ג'ורג' ווינוביץ'

ג'ורג' ווינוביץ'
George Voinovich
	דיוקנו הרשמי של ווינוביץ' בסנאט האמריקאי, 2006
	דיוקנו הרשמי של ווינוביץ' בסנאט האמריקאי, 2006
לידה	15 ביולי 1936; קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית
פטירה	12 ביוני 2016 (בגיל 79); קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית
שם מלא	ג'ורג' ויקטור ווינוביץ'
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	צ'ארדון, מחוז גאוגה, אוהיו
השכלה	אוניברסיטת אוהיו ; אוניברסיטת המדינה של אוהיו
עיסוק	פוליטיקאי, משפטן
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בת זוג	ג'נט אלן ווינוביץ' (2016-1962)
	3 בינואר 1999 – 3 בינואר 2011; (12 שנים)
	→ ג'ון גלן רוב פורטמן ←
	3 בינואר 2003 – 3 בינואר 2007; (4 שנים)
	→ הארי ריד ברברה בוקסר ←
	14 בינואר 1991 – 31 בדצמבר 1998; (8 שנים)
סגן מושל אוהיו	מייק דה ויין, ננסי הוליסטר
	→ דיק סלסט ננסי הוליסטר ←
	1 בינואר 1980 – 31 בדצמבר 1989; (10 שנים)
	→ דניס קוסיניץ' מייקל וויט ←
	8 בינואר 1979 – נובמבר 1979; (כ־298 ימים)
תחת המושל	ג'ים רודס
	→ מירל שומייקר דיק סלסט ←
	30 ביולי 1997 – 4 באוגוסט 1998; (שנה)
	→ בוב מילר (אנ') טום קרפר ←
פרסים והוקרה
	עיטור שלושת הכוכבים

ג'ורג' ויקטור ווינוביץ' (באנגלית: George Victor Voinovich‏; 15 ביולי 1936 – 12 ביוני 2016) היה פוליטיקאי אמריקאי ממדינת אוהיו. ווינוביץ' כיהן מטעם המפלגה הרפובליקנית כנציגה של אוהיו בסנאט של ארצות הברית בשנים 1999–2011, כמושלה ה-65 של אוהיו בשנים 1991–1998, וכראש עיריית קליבלנד ה-54 בשנים 1980–1989. נכון לשנת 2022, ווינוביץ' הוא הרפובליקני האחרון שעמד בראשות עיריית קליבלנד.

ווינוביץ' הקדיש למעלה מארבעים ושש שנות שירות ציבורי. ראשית נתיבתו המקצועית הייתה כעוזר התובע הכללי של אוהיו בשנת 1963, ותומה בכהונתו כחבר הסנאט האמריקאי מטעם אוהיו. הוא האדם החמישה עשר ששימש הן כמושל אוהיו והן כחבר הסנאט של ארצות הברית, ואחד משני הפוליטיקאים הבודדים שכיהנו כראש עיריית קליבלנד, כמושל אוהיו וכנציגה בסנאט; השני היה פרנק לאושה, אשר בדומה לווינוביץ' היה גם הוא ממוצא סלובני. בנוסף על כך, ווינוביץ' הוא האדם היחיד ששימש גם כיושב ראש אגודת המושלים הלאומית וכנשיא ליגת הערים הלאומית.

בשנת 2004 נבחר מחדש לסנאט של ארצות הברית עם למעלה מ-3.4 מיליון קולות, שהיוו כמעט 64% מקולות הבוחרים. הוא בחר שלא להתמודד ב-2010, ועזב את החיים הציבוריים עד למותו ביוני 2016.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

ווינוביץ' נולד בקליבלנד בירת אוהיו, בנם הבכור בין ששת ילדיהם של ג'וזפין (ברנו) וג'ורג' ס. ווינוביץ'^[1]. אביו היה ממוצא סרבי^[2]^[3] ואילו אמו ממוצא סלובני^[4]^[5]. ווינוביץ' גדל בשכונת קולינווד שבקליבלנד וסיים את לימודיו התיכוניים בתיכון קולינווד ב-1954. הוא גדל כנוצרי קתולי והיה חבר לכל ימי חייו בקהילה הכנסייתית-שכונתית שלו. הוא קיבל תואר ראשון בלימודי ממשלה ב-1958 מאוניברסיטת אוהיו, שם היה חבר באחוות פי קאפה טאו ושימש כנשיא מועצת הסטודנטים ומערך מעונות הגברים. ב-1961 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת המדינה של אוהיו.

ווינוביץ' החל את הקריירה הפוליטית שלו ב-1963 כעוזרו של תהובע הכללי של אוהיו. לאחר מכן נבחר לבית הנבחרים של אוהיו ושם כיהן מ-1967 עד 1971. בשנים 1971–1976 כיהן ווינוביץ' כמבקר המחוזי של מחוז קויאהוגה. ב-1971, ניהל מסע הבחירות לא-מוצלח למועמדות הרפובליקנית לרתפקיד ראשות עיריית קליבלנד ראלף פארק, אשר הוסיף לנצח בבחירות הכלליות. בשנים 1977–1978 כיהן במועצת הנציבים של מחוז קויאהוגה. ב-1978 נבחר ווינוביץ' לסגן מושל אוהיו כעמיתו למרוץ של ג'יימס רודס. בכך היה לסגן מושל אוהיו הראשון שלא נבחר בנפרד מהמושל^[6]^[7].

ראש עיריית קליבלנד (1980–1989)

הבחירות לראשות עיריית קליבלנד ב-1979 היו בלתי מפלגתיות. כאשר ראש העיר המכהן דניס קוסיניץ' מהמפלגה הדמוקרטית, ניצב בפני מערכת בחירות קשה, החל ווינוביץ' לשקול להתמודד לראשות העיר בשנית. לבסוף, ב-26 ביולי 1979 הצטרף ווינוביץ' אל המירוץ לראשות העירייה ולימים יכנה את החלטתו זו כ"אחת הקשות בחייו". הוא נשאר סגן המושל עד שזכה בבחירות^[8]. מלבד קוסיניץ', מול ווינוביץ' ניצבו במרוץ כללו חבר הסנאט של אוהיו צ'ארלס באטס ומנהיג הרוב בעירייה בזיל רוסו. ככל שהתקרבו הבחירות, העיתון "הפליין דילר" (The Plain Dealer), תמך במועמדותו של ווינוביץ'. שיעור ההצבעה בבחירות המקדימות היה גדול מזה של הבחירות המקדימות ב-1977 בהן התמודדו ראלף פרק, קוסיניץ' ואדוארד פייגן. בבחירות המקדימות הבלתי-מפלגתיות ב-1979, זכה ווינוביץ' ב-47 אלף קולות, בעוד קוסיניץ' סחף 36,000 קולות. רוסו (שזכה ב-21 אלף קולות) ובאטס (שסיים במקום האחרון עם 19 אלף קולות) לא היו זכאים להתמודד בבחירות הכלליות בשל מספר הקולות הנמוך שקיבלו. ההפתעה הגדולה ביותר הייתה זכייתו של ווינוביץ' במחוזות אפרו-אמריקאים, שם היה צפוי לביים במקום האחרון^[9].

ב-8 באוקטובר 1979, ימים ספורים לאחר הבחירות המקדימות, בתו בת התשע ווינוביץ', מולי, נפגעה בידי מסחרית ונהרגה. האירוע הטראגי הוביל להפסקת מסע הבחירות של ווינוביץ' והקשה על קוסיניץ' לתקוף את יריבו האבל. עם זאת, הוא קרא תיגר על ווינוביץ' בכך שהזמינו לסדרת עימותי בחירות בשכונות שונות בקליבלנד. ווינוביץ' דחה את ההזמנות ואמר שהעימותים לא יהיו פרודוקטיביים, אם כי השניים התעמתו ב-3 בנובמבר במועדון הסיטי של קליבלנד. ווינוביץ' זכה בבחירות כשלו 94,541 קולות בעוד קוסיניץ' זכה ב-73,755 קולות. במרוצת השנים בהן כיהן כראש העירייה, נבחר ווינוביץ' פעם מחדש. ב-1981 הוא ניצח את חבר בית הנבחרים של אוהיו לשעבר, פטריק סוויניי, ונהפך לראש עיריית קליבלנד הראשון שכיהן ארבע שנים ברציפות. ב-1985 ניצח את חבר מועצת העירייה לשעבר גארי קוסיניץ' (אחיו של דניס קוסיניץ').

ווינוביץ' נחשב לביישן ולפוליטיקאי יחסית מאופק, דימוי שאימץ לעצמו. לאחר שנבחר, הוא נועד עם מושל אוהיו ג'יימס רודס כדי לבקש את עזרת ממשלת אוהיו בכיסוי חובות עיריית קליבלנד. ווינוביץ' ניהל משא ומתן על לוח הזמנים לפירעון חובות באוקטובר 1980. כשמדינת אוהיו משמשת ערובה לחובות, שמונה בנקים מקומיים הלוו לעיריית קליבלנד 36.2 מיליון דולר אמריקני, מה שאִפשר לעירייה לפרוע את חובותיה. חרף מאמצים אלה, כלכלת העיר המשיכה לצנוח והמימון הפדרלי נפסק. שבועיים לפני כן דחו הבוחרים עלייה נוספת בת חצי אחוז במס ההכנסה. את האופוזיציה לווינוביץ' הוביל קוסיניץ', ששמר על פרופיל נמוך מאז שהפסיד בבחירות. ווינוביץ' אמר כי יעלה מחדש את נושא מס ההכנסה בקלפי בפברואר במטרה להימנע ממצב של גירעון ב-1981. בפעם זו אישרו הבוחרים את ההעלאה במס.

בתקופה בה נבחר ווינוביץ' לראשות העיר, קליבלנד הפכה למושא לעג ובדיחות של קומיקאים בשל התלקחות שיערו של ראש העיר ראלף פרק, שהתלוצצו עליה בנוסף כעיר האמריקאית הגדולה היחידה שפשטה את הרגל. ווינוביץ' לא ראה בעין יפה את ההלצות על קליבלנד, והגיב להן בצורה אגרסיבית. הוא נקט בגישה הגנתית שזכתה להכרה בכלי התקשורת בקליבלנד, ובוטאה בין היתר ב"יציאה למלחמה על אחת הערים הגדולות בארצות הברית". אחרים ניצלו את מאבקו של ווינוביץ' לשיפור תדמיתה של העיר. למשל, חברת הנדל"ן המקומית "סמית'-קרמר ושות'", ניסתה להחזיר את התהילה הקודמת של העיר על ידי הצגת סדרת מודעות עם תצלומים של קליבלנד תחת הכותרת "תביט אחרת. זוהי קליבלנד!". בחודש מאי 1981, העיתון "The Dealer Dealer" שלח למנויי העיתון מדבקות בהן נכתב "ניו יורק היא 'התפוח הגדול', אבל קליבלנד היא שזיף." העיתון גם חילק אלפי כפתורים הנושאים את הסלוגן "קליבלנד היא שזיף" ופרסמה תמונה ענקית של המוציא לאור של העיתון תומאס וייל לצד ווינוביץ'. סקר לאומי מצא כי דטרויט היא העיר בעלת הדימוי הגרוע ביותר, כאשר העיר ניו יורק במקום השני וקליבלנד במקום החמישי.

מושל אוהיו (1998-1991)

ב-1988 התמודד וויינוביץ' על אחד משני מושביה של אוהיו בסנאט של ארצות הברית נגד הסנאטור הדמוקרטי המכהן הווארד מצנבאום, במערכת בחירות לוחמנית ושלילית. ווינוביץ' האשים את מצנבאום בנקיטת גישה רכה כלפי פורנוגרפיית ילדים, האשמות שנמתחו עליהן ביקורת בידי רבים, בהם הסנאטור ג'ון גלן, שמסר הצהרה לעיתונות בה ניסה להפריך ולסתור את טענותיו של ווינוביץ'. בסופו של דבר מצנבאום גבר על ווינוביץ' עם 57% מקולות הבוחרים, בשעה שחבר האלקטורים באוהיו העניק לסגן נשיא ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש 11 אלקטורים בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988.

ב-1990 הועמד וויוניביץ' על ידי המפלגה הרפובליקנית לתפקיד מושל אוהיו. בבחירות הכלליות הוא גבר על מועמד המפלגה הדמוקרטית, התובע הכללי של אוהיו אנתוני סלבריז ג'וניור. במהלך ארבע שנותיו הראשונות חילץ ווינוביץ' את אוהיו מגירעון בן 1.5 מיליארד דולר אמריקני והוביל את המאמצים לרפורמה בשירותי הרווחה המדינתיים. ב-1991 כיהן ווינוביץ' כיו"ר איגוד המושלים במערב התיכון. הוא נבחר נבחר מחדש ב-1994, והביס את המועמד הדמוקרטי רוברט ל. בורץ' ג'וניור עם 72% מקולות הבוחרים. במהלך כהונתו השנייה מינה ווינוביץ' את ננסי הוליסטר לסגנית המושל ובכך נהפכה לאישה הראשונה בתפקיד, ואת ראש עיריית סינסינטי קנת' בלאקוול לגזבר המדינה, ונהיה לאפרו-אמריקאי הראשון בתפקיד זה.

ב-1995 קיבל ווינוביץ' את התואר "נבחר הציבור של השנה" מטעם כתב-העת "National Journal". ווינוביץ' זכה לתואר זה בזכות מאמציו ליצירת תוכנית שוברים ציבוריים לשם שימוש בכספי ציבור לתשלום שכר לימוד בבתי ספר הקשורים בכנסיות. לאחר התדיינות משמעותית בעניין התוכנית, פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית ברוב של 5–4 כי התוכנית לא הפרה את האיסור החוקתי לקידום הדת בבתי ספר ציבוריים. בשלהי תקופת כהונתו השנייה הייתה אוהיו המובילה מבין מדינות ארצות הברית באחוז הילדים הזכאים להשתתף בפרויקט Head Start. הן כמושל והן כראש עיר, סייע ווינוביץ' לפרסם את קליבלנד כמקום הולדתו האמיתי של הרוקנרול. החל מ-1985, וויינוביץ', עיריית קליבלנד ומדינת אוהיו פעלו לבניית היכל התהילה של הרוק אנד רול בקליבלנד, שבסופו של דבר נחנך בעיר ב-1995.

ווינוביץ' היה המושל הראשון לתמוך בהתמודדותו של הסנאטור בוב דול למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996^[10]. מאוחר יותר הוא נמנה בין תשעה מועמדים שהתבקשו להגיש בדיקות רקע כמועמדים אפשריים לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית בתור עמית למרוץ של דול. ווינוביץ' ויתר על האפשרות שייבחר כעמיתו למרוץ של דול ושב על רצונו להתמודד לסנאט של ארצות הברית ב-1998. בשנה זו התמודד לסנאט לאחר שנמנע ממנו להתמודד לכהונה שלישית כמושל אוהיו בשל מגבלות כהונה. בבחירות הכלליות גבר על מועמדת המפלגה הדמוקרטית מרי בויל, והוחלף באורח זמני בתפקיד המושל בידי סגניתו ננסי הוליסטר, שבעצמה הוחלפה על ידי בוב טאפט בינואר 1999. הייתה זו הפעם הראשונה בה מושל רפובליקני באוהיו הוחלף בידי מושל אחר מהמפלגה הרפובליקנית מאז 1904.

סנאטור מטעם מדינת אוהיו (2011-1999)

ווינוביץ' נואם לצד הנשיא ג'ורג' ווקר בוש בעצרת בחירות במהלך בחירות 2004 לנשיאות

ווינוביץ' הושבע לתפקידו ב-3 בינואר 1999. בסנאט הוא התנגד להורדת שיעורי המסים, ולעיתים תכופות הצטרף לעמיתיו מהמפלגה הדמוקרטית בעניינים הקשורים למיסים וב-2000 היה הרפובליקני היחיד בקונגרס שהצביע נגד הצעת חוק המקלה על זוגות מפני "קנס נישואין" (Marriage penalty). בנובמבר 2004 התמודד ווינוביץ' בבחירות לכהונה שנייה בסנאט וביום הבחירות הכלליות גבר על מועמד המפלגה הדמוקרטית, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית לשעבר אריק פינג'וט. הוא זכה במרב הקולות בכל 88 מחוזות אוהיו וקיבל את מספר הקולות הגבוה ביותר מכל מערכת בחירות לסנאט באוהיו, 3.5 מיליון קולות. בסנאט עצמו, החזיק ווינוביץ' בשולחן הממתקים של הסנאט.

הוא זכה לתשומת לב לאומית כאשר נשא בדמעות נאום התנגדות למינויו של ג'ון בולטון לשגריר ארצות הברית באומות המאוחדות בידי נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בעת שימוע בוועדת החוץ של הסנאט. הוא נימק את התנגדותו בכך שאינו "מרגיש בנוח להצביע בעד מר ג'ון בולטון". כתוצאה מכך, הוועדה התפזרה ללא הכרעה והמינוי הושהה. הדמוקרטים סירבו להביא את הדיון לידי גמר ולסיים את הדיונים על אודות המינוי. בפעם הראשונה הצביע ווינוביץ' בעד סיום הדיון, אך בפעם השנייה הצטרף לדמוקרטים בבקשתם להארכת הדיונים והפציר בבוש לבחור מועמד אחר. מאוחר יותר שינה ווינוביץ' את דעותיו ואמר שבולטון עשה "עבודה טובה" כשגריר באו"ם^[11].

בינואר 2007, הביע ווינוביץ' חשש בפני מזכירת המדינה של ארצות הברית קונדוליזה רייס כי תוכניתו של הנשיא בוש להגדיל את כמות חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית בעיראק לא תהא אפקטיבית. כרפובליקני מתון, נחשב ווינוביץ' כאחד המעטים שיכולים להשפיע על בוש. כעבור חמישה חודשים כתב ווינוביץ' לבוש מכתב בן חמישה עמודים ובו ביקש מממשלת ארצות הברית להתחיל להסיג חיילים אמריקאים מעיראק ולתת לעיראקים לדאוג לשטחים שלהם בעצמם, וקרא להגות "תוכנית כוללת לנסיגה צבאית הדרגתית של ארצות הברית מעיראק"^[12]. ב-7 באפריל 2008 התנגד ווינוביץ' בגלוי למצע של המפלגה הרפובליקנית והתבטא בגנות מלחמת עיראק הממושכת.

ב-20 בינואר 2009 קיבל ווינוביץ' מושב בוועדת ההקצבות המשפיעה והחשובה של הסנאט. מינויו זה היה הפעם הראשונה בה סנאטור מאוהיו ישב בוועדה מאז הפסדו של מייק דה ויין לשרוד בראון ב-2006. קם קבלת המינוי ויתר ווינוביץ' על מושבו בוועדת החוץ. ב-18 בדצמבר 2010 הצביע ווינוביץ' בעד ביטול מדיניות אל תשאל, אל תספר^[13]. כסנאטור וחבר בולט בוועדת החוץ של הסנאט, ווינוביץ' תמך בעקביות בצעדים לחיזוק הביטחון הלאומי של מדינת ישראל תוך קידום תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. בנוסף, ווינוביץ' שם פעמיו למאבק באנטישמיות, בעיקר באמצעות מעורבות בהארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה ובמשרד למוסדות דמוקרטיים וזכויות אדם.

בערוב ימיו

במסיבת עיתונאים שערך בינואר 2009 הודיע ווינוביץ' כי לא יתמודד לתקופת כהונה שלישית בסנאט. הוא הוסיף ואמר גם כי לאחר 44 שנה בזירה הציבורית הגיע זמנו להירגע ולבלות עם אשתו ג'נט ומשפחתו, לה נישא ב-1962. לאחר שפרסם דבר פרישתו, נכתב עליו בעיתון "The Dealer Dealer" : "לאחר עשרות שנים בזירה הציבורית, היֹשרה האישית של ווינויביץ' נותרה ללא רבב. הוא מעולם לא חשש להתייצב נגד מפלגתו שלו, ומעולם לא שכח שכספי המיסים מגיעים מארנקים של אנשים שעובדים קשה"^[14]. במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 הביע ווינוביץ' את תמיכתו בהתמודדותו של ג'ון קייסיק למועמדות הרפובליקנית לנשיאות. ב-10 ביוני 2016 נשא נאום בבית עיריית קליבלנד לרגל יום העצמאות ה-25 של סלובניה. ב-12 ביוני נפטר ווינוביץ' בשנתו בביתו שבקליבלנד, בן 79 במותו^[15].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' ווינוביץ' בוויקישיתוף

ג'ורג' ווינוביץ', באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ג'ורג' ו. ווינוביץ', באתר המרכז ההיסטורי של אוהיו (באנגלית)
ג'ורג' ווינוביץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[1] "Josephine Voinovich". Archived from the original on March 4, 2016.

[2] "George Voinovich, former Cleveland mayor, Ohio governor and U.S. senator, dies". cleveland.com. June 12, 2016.

[3] "Senator George Voinovich speaks to the Cleveland Serbian community".

[4] "the Slovenian".

[5] Shesgreen, Deirdre (June 12, 2016). "George Voinovich, 79, Ohio political titan". The Cincinnati Enquirer. Gannett Company.

[6] Editorial Board (June 15, 2016). "Lucky Voinovich: The Ohio politician made a virtue of the practical". Pittsburgh Post-Gazette. Block Communications.

[7] Provance, Jim (February 24, 2002). "Lt. governor is what governor makes it". Toledo Blade. Block Communications.

[8] "George V. Voinovich". Ohio History Central.

[9] Schumaker, Edward (August 26, 1979). "Mayor Kucinich Himself Is Issue In Upcoming Cleveland Primary". The New York Times.

[10] "Dole Adds Name and Subtracts 1 From His List of Running Mates". The New York Times. August 2, 1996. Retrieved July 23, 2010.

[11] Jones, Susan. "John Bolton, Ken Timmerman Nominated for Nobel Peace Prize". CNS News. Archived on June 16, 2012. Retrieved July 14, 2012

[12] 2 GOP senators break with Bush on Iraq, Norm N. Levey Los Angeles Times June 27, 2007

[13] Camia, Catalina (December 19, 2010). "Senate passes 'don't ask' repeal, sends it to Obama". USA Today. Retrieved August 3, 2017

[14] "Senator George Voinovich plans to bid politics farewell, integrity intact". The Plain Dealer. January 13, 2009

[15] "George Voinovich dies at 79". Politico. June 12, 2016. Retrieved June 12, 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]