שותפים לזכיית נבחרת השליחים ל-400X4 מטר במדליית הכסף. הוראס אשנפלטר קבע שיא עולם בריצת 3000 מטר מכשולים (8:45.4 דקות), פרי אובריאן קבע שיא אולימפי חדש בהדיפת כדור ברזל (17.41 מטר) וסיי יאנג עשה זאת בהטלת כידון (73.78 מטר). יתר זוכי מדליות הזהב היו ג'רום ביפל (קפיצה לרוחק), וולט דייוויס (קפיצה לגובה), בוב ריצ'רדס (קפיצה במוט), סים אינס (זריקת דיסקוס) ורביעיית השליחות ל-100X4 מטר, שהיו האתלטיות האמריקניות היחידות שזכו במדליות בהלסינקי.

בשחייה זכו האמריקאים ב-9 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. השליחים קבעו שיא אולימפי חדש במשחה ל-200X4 מטר חופשי (8:31.1 דקות). אחד מהם, פורד קונו, קבע שיא אולימפי גם במשחה ל-1500 מטר חופשי (18:30.3 דקות), וכן זכה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי. קלארק שולס זכה במדליית הזהב במשחה ל-100 מטר חופשי ויושינובו אויאקאווה קבע שיא אולימפי במשחה ל-100 מטר גב (1:05.9 דקות). אוולין קוואמוטו, שלימים נישאה לקונו, זכתה בשתי מדליות ארד - במשחה ל-400 מטר חופשי ועם נבחרת השליחות ל-100X4 מטר חופשי.

חמישה מתאגרפים אמריקאים זכו במדליות זהב, מחצית המדליות שחולקו בהלסינקי: נייט ברוקס (משקל זבוב), צ'ארלס אדקינס (משקל חצי כבד-קל), פלויד פטרסון (משקל בינוני), נורוול לי (משקל קל-כבד) ואד סנדרס (משקל כבד). השליטה האמריקנית בקפיצה למים נמשכה גם בהלסינקי, והקופצים האמריקאים זכו ב-9 מדליות, ובכל ארבע מדליות הזהב. פאט מקורמיק זכתה במדליות הזהב בשני מקצי הנשים, ובקרב הגברים ניצח דייוויד בראונינג בקפיצה מ-3 מטר ואילו סמואל לי ניצח בקפיצה מ-10 מטר. שישה מרימי משקולות אמריקאים זכו במדליות, ארבעה מהם זכו במדליות זהב: טומי קונו (משקל קל), פיטר ג'ורג' (משקל בינוני), נורברט שמנסקי (משקל בינוני-כבד) וג'ון דייוויס, ששמר על תוארו במשקל כבד. סטנלי סטנצ'יק, לעומת זאת, איבד את תוארו והסתפק במדליית הכסף.

שלושה צוותי שייטים אמריקאים זכו במדליות: צוותי ה-5.5 מטר וה-6 מטר זכו במדליות זהב, וצוות הסטאר זכה במדליית כסף. בקרב החותרים נמשכה ההגמוניה האמריקנית במקצה השמיניות, וצ'ארלי לוג וטום פרייס זכו במדליית זהב במקצה הזוגות. ארבעה מתאבקים אמריקאים זכו במדליות, אך רק אחד מהם, ויליאם סמית', זכה במדליית זהב. הנרי ויטנברג איבד את תוארו מלונדון, וזכה במדליית כסף. הקלע היולט בנר זכה במדליית זהב בירי באקדח מ-50 מטר, חותר הקאנו פרנק הייוונס זכה במדליית זהב במקצה היחידים ל-10,000 מטר, ומדליות נוספות הושגו ברכיבה.

נבחרת הכדורסל שוב לא נתקלה בקשיים רבים במיוחד, ניצחה בכל משחקיה וזכתה במדליית הזהב השלישית ברציפות לאחר שגברה על נבחרת ברית המועצות 25-36. נבחרת הכדורמים העפילה לבית הגמר, אך הפסידה בכל שלושת משחקיה, לנבחרות הונגריה, יוגוסלביה ואיטליה, וסיימה במקום הרביעי. נבחרת הכדורגל שוב הובסה בסיבוב הראשון בידי נבחרת איטליה, הפעם בתוצאה 0–8.

297 ספורטאים ייצגו את ארצות הברית באולימפיאדת מלבורן (1956), והם זכו ב-74 מדליות, מהן 32 מדליות זהב. לראשונה בהיסטוריה, דורגה ארצות הברית אחרי משלחת אחרת שאינה המארחת, משלחת ברית המועצות.

32 מהמדליות, בהן 16 מדליות זהב, הושגו באתלטיקה. בובי ג'ו מורו זכה בשלוש מדליות זהב: בריצת 100 מטר (קבע שיא אולימפי חדש בשלב חצי הגמר - 10.52 שניות), ריצת 200 מטר (השווה את שיא העולם - 20.75 שניות), ועם נבחרת השליחים ל-100X4 מטרים, שגם קבעה שיא עולם חדש - 39.5 שניות. הייתה זו הפעם השמינית ברציפות שהשליחים האמריקנים זוכים בתואר. צ'ארלס ג'נקינס זכה בשתי מדליות זהב - בריצת 400 מטר ועם השליחים במירוץ ל-400X4 מטר. חברו לנבחרת השליחים, טום קורטני, זכה אף הוא במדליית זהב שנייה, בריצת 800 מטר. גלן דייוויס קבע שיא אולימפי חדש בריצת 400 מטר משוכות (50.1 שניות). הקופץ במוט בוב ריצ'רדס והודף כדור הברזל פרי אובריאן שמרו על תאריהם מהלסינקי, ומילט קמפבל, שבהלסינקי זכה במדליית כסף בקרב עשר, זכה הפעם במדליית הזהב. יתר זוכי מדליות הזהב היו לי קלהון (ריצת 110 מטר משוכות), גרג בל (קפיצה לרוחק), צ'ארלס דומאס ומילדרד מקדניאל (קפיצה לגובה לגברים ולנשים), אל ארטר (זריקת דיסקוס) והרולד קונולי (יידוי פטיש). ת'יין בייקר, שהיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים בזהב, זכה גם במדליית כסף בריצת 100 מטר ובמדליית ארד בריצת 200 מטר. אנדי סטנפילד, שהיה האלוף האולימפי בריצת 200 מטר בהלסינקי, הסתפק הפעם במדליית הכסף, ואילו ג'ק דייוויס זכה במדליית כסף שנייה ברציפות בריצת 110 מטר משוכות. וילי וייט בת ה-16 זכתה במדליית כסף בקפיצה לרוחק.

מרימי המשקולות האמריקאים זכו בשבע מדליות, ארבע מהן מדליות זהב: צ'ארלס וינצ'י (משקל תרנגול), אייזק ברגר (משקל נוצה), טומי קונו (זכייה שנייה ברציפות, אך בקטגוריית משקל שונה - משקל קל-כבד) ופול אנדרסון (משקל כבד). פיטר ג'ורג' זכה במדליה אולימפית שלישית ברציפות, מדליית כסף במשקל בינוני. בקפיצה למים זכו האמריקאים ב-9 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1924 שבה ארצות הברית לא זוכה בכל מדליות הזהב בענף. פאט מקורמיק זכתה בפעם השנייה ברציפות בשני התארים האולימפיים, הן בקפיצה מ-3 מטר והן בקפיצה מ-10 מטר. בוב קלוטוורת'י ניצח בקפיצה מ-3 מ'. מקצה הקפיצה מ-10 מ' לווה בשערוריית שיפוט, כאשר הקופץ האמריקני גארי טוביאן קיבל ציונים נמוכים באופן יוצא דופן מהשופט הסובייטי ומהשופט ההונגרי, וסיים במקום השני בהפרש של 3 מאיות הנקודה מהקופץ המקסיקני חואקין קאפייה, שזכה בזהב. בחתירה זכו האמריקאים ב-6 מדליות, בהן 3 מדליות זהב: במקצה השמיניות (זכייה שמינית ברציפות), במקצה הזוגות ובמקצה הזוגות עם הגאי.

בשחייה סבלה המשלחת האמריקאית מנחיתות לעומת המשלחת האוסטרלית, ואף שהשחיינים האמריקאים זכו ב-11 מדליות, רק 2 מהן היו מדליות זהב. שלי מאן ניצחה במשחה ל-100 מטר פרפר, והייתה שותפה לזכייה במדליית הכסף במשחה ל-100X4 מטר חופשי. שחיינית נוספת שהתחרתה בשליחות, סילביה רוסקה, זכתה במדליית ארד במשחה ל-400 מטר חופשי. במשחה הגמר ל-100 מטר גב, הגיעו קארין קון והבריטית ג'ודית גרינהאם בזמן זהה של 1:12.9 דקות, שהיווה גם שיא עולם חדש. בהחלטת שופטים ניתנה מדליית הזהב לגרינהאם וקון הסתפקה במדליית הכסף. בין הגברים, היה ויליאם יורזיק האלוף האולימפי האמריקאי היחיד, כשניצח במשחה ל-200 מטר פרפר. ג'ורג' ברין זכה במדליות ארד במשחים ל-400 ול-1500 מטר חופשי, והיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים במדליית הכסף.

המתאגרפים האמריקאים זכו בשלוש מדליות, בהן שתי מדליות זהב (ג'יימס בויד במשקל כבד-קל ופיט ראדמאקר במשקל כבד). צוות שייטי הסטאר זכה במדליית זהב, ומדליות נוספות הוענקו בהיאבקות, קרב חמש מודרני וקליעה.

נבחרת הכדורסל ניצחה בכל משחקיה בהפרש ממוצע של 53.5 נקודות. המשחק ה"צמוד" ביותר היה בשלב הבתים השני, בו גברה על נבחרת ברית המועצות 55–85. בשלב הגמר גברה עליה שוב, בתוצאה 55–89. נבחרת הכדורמים העפילה לבית הגמר וסיימה במקום החמישי. נבחרת הכדורגל, שהעפילה אוטומטית לשלב רבע הגמר, הובסה בידי נבחרת יוגוסלביה בתוצאה 1–9. נבחרת ההוקי שדה לא עברה את שלב הבתים.

292 ספורטאים ייצגו את ארצות הברית באולימפיאדת רומא (1960), והם זכו ב-71 מדליות, מהן 34 מדליות זהב. היה זו הפעם השנייה ברציפות בה דורגה ארצות הברית במקום השני בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות.

באתלטיקה, זכו האמריקאים ב-26 מדליות, מהן 12 מדליות זהב. וילמה רודולף זכתה ב-3 מדליות זהב: בריצת 100 מטר, בריצת 200 מטר ועם נבחרת השליחות בריצת 100X4 מטר שקבעה שיא עולם חדש בשלב המוקדמות (44.50 שניות). לי קלהון זכה במדליית זהב שנייה ברציפות בריצת 110 מטר משוכות, לאחר שהקדים במאית השנייה את בן ארצו ויליאם מיי. גלן דייוויס שמר אף הוא על תוארו, בריצת 400 מטר משוכות, ואף קבע שיא אולימפי חדש (49.51 שניות), והיה שותף גם לשיא העולם שקבעה נבחרת השליחים ל-400X4 מטר (3:02.37 דקות). בין רצי השליחים היה גם אוטיס דייוויס, שזכה גם במדליית זהב בריצת 400 מטר. רלף בוסטון קבע שיא אולימפי בקפיצה לרוחק (8.12 מ') ודון בראג עשה זאת בקפיצה במוט (4.70 מ'). הודף כדור הברזל ביל נידר, שזכה במדליית כסף במלבורן, שיפר את הישגו וזכה בזהב, תוך קביעת שיא אולימפי חדש (19.68 מ'). האלוף האולימפי היוצא, פרי אובריאן, הסתפק במדליית הכסף. אתלטים נוספים שקבעו שיאים אולימפיים חדשים היו זורק הדיסקוס אל ארטר (58.43 מ'), שזכה בתואר בפעם השנייה ברציפות, ורייפר ג'ונסון שצבר 8,392 נקודות בקרב עשר. נבחרת השליחים ל-100X4 מטר נפסלה בשלב הגמר, ולראשונה מאז 1912 איבדה את התואר. המנצחת הייתה המשלחת הכלל-גרמנית.

בשחייה זכו האמריקאים ב-15 מדליות, מהן 9 מדליות זהב. כל נבחרות השליחים האמריקניות קבעו שיאי עולם: גברים 100X4 מטר מעורב (4:05.4 דקות), גברים 200X4 מטר חופשי (8:10.2 דקות), נשים 100X4 מעורב (4:41.4 דקות) ונשים 100X4 חופשי (4:08.9 דקות). כריס וון סלטצה, שהייתה שותפה לשתי הזכיות במשחי השליחים, קבעה שיא אולימפי במשחה ל-400 מטר חופשי (4:50.6 דקות), וגם זכתה במדליית הכסף במשחה ל-100 מטר חופשי. שתי שחייניות ממשחה השליחות המעורב קבעו אף הן שיאים אולימפיים: לין ברק ב-100 מטר גב (1:09.3 דקות) וקרולין שולר ב-100 מטר פרפר (1:09.5 דקות). מייקל טרוי, שהיה שותף לזכייה במשחה השליחים החופשי, קבע שיא עולם במשחה ל-200 מטר פרפר (2:12.8 דקות). ויליאם מאליקן זכה במדליית הזהב התשיעית, במשחה ל-200 מטר חזה. כמה משחייני משחי השליחים זכו במדליות נוספות במשחים האישיים: פרנק מק'קיני זכה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר גב, ולאנס לארסון זכה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר חופשי. המשחה בו השתתף לארסון היה שנוי במחלוקת, שכן השופטים, שבאותה העת הסתמכו על שעוני עצר ידניים, נחלקו הן באשר לזמן אותו קבע לארסון, והן באשר לזהות המנצח במשחה - לארסון או האוסטרלי ג'ון דוויט. בסופו של דבר הוחלט כי הזמן ששניהם קבעו הוא 55.2 שניות (מה שהיווה שיא אולימפי), אך דוויט הוכרז כמנצח, בעוד לארסון הסתפק במדליית הכסף. ערעור שהגישה המשלחת האמריקנית נדחה. חבר נוסף בשתי נבחרות השליחים, ג'פרי פארל, הגיע להישגים אלה ימים ספורים לאחר שעבר ניתוח לכריתת תוספתן.

ארבעה מתאגרפים אמריקאים זכו במדליות, ושלושה מהם זכו במדליות זהב: וילברט מקלור (משקל קל-בינוני), אדי קרוק ג'וניור (משקל בינוני) וקסיוס קליי (משקל כבד), שלימים ציין כי השליך את המדליה לנהר אוהיו, לאחר שמסעדה ללבנים בלבד בלואיוויל סירבה לתת לו שירות. גם שלושה מתאבקים אמריקאים זכו במדליות זהב: שלבי וילסון (משקל תרנגול), טרנס מק'קאן (משקל קל) ודגלאס בלובו (משקל חצי כבד). בקפיצה למים זכו האמריקאים ב-6 מדליות, בהן רק שתי מדליות זהב, המספר הנמוך ביותר מאז 1912. גארי טוביאן זכה במדליית זהב בקפיצה מ-3 מ' ובמדליית כסף בקפיצה מ-10 מ'. בוב ובסטר זכה במדליית הזהב בקפיצה מ-10 מ'. פולה פופ זכתה בשתי מדליות כסף, במקצי הנשים. בהרמת משקולות זכו האמריקאים ב-6 מדליות, אך רק אחד מהם זכה במדליית זהב, צ'ארלס וינצ'י, ששמר על תוארו במשקל תרנגול. הקלעים זכו בשתי מדליות. אחד מהם, ויליאם מקמילן, זכה במדליית זהב בירי מ-25 מ'. רביעיית החותרים ללא הגאי זכתה אף היא במדליית זהב, בעוד במקצה השמיניות איבדו האמריקאים את תוארם, לראשונה מאז 1912, לחותרים מהמשלחת הכלל-גרמנית. צוות שייטי ה-5.5 מטר זכה אף הוא במדליית זהב, ומדליות נוספות הושגו ברכיבה, בקרב חמש מודרני ובסיף.

נבחרת הכדורסל, בה כיכבו בין היתר אוסקר רוברטסון וג'רי וסט, לא התקשתה גם במשחקים אלה לזכות במדליית הזהב. היא הביסה את יריבותיה בהפרש ממוצע של 42 נקודות, ודורגה ראשונה בבית הגמר, שכלל גם את נבחרות ברית המועצות, ברזיל ואיטליה. נבחרת הכדורמים סיימה במקום השביעי.

ארטור ארו וריצרד וויילס זכו במדליית זהב שנייה בחתירה (טד נאש היה חבר נוסף של הצוות והוא זכה במדליה נוספת בשנת 1964).

באולימפיאדת טוקיו (1964) השתתפו 346 ספורטאים אמריקאים. הם זכו אמנם בפחות מדליות מהסובייטים (90 לעומת 96), אך במספר רב יותר של מדליות זהב (36 לעומת 30), ולכן דורגו בראש טבלת המדליות, לראשונה מזה 12 שנים.

באתלטיקה זכו האמריקאים ב-24 מדליות, מהן 14 מדליות זהב. בוב הייז השווה את שיא העולם בריצת 100 מטר (10.0 שניות) והיה שותף גם לשיא העולם שקבעו האמריקאים בריצת 100X4 מטר (39.0 שניות). הנרי קאר קבע שיא אולימפי בריצת 200 מטר (20.3 שניות) והיה שותף אף הוא לשיא עולם, בריצת 400X4 מטר (3:00.7 דקות). מייק לאראבי, שהשתתף אף הוא במירוץ שליחים זה, זכה גם במדליית זהב בריצת 400 מטר. בילי מילס קבע שיא אולימפי בריצת 10000 מטר (28:24.4 דקות), והיה לאמריקאי הראשון בהיסטוריה (והיחיד עד כה) שזוכה בתואר האולימפי במקצוע זה. זורק הדיסקוס אל ארטר זכה בתואר האולימפי בפעם השלישית ברציפות, עם שיא אולימפי חדש (60.54 מ') גם פרד הנסן קבע שיא אולימפי, בקפיצה במוט (5.10 מ'), ודאלאס לונג עשה זאת בהדיפת כדור ברזל (20.33 מ'). אדית מקגוויר קבעה שיא אולימפי חדש בריצת 200 מטר (23.0 שניות), וגם זכתה בשתי מדליות כסף: בריצת 100 מטר ובריצת 100X4 מטר. שותפתה למירוץ השליחות, ואיומיה טיוס זכתה במדליית הזהב בריצת 100 מטר. בשלוש מדליות הזהב הנותרות זכו בוב שול (ריצת 5000 מטר), הייז ג'ונס (ריצת 110 מטר משוכות) ורקס קאולי (ריצת 400 מטר משוכות). אתלטים בולטים נוספים כללו את פול ברייטון, שנוסף על זכייתו בזהב עם נבחרת השליחים, זכה גם במדליית כסף בריצת 200 מטר, ואת ראלף בוסטון שאיבד את תוארו בקפיצה לרוחק וזכה במדליית כסף.

בשחייה זכו האמריקאים ב-29 מדליות, בהן 13 מתוך 18 מדליות הזהב האפשריות. דון שולנדר זכה בארבע מדליות זהב. הוא קבע שיא אולימפי ב-100 מטר חופשי (53.4 שניות), שיא עולם ב-400 מטר חופשי (4:12.2 דקות) ושיאי עולם עם השליחים ל-100X4 מטר חופשי (3:33.2 דקות) ו-200X4 מטר חופשי (7:52.1 דקות). דיק רות' קבע שיא עולם ב-400 מטר מעורב אישי (4:45.4 דקות). נבחרת השליחים ל-100X4 מטר מעורב קבעה אף היא שיא עולם חדש (3:58.4 דקות). סטיבן קלארק זכה בשלוש מדליות זהב, בכל מקצי השליחים, וגארי אילמן זכה בשתי מדליות זהב, בשני מקצי השליחים בסגנון חופשי. רוי סארי, שזכה בזהב ב-200X4 מטר חופשי, זכה גם במדליית כסף במשחה ל-400 מטר מעורב אישי. פרד שמידט, שהתחרה במשחה השליחים המעורב, זכה גם במדליית ארד ב-100 מטר פרפר. בין הנשים בלטה שרון סטודר, שזכתה בשלוש מדליות זהב (שיא עולם ב-100 מטר פרפר (1:04.7 דקות), שיא עולם עם השליחות ל-100X4 חופשי (4:03.8 דקות), שיא אולימפי עם השליחות ל-100X4 מטר מעורב (4:33.9 דקות)) ובמדליית כסף אחת, ב-100 מטר חופשי. חברתה לנבחרת השליחות בסגנון מעורב, קאתי פרגוסון, קבעה שיא עולם ב-100 מטר גב (1:07.7 דקות), ושותפתה בנבחרת השליחות בסגנון חופשי, דונה דה וארונה, קבעה שיא אולימפי ב-400 מטר מעורב אישי (5:18.7 דקות). וירג'יניה דנקל קבעה שיא אולימפי ב-400 מטר חופשי (4:43.3 דקות), לפי שיאנית העולם היהודייה מרילין רמנובסקי, וזכתה גם במדליית ארד ב-100 מטר גב. קתי אליס, שזכתה בשתי מדליות זהב במשחי השליחות, זכתה גם בשתי מדליות ארד, ב-100 מטר חופשי וב-100 מטר פרפר. קלאודיה קולב זכתה במדליית כסף ב-200 מטר חזה.

בקפיצה למים זכו האמריקאים ב-8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. בוב ובסטר זכה במדליית זהב שנייה ברציפות בקפיצה מ-10 מ', קנת זיצברגר ניצח בקפיצה מ-3 מטר, ולזלי בוש ניצחה בקפיצה מ-10 מטר. הקלעים זכו ב-7 מדליות, ושניים מהם זכו במדליות זהב: גארי אנדרסון (ירי מ-300 מטר ב-3 מצבים) ולונס ויגר (ירי מ-50 מטר ב-3 מצבים). ויגר זכה גם במדליית כסף בירי מ-50 מטר בשכיבה. החותרים זכו בארבע מדליות, מהן שתי מדליות זהב. במקצה השמיניות שבו האמריקאים וזכו בזהב, וגם במקצה הזוגות עם הגאי ניצחו האמריקאים. ארבעה מתאגרפים זכו במדליות, אך רק אחד מהם, ג'ו פרייז'ר, זכה במדליית זהב, במשקל כבד. פרייזר, שהגיע לטוקיו כמחליפו של באסטר מאת'יס שנפצע, שבר את אגודלו במהלך קרב חצי הגמר, אך לא דיווח על כך, והמשיך לניצחון בקרב הגמר. אמריקאים נוספים זכו במדליות בשיט, הרמת משקולות, קיאקים, קרב חמש מודרני, ג'ודו (ג'יימס ברגמן היהודי) והיאבקות.

נבחרת הכדורסל, בשורותיה שיחקו גם ביל בראדלי ולארי בראון, זכתה בתואר בפעם השישית ברציפות, גם הפעם בקלות יחסית. בשלב הגמר גברה על נבחרת ברית המועצות 59–73. נבחרת הנשים בכדורעף סיימה במקום החמישי (מתוך 6) ונבחרת הגברים במקום התשיעי (מוך 10). נבחרת הכדורמים הודחה בשלב הבתים.

357 הספורטאים האמריקאים שהשתתפו באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) זכו ב-107 מדליות, מהן 45 מדליות זהב, המספר הגבוה ביותר מאז אולימפיאדת סנט לואיס (1904). בפעם השנייה ברציפות, ניצבה ארצות הברית בראש טבלת המדליות.

לראשונה בהיסטוריה עברו השחיינים האמריקאים את האתלטים, והשחייה הייתה לענף הפורה ביותר, עם 52 מדליות, מהן 21 מדליות זהב (מתוך 29 אפשריות).

מייק ברטון זכה בשתי מדליות זהב, וקבע שיאים אולימפיים במשחים ל-400 מטר חופשי (4:09.0 דקות) ול-1500 מטר חופשי (16:38.9 דקות). צ'ארלס היקוקס זכה אף הוא בשלוש מדליות זהב, בשני המשחים בסגנון מעורב אישי, ובמשחה ל-100X4 מטר מעורב. המשחה ל-200 מטר מעורב אישי היה המשחה האולימפי הראשון מסוגו, והתוצאה שקבע היקוקס, 2:12.0 דקות, היוותה את השיא האולימפי הראשון. כן זכה היקוקס במדליית כסף במשחה ל-100 מטר גב. המשלחות האמריקאיות זכו בשלוש מדליות הזהב במשחי השליחים, ובשניים מהם נקבעו שיאי עולם חדשים: 100X4 מטר חופשי (3:31.7 דקות) ו-100X4 מטר מעורב (3:54.9 דקות). דון מקנזי, שהשתתף במשחה המעורב, זכה גם במדליית זהב במשחה ל-100 מטר חזה, ואף קבע שיא אולימפי חדש (1:07.7 דקות). חברו לנבחרת, דאגלס ראסל, קבע אף הוא שיא אולימפי, כשזכה במדליית זהב במשחה ל-100 מטר פרפר (55.9 שניות). קארל רובי זכה במדליית זהב ב-200 מטר פרפר, ארבע שנים שזכה במדליית כסף באותו המשחה.

מארק ספיץ בן ה-18 היה שותף לשתיים מהזכיות הקבוצתיות במדליות זהב, וזכה גם במדליית כסף במשחה ל-100 מטר פרפר ובמדליית ארד במשחה ל-100 מטר חופשי. קנת וולש, שזכה אף הוא בשתי מדליות זהב במשחי השליחים, זכה גם במדליית כסף במשחה ל-100 מטר חופשי, ורוני מילס זכה גם במדליית ארד במשחה ל-100 מטר גב. דון שולנדר, שהיה שותף לזכייה ב-200X4 מטר חופשי, זכה גם במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חופשי, ועמיתו לנבחרת השליחים, ג'ון נלסון, זכה במדליית הארד במשחה זה. גארי הול זכה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר מעורב אישי וג'ו פריס זכה בשתי מדליות ארד, במשחים ל-200 מטר פרפר ו-200 מטר מעורב אישי.

בין הנשים הייתה השחיינית הבולטת ביותר דבי מאייר בת ה-16, שזכתה בשלוש מדליות זהב. מאייר קבעה שיא אולימפי במשחה ל-400 מטר חופשי (4:31.8 דקות), ומאחר שהייתה האלופה האולימפית הראשונה במשחים ל-200 ול-800 מטר חופשי, גם התוצאות שקבעה במשחים אלה היוו שיאים אולימפיים (2:10.5 דקות ו-9:24.0 דקות, בהתאמה). קלאודיה קולב ניצחה בשני משחי המעורב האישי. המשחה ל-200 מטר היה הראשון אי פעם, והתוצאה שקבעה, 2:24.7 דקות, היוותה שיא אולימפי. גם במשחה ל-400 מטר קבעה קולב שיא אולימפי (5:08.5 דקות). קיי הול קבעה שיא עולם חדש ב-100 מטר גב (1:06.2 דקות) וזכתה במדליית ארד במשחה למרחק הכפול, בו ניצחה ליליאן ווטסון, עם שיא אולימפי חדש (2:24.8 דקות). שרון ויצ'מן קבעה שיא אולימפי במשחה ל-200 מטר חזה (2:44.4 דקות). ג'אן הנה זכתה במדליית זהב במשחה ל-100 מטר חופשי, במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חופשי ובמדליית ארד במשחה ל-200 מטר מעורב אישי. השחייניות האמריקניות ניצחו בשני משחי השליחות, וקבעו בהם שיאים אולימפיים: 4:02.5 דקות ב-100X4 חופשי ו-4:28.3 דקות ב-100X4 מטר מעורב. סוזן פדרסן, שהייתה שותפה לשני הישגים אלה, זכתה גם בשתי מדליות כסף, במשחים ל-100 מטר חופשי ו-200 מטר מעורב אישי. לינדה גוסטבסון זכתה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי ובמדליית ארד במשחה ל-100 מטר חופשי. אלי דניאל זכתה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר פרפר ובמדליית ארד במשחה ל-200 מטר פרפר.

באתלטיקה, זכו האמריקאים ב-28 מדליות, מהן 15 מדליות זהב. אף שהאתלטים זכו בפחות מדליות מהשחיינים, הופעותיהם של כמה מהם היו בין הבולטות בתולדות המשחקים האולימפיים.

ג'ים היינס רשם הישג היסטורי, כשהיה הראשון לרוץ ריצת 100 מטר בפחות מ-10 שניות. רק 9 שנים מאוחר יותר הצליח אתלט נוסף לפרוץ את מחסום 10 השניות, ושיא העולם שקבע היינס, 9.95 שניות, נשבר רק ב-1983. בוב בימון שיפר את שיא העולם בקפיצה לרוחק ב-55 ס"מ, כשקבע תוצאה של 8.90 מ'. שיא זה החזיק מעמד 23 שנים, וגם נכון לשנת 2012, זוהי הקפיצה השנייה בטיבה בכל הזמנים. לי אוונס ניצח בריצת 400 מטר בזמן של 43.86 שניות, שיא עולם שנשבר רק ב-1988. אל ארטר קבע שיא אולימפי חדש בזריקת דיסקוס (64.78 מטר), ואולם העניין המרשים בהישגו הוא זכייתו הרביעית ברציפות בתואר האולימפי. ארטר היה הספורטאי הראשון בהיסטוריה שרשם הישג כזה. דיק פוסברי הביא עמו סגנון חדש בקפיצה לגובה. עד אז הקופצים נהגו לקפוץ בגלילת בטן (כאשר החלק הקדמי של הגוף מופנה כלפי הרף, והרגל עוברת ראשונה את הרף). פוסברי קפץ בסגנון חדש שלא נראה לפני כן - עם הגב לכוון הרף, כאשר הזרוע והראש עוברים את הרף לפני שאר חלקי הגוף, וקטף את מדליית הזהב עם שיא אולימפי חדש (2.24 מ'). סגנון קפיצה זה קרוי על שמו, "סגנון פוסברי". הוא אומץ מאז בהדרגה, וכיום הוא סגנון הקפיצה המקובל.

טומי סמית' רשם אף הוא הישג היסטורי, כשהיה האצן הראשון שרץ ריצת 200 מטר בפחות מ-20 שניות. השיא שקבע, 19.83 שניות, החזיק מעמד 11 שנים. הופעתו של סמית' במשחקים זכורה לא רק בשל ההישג הספורטיבי, אלא גם בשל הסערה שהתעוררה בטקס חלוקת המדליות. במהלך הטקס, סמית' וזוכה מדליית הארד, ג'ון קרלוס, הצדיעו את "הצדעת הכוח השחור" בזמן נגינת ההמנון האמריקני, כשהם לובשים כפפות וצעיפים שחורים ויחפים מנעליים. זוכה מדליית הכסף, האוסטרלי פיטר נורמן, הצטרף למחאתם כשענד תג של "הפרויקט האולימפי לזכויות אדם". סמית' הסביר כי הנפת ידו הימנית סימלה את כוחה של אמריקה השחורה, הנפת ידו השמאלית של קרלוס סימלה את אחדותה של אמריקה השחורה (אם כי מאוחר יותר התברר כי קרלוס שכח להביא את זוג הכפפות שלו, ולכן, לפי הצעתו של פיטר נורמן, חלקו בזוג של סמית'^[1]), הצעיף סימל את הגאווה השחורה, והיעדרן של נעליים סימל את עוניים של השחורים באמריקה. ראשי הוועד האולימפי הבינלאומי ראו במעשיהם של סמית' וקרלוס הבעת עמדה פוליטית שאין לה מקום במשחקים האולימפיים. נשיא הוועד, אייברי בראנדייג', איים כי אם לא יסולקו השניים, תושעה מהמשחקים המשלחת האמריקנית כולה. בסופו של דבר, עזבו סמית' וקרלוס את הכפר האולימפי ושבו לארצם.

אתלטים אמריקאים נוספים שקבעו שיאי עולם כללו את וילי דבנפורט (13.33 שניות בריצת 110 מטר משוכות), ואיומיה טיוס (11.08 שניות בריצת 100 מטר), נבחרות השליחים ב-100X4 מטר (42.88 שניות לנשים ו-38.24 שניות לגברים) ונבחרת השליחים ב-400X4 מטר (2:56.16 דקות). אתלטים אחרים קבעו שיאים אולימפיים: בוב סיגרין (5.40 מ' בקפיצה במוט), רנדי מטסון (20.54 מטר בהדיפת כדור ברזל), ביל טומיי (8193 נקודות בקרב עשר) ומדליין מנינג (2:00.92 דקות בריצת 800 מטר).

חלק מרצי השליחים זכו במדליות גם במרוצים אחרים. ברברה פרל זכתה גם במדליית כסף בריצת 100 מטר, צ'ארלס גרין זכה במדליית ארד במקצה המקביל לגברים, ורצי ה-400 מטר לארי ג'יימס ורון פרימן זכו במדליות כסף וארד, בהתאמה. ג'ים ראיין, לימים חבר בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית, זכה במדליית כסף בריצת 1500 מטר.

שבעה מתאגרפים אמריקאים זכו במדליות, ושניים מהם, ג'ורג' פורמן בן ה-19 במשקל כבד ורוני הריס במשקל קל, זכו במדליות זהב. בקפיצה למים זכו האמריקאים בשש מדליות, מהן שתי מדליות זהב. שני הזוכים, ברנרד רייטסון וסוזן גוסיק, עשו זאת בקפיצה מ-3 מטר. שני צוותי שייטים אמריקאים זכו במדליות זהב, בדגמי סטאר ודרגון. הקלע גארי אנדרסון שמר על תוארו בירי מ-300 מטר בשלושה מצבים, ושני קלעים נוספים זכו במדליות כסף. הרוכב ויליאם סטיינקראוס זכה במדליית זהב בתחרות הקפיצות. מדליות נוספות הושגו בהיאבקות ובחתירה.

נבחרת הכדורסל זכתה בתואר האולימפי בפעם השביעית ברציפות. בשלב הבתים ניצחה בכל משחקיה בהפרש ממוצע של 29.5 נקודות, והיא זכתה בתואר לאחר שגברה על נבחרת יוגוסלביה 50-65. נבחרת הכדורמים סיימה במקום החמישי, לאחר ניצחון על נבחרת גרמניה המזרחית. נבחרת הגברים בכדורעף סיימה במקום השביעי (מתוך 10 נבחרות) ונבחרת הנשים סיימה במקום השמיני והאחרון, ללא ניצחון.

באולימפיאדת מינכן (1972) ירד מספר המדליות בהן זכו האמריקאים ל-94, מהן 33 מדליות זהב. לאחר שתי אולימפיאדות רצופות בהן הובילה את טבלת המדליות, דורגה ארצות הברית במקום השני, אחרי ברית המועצות. 400 ספורטאים אמריקאים נטלו חלק במשחקים.

גם במשחקים אלה הייתה השחייה הענף הפורה ביותר, עם 43 מדליות, מהן 17 מדליות זהב. השחיין הבולט במשלחת, שהוא גם אחד הספורטאים הבולטים ביותר בתולדות המשחקים, היה השחיין מארק ספיץ, שהיה לספורטאי הראשון בהיסטוריה שזוכה בשבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת. בכל המשחים בהם השתתף גם קבע שיאי עולם: 100 מטר חופשי (51.22 שניות), 200 מטר חופשי (1:52.78 דקות), 100 מטר פרפר (54.27 שניות), 200 מטר פרפר (2:00.70 דקות), וכן שלושת משחי השליחים: 100X4 מטר חופשי (3:26.42 דקות), 200X4 מטר חופשי (7:35.78 דקות) ו-100X4 מטר מעורב (3:48.16 דקות).

מייק ברטון שמר על תוארו במשחה ל-1500 מטר חופשי, ואף קבע שיא עולם חדש (15:52.58 דקות). ג'ון הנקן קבע שיא עולם חדש ב-200 מטר חזה (2:21.55 דקות) וגם זכה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר חזה. חלק משחייני השליחים זכו גם במדליות אישיות: סטיב גנטר (שתי מדליות כסף, במשחים ל-200 ול-400 מטר חופשי), מייקל סטאם (שתי מדליות כסף, במשחים ל-100 ול-200 מטר גב), ג'רי היידנרייך (מדליית כסף ב-100 מטר חופשי ומדליית ארד ב-100 מטר פרפר), טום ברוס (מדליית כסף ב-100 מטר חזה) וג'ון מרפי (מדליית ארד ב-100 מטר גב). טים מק'קי זכה בשתי מדליות כסף, במשחים ל-200 ול-400 מטר מעורב אישי. גארי הול זכה במדליית כסף ב-200 מטר פרפר,

מליסה בלוט זכתה בשלוש מדליות זהב: 100 מטר גב (שיא אולימפי - 1:05.78 דקות), 200 מטר גב (שיא עולם - 2:19.19 דקות) ובמשחה השליחות ל-100X4 מטר מעורב (שיא עולם - 4:20.75 דקות). גם סנדרה נילסון זכתה בשלוש מדליות זהב, במשחה השליחות המעורב, במשחה השליחות ל-100X4 מטר חופשי (שיא עולם - 3:55.19 דקות) ובמשחה ל-100 מטר חופשי (שיא אולימפי - 58.59 שניות). שחיינית נוספת שהשתתפה במשחה השליחות המעורב, קתרין קאר, קבעה גם שיא עולם במשחה ל-100 מטר חזה (1:13.58 דקות). קינה רותהמר קבעה שיא עולם ב-800 מטר חופשי (8:53.68 דקות) וזכתה גם במדליית ארד ב-200 מטר חופשי. קארן מו קבעה שיא עולם ב-200 מטר פרפר (2:15.57 דקות). שירלי בבשוף, שזכתה במדליית הזהב במשחה השליחות בסגנון מעורב, זכתה גם בשתי מדליות כסף, במשחים ל-100 ול-200 מטר חופשי. סוזאן אטווד זכתה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר גב ובמדליית ארד במשחה ל-100 מטר גב.

באתלטיקה, רשמו האמריקאים את ההופעה החלשה ביותר שלהם עד אז. הם זכו ב-22 מדליות, מהן שש מדליות זהב בלבד, ודורגו רק במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות וגרמניה המזרחית. נבחרת השליחים ל-100X4 מטר קבעה שיא עולם חדש (38.19 שניות), ושניים מהאצנים שהיו חברים בה זכו גם במדליות כסף, רוברט טיילור בריצת 100 מטר ולארי בלאק בריצת 200 מטר. רוד מילברן קבע שיא עולם בריצת 110 מטר משוכות (13.24 שניות).

וינסנט מתיוז ניצח בריצת 400 מטר. הוא והזוכה במדליית הכסף, ויין קולט, עוררו סערה כשבזמן נגינת המנון ארצות הברית בטקס חלוקת המדליות נראו כשהם עומדים נינוחים, משוחחים ומתלוצצים. מתיוז טען כי התנהלותם הייתה ספונטנית, ולא מדובר במחאה שתוכננה מראש. קולט הסביר כי ההמנון אינו מסמל עבורו דבר, כל עוד השחורים בארצות הברית אינם מקבלים יחס ראוי^[2]. השניים הורחקו מהמשלחת, וכתוצאה מכך לא יכלה ארצות הברית להעמיד נבחרת למירוץ השליחים ל-400X4 מטר.

דייב ווטל היה אחרון הרצים ב-600 המטרים הראשונים של ריצת ה-800 מטר, אך ב-200 המטרים האחרונים עקף את כל הרצים, והקדים את יבגני ארז'אנוב ב-3 מאיות השנייה. פרנק שורטר היה לאמריקאי השלישי בהיסטוריה שמנצח בריצת המרתון, והראשון מאז 1908. במדליית הזהב השישית זכה הקופץ לרוחק רנדי ויליאמס. בוב סיגרן איבד את תוארו בקפיצה במוט, אך זכה במדליית כסף, וג'ורג' וודס זכה במדליית כסף שנייה ברציפות בהדיפת כדור ברזל.

חמישה מתאבקים אמריקאים זכו במדליות, ושלושה מהם זכו במדליות זהב: דן גייבל (עד 68 ק"ג), ויין ולס (עד 74 ק"ג) ובן פיטרסון (עד 90 ק"מ). שני קלעים זכו במדליות זהב - לונס ויגר (ירי מ-300 מטר בשלושה מצבים, בשובר שוויון עם הסובייטי בוריס מלניק) וג'ון ריטר (ירי מ-50 מטר בשלושה מצבים). תחרויות הקשתות חודשו במינכן לאחר 52 שנים, והאמריקאים זכו בשתי מדליות הזהב, ג'ון ויליאמס במקצה הגברים ודורין וילבר במקצה הנשים. בקפיצה למים ירדו הישגיהם של האמריקאים ל-3 מדליות בלבד. מיקי קינג הייתה היחידה מהם שזכתה במדליית זהב (בקפיצה מ-3 מטר). באיגרוף זכו האמריקאים ב-4 מדליות. ריי סילס היה היחיד שזכה במדליית זהב. שייטי הסולינג זכו אף הם במדליית זהב. מדליות נוספות הושגו ברכיבה, חתירה, היאבקות וקאנו.

אחרי שבע זכיות רצופות בתואר האולימפי, איבדה אותו נבחרת הכדורסל, באחד המשחקים השנויים במחלוקת בתולדות הענף. הנבחרת לא התקשתה במיוחד בשלב הבתים, וניצחה בשבעת המשחקים בהפרש ממוצע של 33 נקודות. בשלב חצי הגמר הביסה את נבחרת איטליה בתוצאה 38–68, שהיה הניצחון ה-63 ברציפות שלה במשחקים, והעפילה למשחק הגמר מול נבחרת ברית המועצות. שלוש שניות לסיום המשחק, העלה דאג קולינס את ארצות הברית ליתרון 49–50 בזריקות עונשין. לפני הזריקה השנייה נשמעה, בטעות, צפירה לסיום המשחק, מה שיצר שרשרת של טעויות. הסובייטים לא הצליחו לקלוע בשלוש השניות שנותרו, אך אחד השופטים הורה לשחק שנייה אחת נוספת לאחר ששמע את הצפירה המוקדמת. הסובייטים טענו שביקשו פסק זמן לפני זריקות העונשין והשופט הורה לחדש את המשחק עם 3 שניות על שעון הזריקות. המשחק חודש והסובייטים כשלו במסירת הכדור, אולם השעון היה בתהליך איפוס בזמן ניסיון המסירה. צפירת הסיום נשמעה ושחקני הנבחרת האמריקנית החלו לחגוג את ניצחונם. אולם, מזכ"ל פיב"א ויליאם ג'ונס הורה לאפס את השעון שוב על 3 שניות ולחדש את המשחק מנקודת הזמן הזו. הפעם הסובייטים ניצלו את ההזדמנות והשחקן אלכסנדר בלוב קלע סל ניצחון עם צפירת הסיום וקבע את התוצאה 50–51 לסובייטים. המשלחת האמריקנית הגישה ערעור לאחר המשחק, שנדחה על ידי ועדת ערעורים שכללה חמישה נציגים בהחלטה של שלושה נגד שניים. ההחלטה נחשבה לפוליטית שכן שלושת הנציגים שדחו את ההחלטה היו ממדינות הגוש המזרחי (הונגריה, פולין וקובה) בעוד שתומכי הערעור היו נציגי המערב (איטליה ופוארטו ריקו). בתגובה, סירבו האמריקאים להשתתף בטקס חלוקת המדליות ולקבל את מדליות הכסף שלהם.

נבחרת הכדורמים סיימה את משחקיה בשלב הבתים המוקדם ללא הפסד, אך בשלב בית הגמר הפסידה לנבחרת הונגריה וסיימה בתיקו עם נבחרות ברית המועצות וגרמניה המערבית, והסתפקה במדליית הארד. נבחרת הכדורגל הודחה בשלב הבתים, לאחר שלא ספגה אף לא שער אחד, וספגה תבוסות מנבחרות גרמניה המערבית (7-0) וממלזיה (3-0). נבחרת הכדוריד הודחה אף היא בשלב הבתים, לאחר שהפסידה בכל משחקיה.

הישגיהם של 396 הספורטאים האמריקאים באולימפיאדת מונטריאול (1976) היו דומים להישגיהם במינכן - 94 מדליות, מהן 34 מדליות זהב. עם זאת, לראשונה בהיסטוריה, דורגה ארצות הברית רק במקום השלישי בטבלת המדליות, לאחר שפרט לברית המועצות, גם גרמניה המזרחית עברה אותה בדירוג^[3].

השחייה המשיכה להיות הענף הדומיננטי, עם 34 מדליות, מהן 13 מדליות זהב (מתוך 26 אפשריות). הגברים ניצחו ב-12 מתוך 13 המשחים שנערכו, וב-11 מהם קבעו שיאי עולם חדשים. ג'ים מונטגומרי היה השחיין הראשון בהיסטוריה שחצה את מחסום 50 השניות במשחה ל-100 מטר חופשי (49.99 שניות). מונטגומרי גם היה שותף לשיאי העולם במשחים ל-200X4 מטר חופשי (7:23.22 דקות) ו-100X4 מטר מעורב (3:42.22 דקות), וכן זכה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר חופשי. ברוס פורניס, שהתחרה אף הוא במשחה השליחים החופשי, קבע שיא עולם חדש ב-200 מטר חופשי (1:50.29 דקות). שחיין שליחים נוסף, מייק ברונר, קבע שיא עולם ב-200 מטר פרפר (1:59.23 דקות). בריאן גודל קבע שני שיאי עולם, ב-400 מטר חופשי (3:51.93 דקות) וב-1500 מטר חופשי (15:02.40 דקות). ג'ון נייבר קבע אף הוא שני שיאי עולם, במשחי הגב - 55.49 שניות ל-100 מטר, ו-1:59.19 דקות ל-200 מטר. בכך היה לשחיין הראשון בהיסטוריה ששחה את המרחק בפחות מ-2 דקות. ג'ון הנקן, שהיה שותף למשחה השליחים המעורב, איבד אמנם את תוארו ב-200 מטר חזה (המשחה היחיד בו לא ניצח שחיין אמריקאי), אך קבע שיא עולם ב-100 מטר חזה (1:03.11 דקות). שחיין שליחים נוסף, מאט ווגל, זכה במדליית הזהב במשחה ל-100 מטר פרפר, והיה היחיד מבין חברי המשלחת שזכה בזהב מבלי שקבע שיא עולם. רוד סטראצ'ן קבע אף הוא שיא עולם, במשחה ל-400 מטר מעורב אישי (4:23.68 דקות).

במשחי הנשים נהנו השחייניות המזרח גרמניות מדומיננטיות, והאמריקאיות זכו רק במדליית זהב אחת, במשחה השליחות ל-100X4 מטר חופשי. הן קבעו במשחה זה שיא עולם חדש, 3:44.82 דקות. שחיינית השליחות שירלי בבשוף זכתה גם בארבע מדליות כסף, במשחים ל-200, 400 ו-800 מטר חופשי, ובמשחה השליחות ל-100X4 מטר מעורב. שחיינית שליחות נוספת, ונדי בוליולי, זכתה גם במדליית ארד ב-100 מטר פרפר.

שחיינים בולטים נוספים כללו את פיטר רוקה (שתי מדליות כסף, במשחים ל-100 ו-200 מטר גב), ג'ק בבשוף (אחיה הצעיר של שירלי בבשוף, שזכה במדליית כסף ב-100 מטר חופשי), טים שו (מדליית כסף ב-400 מטר חופשי), ג'ו בוטם (מדליית כסף ב-100 מטר פרפר), טים מק'קי (מדליית כסף שנייה ברציפות ב-400 מטר מעורב אישי), גארי הול (מדליה אולימפית שלישית בשלוש אולימפיאדות, מדליית ארד ב-100 מטר פרפר) וונדי ויינברג (מדליית ארד ב-800 מטר חופשי).

באתלטיקה רשמו האמריקאים הישג דומה להישגם במינכן - 22 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. הם דורגו במקום השני בטבלת המדליות, אחרי גרמניה המזרחית, שהייתה המשלחת הדומיננטית בענף.

שני אתלטים אמריקאים שברו שיאי עולם: אדווין מוזס (47.63 שניות בריצת 400 מטר) וברוס ג'נר (8618 נקודות בקרב עשר). ביתר מדליות הזהב זכו ארני רובינסון (קפיצה לרוחק), מאק וילקינס (זריקת דיסקוס) ושתי נבחרות הגברים במרוצי השליחים. מילארד המפטון, שזכה בזהב ב-100X4 מטר, זכה גם במדליית כסף בריצת 200 מטר. פרד ניוהאוז והרמן פרייז'ר, שזכו בזהב ב-400X4 מטר, זכו במדליות הכסף והארד, בהתאמה, בריצת 400 מטר. פרנק שורטר ורנדי ויליאמס איבדו את תאריהם בריצת מרתון ובקפיצה לרוחק, אך זכו במדליות כסף. דווייט סטונז זכה במדליית ארד שנייה ברציפות בקפיצה לגובה וקייט שמידט זכתה במדליית ארד שנייה ברציפות בזריקת דיסקוס.

שבעה מתאגרפים אמריקאים זכו במדליות, בהן 5 מתוך 11 מדליות הזהב האפשריות: ליאו רנדולף (משקל זבוב), הווארד דייוויס (משקל קל), שוגר ריי לאונרד (משקל קל-בינוני), מייקל ספינקס (משקל בינוני) ואחיו הבכור ליאון ספינקס (משקל כבד-קל). בקפיצה למים זכו האמריקאים בחמש מדליות, מהן שתי מדליות זהב. פיל בוגס ניצח בקפיצה מ-3 מטר וג'ניפר צ'נדלר ניצחה בקפיצה מ-10 מטר. גרג לוגאניס בן ה-16 זכה במדליית כסף בקפיצה מ-10 מטר. ברכיבה זכו האמריקאים ב-4 מדליות. אדמונד קופין זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית. הקלעים זכו בשלוש מדליות. דונלד הלדמן זכה במדליית זהב בירי בצלחות חרס. בירי בשלושה מצבים מ-50 מטר צברו שני קלעים אמריקאים, לני בשאם ומרגרט מרדוק, מספר זהה של נקודות. בשאם ניצח בשובר שוויון, אך מרדוק נכנסה לספרי ההיסטוריה כאישה הראשונה שזוכה במדליה אולימפית בקליעה, ענף שבו התחרו אז גברים ונשים זה מול זה. בקשתות נמשכה הדומיננטיות האמריקנית, כשדארל פייס ניצח במקצה הגברים ולואן ריון ניצחה במקצה הנשים. המתאבקים זכו בשש מדליות, אך רק אחד מהם, ג'ון פיטרסון, זכה במדליית זהב. מדליות נוספות הושגו בחתירה, שיט, הרמת משקולות, ג'ודו והתעמלות.

נבחרת הכדורסל, בשורותיה כיכבו, בין היתר ארני גרונפלד ואדריאן דאנטלי, שבה וזכתה במדליית הזהב, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת יוגוסלביה 74–95. לראשונה נערך גם טורניר כדורסל נשים, והנבחרת האמריקאית זכתה במדליית כסף, לאחר שדורגה במקום השני, אחרי נבחרת ברית המועצות, בבית שכלל שש נבחרות. נבחרת הגברים בכדוריד סיימה את משחקיה בשלב הבתים עם ארבעה הפסדים.

אחרי שהחרימה את אולימפיאדת מוסקבה (1980), במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, שבה ארצות הברית והשתתפה במשחקים, ואף אירחה אותם, באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984). ברית המועצות הובילה חרם משלה על המשחקים, אליו הצטרפו עוד 13 מדינות מהגוש המזרחי (רומניה הייתה היחידה מבנות בריתה של ברית המועצות שלא הצטרפה לחרם והשתתפה במשחקים). הנימוק הרשמי לחרם היה "דאגה לביטחונם של הספורטאים, עקב רגשות לאומניים והיסטריה אנטי-סובייטית ששוטפים את ארצות הברית. בהיעדרן של מדינות אלה, ובפרט ברית המועצות עצמה וגרמניה המזרחית, לא התקשו הספורטאים האמריקאים לשוב לצמרת טבלת המדליות, לראשונה מאז 1968. המשלחת האמריקנית מנתה 522 ספורטאים, המספר הגבוה ביותר עד אז. הם זכו ב-174 מדליות, מהן 83 מדליות זהב, מספר מדליות הזהב הגבוה ביותר שהשיגה אי פעם משלחת כלשהי במשחקים. לשם השוואה, המשלחת הרומנית, שדורגה במקום השני, צברה 53 מדליות, מהן 20 מדליות זהב.

בשחייה זכו האמריקאים ב-34 מדליות, בהן 21 מתוך 30 מדליות הזהב האפשריות.

שלוש נבחרות השליחים האמריקאיות קבעו שיאי עולם חדשים: 3:19.03 דקות ב-100X4 מטר חופשי, 7:15.69 דקות ב-200X4 מטר חופשי ו-3:39.30 ב-100X4 מטר מעורב. חלק משחייני השליחים הגיעו להישגים גם במשחי היחידים. ריק קארי, שהתחרה במשחה המעורב, זכה בשתי מדליות זהב נוספות, במשחים ל-100 ו-200 מטר גב. שותפו למשחה השליחים, סטיב לנדקוויסט, קבע שיא עולם ב-100 מטר חזה (1:01.65 דקות), ושחיין שלישי שהתחרה במשחה השליחים המעורב, פאבלו מוראלס, זכה בשתי מדליות כסף, במשחים ל-100 מטר פרפר ול-200 מטר מעורב אישי. השרחיין הרביעי במשחה השליחים המעורב, ראודי גיינס, שהשתתף גם במשחה ל-100X4 מטר חופשי, זכה גם במדליית זהב במשחה ל-100 מטר חופשי. מייקל הית', שהתחרה בשני משחי השליחים בסגנון חופשי, זכה גם במדליית כסף ב-200 מטר חופשי. כן נמנו עם שחייני השליחים מאט ביונדי בן ה-19 וברוס הייז. ג'ורג' דיקרלו קבע שיא אולימפי ב-400 מטר חופשי (3:51.23), וזכה במדליית הכסף במשחה ל-1500 מטר חופשי. במשחה זה זכה במדליית הזהב מייק אובריין.

גם במשחי השליחים לנשים זכו האמריקאיות בשתי מדליות הזהב. במשחה ל-100 מטר חופשי קבעו קרי סטיינסייפר וננסי הוגסהד תוצאה זהה, 55.92 שניות, וחלקו במדליית הזהב. שתיהן היו שותפות גם למדליית הזהב במשחה השליחות בסגנון חופשי, והוגסהד גם הייתה חברה בנבחרת השליחות בסגנון מעורב, וכן זכתה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר מעורב אישי. ג'נה ג'ונסון, שאף היא שחתה בשני משחי השליחות, זכתה גם במדליית כסף ב-100 מטר פרפר. שלוש השחייניות ששחו לצדה של הוגסהד במשחה השליחות בסגנון מעורב רשמו אף הן הישגים במשחים האישיים: מרי טי מאהר זכתה במדליות זהב במשחים ל-100 ול-200 פרפר (באחרון קבעה שיא אולימפי חדש, 2:06.90 דקות); טרייסי קולקינס זכתה במדליות זהב בשני המשחים בסגנון מעורב אישי, כאשר במשחה ל-200 מטר קבעה שיא אולימפי חדש, 2:12.64 דקות; תרזה אנדרוז זכתה במדליית הזהב במשחה ל-100 מטר גב. טיפני כהן קבעה שני שיאים אולימפיים, במשחה ל-400 מטר חופשי (4:07.10 דקות) ובמשחה ל-800 מטר חופשי (8:24.95 דקות). במדליית הזהב האחרונה זכתה מרי וייט, במשחה ל-200 מטר חופשי. שחייניות בולטות נוספות כללו את סינתיה וודהד שזכתה במדליית כסף ב-200 מטר חופשי ואת דארה טורס בת ה-17, שזכתה במדליית זהב עם נבחרת השליחות, בראשיתה של קריירה אולימפית שנמשכה 24 שנים.

באתלטיקה זכו האמריקאים ב-40 מדליות, מהן 16 מדליות זהב.

קארל לואיס זכה ב-4 מדליות זהב. הוא ניצח בקפיצה לרוחק, בריצת 100 מטר, קבע שיא אולימפי בריצת 200 מטר (19.80 שניות), והיה שותף לשיא העולם שקבעו האמריקאים במירוץ השליחים ל-100X4 מטר (37.83 שניות). שני אצנים נוספים שהשתתפו במירוץ השליחים, סם גריידי וקלווין סמית', זכו במדליות הכסף והארד בריצת 100 מטר. רוג'ר קינגדום קבע שיא אולימפי בריצת 110 מטר משוכות (13.20 שניות) ואדווין מוזס השיב לעצמו את התואר האולימפי בריצת 400 מטר משוכות, אחרי 8 שנים. אלונזו בייברס זכה בשתי מדליות זהב, בריצת 400 מטר, ובמירוץ השליחים ל-400X4 מטר. אנטוניו מקקיי, שאף הוא השתתף במירוץ השליחים, זכה במדליית ארד בריצת 400 מטר. אתלט נוסף שזכה במדליית זהב היה אל ג'וינר, בקפיצה משולשת. אתלטים בולטים נוספים כללו את דני הריס (מדליית כסף בריצת 400 מטר משוכות), מייק קונלי (מדליית כסף בקפיצה משולשת) ומאק וילקינס, שזכה במדליית כסף בזריקת דיסקוס 8 שנים אחרי שזכה בזהב.

ואלרי בריסקו-הוקס זכתה בשלוש מדליות זהב: בריצת 200 מטר, בריצת 400 מטר ובריצת 400X4 מטר. צ'נדרה צ'יזבורו זכתה אף היא במדליית הזהב במירוץ שליחות זה, כמו גם במדליית זהב ברצת 100X4 מטר ובמדליית כסף בריצת 400 מטר. אוולין אשפורד שהשתתפה אף היא במירוץ השליחים ל-100X4 מטר, זכתה במדליית הזהב בריצת 100 מטר, ורצת שליחים נוספת, אליס בראון, זכתה במדליית הכסף בריצת 100 מטר. בניטה פיצג'רלד-בראון זכתה במדליית זהב בריצת 100 מטר משוכות וג'ואן בנואה הייתה לאלופה האולימפית הראשונה בריצת המרתון לנשים. אתלטיות בולטות נוספות כללו את פלורנס גריפית' ג'וינר שזכתה במדליית כסף בריצת 200 מטר, ג'ודי בראון שזכתה במדליית כסף בריצת 400 מטר משוכות וג'קי ג'וינר קרסי שזכתה במדליית כסף בקרב שבע.

המתאבקים האמריקאים זכו ב-13 מדליות, מהן 9 מדליות זהב. בסגנון חופשי ניצחו בובי ויבר, רנדי לואיס, האחים דייב ומארק שולץ, האחים התאומים אד ולו באנאץ' וברוס באומגרטנר. שני מתאבקים אמריקאים זכו לראשונה במדליות זהב בסגנון יווני-רומי, סטיב פרייזר וג'ף בלטניק. באיגרוף זכו האמריקאים ב-11 מדליות, בהן 9 מתוך 12 מדליות הזהב האפשריות. זוכי מדליות הזהב היו פול גונזלס, סטיב מקרורי, מלדריק טיילור, פרנל ויטאקר, ג'רי פייג', מארק ברלנד, פרנק טייט, הנרי טילמן וטיירל ביגס. איוונדר הוליפילד הודח בחצי הגמר והסתפק במדליית ארד.

בהיעדרן של מדינות הגוש המזרחי, שנהנו מדומיננטיות בהתעמלות בעשורים הקודמים, הצליחו המתעמלים האמריקאים לזכות ב-16 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. מרי לו רטון זכתה בחמש מדליות: מדליית זהב בקרב-רב, מדליות כסף בסוס הקפיצות ובקרב-רב הקבוצתי ומדליות ארד במקבילים ובתרגיל הקרקע. רטון הייתה המתעמלת הראשונה מחוץ למזרח אירופה שמנצחת בקרב-רב. ג'וליאן מקנמרה זכתה בשלוש מדליות: מדליית זהב במקבילים ומדליות כסף בתרגיל הקרקע ובקרב-רב הקבוצתי. קאתי ג'ונסון, שאף היא הייתה שותפה לזכייה הקבוצתית במדליית כסף, זכתה גם במדליית ארד בתרגיל הקורה. בין הגברים בלט פיטר וידמר, שזכה במדליית זהב בתרגיל על סוס הסמוכות ובקרב-רב הקבוצתי, וכן זכה במדליית כסף בקרב-רב. בארט קונר זכה בנוסף לזכייה הקבוצתית גם במדליית זהב בתרגיל המקבילים. מיץ' גיילורד, שאף הוא היה שותף לזכייה הקבוצתית, זכה גם במדליית כסף בסוס הקפיצות ובמדליות ארד בטבעות ובמקבילים, וטים דאגט זכה גם במדליית ארד בסוס הסמוכות.

לראשונה מאז 1912 זכו רוכבי אופניים אמריקאים במדליות אולימפיות. הם זכו ב-9 מדליות, מהן 4 מדליות זהב - מחצית מדליות הזהב האפשריות. במרוץ אופני כביש ניצחו אלכסי גרוואל (במקצה הגברים) וקוני קרפנטר (במקצה הנשים), שהייתה לאלופה האולימפית הראשונה במקצוע זה. סטיב הג זכה במדליית זהב במרוץ מרדף והיה שותף לזכייה במדליית הכסף במירוץ המרדף הקבוצתי. מארק גורסקי זכה במדליית הזהב הרביעית, במירוץ הספרינט.

השייטים האמריקאים זכו בשבע מדליות, אחת בכל תחרות. שייטי ההולנדי המעופף, הסטאר והסולינג זכו במדליות זהב, בעוד שייטי ה-470, הטורנדו והפין וכן גולש הרוח סקוט סטיל, זכו במדליות כסף. ברכיבה זכו האמריקאים בחמש מדליות, בהן שלוש מדליות זהב. הנבחרת האמריקאית ניצחה בתחרות הקבוצתית, ואחת מחבריה, קארן סטייבס, זכתה גם במדליית כסף בתחרות האישית. גם בתחרות הקפיצות הקבוצתית ניצחה הנבחרת האמריקאית. אחד מחבריה, ג'וזף פרגיס, ניצח גם בתחרות הקפיצות ליחידים, וסגנו היה ג'ון ברטרנד.

הקלעים האמריקאים זכו בשש מדליות, ושלושה מהם זכו במדליות זהב: אדוארד אצל (ירי מ-50 מטר בשכיבה), פאט ספרגין (ירי ברובה אוויר לנשים) ומתיו דרייק (ירי בצלחות חרס). החותרים זכו בשמונה מדליות, מהן שתי מדליות זהב, במקצה השמיניות לנשים ובמקצה הזוגות לגברים. גם בקפיצה למים זכו האמריקאים בשמונה מדליות. גרג לוגאניס זכה בשתי מדליות הזהב, בקפיצה מ-3 ומ-10 מטר. בתחרויות השחייה הצורנית, שנערכו לראשונה, זכו האמריקניות בשתי מדליות הזהב. טרייסי רואיז ניצחה במקצה הזוגות, ויחד עם קנדי קוסטי זכתה במדליית הזהב גם במקצה הזוגות. בקשתות זכו האמריקאים בשתי מדליות, ודארל פייס שב וזכה בתואר, אחרי 8 שנים. מדליות נוספות הושגו בג'ודו, הרמת משקולות, קרב חמש מודרני, סיף וקאנו.

שתי נבחרות הכדורסל זכו במדליות הזהב. נבחרת הגברים, בשורותיה כיכבו מייקל ג'ורדן, פטריק יואינג, כריס מאלין ואלווין רוברטסון, לא התקשתה בשלב הבתים, וניצחה בכל המשחקים בהפרש ממוצע של 39 נקודות. במשחק הגמר הביסה את נבחרת ספרד 65-96. גם נבחרת הנשים התקדמה בקלות. בשלב הבתים הביסה את יריבותיה בהפרש ממוצע של 33 נקודות, ובמשחק הגמר הביסה את נבחרת קוריאה הדרומית 55-85. נבחרת הגברים בכדורעף זכתה אף היא במדליית הזהב, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ברזיל. נבחרת הנשים זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת סין. נבחרת הכדורמים סיימה במקום השני בבית הגמר, אחרי נבחרת יוגוסלביה, וזכתה במדליית כסף. נבחרת הנשים בהוקי שדה סיימה את משחקיה בבית הגמר במקום השלישי, אחרי הולנד וגרמניה המערבית, וזכתה במדליית הארד. נבחרת הגברים הפסידה בכל משחקיה בשלב הבתים. נבחרות הכדוריד לנשים ולגברים, ונבחרת הכדורגל, הודחו אף הן בשלב הבתים. הכדוריד והכדורגל היו הענפים היחידים באולימפיאדת לוס אנג'לס שבהם לא זכו האמריקאים במדליות.

לראשונה מזה 12 שנים, שבו האמריקאים והסובייטים להתחרות זה בזה, באולימפיאדת סיאול (1988). 527 ספורטאים אמריקאים השתתפו במשחקים, מספר גבוה אף יותר מאשר בלוס אנג'לס. הם זכו ב-94 מדליות, מהן 36 מדליות זהב. בדומה לאולימפיאדת מונטריאול, דורגה ארצות הברית במקום השלישי, אחרי ברית המועצות וגרמניה המזרחית.

לראשונה מזה 24 שנים, הקדימה האתלטיקה את השחייה, והייתה לענף המוביל של המשלחת האמריקאית, עם 26 מדליות, מהן 13 מדליות זהב.

אחד האירועים הבולטים במשחקים היה שערוריית גמר ריצת ה-100 מטר. במירוץ ניצח האתלט הקנדי בן ג'ונסון, בשיא עולם של 9.79 שניות. יומיים לאחר התחרות, התברר כי ג'ונסון נטל סטרואידים אנאבוליים האסורים בשימוש. מדליית הזהב נשללה ממנו, והועברה לקארל לואיס, שסיים במקום השני. התוצאה שקבע לואיס, 9.92 שניות, הוכרה כשיא העולם החדש. בנוסף לזכייתו של לואיס במדליית הזהב בריצת 100 מטר, הוא שמר על תוארו גם בקפיצה לרוחק, אך בריצת 200 מטר איבד אותו לג'ו דלואץ' וסיים במקום השני.

רוג'ר קינגדום שמר על תוארו בריצת 110 מטר משוכות. סטיב לואיס זכה בשתי מדליות זהב, בריצת 400 מטר ובמירוץ השליחים ל-400X4 מטר. שותפיו לזכייה, בוץ' ריינולדס ודני אוורט זכו במדליות הכסף והארד בריצת 400 מטר. אנדרה פיליפס ניצח בריצת 400 מטר משוכות, בעוד שאדווין מוזס הוותיק, שזכה בעבר פעמיים בתואר, הסתפק במדליית הארד. אתלטים בולטים נוספים כוללים את מייק פאוול שזכה במדליית כסף בקפיצה לרוחק ואת קלווין סמית שזכה במדליית ארד בריצת 100 מטר. נבחרת השליחים ל-100X4 כשלה בניסיונה להגן על תוארה, לאחר שנפסלה כבר בשלב המוקדמות.

בין הנשים בלטו במיוחד שתי אתלטיות - פלורנס גריפית' ג'וינר וג'קי ג'וינר קרסי. גריפית' ג'וינר זכתה בשלוש מדליות זהב, בריצת 100 מטר, בריצת 200 מטר (עם שיא עולם חדש, 21.34 שניות) וריצת 100X4 מטר, ובמדליית כסף אחת, בריצת 400X4 מטר. ג'וינר קרסי קבעה שיא עולם בקרב שבע (7291 נקודות) ושיא אולימפי בקפיצה לרוחק (7.40 מ'). אוולין אשפורד, שהתחרתה לצד גריפית' ג'וינר במירוץ השליחות ל-100X4 מטר, הייתה סגניתה בריצת 100 מטר. במדליית זהב נוספת זכתה לואיז ריטר, בקפיצה לגובה.

הישגיהם של השחיינים האמריקאים הסתכמו ב-18 מדליות, מהן 8 מדליות זהב.

מאט ביונדי היה השחיין המעוטר במשלחת, עם 7 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. ביונדי קבע שיא עולם ב-50 מטר חופשי (22.14 שניות), שיא אולימפי ב-100 מטר חופשי (48.63 שניות), והיה שותף לשלושת הניצחונות של השליחים במשחים ל-100X4 מטר חופשי, 200X4 מטר חופשי ו-100X4 מטר מעורב. כן זכה במדליית כסף ב-100 מטר פרפר (בפער של מאית השנייה מהמנצח, הסורינאמי אנתוני נסטי) ובמדליית ארד ב-200 מטר חופשי. טרוי דלבי ודאג גיירטסן היו שותפים לכמה מהזכיות במשחי השליחים, ושחייני שליחים נוספים זכו גם במדליות במשחים האישיים: טום ג'אגר זכה במדליית כסף ב-50 מטר חופשי, כריס ג'ייקובס זכה במדליית כסף ב-100 מטר חופשי ודייוויד ברקוף זכה במדליית כסף ב-100 מטר גב.

ג'נט אוונס זכתה בשלוש מדליות זהב: 400 מטר חופשי (שיא עולם חדש, 4:03.85 דקות), 800 מטר חופשי (שיא אולימפי חדש, 8:20.20 דקות) ו-400 מטר מעורב אישי. מרי טי מאהר איבדה את שלושת תאריה, והסתפקה במדליית ארד ב-200 מטר פרפר. במשחי השליחות זכו האמריקאיות במדליית כסף ב-100X4 מטר מעורב ובמדליית ארד ב-100X4 מטר חופשי.

המתאגרפים זכו ב-8 מדליות, ושלושה מהם זכו במדליות זהב: קנדי מק'קיני (משקל תרנגול), אנדרו מיינרד (משקל כבד-קל) וריי מרסר (משקל כבד). המתאבקים זכו ב-6 מדליות, ושניים מהם, ג'ון סמית' וקני מאנדיי זכו במדליות זהב. ברוס באומגרטנר איבד את תוארו, אך זכה במדליית כסף. גרג לוגאניס שמר על שני תאריו בקפיצה למים, אף שבשלב המוקדמות נחבל בראשו באחת הקפיצות וסבל מזעזוע מוח. שלוש קופצות נוספות זכו אף הן במדליות. הטניס שב להיות ענף רשמי במשחקים, לאחר 64 שנים, והטניסאים האמריקאים זכו בחמש מדליות. פאם שרייבר וזינה גריסון זכו במדליית הזהב בטורניר הזוגות לנשים, וגריסון זכתה גם במדליית ארד בטורניר היחידות, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לשטפי גראף. קן פלאץ' ורוברטו סגוסו ניצחו בטורניר הזוגות לגברים, ובטורניר היחידים זכו טים מאיוט במדליית כסף ובראד גילברט במדליית ארד.

חותר הקיאק גרג ברטון זכה בשתי מדליות זהב, במקצה היחידים ל-1000 מטר, ויחד עם נורמן בלינגהם, במקצה הזוגות ל-1000 מטר. השייטות אליסון ג'ולי ולין ג'ואל זכו במדליית הזהב בדגם 470, וצוותי שייטים אמריקאים זכו ב-4 מדליות נוספות. הקשת ג'יי בארס זכה במדליית זהב, וכן במדליית כסף בתחרות הקבוצתית. אחרי שתי זכיות רצופות בשני התארים בשחייה צורנית, הסתפקו האמריקאיות במדליות כסף. האלופה היוצאת, טרייסי רואיז, עשתה זאת במקצה היחידות, והתאומות קארן ושרה ג'וזפסון עשו זאת במקצה הזוגות. מדליות נוספות הושגו בחתירה, רכיבה, קליעה, אופניים והתעמלות.

נבחרת הכדורסל, בשורותיה כיכבו דייוויד רובינסון ומיץ' ריצ'מונד, שוב לא התקשתה בשלב הבתים, וניצחה את יריבותיה בהפרש ממוצע של 36.5 נקודות. בין היתר הביסה את נבחרת מצרים 35-102. עם זאת, בחצי בגמר הפסידה לנבחרת ברית המועצות 76–82. היה זה ההפסד השני בהיסטוריה של נבחרת ארצות הברית, אחרי משחק הגמר ב-1972. במשחק על המקום השלישי הביסה את נבחרת אוסטרליה 49-78, וזכתה במדליית הארד, הישג שהיה הנמוך ביותר שלה עד אז. לעומתה, נבחרת הנשים גברה על נבחרת ברית המועצות בחצי הגמר, בתוצאה 88–102, ובמשחק הגמר ניצחה את יוגוסלביה 70-77, וזכתה בתואר בפעם השנייה ברציפות. גם נבחרת הגברים בכדורעף זכתה בתואר, לראשונה בתולדותיה, לאחר שגברה על נבחרת ברית המועצות 1–3. נבחרת הנשים סיימה במקום השביעי מתוך 8 נבחרות. בכדורמים זכתה נבחרת ארצות הברית במדליית הכסף, לאחר שגברה על ברית המועצות בחצי הגמר והפסידה לנבחרת יוגוסלביה בשלב הגמר. נבחרת הכדורגל ושתי נבחרות הכדוריד הודחו כבר בשלב הבתים.

ארצות הברית ארצות הברית במשחקים האולימפיים
משחקי הקיץ: המחצית הראשונה של המאה ה-20 (עד 1948) • תקופת המלחמה הקרה (1952 - 1988) • 1992 ואילך ארצות הברית במשחקי החורף • ארצות הברית במשחקים הפאראלימפיים • ארצות הברית במשחקים האולימפיים לנוער