ברמרהאפן

ברמרהאפן
**Bremerhaven**
סמל ברמרהאפן סמל ברמרהאפן	דגל ברמרהאפן דגל ברמרהאפן
מדינה	גרמניה
מדינה	ברמן
תאריך ייסוד	1827
שטח	93.82 קמ"ר
גובה	2 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	115,468 (31 בדצמבר 2022)
קואורדינטות	53°33′00″N 8°35′00″E / 53.55°N 8.5833333333333°E
אזור זמן	UTC+2
	https://www.bremerhaven.de/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני ברמרהאפן

ברמרהאפן (בגרמנית: Bremerhaven, נהגה: [bʁeːmɐˈhaːfən], ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏; מילולית: הנמל של ברמן) היא אחת משתי הערים המרכיבות את מדינת ההנזה החופשית של ברמן.

העיר יושבת על שפך נהר הווזר, על שתי גדות נהר הגאסטה ולמרות היותה עיר חדשה יחסית, לנמל שלה היסטוריה ארוכה כנמל סחר, והוא משמש כיום כאחד מנמלי הסחר והדיג החשובים בגרמניה.

נכון לראשית 2016, עמדה אוכלוסיית העיר על כ-114,000 נפש.

היסטוריה

בשנת 1827 הוקמה העיר ברמרהאפן על שפכו של נהר הווזר, כדי לשמש כנמל עמוק מים עבור כלי שיט גדולים מכדי לשוט עד ברמן שבמעלה הנהר; מכאן נובע הקשר בין שתי הערים. היא הפכה לעירייה בהתמזגות של שלוש עיירות נפרדות: ברמרבן, גסטמונדה ולה. איחודן של לה וגסטמונדה בשנת 1924 הקים את העיירה ווסרמונדה, אשר קלטה את ברמרבן בשנת 1939 תחת סמכות שיפוט פרוסית. עיר מאוחדת זו נודעה לאחר מכן בשם ברמרהאפן.

ב-1847 הוקם קו אוניות הקיטור הראשון בין אירופה ואמריקה, שמוצאו היה בברמרהאפן. כך הפכה העיר לנמל הנוסעים הגדול ביותר בגרמניה, כשקווי קולומבוס ותחנת קולומבוס שלה מטפלים בתנועה טרנס-אטלנטית. הנמל חשוב כעת במיוחד לטיפול במכולות ויבוא ויצוא של כלי רכב ממונעים. התעשייה בעיר מבוססת בעיקר על עיבוד מזון ובניית ספינות.

התיאטרון של העיר תוכנן בידי שני אדריכלים יהודים: אוסקר קאופמן ואויגן שטוצלר.

עד מלחמת העולם השנייה נקראה העיר וֶזֶרמינדֶה (Wesermünde, "שפך הנהר וזר"); לאחר המלחמה, בה נהרס רוב העיר, שונה שמה לברמרהאפן ("הנמל של ברמן"). כיום מהווה נמלה של ברמרהאפן את נמל הדייגים הגדול בגרמניה; העיר נקראת לעיתים בהיתול Fischtown, "עיר הדגים". יש בה את אוניברסיטת ברמרהאפן למדעים יישומיים, המוזיאון הימי הגרמני של אגודת לייבניץ, המכון לאנרגיית רוח וטכנולוגיית מערכות אנרגיה של אגודת פראנהופר ואת מכון אלפרד וגנר לחקר הקוטב והימים של אגודת הלמהולץ.^[1]