בלה בארטוק

בלה בארטוק
Bartók Béla

בלה בארטוק, 1927
לידה	25 במרץ 1881 סניקולאו-מארה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	26 בספטמבר 1945 (בגיל 64) ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פרנקליף
מוקד פעילות	ארצות הברית, הונגריה
מקום לימודים	האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט, Gymnasium Grösslingová
סוגה	אופרה, מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	הונגרית
כלי נגינה	פסנתר
בן או בת זוג	דיטה פאסטורי-בארטוק (1923–1945) Márta Ziegler (1909–1923)
צאצאים	פטר בארטוק, בלה בארטוק
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1948) אביר בלגיון הכבוד (17 בספטמבר 1930) פרס גראמי של חבר הנאמנים (1984) Honorary Member of the International Society for Contemporary Music
www.bartok.hu
פרופיל ב-IMDb

^[1]בלה ויקטור יאנוש בארטוק (בהונגרית: Bartók Béla; ‏25 במרץ 1881 – 26 בספטמבר 1945) היה מלחין ופסנתרן הונגרי, מגדולי מלחיניה של הונגריה (לצד פרנץ ליסט וזולטאן קודאי).

בלה בארטוק נולד ב-25 במרץ 1881 בנאג׳סנטמיקלוש, עיירה בצפון באנאט, אז בחלק ההונגרי של אוסטרו־הונגריה (היום בתחום רומניה), לאב מוזיקאי חובב ולאם מורה לפסנתר. הוא גדל בהונגריה של האימפריה האוסטרו־הונגרית. לאחר מות אביו בשנת 1888 הייתה אימו פאולה, גרמנייה במוצאה, הדמות המרכזית בחייו. בשנת 1894 עברה המשפחה לפוז׳ון (Pozsony), כיום ברטיסלאבה, שם מצאה האם עבודה. בארטוק בלט כבר בגיל צעיר ביכולתו המוזיקלית המפותחת, ואמו התאמצה לספק לבנה את המורים הטובים ביותר. בארטוק למד נגינה בפסנתר, ובעצמו למד קומפוזיציה מקריאת פרטיטורות.

בהשפעת חברו ללימודים, ארנו דוהנאני, החל בארטוק להלחין מוזיקה קאמרית בסגנון ברהמס. בשנת 1899, בעקבות חברו דוהנאני, החל את לימודיו באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט. התפעלותו של בארטוק מריכרד שטראוס והרגש הלאומי ההונגרי ניכרים בהלחנת היצירה הגדולה הראשונה שלו: הפואמה הסימפונית לכבודו של לאיוש קושוט, גיבור המהפכה ההונגרית של שנת 1848.^[2]

לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה למוזיקה, פתח בארטוק בקריירה של פסנתרן קונצרטים (במהלך חייו הופיע בארטוק ב־630 קונצרטים ב־22 מדינות שונות). בשנת 1907 החל ללמד נגינה בפסנתר באקדמיה בבודפשט, והחזיק במשרה זו במשך 25 שנה.

משיכתו של בארטוק למוזיקה עממית החלה בשנת 1904 בעקבות מפגש עם לִידִי דּוֹשָׁה, ששרה את "התפוח האדום". כבר בשנת 1906 החל בארטוק לאסוף דגימות של מוזיקה בהונגריה. בארטוק ניחן בתשוקה לאתנומוזיקולוגיה (ענף מוזיקולוגי העוסק בחקר המוזיקה של עמים ותרבויות שונות). המוטיבים, המקצבים והדפוסים התבניתיים של המוזיקה העממית הפיחו רוח חדשה במוזיקה של המלחין ההונגרי, והובילוהו ליצור לעצמו סגנון מקורי ומיוחד שבו נשזרה מוזיקה עממית עם השפעותיהם של מלחינים בני תקופתו, בהם זולטאן קודאי. בארטוק החזיר את הקצב למוזיקה הקלאסית וגם חידש חידושים בתחום התזמור וההרמוניה האטונאלית.

בשנת 1909 נישא בארטוק לתלמידתו (בת ה-16) מרתה זיגלר ושנה אחרי כן נולד בנם (ניתן גם לו השם בלה). בארטוק הקדיש לאשתו מרתה את היצירה "טירתו של כחול הזקן", אופרה אלגורית במערכה אחת, שעניינה בידוד הפרט משאר האנושות.^[3] נישואיו של בארטוק למרתה תמו בשנת 1923. חודשיים אחרי הגירושין נישא בארטוק בשנית למי שהייתה עד לאותה עת תלמידתו, דיטה פאסטורי.

מעמדו הבינלאומי של בארטוק התחזק. הסונאטות לכינור מהשנים 1921 ו־1922 וסוויטת המחול לתזמורת (משנת 1923) תרמו למוניטין שלו והפכוהו למלחין בעל שם עולמי. בשנת 1926 הלחין יצירות חשובות לפסנתר, בהן הקונצ׳רטו הראשון לפסנתר (מתוך שלושה). את רביעיות המיתרים השלישית והרביעית שלו (1927–1928) מגדירים מבקרי מוזיקה רבים כיצירות מופת. בשנים אלו הוא נודע בעולם גם כפסנתרן מחונן, והיה סולן ושותף לגדולי הכנרים ההונגרים של זמנו, בהם יוזף סיגטי. הרפסודיה הראשונה (מהשתיים) שהלחין בארטוק לכינור ולפסנתר (או לתזמורת) הוקדשה לסיגטי.

בשנת 1926 החל בארטוק בהלחנת "מיקרוקוסמוס", יצירה דידקטית ללימוד פסנתר המכילה 6 כרכים ברמות קושי עולות. היצירה הולחנה בהשפעת הולדת בנו פיטר (מאשתו השנייה דיטה פסטורי).

רבות מיצירותיו החשובות של בארטוק הולחנו בשנות השלושים, בהן הקונצ׳רטו השני לפסנתר (1931), הרביעייה החמישית למיתרים (1934), הסונאטה לשני פסנתרים ולכלי הקשה (שהלחין בשביל עצמו ובשביל אשתו דיטה^[4]) משנת 1937, והמוזיקה לכלי מיתר, לכלי הקשה ולצ׳לסטה (מאותה שנה). עוד הלחין קונצ׳רטו לכינור (בשביל ידידו הכנר זולטאן סקלי), את השלישייה "ניגודים" (כדי לנגנה לצד סיגטי והקלרינטן בני גודמן) משנת 1938, את הדיברטימנטו לתזמורת כלי מיתר, וכן רביעיית מיתרים שישית משנת 1939.

בארטוק היה אנטי־פשיסט מוצהר. הוא עזב את הונגריה בשנת 1940 בשל התדרדרות המצב הפוליטי בעקבות מלחמת העולם השנייה, ובשל שיתוף הפעולה של הממשלה ההונגרית עם גרמניה הנאצית. בתום הפלגה באוניית קיטור שיצאה מליסבון, הגיע לארצות הברית עם דיטה בסוף חודש אוקטובר של אותה שנה, והתיישב בניו יורק.

מצבו הבריאותי המעורער העיב על חייו בנכר. מאחר שנזקק למקור הכנסה, עיבד בארטוק כמה מיצירותיו הקודמות בשביל לנגנן עם אשתו בצוותא. בין השאר עובדו כמה מקטעי "מיקרוקוסמוס" לשני פסנתרים, ועל הסונאטה לשני פסנתרים ולכלי הקשה נוספה שכבה תזמורתית, כדי להופכה לקונצ׳רטו. עם זאת, בשנים הראשונות לחייו של בארטוק מחוץ לארצו הוא לא הלחין יצירות חדשות, גם בשל עניין מועט של מוזיקאים מקומיים ביצירותיו וגם בעקבות הקושי הנפשי שהביאה עליו ההגירה לארץ זרה. רביעיית המיתרים השישית הייתה עשויה להיות יצירתו האחרונה, אך אז קיבל בארטוק הזמנה מן המנצח סרגיי קוסביצקי, שידע על הקשיים הכלכליים והבריאותיים של המלחין, להלחין יצירה חדשה לתזמורת.

הזמנה זו הניבה את הקונצ׳רטו לתזמורת, מיצירותיו החשובות ביותר, ובלי ספק הפופולרית מכולן. גם ארגון המלחינים ASCAP דאג לסייע לו, ואף על פי שבארטוק לא נמנה עם חבריו מימן הארגון עבורו טיפולים רפואיים בשנתיים האחרונות לחייו. הכנר יהודי מנוחין הזמין יצירה חדשה מבארטוק, והזמנה זו הניבה את הסונאטה לכינור סולו, מיצירות המופת הגדולות בז׳אנר. ביצירה זו קיבל בארטוק השראה רבה מבאך, ופרקה הראשון הוא הומאז׳ לשאקון המפורסם של מלחין הבארוק הגרמני. בפרק הסיום השתמש בארטוק ברבעי טונים בכתיבתו לכלי, אך אישר למנוחין לערוך את היצירה ולהתקין גרסה אלטרנטיבית בלא רבעי הטונים.

בשנת 1944 אובחנה בגופו לוקמיה בשלב מתקדם, שלא השאירה שום אפשרות לריפוי. בשנת 1945, בשעה שמצבו הבריאותי הולך ומתדרדר, החל בארטוק להלחין עוד שתי יצירות, אך לא הספיק לסיימן — קונצ׳רטו שלישי לפסנתר (שהולחן כהפתעה לאשתו דיטה, לכבוד יום הולדתה ה־42) וקונצ׳רטו לוויולה, שהזמין ממנו הוויולן ויליאם פרימרוז. במותו היה הקונצ׳רטו השלישי לפסנתר גמור למעשה, ורק שבע עשרה התיבות האחרונות נזקקו לתזמור. הקונצ׳רטו לוויולה היה במצב גולמי יותר, והצריך מאמץ של שלוש שנים עד שהותקנה גרסה שהיה אפשר לנגנה. את שתי היצירות השלים טִיבּוֹר שֶׁרְלִי, תלמידו וידידו של בארטוק. שרלי פרסם את הקונצ׳רטו לוויולה גם בגרסה לצ׳לו ולתזמורת, והיא נוגנה והוקלטה בפעם הראשונה בנגינת הצ׳לן יאנוש סטארקר.

בארטוק מת בגיל 64, ב־26 בספטמבר 1945 בבית חולים בניו יורק, כשאשתו דיטה ובנו פיטר לצידו.

• "קושוט", פואמה סימפונית (1903), Sz. 21
• שתי תמונות (1910), Sz. 46
• ארבעה קטעים לתזמורת (1912), Sz. 51
• סוויטת מחול (1923), Sz. 77
• מוזיקה לכלי מיתר, לכלי הקשה ולצ׳לסטה (1936), Sz. 106
• דיברטימנטו לתזמורת כלי מיתר (1939), Sz. 113
• קונצ׳רטו לתזמורת (1942‒43), Sz. 116

• קונצ׳רטו מס׳ 1 לפסנתר ולתזמורת (1926), Sz. 83
• קונצ׳רטו מס׳ 2 לפסנתר ולתזמורת (1930‒1931), Sz. 95
• קונצ׳רטו מס׳ 3 לפסנתר ולתזמורת (1945 [לא גמורה], 17 התיבות האחרונות בתזמורו של טיבור שרלי), Sz. 119
• קונצ׳רטו מס׳ 1 לכינור ולתזמורת (1907‒1908, פורסם לאחר מותו של בארטוק, בשנת 1956), Sz. 36
• קונצ׳רטו מס׳ 2 לכינור ולתזמורת (1937‒1938), Sz. 112
• קונצ׳רטו לשני פסנתרים, לכלי הקשה ולתזמורת (1940, עיבוד של הסונאטה לשני פסנתרים ולכלי הקשה), Sz. 115
• קונצ׳רטו לוויולה ולתזמורת (1945 [לא גמורה], השלמתו של טיבור שרלי ליצירה מקובלת בקרב רוב הוויולנים), Sz. 120

• חמישייה לפסנתר ולכלי מיתר (1903‒1904), Sz. 23
• רביעיית מיתרים מס׳ 1 (1908‒1909), Sz. 40
• רביעיית מיתרים מס׳ 2 (1915‒1917), Sz. 67
• רביעיית מיתרים מס׳ 3 (1927), Sz. 85
• רביעיית מיתרים מס׳ 4 (1928), Sz. 91
• רביעיית מיתרים מס׳ 5 (1934), Sz. 102
• רביעיית מיתרים מס׳ 6 (1939), Sz. 114
• סונאטה מס׳ 1 לכינור ולפסנתר (1921), Sz. 75
• סונאטה מס׳ 2 לכינור ולפסנתר (1922), Sz. 76
• רפסודיה מס׳ 1, לכינור ולפסנתר (1928), Sz. 86
• רפסודיה מס׳ 2, לכינור ולפסנתר (1929), Sz. 89
• 44 דואטים לשני כינורות (1931), Sz. 98
• סונאטה לשני פסנתרים ולכלי הקשה (1937), Sz. 110
• "ניגודים", לקלרינט, לכינור ולפסנתר (1938), Sz. 111

• "אלגרו ברבארו" (1911), Sz. 49
• סונאטינה לפסנתר (1915), Sz. 55
• סוויטה לפסנתר (1916), Sz. 62
• סונאטה לפסנתר (1926), Sz. 80
• "Out of Doors", סוויטה לפסנתר (1926), Sz. 81
• "מיקרוקוסמוס", שישה כרכים ברמת קושי עולה (1926‒1939), Sz. 107

• טירת הנסיך כחול הזקן, אופרה (1911), Sz. 48
• "נסיך העץ", בלט (1914‒1917), Sz. 60
• "המנדרין המופלא", בלט–פנטומימה (1926), Sz. 73
• "Cantata Profana", לקולות, למקהלה ולתזמורת, Sz. 94
• סונאטה לכינור [בלא ליווי] (1944, יש גם גרסה בעריכת יהודי מנוחין), Sz. 117

קרחון בארטוק באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של בלה בארטוק.^[5]

• צבי צרי, ברטוק: מלחין ללא פשרות, נהר ספרים, 2012. (הספר בקטלוג ULI)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: בלה בארטוק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בלה בארטוק

• אתר האינטרנט הרשמי של בלה בארטוק (בהונגרית)
• בלה בארטוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• בלה בארטוק, באתר AllMovie (באנגלית)
• בלה בארטוק, באתר ספוטיפיי
• בלה בארטוק, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• בלה בארטוק, באתר AllMusic (באנגלית)
• בלה בארטוק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• בלה בארטוק, באתר Discogs (באנגלית)
• בלה בארטוק, דף שער בספרייה הלאומית
• חגי חיטרון, קלאסי | לראות את נפשו בעיניה, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2010
• 100 שנה ליצירה המהפכנית הראשונה של בלה ברטוק, באתר הארץ, 20 במאי 2011
• א. דינתי, "קונצ'רטו כמבצע אקרובטי", מעריב, 18 בינואר 1963
• בלה בארטוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• סמדר כרמי גיברמן,הקנטטה פרופאנה של ברטוק ואגדת האיילים המכושפים בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• בלה בארטוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)