הבעל שם טוב

הבעל שם טוב

לידה	בין 1690 ל-1700 נסיכות מולדובה נסיכות מולדובה
פטירה	21 במאי 1760 ו' בסיוון ה'תק"ך האיחוד הפולני-ליטאי מז'יבוז', פודוליה, האיחוד הפולני-ליטאי
שם מלא	רבי ישראל בן אליעזר
מקום קבורה	אוקראינה מז'יבוז', אוקראינה
מדינה	האיחוד הפולני-ליטאי
מקום פעילות	פודוליה
תקופת הפעילות	1724 – 21 במאי 1760 (כ־36 שנים)
השתייכות	תנועת החסידות
תלמידיו	המגיד ממזריטש, יעקב יוסף מפולנאה
חיבוריו	אגרת עליית הנשמה ליקוטים מדבריו: כתר שם טוב ספר בעל שם טוב
אב	אליעזר
אם	שרה
צאצאים	צבי בן הבעל שם טוב אדל בת הבעל שם טוב
מחולל תנועת החסידות המגיד ממזריטש ←
חתימה

רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב (בראשי תיבות: בעש"ט ולעיתים ריב"ש; בין ת"נ לת"ס, 1690 ל-1700^[1] – ו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760) היה מקובל ומנהיג ציבור יהודי במזרח אירופה, הנחשב לאבי תנועת החסידות.

החל משנת ה'ת"ק (1740) התגורר במז'יבוז', שהייתה אז עיר ראשית במחוז פודוליה (כיום באוקראינה), ובה חי עד פטירתו. שם יצא לו מוניטין של בקיא בחכמת הנסתר שמשך אליו מעגל תלמידים. הוא הדגיש בתורתו מאפיינים כמו חשיבות הכוונה הנאותה בתפילה ובשמירת המצוות, קדושת האותיות המרכיבות את מילות הטקסטים, ועדיפות השמחה על פני הייסורים העצמיים כאמצעי לדבקות באל. תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שהיוו את שדרת ההנהגה של החסידות ופיתחו את האידאולוגיה שלה, ייחסו לו את ייסוד התנועה.

מעט ידוע על חייו של הבעל שם טוב, והמקור הישיר המפורסם ביותר הוא "שבחי הבעל שם טוב" – קובץ הגיוגרפי שהודפס בשנת ה'תקע"ה (1815). שמות הוריו שרה ואליעזר, ועל פי המסורת נולד להם בזקנותם^[2]. תאריך לידתו הוא נושא להשערות שונות. לפי מסורת מאוחרת של חב"ד הוא נולד בי"ח באלול ה'תנ"ח^[3], וההיסטוריון שמעון דובנוב נקב בשנת ה'ת"ס כשנת הולדתו. לפי מסורת מרבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה (הראשון), נולד בשנת ה'ת"נ^[4].

בכמה מקורות מצוין מקום הולדתו כעיירה אוקופ, שאותה זיהה משה רוסמן כאוקופי סווייטיי טרויצי (אנ') הסמוכה לקמניץ-פודולסקי. המיקום מדווח רבות, אך משה אידל ציין שאף כי הוא מוזכר כתושב העיירה, שום מקור מוקדם לא נוקב בה כמקום היוולדו. בהתבסס על ניתוח ספרות השבחים על אודותיו, טען אידל שנולד סמוך לשם, בסְפַר הצפוני של נסיכות מולדובה (שאליה, ולא לוולאכיה, הכוונה ב"במדינת וולחאי בסמוך לספר" הנזכרת ב'שבחי הבעל שם טוב'), מדרום לנהר פרוט. האזור היה הגבול בין מדינת-החסות העות'מאנית מולדובה לחבל פודוליה באיחוד הפולני-ליטאי. התקיימו בו השפעות רוחניות מגוונות: במערות שבקרפטים המזרחיים התבודדו הסיחאסטרים - נזירים אורתודוקסים מיסטיקנים, וקבוצות אתניות מיוחדות כמו הצ'אנגואים וההוצולים שימרו במקביל לדתם הנוצרית גם מסורות שמאניות עתיקות^[5].

נשא אישה מבנות המקום באוקופ, והתמנה לשמש בבית המדרש העירוני. אחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים. הוא שימש באותן שנים גם עוזר למלמדי תינוקות, ובתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ.

אחרי שהתאלמן עבר לגור בברודי, ושימש שם כמלמד תינוקות ואף כבורר בסכסוכים^[2]. בברודי נישא לחנה בת אפרים, אחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. אחרי נישואיו אלו עבר לגור סמוך לקיטוב, והתבודד שנים אחדות באזור ההררי שבין קיטוב לקוסוב, שבו נמצא כיום הפארק הלאומי הוצולשצ'ינה. גיסו רבי אברהם גרשון לא ראה את נישואיו לאחותו בעין יפה, משום שבאותה תקופה נראה רבי ישראל בור ועם הארץ, וגרם לעזיבתו את העיר. ישראל וחנה עברו לגור באזור הררי, והתפרנסו כחופרי טיט. לו ולחנה נולדו בן ובת: צבי ואדל.

במשך תקופה נדד בכמה מקומות והתפרנס בעיקר כעוזר למלמד, אחר כך עבר לטלוסט, וכשהיה בן שלושים ושש חשף את עצמו כבעל שם. על פי המסורת החסידית, אחיה השילוני הוא שלימדו את תורת הנסתר, והוא שדרש ממנו להתגלות לַעולם^[6].

הבעל שם טוב פעל בעיקר בפודוליה, אז מחוז בדרום ממלכת פולין (כיום מרכז אוקראינה). באותה תקופה פרח אצל יהודי מזרח אירופה העיסוק בקבלה. מקורות פריחה זו היו התסיסה המשיחית השבתאית ותורת האר"י שהגיעה למזרח אירופה.

בחייו כונה "רבי ישראל בעל שם", כינוי שהצביע על עיסוקו כבעל שם, היינו מרפא עממי הנעזר בשמות קדושים, בקבלה מעשית בהשבעות ובקמיעות. הוא נדד בין עיירות יהודיות. מסופר שפעל להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים.

בשנת ה'ת"ק (1740) עבר למז'יבוז', שהייתה אז עיר ראשית במחוז פודוליה, ובה התגורר עד פטירתו. עד לא מכבר היו חסרות הוכחות היסטוריות ביחס לבעש"ט, מעבר למצבתו וכתבי תלמידיו, אך בשנות השמונים של המאה ה-20 מצא משה רוסמן בארכיון העיירה מז'יבוז, את הכיתוב "בעל שם, דוקטור" כמי שפטור מתשלום מיסים, ועמו מופיעות דמויות נוספות הנזכרות ב"שבחי הבעל שם טוב". הוא נזכר ברצף עד 1760^[7].

באותה תקופה החל ללמד תלמידים, שחלקם הפכו גם הם למורים חסידיים, כמו רבי יעקב יוסף מפולנאה; רבי דב בער, "המגיד ממזריטש", שלאחר פטירתו הפך לממשיכו העיקרי; רבי מאיר הגדול מפרמישלאן ורבי פנחס מקוריץ. באותה תקופה גם חודש הקשר עם גיסו, רבי אברהם גרשון, שהפך לתלמידו. בשלב מסוים רבי אברהם גרשון עבר למז'יבוז' כדי לשמש מורה ומחנך לצבי, בנו של הבעש"ט.

לבעל שם טוב היו מתנגדים. מבין מתנגדיו החריפים היה הנודע ביהודה.

בערוב ימיו פעלה באזורו, שהיה ספוג בהשפעה חזקה של השבתאות, גם תנועתו של יעקב פרנק. הבסיס הקבלי החזק שהיה משותף לו ולקבוצות אלה היה בין המניעים העיקריים של ההתנגדות לחסידות. במאמץ לבטל את הזיהוי יוחסה לו בדיעבד השתתפות בוויכוחים הפומביים עם הפרנקיסטים ב-1757 וב-1759, טענה הנדחית על ידי היסטוריונים. ב"שבחי הבעש"ט" נכתב שאמר על התקרית: ”השכינה מיללת ואומרת: כל זמן שהאיבר מחובר יש תקווה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האיבר אין לו תקנה עולמית, כי כל אחד מישראל הוא איבר מהשכינה.”^[8].

הבעל שם טוב נפטר בחג השבועות ה'תק"ך (1760), ונקבר בבית הקברות היהודי במז'יבוז'. התאריך המקובל אצל רבים וד"ר יצחק אלפסי הביא לו ראיות מכתב יד שנכתב סמוך לפטירה, הוא שהיה זה ביום א' של חג השבועות (ו' בסיוון). לעומת זאת, ישנם הטוענים^[9] שפטירתו הייתה ביום ב' של חג השבועות (ז' בסיוון, יום טוב שני של גלויות).

נינו רבי נחמן מברסלב הביא כי הבעל שם טוב אמר "שנעשו לו שני נקבים בלבו על ידי המעשה של הש"צ (שבתאי צבי) ימ"ש (יימח שמו), ומזה נסתלק" (ליקוטי מוהר"ן ח"א רז). יהודה ליבס סבור כי הכוונה להמרת הדת ההמונית של יעקב פרנק ותלמידיו, חודשים מספר לפני פטירתו של הבעל שם טוב^[10].

הבעש"ט לא כתב את תורתו. מעט מדברי תורתו והנהגותיו נרשמו על ידי תלמידיו ונדפסו בספריהם ובספרי תלמידי תלמידיו. תורות אלו מגוונות ולעיתים נראות כסותרות. יש התולים זאת בכך שהוא שינה את הדרכותיו עם השנים או שהנחה תלמידים שונים באופן שונה.

הבעש"ט ראה חשיבות רבה באותיות ובדיבור, ככלי להתגלות אלהית. הוא לימד את תלמידיו להתעמק באותיות המרכיבות כל מילה, במילה ("תיבה") עצמה, וכן באות א' המרכיבה לשיטתו כל הברה והברה, כדי לחשוף את האלוקות המתגלה בהן.

הדרכות אחרות שלו עוסקות ב"העלאת מחשבות זרות". לשיטתו, אין לדחות "מחשבות זרות" העולות לאדם בזמן התפילה או לימוד התורה, אלא לזהות את היסוד ("הניצוץ") החיובי, האלהי, החבוי בהם, ולהעלות אותו לשורשו.

עוד הדרכה מרכזית שלו היא ההתרחקות מסגפנות, ו"עבודה בגשמיות", דהיינו עבודת ה' בשיתוף הגוף. באיגרת שכתב לתלמידו, ר' יעקב יוסף מפולנאה, הוא דרש את הפסוק "ומבשרך לא תתעלם", שאסור לו לאדם להתעלם מגופו, אלא עליו להעלות גם את הגוף לעבודת ה'. "עבודה בגשמיות", כוללת גם עבודת ה' בתחום החולין - כגון בעת משא ומתן. חלק מהתורות המובאת בעניין בשמו מציגות את ה"עבודה בגשמיות" בדיעבד וחלקן כלכתחילה. עבודת ה' בגשמיות משתלבת עם העיקרון של "מלוא כל הארץ כבודו", שביקש הבעש"ט להנחיל לתלמידיו. תחת הסיגופים הנחה הבעש"ט להרבות בטבילה במקווה. את הטבילה ראה הבעש"ט לא כהכשרה לדבר מצווה, אלא כעניין מהותי ודרך לדבוק באל.

הדרכות אחרות שלו נוגעות לייחודים קבליים שונים אותם הוא ביקש להחיל גם על חיי החול - יחוד בדיבור (גם דיבורי חול), ייחודים המגינים מפני צרות, ועוד. הבעש"ט חיבר כמה כוונות בסגנון לוריאני, בהן מפורסמות כוונותיו לטבילה במקווה שנשמרו בסידור רבי שבתי מרשקוב. 

עוד לימד הבעש"ט שקודם הגאולה הכללית, חייב אדם לגאול את עצמו. "הגאולה הפרטית" היא מן המצרים האישיים של כל אדם, צרותיו ופחדיו. אם ידע לזהות את הבורא בכל נקודות החושך של חייו - יגאל את עצמו ויתרום לגאולת הכלל. נאמר בשמו כי כל אדם צריך לבנות את "קומת משיח השייכת לנשמתו"^[12].

באיגרת שכתב הבעש"ט לגיסו, רבי גרשון מקיטוב, הוא מספר על עליית נשמה שזכה לה בראש השנה שנת ה'תק"ז (1746), ובה נכנס להיכלו של משיח. באיגרת נאמר: ”ושאלתי את פי משיח אימתי אתי מר? והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך בעולם, ויפוצו מעינותיך חוצה, מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז ייכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות”.

בין תלמידיו המפורסמים:

• "התולדות יעקב יוסף מפולנאה"
• "המגיד ממזריטש" - ממשיכו בהנהגה
• רבי שבתי מרשקוב תלמידו המובהק וספרו
• רבי לייב שרה'ס
• רבי דוד לייקס
• רבי זאב וולף קיציס
• "המוכיח מפולנאה"
• "המגיד מזלוטשוב"
• רבי מאיר הגדול מפרמישלאן
• הסבא משפולי
• רבי מנחם נחום מצ'רנוביל
• רבי מנחם מנדל מוויטבסק
• רבי חיים מקרסונה
• רבי נחמן מהורדנקא
• רבי פנחס מקוריץ
• רבי ישראל ברוך פוזנר אביו של בעל התניא
• רבי שמואל מקאמינקא
• רבי יצחק מדרוהוביץ'
• רבי מאיר מרגליות
• רבי יעקב קופיל חסיד
• רבי דוד מסטפין

כמו כן, למדו אצלו בנו צבי, ונכדיו (בניה של אדל) רבי משה חיים אפרים מסאדילקוב ורבי ברוך ממז'יבוז'. נינו, נכדהּ של אדל מבתה פייגה, היה רבי נחמן מברסלב.

הבעל שם טוב לא חיבר ספרים, אך בידינו שלוש איגרות שכתב. בידינו גם סידור שהתפלל בו, ובו הערות בכתב ידו. תורות רבות מופיעות בשמו בספרי תלמידיו. המלקט הגדול של תורותיו הוא הרב יעקב יוסף מפולנאה, ששיבץ מאות רבות מאמרותיו בתוך ספריו "תולדות יעקב יוסף", "צפנת פענח" ועוד. מקורות אלו ואחרים לוקטו בספרים "כתר שם טוב" (נדפס לראשונה בזאלקווא תקנ"ד).

החיבור "צוואת הריב"ש", למרות שמו, לא נכתב בידי הבעש"ט. מקור החיבור, שראה אור בה'תקנ"ג (1794), בבית המדרש של תלמידו הבולט, המגיד ממזריטש.

בשנת תרצ"ח יצא בלודז' האוסף הגדול ביותר של האמרות המיוחסות לו, "בעל שם טוב" (לודז' ה'תרצ"ח; מאוחר יותר זכה לשם: "בעל שם טוב על התורה"). המחבר מונה שם מאתים ועשרה ספרים שמהם ליקט.

• אליעזר שטיינמן, רבי ישראל בעל שם טוב, ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, ה'תש"ך (הספר בקטלוג ULI)
• שמעון דובנוב, תולדות החסידות: על יסוד מקורות ראשונים, נדפסים וכתבי יד (הדפסה ג'), תל אביב: דביר, תשכ"ז(הספר בקטלוג ULI)
• חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - הבעל שם טוב, קה"ת
• גרשם שלום, "דמותו ההיסטורית של ר' ישראל בעל-שם-טוב", בתוך: הנ"ל, דברים בגו, תל אביב: עם עובד, 1975, עמ' 287–324(הספר בקטלוג ULI)
• רחל אליאור, ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב: מטמורפוזה מיסטית, השראה קבלית והפנמה רוחנית תרביץ סה,ד (תשנ"ו) עמ' 671–709 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• עמנואל אטקס, תנועת החסידות בראשיתה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשנ"ח-1998 (הספר בקטלוג ULI)
• עמנואל אטקס, בעל השם: הבעש"ט – מאגיה, מיסטיקה, הנהגה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תש"ס-2000(הספר בקטלוג ULI)
• משה רוסמן, הבעש"ט מחדש החסידות (תרגם מאנגלית: דוד לוביש), ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
• אברהם חיים רובינשטיין, שבחי הבעש"ט (עורך הסדרה: עמית עסיס), הוצאת ראובן מס, 2005(הספר בקטלוג ULI)
• נתנאל לדרברג, סוד הדעת – דמותו הרוחנית והנהגתו החברתית של רבי ישראל בעל שם טוב (עורך הסדרה: עמית עסיס), הוצאת ראובן מס, 2007(הספר בקטלוג ULI)
• גדליה נגאל, הבעש"ט: אגדות, אפולוגטיקה ומציאות, ירושלים: המכון לחקר הספרות החסידית, תשס"ח(הספר בקטלוג ULI)
• רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו, מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, א-ב, ירושלים: כרמל תשע"ד(הספר בקטלוג ULI)
• רועי הורן (עורך), הבעל שם טוב, האיש שבא מן היער, הוצאת ידיעות ספרים, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
• רועי הורן, הבעל שם טוב וקבלת האר"י, רמת גן: הוצאת בר-אילן, תשפ"א
• אסתר ליבס (עורכת), בעקבות הבעש"ט: מאתיים וחמישים שנה למותו של הבעש"ט, מאתיים שנה למות ר' נחמן מברסלב, ירושלים: הספרייה הלאומית, תש"ע
• עוז דוד בלומן (עורך), שמעתי ממורי, ישראל: והקרן קיימת, תשע"ט
• יונתן מאיר, דמותו המיתולוגית של הבעש"ט, ירושלים, מכון שוקן למחקר היהדות, תש"פ
• שלמה אביש, ראש בני ישראל, ניו-יורק: מכון זיכרון בספר, תשע"ה^[13]
• זאב קיציס, המורים הגדולים של החסידות, ידיעות ספרים 2023, עמ' 22–55

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: הבעש"ט
ציטוטים בוויקיציטוט: הבעל שם טוב
טקסט בוויקיטקסט: מחבר:הבעל שם טוב
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הבעל שם טוב

ספרים

• שבחי הבעל שם טוב, באתר היברובוקס
• שבחי הבעל שם טוב, מהדורה מוערת ומבוארת, אברהם חיים רובינשטיין, הוצאת ראובן מס, באתר כותר (ספרייה דיגיטלית)
• כתר שם טוב, הטקסט השלם באתר ספריית חב"ד
• כתר שם טוב, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• פרק המבוא של רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו: מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, ירושלים: כרמל, א-ב, תשע"ד
• הבעל שם טוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הבעל שם טוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• הבעל שם טוב, דף שער בספרייה הלאומית

מאמרים

• הבעל שם טוב (ערך א'), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• הבעל שם טוב (ערך ב'), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יצחק אלפסי, ‏רבי ישראל בעל שם טוב, חייו ותורתו, באתר "דעת"
• גרשון קיציס, ‏האגדה במשנת הבעש"ט, באתר "דעת", מתוך: מחניים, סיוון תשנ"ד (עמ' 206–215)
• נתנאל לדרברג, ‏מיהו הבעש"ט?, באתר "דעת", פרק מתוך הספר "סוד הדעת"
• מ"ש גשורי, ‏הבעש"ט - מפענח הניגון החסידי, באתר "דעת", מתוך: מחניים מ"ו, תש"ך
• ד"ר דב נוי, ‏אגדות הבעש"ט, באתר "דעת", מתוך: מחניים מ"ו, תש"ך
• בצלאל לנדוי, ‏ליכודם של תלמידי הבעש"ט, באתר "דעת", מתוך: מחניים מ"ו, תש"ך
• מור אלטשולר, איגרת הקודש של הבעש"ט
• חביבה פדיה, איגרת הקודש לבעש"ט: נוסח הטקסט ותמונת העולם: משיחיות, התגלות, אקסטזה ושבתאות, ציון, כרך ע' חוברת ג', תשס"ה, עמודים 311–354 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• דוד אסף, במותו היה כמו שלהבת מראה תכלת, באתר הארץ, 18 במאי 2010
• הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל, על גדלותו בתורה, באתר "ישיבה"
• יהושע מונדשיין, סידורו הק' של מרן הבעל שם טוב נ"ע, באתר שטורעם
• רבי ישראל הבעל שם טוב - 250 שנה לפטירתו, באתר בית חב"ד
• משה פראגר, הבעש"ט – אגדה ודמות היסטורית, דבר, 31 במאי 1960
• רפאל מאהלר, מייסד החסידות ומורשתו הרוחנית, על המשמר, 3 ביוני 1960
• חיים מאיר נריה, חידת חייו ומותו של הבעל שם טוב: אגדה שהייתה באמת?, באתר הספרנים, ‏9 ביוני 2024

מידע נוסף

• אוצר כתבי הבעל שם טוב
• מידע על הבעל שם טוב בקטלוג הספרייה הלאומית
• פרטים ומידע על הבעל שם טוב, באתר הספרייה הלאומית
• עץ המשפחה של הבעל שם טוב
• רבי ישראל בעל שם טוב, באתר אוהלי צדיקים
• סיפורי הבעל שם טוב, באתר זושא
• תערוכה וירטואלית לציון 250 שנה לפטירת הבעל שם טוב, באתר הספרייה הלאומית

תקופת חייו של הרב הבעל שם טוב על ציר הזמן