בני מרשק
 | |
| בני מהרשק במהלך מבצע חורב, 1949 | |
| לידה | 1906 סמרגון, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה | 11 בינואר 1975 (בגיל 69 בערך) כ"ח בטבת תשל"ה ישראל |
| תאריך עלייה | 1929 |
| מדינה | ישראל  |
| כינוי | בני הפוליטרוק |
| השתייכות |  פלמ"ח  צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1941–1948 (פלמ"ח) 1948 – 1973 צה"ל (במילואים) |
| תפקידים בשירות | |
| קצין חינוך של הגדוד השלישי קצין חינוך של הגדוד הרביעי קצין חינוך של חטיבת הראל | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות  מלחמת סיני  מלחמת ששת הימים  מלחמת ההתשה  מלחמת יום הכיפורים | |
| הנצחה | |
| רחוב "מעלות בני" בירושלים | |
  | |
בני מַרשַק (בעבר מהרשק; 1906 – 11 בינואר 1975, כ"ח בטבת תשל"ה) היה קצין חינוך והסברה בפלמ"ח שזכה לכינוי "פוליטרוק" והיה ממניחי היסודות לחיל החינוך והנוער.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו המוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנימין מהרשק נולד בשנת 1906 בעיר סמרגון שבמערב רוסיה (כיום בבלארוס). אביו כיהן כ"רב מטעם" בעיר. בהיותו נער נרצח אביו ביריות בביתו, לנגד עיניו, בעת פרעות פטליורה.[1]
בגיל 17 השתתף בסמינר של הקיבוץ המאוחד בוורשה והושפע עמוקות ממפגשו עם יצחק טבנקין; בעקבות הכינוס החליט להכשיר את עצמו לעלייה והצטרף ל"קיבוץ חוצבי האבנים" שליד העיירה קלוסובה. שם התבלט בדבקותו האידאולוגית, בכושר הארגון שלו בתחום התרבותי והחברתי וביכולתו למשוך אל הקיבוץ חברים חדשים.
עלייה ובשורות הפלמ"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1929 עלה מרשק לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ גבעת השלושה. ב-1941 היה בין ראשוני המתגייסים לפלמ"ח. הוא עבר קורס מ"כים וקורס מ"מים של הפלמ"ח, והפך לאחד מהאידאולוגים הבולטים בארגון. מרשק ביקש לחזק את רוח הגיסות בארגון במטרה להעמיק את מסירותם של המתגייסים ואת דבקותם בצדקת הדרך ובמשימה שהוטלה עליהם.
תחילה שימש מרשק כקצין חינוך של הגדוד השלישי ולאחר מכן של הגדוד הרביעי ושל חטיבת הראל, שעמהּ נלחם בקרבות על ירושלים. אחד הקרבות המפורסמים שבהם השתתף הוא קרב סן סימון, במהלכו נפגע מכדור בלסת, ולא יכול היה לדבר. מרשק היה גורם מרכזי בקרב וכאשר גילה כי הכוח מתכונן לסגת, ולמלכד את הפצועים קשה כדי שלא יינזקו מידי האויב לאחר הנסיגה. בשלב זה קרע מרשק את התחבושות מפיו ונשא נאום חוצב להבות על אודות עוז רוח ועמידה בלחצים, ובו בין היתר ציטוט מן הצבא האדום: "כשקר לך ויורד עליך גשם, גם לאויב קר ויורד עליו גשם". בהמשך מונה מרשק לקצין החינוך של הגדוד הרביעי של הפלמ"ח ועם הקמת צה"ל לקצין החינוך של חטיבת הראל.
לאחר מלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים הבאות נמנה מרשק עם הפלוגה המסייעת בגדוד 11 של חטיבה 9 והקפיד לצאת עם הגדוד לכל שירות מילואים ופעילות מבצעית החל מסוף שנות החמישים ועד לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר כבר סבל ממחלת הסרטן. גם באותן שנים היה נוהג לאחר יום אימונים ארוך לאסוף את הפלוגה להרצאות שעסקו במורשת הקרב של צה"ל, בערכים המנחים אותו ובצדקת הדרך.
ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, הצטרף מרשק, כמו רבים מאנשי הקיבוץ המאוחד, לתנועה למען ארץ ישראל השלמה וחתם על כרוז הקמתה.[2]
מרשק הוסיף להתנדב למילואים במשך שנים רבות. בקיץ 1969, כאשר ישב הגדוד שלו במוצבי קוניטרה, התנדב מרשק להיות במוצב שסבל יותר מהאחרים מהטרדות אש סוריות, ואהב לישון בתעלות עם החיילים הצעירים. במלחמת יום הכיפורים כבר היה חולה; קולו בגד בו והוא עבר ללחישה, אך הוא הוסיף לעסוק בפעילותו החינוכית בצבא. זמן קצר לאחר המלחמה, בעת סיור במובלעת הסורית עמד מרשק גלוי ונורה לעברו ממרחק רב צרור כדורים. כמה קליעים פגעו בו אך נבלמו בשכפ"ץ שלבש.
בני מרשק נפטר בשנת 1975 ונטמן בבית הקברות גבעת השלושה.
בנו, יואל מרשק, הוא לשעבר מרכז אגף משימות בתנועה הקיבוצית וחבר במטה הסוציאל-דמוקרטי. נכדתו יעל אנדורן היא אשת עסקים שכיהנה כמנהלת הכללית של משרד האוצר בשנים 2015-2013.
על שמו של מרשק נקרא שביל הולכי הרגל שעולה מכיוון גיא בן הינום אל הר ציון. הבחירה להנציח אותו בנקודה זו קשורה להשתתפותו בקרב על ההר, שעד למלחמת ששת הימים היווה את הנקודה הקרובה ביותר אל העיר העתיקה בה החזיקה ישראל.[3] דמותו נזכרת בכמה יצירות ספרותיות המתארות את מלחמת העצמאות ובהן בספר תש"ח מאת יורם קניוק; קניוק מתייחס לדמותו בביקורתיות ומכנה אותו "הפוליטרוק" ו"המטורף המתוק", שהיה צועק "שנקים לו כבר את המדינה".[4]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה שבא, בני רץ: חייו וקורותיו של בנימין מרשק, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"א 1981.
- שלמה שבא, בני של הפלמח (הרישומים: יוחנן בן יעקב), תל אביב: הקיבוץ המאוחד (סדרת לוחמים על שם יגאל אלון), תשמ"ג 1983. (עיבוד וקיצור על ידי המחבר של הספר "בני רץ")
- ילקוט הכזבים / שמעו ורשמו: דן בן אמוץ וחיים חפר; העיר וצייר: דני קרמן, מהדורה מחודשת, מוערת ומצוירת, אור יהודה: אריה ניר, דביר, תש"ע 2009, עמ' 36.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בני מרשק, באתר הפלמ"ח
- ה"פוליטרוק" של הפלמ"ח, במרכז מידע פלמ"ח של עמותת דור הפלמ"ח
- ד. דיוקנאי, ראשים בישראל: בני מרשק, או: הפוליטרוק – הלוחם בהרי ירושלים, מעריב, 11 ביוני 1954
- בני מרשק על המערכה בתש"ח: כיצד פרצה "הראל" אל העיר העתיקה, דבר, 23 באוקטובר 1968
- ז. יואלי, בני מרשק מספר סיפור פורצי הדרך, דבר, 24 באפריל 1966, המשך
- איזי מן, בני מרשק (אורכב 04.03.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר רשת ב'
- אלישע פורת, בני מרשק והגוריאנוב(הקישור אינו פעיל), הזמן הירוק: שבועון התנועה הקיבוצית, 1278, 12 במאי 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ד. דיוקנאי, ראשים בישראל: בני מרשק, או: הפוליטרוק – הלוחם בהרי ירושלים, מעריב, 11 ביוני 1954.
- ^ "התנועה למען א"י השלמה" מסבירה מטרותיה: אי־נסיגה מהשטחים המשוחררים והתיישבות באזורי יהודה והשומרון, דבר, 25 בספטמבר 1967.
- ^ רחוב "מעלות בני" באתר עיריית ירושלים.
- ^ יורם קניוק, תש"ח, פרק 1, עמ' 18-16; פרק 6, עמ' 58; פרק 7, עמ' 60; פרק 9, עמ' 85-84; פרק 12, עמ' 120; פרק 14, עמ' 136; פרק 16, עמ' 148-145; פרק 21, עמ' 179.