בלאקפוט
 | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 32,000 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 קנדה: ססקצ'ואן,  אלברטה,  קולומביה הבריטית ארצות הברית: מונטנה,  ויומינג,  איידהו | |
| שפות | |
| בלאקפוט, אנגלית | |
| דת | |
| אמונות מסורתיות, ריקוד השמש, נצרות | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| סיקסיקה, קיינאיי, פיגאן |
בלאקפוט (באנגלית: Blackfoot Confederacy) או ניציטאפי (ᖹᐟᒧᐧᒣᑯ, "האנשים המקוריים") הוא שם קיבוצי לשלוש אומות ראשונות בססקצ'ואן, באלברטה ובבריטיש קולומביה שבקנדה, ולשבט אינדיאני במונטנה שבארצות הברית: הסיקסיקה, הקיינאיי והפיגאן הצפוניים מתגוררים ברובם בקנדה, והפיגאן הדרומיים מתגוררים בארצות הברית. ישנם ממצאים לקיומה של תרבות הבלאקפוט החל מסביבות שנת 1400[1].
העמים המרכיבים את הבלאקפוט היו מבחינה היסטורית עמים שחיו על ציד ביזונים ודיג דגי טרוטה, והתגוררו בחלקים גדולים בצפון המישורים הגדולים, במיוחד בערבות הצחיחות למחצה שבאזורים אלו. הם עקבו אחרי עדרי ביזונים בנדידתם בין ארצות הברית וקנדה המודרניות.
אף על פי שאכלו בעיקר בשר, אכלו בני בלקפוט גם מזונות צמחיים, והשתמשו באופן נרחב בחומרים מהצומח, מהם הכינו תרופות לבני אדם ולסוסים, ייצרו צבעים ובשמים, וכן השתמשו בצמחים לייצור של נשק ומבנים. בני בלאקפוט ניצלו 185 מינים של צמחים לשימושיהם השונים[2].
במחצית הראשונה של המאה ה-18 צוידו בסוסים ובנשק חם מהסוחרים הלבנים שעברו במקום. הבלאקפוט השתמשו באמצעים אלו כדי להרחיב את הטריטוריה שלהם ולגבות כסף וחומרי מזון מהשבטים השכנים. באמצעות הסוסים יכלו גם להרחיב את השטח שבו ביצעו את ציד הביזונים.
ציד ביזונים שיטתי למטרות מסחריות על ידי המתיישבים הלבנים במאה ה-19 כמעט חיסל את אוכלוסיית הביזונים ושינה לצמיתות את אופי חייהם של השבטים הילידיים. מאז לא היה מקור המזון העיקרי שלהם קיים בשפע. תקופות של רעב ומחסור במזון הופיעו לעיתים תכופות, ובני הבלאקפוט נאלצו לאמץ את עבודת החקלאות, ולהשתקע במקומות יישוב קבועים. בשנות ה-70 של המאה ה-19 חתמו על אמנות עם שלטונות ארצות הברית וקנדה, שהעבירו את רוב שטחם לממשלות תמורת קצבאות של מזון וסיוע רפואי, וכן תמורת לימוד מלאכת החקלאות. על אף מדיניות התבוללות של ממשלות ארצות הברית וקנדה המשיכו הבלאקפוט לשמר את שפתם ותרבותם המסורתיות.
