בית בקצה העולם (סרט)

בית בקצה העולם
A Home at the End of the World
	כרזת הסרט בעברית
מבוסס על	הרומן "בית בקצה העולם" מאת מייקל קנינגהם
בימוי	מייקל מאייר
הופק בידי	טום הולס, ג'ון ולס, John Hart, כריסטין ואשון, ג'פרי שארפ, פמלה קופלר
תסריט	מייקל קנינגהם
עריכה	אנדרו מרקוס, לי פרסי
שחקנים ראשיים	קולין פארל; Asia Vieira; רון לאה; Ryan Donowho; סיסי ספייסק; רובין רייט; מאט פרואר; דאלאס רוברטס; Harris Allan
מוזיקה	דאנקן שייק
צילום	אנריקה צ'דיאק
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Killer Films
חברה מפיצה	Warner Independent Pictures, נטפליקס, וודו
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	9 בדצמבר 2004
משך הקרנה	96 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט רומנטי, סרט נעורים, סרט דרמה, סרט להט"בי
תקציב	6,500,000 דולר אמריקאי
הכנסות באתר מוג'ו	homeattheendoftheworld
	דף הסרט ב־IMDb

בית בקצה העולם (באנגלית: A Home at the End of the World) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 2004 בבימויו של מייקל מאייר ובכיכובם של קולין פארל, רובין רייט פן, דאלאס רוברטס וסיסי ספייסק. התסריט של מייקל קנינגהם הוא עיבוד לרומן שלו משנת 1990 באותו השם.

תקציר העלילה

חייו של בובי מורו בפרברי קליבלנד היו מלווים בטרגדיה מאז שהיה ילד צעיר, ואיבד תחילה את אחיו הגדול והאהוב בתאונה קטלנית, ולאחר מכן את אמו למחלה, ולבסוף את אביו. כנער מתמרד בתיכון, הוא פוגש את ג'ונתן גלובר השמרן והמגושם, והוא הופך לאורח קבוע בבית משפחת גלובר. ג'ונתן, שיוצא לאט לאט כהומוסקסואל, משדל את בובי לקיים עימו אוננות הדדית במהלך אחת ממסיבת הפיג'מות הרבות שלהם. כאשר אליס, אמו של ג'ונתן, תופסת את השניים מאוננים במכונית, ג'ונתן, החש מבוכה, אומר לבובי שהוא מתכוון לעזוב ברגע שהוא יסיים את התיכון. אליס מלמדת את בובי כיצד לאפות, ושלא בכוונה גורמת לו לבחור בקריירה שמובילה אותו בסופו של דבר לניו יורק, שם ג'ונתן חולק דירה צבעונית במזרח האיסט וילג' עם אשת הבוהמה קלייר. בובי עובר לגור עימם, והשלושה יוצרים בית משלהם.

אף על פי שג'ונתן הוא הומו גלוי ומופקר מאוד, הוא נאמן לקלייר והשניים מתכננים ללדת תינוק יחד. קלייר מפתה את בובי, השניים מנהלים מערכת יחסים ובסופו של דבר היא נכנסת להיריון ממנו. הרומנטיקה בין השניים מופרעת מדי פעם בגלל ניצוצות של קנאה בין שני הגברים עד שג'ונתן, שנמאס לו להיות הגלגל השלישי, נעלם ללא אזהרה. הוא חוזר לחייהם כשאביו נד מת ובובי וקלייר נוסעים לפיניקס, אריזונה לצורך השתתפות בטקס ההלוויה. השלושה חוזרים מזרחה במכוניתו של נד, ומחליטים לקנות בית ליד וודסטוק, ניו יורק, שם בובי וג'ונתן פותחים ומפעילים יחד בית קפה בזמן שקלייר מגדלת את בתה.

ג'ונתן מגלה מה שנראה כנגע סרקומת קפושי במפשעה שלו, ואף על פי שבובי מנסה לשכנע אותו מדובר פשוט בחבורה, נגעים נוספים מופיעים זמן קצר לאחר מכן. קלייר מתחילה להרגיש לא בעניינים, מקנאה ביחסים ההדוקים שג'ונתן ובובי חולקים. יום אחד, היא יוצאת מהבית ולוקחת איתה את התינוקת, לכאורה לביקור קצר אצל אמא שלה בפילדלפיה, אך בובי וג'ונתן חושדים, בצדק, שאין לה כוונה לחזור. ביום חורפי, כמה חודשים לאחר מכן, בובי וג'ונתן מפזרים את אפרו של נד בשדה שמאחורי ביתם, וג'ונתן (שכעת נראה שהוא חולה) אומר לבובי שהוא היה רוצה שגם האפר שלו יפוזר באותו המקום, לאחר מותו הקרב והבלתי נמנע מאיידס.

שחקנים ודמויות

שם השחקן/ית	שם הדמות	אודות הדמות
קולין פארל	בובי מורו (1982)
דאלאס רוברטס	ג'ונתן גלובר (1982)
רובין רייט פן	קלייר
סיסי ספייסק	אליס גלובר
מאט פרויר	נד גלובר
אריק סקוט סמית'	בובי מורו (1974)
האריס אלן	ג'ונתן גלובר (1974)
אסיה ויירה	אמילי

הפקה

הסרט צולם בניו יורק, פיניקס, שומברג וטורונטו.

הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי בניו יורק, ולאחר מכן במספר פסטיבלי קולנוע, כגון פסטיבל הקולנוע נאנטוקט, פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בפרובינסטאון, פסטיבל הסרטים ההומו-לסבי בסן פרנסיסקו, ופסטיבל הקולנוע הגאה בלוס אנג'לס, לפני שעלה באופן רשמי לאקרנים בארצות הברית. במהלך סוף השבוע הראשון להקרנתו, הסרט הוצג בחמישה בתי קולנוע בלבד, והכניס 64,728 דולר. בסך הכל, הסרט הכניס 1,029,872 דולר בארצות הברית וכ-519,083 דולר בשאר העולם, כך שסך ההכנסות שלו בקופות ברחבי העולם היה 1,548,955 דולר.^[1]

תגובות וביקורות

באתר האינטרנט Rotten Tomatoes, לסרט יש דירוג של 50% המבוסס על 116 ביקורות, וציון ממוצע של 5.76 מתוך 10.‏^[2] באתר Metacritic, לסרט ציון משוקלל של 59 מתוך 100, המבוסס על 34 מבקרים, המעיד על "ביקורות מעורבות או ממוצעות".^[3]

אנתוני אוליבר סקוט, מבקר של הניו יורק טיימס, כתב: "כסופר, מר קנינגהם יכול לשלב רגשות מורכבים וחמקמקים בפרוזה החביבה והאינטליגנטית שלו. עם זאת, תסריטאי מחויב יותר למוסכמות של כרונולוגיה ופרספקטיבה, ובחלוקה של הסיפור שלו לסצנות בודדות. מר קנינגהם הפך רומן עדין לסרט תפל ומגושם ... כה הגון בכוונותיו וכה טקטי בשיטותיו, עד שאנשים עשויים לשכנע את עצמם ש[הסרט] הזה טוב יותר ממה שהוא, והוא לא כל כך טוב ... השחקנים עושים כל שביכולתם כדי לייבא חלק ממרקם החיים לפרויקט שעסוק יתר על המידה ברעיון החיים, אך המודעות העצמית המגונה של התסריט והבימוי כל הזמן משטחים אותם".^[4]

רוג'ר איברט, מבקר השיקגו סאן-טיימס, כתב כי "הסרט מתקיים מחוץ לציפיות שלנו לסיפורים שכאלה. שום דבר ב[סרט] זה לא קונבנציונלי. משק הבית בן שלוש הנפשות [הוא דבר] תמוה, לא רק לנו, אלא גם לחבריו. אנו מצפים לקונפליקט, לפתרון, סיום שמח או עצוב, אבל מה שאנחנו מקבלים זה בעיקר חיים ... קולין פארל מדהים בסרט, לא מעט כיוון שהדמות [שהוא מגלם] כל כך שונה מכל מה שהוא עשה בעבר".^[5]

מיק לסאל מהסן פרנסיסקו כרוניקל כתב כי "מה שיש לנו כאן ... זה סרט על חברות ועל הטבע המשתנה של משפחות. יש לנו גם סרט על איך זה להיות ילד בסוף שנות השישים, נער באמצע שנות השבעים וגבר צעיר בתחילת שנות השמונים. בהיבטים אלה הסרט רגיש, מדויק מבחינה סוציולוגית ואמיתי רגשית. אבל הסרט הוא גם סיפורה של דמות אחת בפרט, בובי, וכשזה מגיע לבובי, 'בית בסוף העולם' הוא [סרט] מטופש ומזויף". עוד הוסיף כי "פארל הוא לא השחקן הראשון שמישהו היה מלהק לדמות החפה מפשע, ונראה שהוא יודע את זה ונלהב לעשות עבודה טובה. הדיאלוגים שלו מהוססים אבל נכונים. עיניו מתרוצצות אך מלאות נפש. המאמץ [נמצא] שם, אבל זו הופעה שבסופו של דבר אתה מוצא עצמך מעודד אותה ולא נהנה ממנה, מכיוון שאין דרך פשוט להירגע ולהתבונן".^[6]^[7]

פיטר טרברס מהרולינג סטון העניק לסרט שלושה מתוך ארבעה כוכבים, וכינה אותו "מצחיק ומלא לב" ו-"אוצר קטן". הוא הוסיף כי "הופעתו של פארל ... היא גולת הכותרת בקריירה שלו" ו-"במאי התיאטרון מייקל מאייר (Side Man) עושה הופעת בכורה בולטת בסרט".^[8]

דייוויד רוני מוראייטי כינה את הסרט "דרמה עשירה רגשית", "מונע על ידי משחק מרגש". הוא הוסיף, "שיחות מפה לאוזן עשויות להפיץ את הסרט הנוגע ללב הזה אל מעבר לקהל הליבה שלו של גברים הומואים ומעריצי הספר".^[9]^[10]