ג'ייקוב זומה
צילום מ-2010 | |||||
לידה | 12 באפריל 1942 (בן 82) נקנדלה, איחוד דרום אפריקה | ||||
---|---|---|---|---|---|
שם לידה | Jacob Gedleyihlekisa Zuma | ||||
מדינה | דרום אפריקה | ||||
מפלגה | הקונגרס הלאומי האפריקני | ||||
בן או בת זוג | נקוסזנה דלמיני-זומה (1982–1998) Kate Mantsho (1976–?) Gertrude Sizakele Khumalo (1973–?) Nompumelelo Ntuli Zuma (2008–?) Tobeka Madiba (2010–?) Gloria Bongekile Ngema | ||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
ג'ייקוב זומה (באנגלית: Jacob Gedleyihlekisa Zuma, נולד ב-12 באפריל 1942) הוא פוליטיקאי דרום אפריקאי, שכיהן כנשיא המדינה וראש מפלגת השלטון במדינה, הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC).
זומה הוא אחד הפוליטיקאים השנויים ביותר במחלוקת בדרום אפריקה. הוא זכה לפופולריות עצומה בקרב ציבורים נרחבים, שראו בו מנהיג עממי בעל רקורד מרשים במאבק נגד האפרטהייד. עם זאת, רבים אחרים ואף חלק מאלה שהיו בעבר תומכיו, רואים בו סמל לסיאוב, פלילים, שחיתות שלטונית וסכנה לשלטון החוק. הוא הואשם בשנת 2007 בכתב אישום הכולל סעיפים של סחיטה, הלבנת הון והונאה. כתב אישום זה בוטל כעבור מספר חודשים מטעמים טכניים. זומה גם הואשם באונס והועמד למשפט בגין כך, אך זוכה מאישום זה ב-2006. קודם לנשיאותו כיהן כסגן-נשיא המדינה, אך פוטר מתפקידו זה בידי הנשיא תאבו מבקי עקב מעורבותו בפרשיות שחיתות.
בשנת 2009 הוביל את ה-ANC לניצחון בבחירות, וב-9 במאי החל לכהן כנשיאה של דרום אפריקה לאורך שתי קדנציות, עד להדחתו מראשות המפלגה בעקבות צבר של הסתבכויות בפרשיות שחיתות ואובדן התמיכה בו. ב-14 בפברואר 2018 הודיע על התפטרותו המיידית מתפקיד הנשיא, ותפקידו הועבר לסגנו סיריל רמפוזה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נעורים ותחילת פעילות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]זומה נולד בארץ הזולו במזרח המדינה, במחוז הידוע כיום בשם קוואזולו-נטאל, לאב שוטר שנפטר בילדותו של זומה. הוא לא קיבל חינוך פורמלי, ובגיל צעיר החל בפעילות פוליטית. ב-1959 הצטרף ל-ANC - הקונגרס הלאומי האפריקני, אז תנועת התנגדות למשטר האפרטהייד. ב-1962 הפך חבר פעיל ב"חנית האומה" - הזרוע הצבאית של הארגון, שהחלה לפעול בעקבות הוצאת הקונגרס מחוץ לחוק ב-1960. ב-1963 נאסר בידי השלטונות ונידון ל-10 שנות מאסר, אותן ריצה ברובן איילנד לצידו של נלסון מנדלה.
לאחר שחרורו שב לפעילות פוליטית מחתרתית במחוז הולדתו. ב-1975 עזב את דרום אפריקה והמשיך בפעילותו הפוליטית מחוץ לגבולות המדינה, תחילה בסווזילנד ולאחר מכן במוזמביק, שם היה פעיל מאוד בקרב גולים דרום אפריקנים שמספרם גבר כתוצאת מהומות סווטו (1976). ב-1977 היה לחבר בוועד הפועל של הקונגרס הלאומי האפריקני, וכיהן כסגן נציג הארגון במוזמביק, והחל מ-1984 כנציג הראשי. ב-1987 נאלץ לעזוב את מוזמביק בעקבות לחץ שהפעילה ממשלת דרום אפריקה על ממשלת מוזמביק, ועקר ללוסקה בירת זמביה, שם עמד בראש מנגנון המחתרת של ארגונו, ה-ANC, וכראש מחלקת המודיעין שלו. בהמשך כיהן במועצה הפוליטית והצבאית של הארגון.
פוליטיקה לאומית ומנהיגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הרפורמות שהנהיג נשיא דרום אפריקה פרדריק וילם דה קלרק ב-1990 הותרה מחדש פעילותו הפוליטית של ה-ANC, וזומה היה מראשוני המנהיגים הגולים לשוב לדרום אפריקה. הוא נבחר כיו"ר ה-ANC בדרום נטאל, ועסק בפריקת המתח ואלימות שהתעוררו באותה תקופה בין פעילי הקונגרס הלאומי האפריקני לבין מפלגת החופש אינקאתה של בני הזולו בהנהגת הצ'יף מנגוסותו בותלזי. כבן זולו בעצמו, הייתה לו עמדת השפעה מכרעת באותו סכסוך כנציג ה-ANC, והוא זכה להערכה ולתמיכה רבה בקרב בני הזולו משני עברי המתרס. זמן קצר לאחר מכן נבחר זומה כסגן מזכ"ל ה-ANC.
לאחר הבחירות הכלליות של 1994, בהן לראשונה שותפה האוכלוסייה השחורה בהליך הדמוקרטי, מונה זומה כחבר בוועד הפועל של ממשלת מחוז קוואזולו-נטאל והיה אחראי על נושאי כלכלה ותיירות, וזאת לאחר שוויתר לטובת תאבו מבקי במרוץ לסגנות נשיאות המדינה. בדצמבר אותה שנה נבחר כיושב ראש הקונגרס הלאומי האפריקני ובמקביל כיו"ר סניף קוואזולו-נטאל של המפלגה. בדצמבר 1997 נבחר כסגן נשיא המפלגה, וכפועל יוצא מכך מונה כסגן נשיא המדינה ב-1999. בשלב זה הוא סומן כיורשו המיועד של הנשיא המכהן, תאבו מבקי. כסגן נשיא היה זומה מעורב, יחד עם נשיא אוגנדה יוורי מוסווני, בתיווך תהליך השלום בין בני ההוטו לבני הטוטסי בבורונדי שבמרכז אפריקה.
הסתבכויות פליליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 ביוני 2005 פיטר הנשיא מבקי את סגנו זומה בשל התפוצצותה של פרשת שחיתות ושוחד שנראה כי זומה היה מעורב בה עמוקות[1]. בנובמבר אותה שנה נפתחה חקירה פלילית נגד זומה בחשד כי אנס את בתו בת ה-31 של עמיתו המנוח למאבק באפרטהייד, בביתו שביוהנסבורג, ובדצמבר הוגש נגדו כתב אישום באונס[2]. בעקבות כך הוא עזב את משרת סגן הנשיא ובמקום מונתה פומזייל מלאמבו-נקוקה.
זומה טען להגנתו כי יחסי המין התקיימו ביניהם בהסכמה, ובמאי 2006 קיבל בית המשפט את טענתו והוא זוכה[3]. במקביל, המשיכו מאמצי פרקליטות המדינה להעמידו לדין באשמת שחיתות.
ב-18 בדצמבר 2007 הצליח זומה להביס את מבקי בבחירות במרכז המפלגה, ולהתמנות תחתיו כנשיא המפלגה וכמועמדה לנשיאות בבחירות שהיו צפויות להתקיים ב-2009[4]. עשרה ימים מאוחר יותר הוגש נגדו כתב אישום חמור על שותפותו בפרשיית השחיתות, מהחמורות בתולדות המדינה, שנסבה סביב קבלת שוחד כחלק מעסקת ענק של רכישת נשק ב-5 מיליארד דולר[5]. בספטמבר 2008, החליט בית המשפט לבטל את כתב האישום נגדו בנימוק שהוגש מבלי מתן זכות שימוע לזומה[6]. בעקבות החלטה זאת, והטענות כי ההחלטה להאשים את זומה נבעה ממניעים פוליטיים, נאלץ מבקי להתפטר מן הנשיאות.
למרות משפט האונס וההאשמות בשחיתות, המשיך זומה ליהנות מפופולריות רבה בקרב קהל תומכיו – אנשי האגף השמאלי של ה-ANC, ליגת הנוער של המפלגה, קונגרס האיגודים המקצועיים של דרום אפריקה והמפלגה הקומוניסטית הדרום אפריקנית. אלה ראו בהאשמות כנגדו רדיפה פוליטית מצידו של הנשיא תאבו מבקי. הופעותיו של זומה בבתי המשפט לווו בהפגנות תמיכה המוניות של תומכיו מחוץ לבית המשפט, שקראו קריאות עידוד בזכותו של זומה ובגנותו של הנשיא מבקי. משום התמיכה הרחבה, הוסיף זומה להיות דמות מפתח בפוליטיקה הדרום אפריקנית גם לאחר פיטוריו והעמדתו לדין. פרשנים מסבירים את התמיכה בזומה חרף הסתבכויותיו הרבות, במסורת השבטית של נאמנות חסרת פשרות הנהוגה בקרב בני הזולו.
זומה נשלח ל-15 חודשי מאסר ב-2 ביולי 2021[7].
נשיאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביטול כתב האישום בספטמבר 2008 סלל בפני זומה את הדרך להובלת מפלגת ANC בבחירות הלאומיות של 2009. בבחירות אלה ניצחה המפלגה, כבכל מערכות הבחירות מאז ביטול האפרטהייד, וזומה נתמנה ב-9 במאי 2009 כנשיא המדינה. בבחירות במאי 2014 שוב עמד בראשות מפלגתו, והובילה לניצחון ולהמשך כהונתו כנשיא לקדנציה נוספת.
תקופת נשיאותו, בשתי הקדנציות, הייתה רצופה בשערוריות ובחשיפות של פרשיות שחיתות. אלה כללו, כין היתר, הענקת חנינה למקורב שהורשע בפרשיית שוחד ונידון ל-12 שנות מאסר, מינויים פוליטיים תמוהים, שימוש ב-27 מיליון דולר של כספי ציבור לשיפוץ אחוזתו הפרטית, יחסים קרובים עם אילי הון מפוקפקים וקבלת טובות הנאה מהם. במקביל, הידרדרה מאוד כלכלת המדינה, שיעור האבטלה גאה והגיע לשיא של 27%, האינפלציה עלתה, הצמיחה הואטה ושער הראנד נשחק. שביתות שפרצו והאופן בו טיפל בהם זומה, הביאו לאובדן התמיכה של האיגודים המקצועיים בו. במפלגת ה-ANC הלכו וגברו הקריאות להדיחו[8].
בדצמבר 2017 הדיחה מפלגת ANC את זומה מתפקידו כראש המפלגה ובחרה בסגנו, סיריל רמפוזה, לעמוד בראשה[9]. מולו התמודדה נקוסזנה דלמיני-זומה, גרושתו של זומה ושרה בממשלתו, שזכתה לתמיכת בעלה לשעבר[10]. לאחר בחירת רמפוזה פנתה הנהגת ANC לזומה בדרישה שיתפטר מתפקידו כנשיא המדינה[8].
ב-14 בפברואר 2018 פנה ג'ייקוב זומה אל העם ואמר כי אף על פי שאינו מסכים עם החלטת הקונגרס הלאומי האפריקאי להדיחו[11], הוא מתפטר מהנשיאות, ואכן יום לאחר מכן הגיש האחרון את התפטרותו[12] כמחליפו מונה אוטומטית, על פי חוקת דרום אפריקה, סגן הנשיא סיריל רמפוזה.
ג'ייקוב זומה סירב להתייצב לוועדת החקירה העוסקת בפרשות השחיתות שלו. הוא הורשע בביזוי בית הדין, נידון ל-15 חודשי מאסר בפועל ונכנס לכלא ביולי 2021[13][14]. לאחר מאסרו, החל גל מחאות אלימות ברחבי המדינה בהן נהרגו יותר מ-70 אנשים[15]. חלקן הדרדרו למהומות[16]. במקביל, בית המשפט העליון במדינה דן בערעור שהגיש בדרישה לשחררו[17].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ייקוב זומה הוא פוליגמיסט, שנודע במספר הרב של נשותיו. הפוליגמיה נחשבת נורמטיבית בקרב בני הזולו. הוא נישא לפחות לשש נשים שונות שידועות לציבור, וייתכן שיותר. אחת מנשותיו לשעבר (שממנה התגרש כדין) היא הפוליטיקאית נקוסזנה דלמיני-זומה, לימים שרת הפנים בממשלתו של זומה, ואיתה הביא לעולם 4 ילדים. אישה נוספת, שילדה לו חמישה ילדים, התאבדה בדצמבר 2000. יתר נשותיו עודן נשואות לו, ככל הידוע, ובסך הכל בין כל נשיו ועוד מספר פילגשים יש לו 21 ילדים ידועים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלכסנדרה פולר, הילדים של נלסון מנדלה, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 145, יוני 2010
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ייקוב זומה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ג'ייקוב זומה, ברשת החברתית אינסטגרם
- ג'ייקוב זומה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ייקוב זומה - דו"ח מיוחד - אוסף קישורים למאמרים אודותיו, Mail & Guardian Online (באנגלית)
- בנג'מין פוגרונד, זומה מלך זולו, באתר הארץ, 23 באפריל 2009
- יוסף חרש, השחיתות והכלכלה הכריעו את נשיא הטפלון, באתר TheMarker, 28 בדצמבר 2017
- אסף רונאל, ראש האופוזיציה לשעבר בדרא"פ ל"הארץ": חושש מכרסום הדמוקרטיה, אבל אופטימי, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2015
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נשיא דרום אפריקה מבקי פיטר את סגנו שהיה מעורב בפרשת שחיתות, באתר הארץ, 15 ביוני 2005
- ^ סגן הנשיא לשעבר הואשם באונס, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2005
- ^ סוכנויות הידיעות, דרום אפריקה: סגן הנשיא לשעבר זוכה מאונס, באתר ynet, 8 במאי 2006
- ^ סגן נשיא דרום אפריקה לשעבר נבחר לראש מפלגת השלטון - בדרך לנשיאות, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2007
- ^ רויטרס, דרא"פ: כתב אישום נגד ראש מפלגת השלטון, באתר ynet, 28 בדצמבר 2007
- ^ ynet, דרא"פ: בוטלו האישומים נגד יו"ר מפלגת השלטון, באתר ynet, 12 בספטמבר 2008
- ^ David McKenzie, Amy Cassidy and Rob Picheta CNN, Former South African President Jacob Zuma sentenced to 15 months in prison for contempt of court, CNN
- ^ 1 2 יוסף חרש, עסקות נשק מפוקפקות, שוחד ומשפט אונס: אבל זה לא מה שהכריע את נשיא דרום אפריקה, באתר TheMarker, 30 בדצמבר 2017
- ^ אוריאל בארי, דרמה בדרום אפריקה: הנשיא הודח על ידי מפלגתו, באתר "סרוגים", 13 בפברואר 2018
- ^ סוכנויות הידיעות, דרום אפריקה: הסגן ניצח את גרושת הנשיא ובדרכו לנשיאות, באתר ynet, 19 בדצמבר 2017
- ^ סוכנויות הידיעות, דרום אפריקה: מפלגת השלטון החליטה להדיח את הנשיא, באתר וואלה, 13 בפברואר 2018
- ^ סוכנויות הידיעות, הבין את הרמז: נשיא דרום אפריקה התפטר, באתר ynet, 15 בפברואר 2018
- ^ הצתות וביזה בדרום אפריקה אחרי כליאת הנשיא לשעבר, באתר ynet, 11 ביולי 2021
- ^ חיים איסרוביץ, מהומות בדרום אפריקה: יותר מ-40 נהרגו, הצבא החל להתפרס בשטח, באתר מעריב אונליין, 13 ביולי 2021
- ^ David McKenzie, Pierre Bairin and Samantha Beech CNN, More than 70 killed in South Africa protests after former leader Jacob Zuma is jailed, CNN
- ^ כאוס בדרום אפריקה: תושבים חמושים נגד הבוזזים, באתר ynet, 14 ביולי 2021
- ^ עמית ולדמן, דרום אפריקה על סף אנרכיה: מהומות שפרצו בעקבות כליאת הנשיא לשעבר יצאו משליטה, באתר מאקו, 14 ביולי 2021
נשיאי דרום אפריקה | ||
---|---|---|
חוקת 1961 (תפקיד ייצוגי) | צ'ארלס רוברטס סווארט • תאופילוס אבנהעזר דונגס • ז'וזואה פרנסואה נודה • יאקובוס יוהנס פושה • יוהאנס דה קלרק • ניקולאס יוהאנס דידריקס • מרה פיליון • ג'ון פורסטר • מרה פיליון | |
חוקת 1983 (תפקיד ביצועי) | פיטר וילם בותה • כריס היוניס • פיטר וילם בותה • פרדריק וילם דה קלרק | |
חוקת 1996 (תפקיד ביצועי) | נלסון מנדלה • תאבו מבקי • קגאלמה מוטלנטה • ג'ייקוב זומה • סיריל רמפוזה |