ברנהארד לזנר
 | |
| לידה | 27 בדצמבר 1890 Fürstenberg (Oder), הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה | 28 באוגוסט 1952 (בגיל 61) קלן, גרמניה המערבית |
| מדינה | גרמניה |
| מפלגה | המפלגה הנאצית |
  | |
ברנהארד לזנר (בגרמנית: Bernhard Lösener; 27 בדצמבר 1890, פירסטנברג על האודר (גר') – 28 באוגוסט 1952, קלן), היה עורך דין ומומחה ליהודים במשרד הפנים של הרייך. יחד עם וילהלם שטוקרט, הוא סייע לנסח את חוקי נירנברג, שבין השאר שללו מיהודי גרמניה את זכויותיהם.[1][2]
לדברי כריסטופר בראונינג, חלק גדול מהמחקר ההיסטורי לגבי חוקי נירנברג מסתמך על הצהרותיו של לזנר, שאומצו על ידי המחקר באופן בלתי ביקורתי.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לזנר היה בנם של פקידים. בין 1909 ל-1913 למד לזנר משפטים בדגש על תאוריה משפטית (אנ') באוניברסיטת טיבינגן והיה חבר באגודת הסטודנטים Tübinger Burschenschaft Derendingia (גר'). לאחר שירותו הצבאי קיבל תואר דוקטור בשנת 1920, עבר בחינה לשירות המדינה ב-1922 והצטרף לרשות המכס. בתחילה עבד במשרד המכס של מדינת ברנדנבורג. ב-1929 הפך לראש משרד המכס בגלאץ (Glatz). ב-1930 הצטרף למפלגה הנאצית. ב-1931 היה ראש משרד המכס בניסה, שאז השתייכה לגרמניה.
בתקופת המשטר הנאצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 1933 החל לזנר לעבוד במשרד הפנים של הרייך. שם היה בין מנסחיהם של חוקי נירנברג באוגוסט 1935. עמו ניסחו את החוקים הממונים וילהלם שטוקרט והנס גלובקה. בשנים 1936 ו-1937 ניסח חוקים נוספים הנוגעים לנושאי גזע. לאחר מכן הועסק ב"מכון הרייך לתולדות גרמניה החדשה" (Reichsinstitut für Geschichte des neuen Deutschlands) בוועדה המייעצת ובמחלקת המחקר בנוגע ל"שאלה היהודית".
בזכרונותיו, "לחוקק את השואה", תיאר לזנר שגילה אירוע בו הועברו כאלף יהודים גרמנים ברכבת ליער רומבולה בריגה, לטביה, שם נרצחו בירי יחד עם 25,000 יהודים מלטביה. לזנר כתב שלא היה מודע לאף פקודה להוציא להורג את יהודי גרמניה וחש אי נחת מההוצאות להורג. הוא דן באירוע עם שטוקרט והדבר גרם למתח ביניהם. שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1944, על פי רשימות שעשה לזנר, הוא נעצר בשל הבעת אהדה ליהודי גרמניה[3] ובטענה שתמך במחתרת האנטי-נאצית.
לזנר זקף לזכותו את הפטור שניתן למישלינגה - גרמנים עם סבא יהודי או שניים - מהגדרה כיהודי. הוא טען כי סיווג אנשים כיהודים יחזק את מאגר הגנים היהודי על ידי החדרת דם ארי, וכן יעלה לצבא 45,000 חיילים. מכיוון שרוב "המישלינגה" לא גורשו במהלך המלחמה, ייתכן שהסיווג שלהם לא כיהודים אלא כבני תערובת הציל עד 107,000 גרמנים ממוצא יהודי מהיפגעות בשואה.[4]
לאחר נפילת הרייך השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשפטי נירנברג מסר לזנר עדות על הדיון שקיים עם שטוקרט בנוגע לטבח יער רומבולה בשנת 1941. עדות זו סתרה את טענתו של שטוקרט כי לא היה מודע להוצאתם להורג של יהודים לפני ועידת ואנזה בשנת 1942.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנהארד לזנר, ברשת החברתית Goodreads- פרוטוקול ועידת ואנזה
- סטיבן שפילברג / מוזיאון השואה של ארצות הברית
- בית הדין הצבאי הבינלאומי, משפטי נירנברג: תמלולים והוכחות תיעודיות לניסויים רפואיים גרמנים בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, 1946–1947
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Peter Longerich. Holocaust: The Nazi Persecution and Murder of the Jews. Oxford University Press. 2010. Pgs 121-122.
- ^ Karl Schleunes. The Twisted Road to Auschwitz: Nazi Policy towards German Jews, 1933-39. University of Illinois Press, Urbana. 1970.
- ^ The Reich Ministry of the Interior and the Jewish Code. The records of Dr. Bernhard Losener: As a race officer at the Reich Ministry of the Interior. In: Quarterly Journal of Contemporary History 9 (1961), S. 310 / Cornelia Essner: The "Nuremberg Laws" or the management of racial fanaticism 1933-1945. Paderborn & Munich 2002, ISBN 3-50672260-3, p 115
- ^ Nelson, Robert, "Revolution and Genocide, University of Chicago Press, 1992, p 324