בלאק אנד טאנס

בלאק אנד טאנס (באנגלית: Black and Tans, באירית: Dúchrónaigh) היה כינויו של כוח משטרה ארעי, אשר הופעל על ידי הבריטים במלחמת העצמאות האירית, לצורך סיוע למשטרה המקומית, במאבק לשמירת שלטונם באירלנד. שמם ניתן להם בשל צבע מדיהם המאולתרים - black and tan פירושו באנגלית שחור וחום - שהיו מעין גרסת ביניים של מדי צבא (חאקי) ומשטרה (כחול או ירוק כהה), וכן, באירוניה, ככינויו של סוג מפורסם של כלבי ציד, כמו גם תערובת מסוימת של שיכר ובירה. הכוח הורכב ברובו ממתנדבים וותיקי מלחמת העולם הראשונה, אשר גויסו בבריטניה בתחילת 1920, כדי להילחם אל מול הצבא האירי הרפובליקני. כוח זה נודע לשמצה על ידי האירים, בשל הברוטאליות בה פעל כנגדם, כולל פגיעה באזרחים, הן בנפש והן ברכוש. הכינוי חל לעיתים גם על כוח עזר משטרתי נוסף, שפעל אף הוא באירלנד באותם ימים: דיוויזיית העזר (Auxiliary Division). שם אחר בו נודעו כוחות עזר אלו היה 'הקשוחים של טיודור' (Tudor's Toughs), על שם מפקד המשטרה באירלנד בתקופת פעולתם, סר הנרי יו טיודור.

ב-21 בינואר 1919 התאספו עשרים ושבעה חברי הפרלמנט מסיעת שין פיין, בבניין העירייה בדבלין, והכריזו על הקמת הרפובליקה האירית ועל הקמת ה'דייל' (Dail) - הפרלמנט האירי. עוד באותו היום נהרגו שני שוטרים בריטים במחוז טיפררי. הייתה זו תחילתה של מלחמת העצמאות האירית. עד סוף השנה נהרגו 18 שוטרים בריטיים. בספטמבר הוציא דייוויד לויד ג'ורג', ראש הממשלה הבריטי, את ה'דייל' אל מחוץ לחוק, והחל מחדש בהליכים להנהגת 'שלטון בית' באירלנד.

בתחילה נשאה בנטל הלחימה הבריטי 'המיליציה האירית המלכותית' (Royal Irish Constabulary - RIC) המקומית, בעלת האופי הצבאי-למחצה. מולם עמד 'הצבא האירי הרפובליקני' (Irish Republican Army - IRA), אשר הוכרז על ידי המורדים כצבאה של אירלנד. עד מהרה התברר כי אין די בכוחות ה-RIC, ואין די בשיטות משטרתיות מקובלות כדי להתגבר על המרד. בנוסף, לעיתים השוטרים, ולא פעם גם בני משפחותיהם, אוימו והוקעו על ידי ה-IRA. כתוצאה, עזב שיעור גדול מן הרגיל של אנשי ה-RIC, נוצר קושי לגייס מחליפים, ונדרשה עזרה מן האי הבריטי.

ב-7 באוקטובר 1919 אישר הקבינט הבריטי, לבקשת גורמי השלטון באירלנד, האזרחיים והצבאיים כאחד, את גיוסו של כוח עזר לצורך מאבק ברפובליקנים האירים, וב-11 בנובמבר החלה הממשלה בגיוס. בעיתונים ברחבי בריטניה פורסמה קריאה למתגייסים, להם הובהר שהמדובר במשימה קשוחה ואף מסוכנת, עבור כוח שנועד לתגבר את ה-RIC. כן נפתחו לשכות גיוס בלונדון, ליברפול, ברמינגהאם וגלאזגו. באותה תקופה, מספר רב של חיילים משוחררים ממלחמת העולם הראשונה טרם מצאו לעצמם מקור פרנסה. השכר שהוצע עמד על חצי לירה שטרלינג ליום - משכורת נאה באותם ימים - בנוסף להוצאות המחייה של המגויסים, ולא היה מחסור במתעניינים. עד נובמבר 1921 גויסו כ-9,500 מועמדים (בערך כמספרם של כל שוטרי ה-RIC), והכוח שהוצב עמד בשיאו, בקיץ 1921, על כ-7,000 איש. כתוצאה, נוצר עם גיוסם מחסור במדי ה-RIC עבורם, ורבים קיבלו תחילה מכנסי חאקי צבאיים, בעוד שאר חלקי המדים היו ירוקים כהים או כחולים, של גופים משטרתיים שונים מן האיים הבריטיים (בבריטניה המשטרה היא מקומית, ולא ארצית כבישראל). לבוש מאולתר זה הביא לכינוי בו הם נודעו בהיסטוריה האירית. הכינוי ניתן על ידי כתב עיתון אירי שנתקל ברכבת בחבורת מגויסים, ונותר בשימוש נפוץ גם אחרי שהוסדרה אספקת מדים תקינה. המגויסים קיבלו אימון של כשלושה חודשים בטרם הוצבו במחנות ה-RIC, לרוב בדבלין, בפרובינציה מאנסטר (Munster) או במזרח הפרובינציה קונכט. ראשוני המגויסים הגיעו לאירלנד ב-25 במרס 1920, לעיתים עם בני משפחותיהם, ועד סוף השנה הוצבו באירלנד 646 מגויסים. בנוסף לכוח המתואר, באמצע שנת 1920 הקימו הבריטים יחידה נוספת, קטנה יותר, המורכבת מקצינים לשעבר בצבא הבריטי, אף היא לשם סיוע ל-RIC: "דיוויזיית העזר" (Auxiliary Division, נקראו גם Auxiliaries או Auxies), ולעיתים קרובות הכינוי "בלאק אנד טאנס" חל גם עליהם, בין היתר, בשל דמיון במדים ובנשק, בעיקר בתקופה הראשונה לפעולתם.

בשל הכשרתם המשטרתית החלקית, שירתו ה"בלאק אנד טאנס" בעיקר בתפקידי עזר בעלי אופי צבאי יותר מאשר משטרתי, כמו ליווי, סיור, תגבור ושמירה, כמו גם פיזור מהומות. נשקם, רובים ומקלעים, אף הוא אפיין כוחות צבא יותר מאשר משטרה. עם בואם לאירלנד, רוכזו אנשי ה-RIC במספר קטן יותר של בסיסים, כדי להקל על הגנתם, והבלאק אנד טאנס נטלו חלק חשוב בשמירה על אותם בסיסים. כן ערכו הבלאק אנד טאנס סיורים ממונעים ברחבי אירלנד, כדי לנסות ולהצר את צעדי ה-IRA. אף על פי שאירלנד הייתה באותם ימים טריטוריה בריטית, הם התנהגו לעיתים יותר כצבא כיבוש, המפעיל טרור נגדי, מאשר ככוח משטרה, התנהגות שכללה התבטאויות מזלזלות כלפי האירים ה"ילידים", רבים מהם נהגו להשתכר, לדבר בלשון גסה וכיוצא באלה. גם המשמעת בקרבם, בתקופה הראשונה לפעילותם, לא הייתה הדוקה. לעיתים, בעת שספגו אבדות בנפש, הם נקמו באוכלוסייה האירית האזרחית. כך לדוגמה, ב-20 וב-21 בספטמבר, לאחר הריגת מפקד מקומי של ה-RIC, אירוע בו נפצע גם אחיו, פשטו הבלאק אנד טאנס על העיירה בולבריגן (Balbriggan), כ-32 ק"מ צפונה מדבלין. הם הרגו שני חשודים בהשתייכות ל-IRA, בזזו וגרמו נזק רב לארבעה מבני ציבור, וכן הרסו 19 בתים פרטיים ומפעל אחד (שהיה בבעלות אנגלית). 30 בתים נוספים ניזוקו. בנובמבר 1920, בתגובה לחטיפת והריגת שני אנשי ה-RIC, הבלאק אנד טאנס הטילו מעין מצור על העיירה טראלי (Tralee) שבמנסטר. הם מנעו אספקת מזון למשך כשבוע, הרגו שלושה אזרחים, סגרו את בתי העסק, הציתו מספר בתים וכן את בתי העסק הקשורים בדרך זו או אחרת ל-IRA. בסיומו של אותו שבוע הגיעה העיירה עד לסף הרעב. בסתיו 1920, בשני מקרים נפרדים, הוצתה המחלבה באבידורני (Abbeydorney) שבמנסטר, וכמה שבועות אחר כך, הוצתו כמה בתים בכפר.

הממשלה הבריטית, בתגובה, לקראת סוף 1920 ותחילת 1921, הידקה את המשמעת בקרב הכוחות באירלנד, שנחשבה עדיין כחלק מבריטניה עצמה. בין היתר, הממשלה הבריטית חששה שדוגמאות אלה של פריקת עול יפגעו בסופו של דבר גם במשמעת הצבאית. ואכן, בשנת 1921 חל שיפור בהתנהגות הבלאק אנד טאנס, ופחתו מאוד מעשי עונשין ספונטניים ואקראיים. אלה האחרונים, אם כי מקובל היה לייחסם לבלאק אנד טאנס, נעשו לעיתים על ידי אחרים, כדוגמת אנשי דיוויזיית העזר, או על ידי ה-RIC, והאירוע הידוע ביותר מבין אלה הוא יום ראשון העקוב מדם (1920).

האמצעים הברוטאליים בהם נקטו הבלאק אנד טאנס וארגונים משטרתיים אחרים, אם כי היו יעילים מן הבחינה הצבאית הצרה, לא הועילו למטרה אשר לשמה שוגרו אלה לאי, ולעיתים אף עמדו בסתירה ליומרתם להשלטת חוק וסדר. אמצעים אלה רק הגבירו את היחס השלילי של האוכלוסייה הקתולית באירלנד כלפֳי הבריטיםֳ. בנוסף, בעיני בריטים רבים אמצעים כאלה לא עלו בקנה אחד עם הרצון של בריטניה להותיר את אירלנד תחת כנפיה. אישים בריטים רבים, ובראשם המלך ג'ורג' החמישי, הסתייגו מאופי פעולות הבלאק אנד טאנס. לעומתם, אחרים הביעו תחילה תמיכה בפעולות מיליציות העזר, בנסיבות בהן הפרת החוק חריפה והמונית מכדי שאמצעים משטרתיים רגילים יוכלו להתמודד עימה, אך בסופו של דבר רוב התומכים חזרו בהם, כאשר הבינו שאין בפעולות המיליציות כדי לתרום לחיזוק החוק והסדר באירלנד. בין אלה היו ראש הממשלה, דייוויד לויד ג'ורג', ושר המלחמה וינסטון צ'רצ'יל. הבלאק אנד טאנס פוזרו בסוף 1921, בד בבד עם ה-RIC, לאחר שבקיץ של אותה שנה פסק המרד האירי.

רוב אנשי הז'נדרמריה הבריטית, כוח שיטור שפעל בשנים הראשונות של המנדט הבריטי בארץ ישראל, ומנתה 762 שוטרים, היו יוצאי הבלאק אנד טאנס או דיוויזיית העזר. אלה מהם אשר נענו לקריאה לשרת בארץ ישראל, קיבלו תחילה אימון במבצר עתיק בדרומה של אנגליה. ב-13 באפריל 1922 יצאו מגויסי הכוח החדש לארץ ישראל באנייה "אוקספורד", ואחרי 17 יום, במהלכם התחוללו סערות בים, מרידות-זוטא נגד הפיקוד, ואפילו שביתה, כאשר נמנע ממגויסים לרדת לחוף, במהלך עגינה בגיברלטר – הגיעה האנייה לארץ. השם הקשוח שעשו לעצמם באירלנד סייע עד מאוד ליכולת ההרתעה של הכוח אשר כונה "האירלנדים". חלק מנורמות ההתנהגות שנרכשו באירלנד יושמו גם בארץ ישראל, בעיקר, אך לא רק,^[1] כלפי הערבים.^[2] בין היתר, נזקפת לזכותם מיגורן של כנופיות השוד אשר פעלו בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית.^[3] היישוב, כללית, קיבל את בואם בשמחה. לאחר פיזור הז'נדרמריה, בשנת 1926, אשר התאפשר, בין היתר, הודות להצלחתה בהבטחת הביטחון בארץ, הצטרפו רבים מבין יוצאיה למשטרת המנדטורית, ביניהם מפקד חברון, ריימונד אוסוואלד קפראטה ומפקד משטרת ירושלים, דאגלס דאף, אלא שנורמות ההתנהגות שרכשו התאימו פחות למשטרה רגילה.^[4] על אף זאת, אפילו בשנות ה-40, היוו "האירלנדים" לשעבר רוב בקרב הקצונה המשטרתית הגבוהה של שלטון המנדט בארץ.

• השוטר העברי בתקופת המנדט, תל אביב : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשל"ג (אודות יוצאי ה"בלאק אנד טאנס" בארץ ישראל)
• גד קרויזר, משטרה קולוניאלית אזרחית או משטרה קולוניאלית חצי-צבאית? בתוך: עלי זית וחרב, כרך י"ד, עורך: ניר מן, המרכז לחקר כוח המגן, הוצאת כרמל, 2014 (אודות יוצאי ה"בלאק אנד טאנס" בארץ ישראל)

מדיה וקבצים בנושא בלאק אנד טאנס בוויקישיתוף

מאמר של ה-BBC, משנת 1999, אודות תחילת תהליך חלוקתה של אירלנד

• בלאק אנד טאנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• BBC News Northern Ireland 1917–20 The Road to Partition posted March 18, 1999

מאמרים אודות הבלאק אנד טאנס ודיוויזיית העזר בעת מלחמת העצמאות האירית

• "The Black & Tans and Auxiliaries in Ireland, 1920–1921: Their Origins, Roles and Legacy", by John Ainsworth, 2001

• British Security Policy in Ireland, 1920–1921 Ainsworth, John S. (2001) Australian Journal of Irish Studies, 1. pp. 176–190

ההצתות באבידורני

• Account of the Burning of Abbeydorney, Co. Kerry