ג'ון מקגרו

ג'ון מקגרו
John McGraw

ג'ון מקגרו, 1890
לידה	4 באוקטובר 1850 מחוז פנובסקוט, מיין, ארצות הברית
פטירה	23 ביוני 1910 (בגיל 59) סיאטל, מדינת וושינגטון, ארצות הברית
שם מלא	ג'ון הארט מקגרו
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות מאונט פלזנט, סיאטל, מדינת וושינגטון, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מושל וושינגטון ה־2 11 בינואר 1893 – 13 בינואר 1897 (4 שנים) סגן מושל וושינגטון פרנק לוס → אלישע פרי ג'ון רנקין רוג'רס ←
חתימה

ג'ון הארט מקגרו (באנגלית: John Harte McGraw;‏ 4 באוקטובר 1850 – 23 ביוני 1910) היה עורך דין, איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל מדינת וושינגטון השני בשנים 1893–1897.

ג'ון מקגרו נולד במחוז פנובסקוט שבמיין. בנעוריו נהרג אביו בטביעה, ואימו נישאה מחדש. כך בגיל 17, הוא מצא את עצמו מנהל חנות כלבו. ב-1876 הוא הגיע לסיאטל שבטריטוריית וושינגטון כשהוא בודד וחסר פרוטה. ניסיונו הניהולי בניהול החנות במיין סייע לו לקבל משרת פקיד במלון בסיאטל. לאחר מכן הוא התקבל למשטרת סיאטל הקטנה.

עבודתו במשטרת סיאטל הייתה מסעירה לעיתים. בשנות צעירותו אלו, כרווק, שררה בעיר מידה מסוימת של הפקרות. ב-17 בינואר 1882 איימו שני אנשים חמושים על איש העסקים ג'ורג' ב. ריינולדס כאשר הוא הלך ברחוב. ריינולדס סירב לשתף פעולה עם השודדים ונורה למוות בחזהו. הרצח עורר את תושבי סיאטל שלכדו את החשודים והסגירו אותם לרשויות. מקגרו היה אז כבר מפקד משטרת סיאטל. המון זועם צבא על תחנת המשטרה וביצע מעשה לינץ' בחשודים.

לאחר תום שירותו כמפקד משטרת סיאטל, נבחר מקגרו כשריף של מחוז קינג. אירועי התקופה עמדו בסימן מהומות נגד המהגרים הסינים. הסינים הועסקו בסלילת מסילות הברזל בכל מערב ארצות הברית, ובתחילה עבודתם הוערכה מאוד. על כל פנים, בשנות ה-80 גורמים שהסיתו נגד הסינים חשו מאוימים בשל שכרם הנמוך של אלה האחרונים, וביטאו את זעמם במושגים גזעיים. פועלים סינים נרצחו ברוק ספרינגס, ויומינג, וגם במחוז קינג. בטקומה ספגו הסינים איומים וגורשו מהעיר.

בבוקר יום ראשון, 7 בפברואר 1886 גרר המון את הסינים בסיאטל אל המזח שבקצה הרחוב הראשי מתוך כוונה להעלות אותם על אוניית קיטור. מושל טריטוריית וושינגטון ווטסון סקוייר הוציא צו שמורה להמון לחדול ממעשיו ולהתפזר, צו שזכה להתעלמות. ביום המחרת נקראו אנשי כוחות הביטחון למקום ונערכו אספות, כולל בהשתתפותו של מקגרו כדי להשיב את הסדר על כנו. כאשר גובש כוח להשלטת הסדר, לקחו מקגרו ואחרים את האחריות על המצב. סגני השריף ירו בהמון, ואדם אחד מת מפצעיו. כמעט 200 סינים אולצו לעזוב על סיפון אוניית הקיטור לסן פרנסיסקו, ו-150 אחרים עזבו בשבוע שלאחר מכן.

לאחר ששימש כשריף מחוז קינג בשלוש תקופות כהונה, החל מקגרו ללמוד משפטים. ב-1887 הוא נכנס לשותפות במשרד עורכי דין עם רוג'ר ס. גרין ועם סי. ה. הנפורד. כשהרצון להיכנס לשירות הציבורי היה בעורקיו, הוא התמודד ב-1892 מטעם המפלגה הרפובליקנית על משרת מושל וושינגטון ונבחר.

אחד הנושאים המרכזיים במסע הבחירות שלו היה הצעת כרייתה של תעלת אגם וושינגטון (Lake Washington Ship Cana). מקגרו, שבסיס התמיכה המרכזי בו היה בסיאטל, תמך בכריית התעלה, בעוד שקהל המצביעים משאר חלקי המדינה, רובם דמוקרטים, התנגדו למיזם. הם כינו אותה בלעג "החפירה של סיאטל" (Seattle Ditch), בטענה שניתן להוציא את הכספים על דברים אחרים. אבן הפינה לתעלה הונחה ב-1909, והעבודות על תא השיט באלרד החלו ב-1911. התעלה ותא השיט נפתחו באופן רשמי ב-4 ביולי 1917.

במהלך תקופת כהונתו כמושל, נחשב מקגרו כידיד נלהב של אוניברסיטת וושינגטון, והוביל את המאמצים לרכישת חלקת אדם עבור 28,000 דולר שהפכה לזרז לקמפוס העתידי. אבן הפינה לבניין הראשון הונחה ב-4 ביולי 1894.

מתוך מבט על עולם העסקים של סיאטל, שבהמשך חייו הוא הצטרף אליו, חתם מקגרו על הצעת חוק שאשרה את מילוים של מישורי דאומיש, מיקומו של אי הנמל של סיאטל כיום.

בדומה לרבים מאנשי צפון-המערב, נדבק מקגרו ב"חיידק הזהב" לאחר שב-17 ביולי 1897 הגיעה מטריטוריית אלסקה אוניית הקיטור "פורטלנד" כשעל סיפונה "טונה של זהב". לאחר תום כהונתו כמושל, ולאחר תקופה שבה סבל ממחלה, שם מקגרו פעמיו צפונה כנוסע במחלקה ראשונה על סיפון הפורטלנד בדרכה בחזרה לאלסקה, והשתתף בבהלת הזהב בקלונדייק. ב-1900 הוא שב מבלי שצבר רווחים, אך בעל תבונה ובריאות טובים יותר.

לאחר שהקים חברת מקרקעין בשם "מקגרו, קיטינגר וקייס", היה מקגרו לשחקן מרכזי בממסד העסקי של סיאטל. הוא שימש כנשיא לשכת המסחר של העיר והיה הנשיא הראשון של אגודת גופי הסחר של ערי חוף האוקיינוס השקט. במהלך תקופה זו, גילה מקגרו עניין בהיסטוריה האזורית כאשר תמך פיננסית במיזם של ידידו אדמונד ס. מיני לכתיבת גרסה מקוצרת של סיפור מסעו של קפטן ג'ורג' ונקובר לאורך החוף הצפון-מערבי של האוקיינוס השקט.

בסוף ספטמבר 1909, במהלך טקסי תערוכת אלסקה-יוקון-פסיפיק (אנ'), נהג מקגרו במכונית ויטון לצד נשיא ארצות הברית ויליאם הווארד טאפט. התערוכה התקיימה בקמפוס של אוניברסיטת וושינגטון במהלך הקיץ של אותה שנה. היה זה היריד העולמי הראשון שנערך בסיאטל, וביקרו בו יותר משלושה מיליון וחצי מבקרים.

ג'ון מקגרו נפטר בסיאטל ב-23 ביוני 1910. הוא נטמן בבית הקברות מאונט פלזנט שבעיר. לאחר מותו הוצב פסל ארד בדמותו, מעשה ידיו של הפסל ריצ'רד א. ברוקס, בכיכר הקרויה על שמו שבסיאטל.

מדיה וקבצים בנושא ג'ון מקגרו בוויקישיתוף

• ג'ון מקגרו באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ג'ון מקגרו באתר www.historylink.org (באנגלית)
• ג'ון מקגרו באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ג'ון מקגרו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

מושלי וושינגטון וושינגטון (מדינה)
אלישע פרי • ג'ון מקגרו • ג'ון רנקין רוג'רס • הנרי מקברייד • אלברט מיד • סמואל קוסגרוב • מריון היי • ארנסט ליסטר • לואיס הארט • רולנד הארטלי • קלרנס מרטין • ארתור לנגלי • מונרד וולגרן • ארתור לנגלי • אלברט רוסליני • דניאל ג'. אוונס • דיקסי לי ריי • ג'ון ספלמן • בות' גרדנר • מייק לאורי • גארי לוק • כריסטין גרגואר • ג'יי אינסלי