ביר אל-עבד
| מדינה |  מצרים |
|---|---|
| מחוז | צפון סיני |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 87,219 (2015) |
| קואורדינטות | 31°01′07″N 33°00′51″E / 31.01861°N 33.01417°E |
 | |
  | |
ביר אל-עבד (בערבית: بئر العبد) היא עיירה במחוז צפון סיני שבמצרים. העיירה נמצאת על כביש החוף הבינלאומי המצרי, כ-80 ק"מ ממערב לבירת המחוז, אל עריש, מדרום לסבחת ברדוויל. במפקד 2006 היו בנפת דיר אל-עבד, המשתרעת על שטח של 5,234 קמ"ר, 33,788 תושבים.[1]. מאז גדלה אוכלוסיית הנפה במידה ניכרת.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביר אל-עבד היא נאת המדבר הגדולה ביותר בצפון סיני.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקום עברה דרך הים העתיקה, שחלק ממנה מכונה בתנ"ך "דרך ארץ פלשתים".
בעשור הראשון של המאה ה-20 סקר את האזור הארכאולוג הצרפתי ז'אן קלדא (צר') ומצא בביר אל-עבד שרידים של אתר רומי[דרוש מקור].
בזמן השלטון הישראלי בסיני (1980-1967), נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות על ידי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בראשות אליעזר אורן[3]. בסקר נמצאו 21 אתרים בסמוך לביר אל-עבד ונתגלו בהם ממצאים מתקופת הברזל.[2] בחפירות באתר המרכזי שהשתרע על שטח של 50 דונם נמצאו שרידי תחנת דרכים, שבה נמצאו שרידי מצודה מתקופת הממלכה החדשה, ארבעה אסמים גדולים שעל רצפת שלושה מהם התגלו גרגירי תבואה. במקום התגלו גם סימנים לבריכת אגירה. שרידים אלה מעידים על תפקידה של תחנה בדרך הים:
- מתן הגנה באמצעות מצודה.
- אספקת מזון על ידי אסם.
- אספקת מים מבריכה.
בממצאים נכללו חרפושיות וכן ידיות של קנקני אגירה ועליהן טביעת חותם של סתי הראשון.
בעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 באוגוסט 1916, כחלק מהמערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, נערך קרב ביר אל-עבד (Battle of Bir el Abd) בין הצבא העות'מאני ובין כוחות מחטיבת אנזא"ק והחטיבה החמישית הרכובה שהשתייכו לחיל המשלוח המצרי. הכוח הטורקי נסוג לביר אל-עבד, לאחר שנוצח בקרב רומני שלושה ימים לפני כן, והתארגן להגנה על המתחם. כוח אנזא"ק שהמשיך בהתקדמותו מזרחה, נהדף בביר אל-עבד על ידי הכוח הטורקי ונגרמו לו האבדות הבאות: 73 הרוגים, 243 פצועים ו-6 נעדרים. לאחר יומיים נוספים בהן החזיק הכוח הטורקי בנקודה, הוא נסוג מזרחה וכוחות האימפריה הבריטית השתלטו על המתחם.
בהסכם השלום בין ישראל למצרים מ-1979, נקבע קו A שממזרחו רשאית מצרים להכניס רק כוחות שיטור. ביר אל-עבד נמצאת בצפון הקו הזה והוא ממשיך ממנה דרומה, דרך ביר גפגפה ועד ראס מוחמד.[4]
ב-24 בנובמבר 2017, בזמן תפילות יום שישי במסגדים, התרחש הפיגוע במסגד א-ראודה הממוקם כ-32 ק"מ מזרחית לעיירה. בפיגוע המשולב, שכלל פיצוץ מטעני חבלה וירי, נרצחו לפחות 305 אנשים, ומאות נוספים נפצעו.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוכלוסייה הבדווית באזור כוללת שלושה מטות:
- סווארכה - המטה הגדול בחצי האי סיני, הכולל 10 שבטים. אנשיו עסקו עד שנות ה-70 של המאה ה-20 בחקלאות, בגידול עיזים ובדיג.[5]
- צוואע'רה - מטה קטן יחסית. אנשיו עסקו עד שנות ה-70 בגידול עיזים וגמלים ובדיג.[5]
- ביאדין - מטה קטן יחסית. אנשיו עסקו עד שנות ה-70 בגידול עיזים, בגידול תמרים, ובדיג.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עזרא ינוב, הקו החדש ינתק צרכי המסחר של הבדווים בסיני, מעריב, 18 בספטמבר 1975
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ SĪNĀ' ASH-SHAMĀLIYAH The population of the governorate and the districts, באתר Citypopulation.de
- ^ 1 2 אירית יזרסקי, "תולדות צפון סיני בתקופת הברזל", ינואר 2003, עמ' 170
- ^ אירית יזרסקי, "תולדות צפון סיני בתקופת הברזל", ינואר 2003, עמ' 74
- ^ אלי אשד, כשהשלום יקרוס: שדה הקרב העתידי בין ישראל ומצרים, באתר nrg, 2 בינואר 2016
- ^ 1 2 3 יצחק ביילי, נתונים אודות אוכלוסי צפון סיני, פברואר 1980