גביע ערי הירידים
svg.png) | |
| ענף | כדורגל |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1955 |
| תאריך פירוק | 1971 |
| ארגון מפעיל | אופ"א |
| מספר תחרות | 13  |
| מספר מתמודדים | 12 |
| יבשת | אירופה |
| זוכה אחרון/נה |  לידס יונייטד |
| הכי הרבה זכיות |  ברצלונה (3) |
| history | |
  | |
גביע ערי הירידים היה תחרות כדורגל אירופאית שהתנהלה בין השנים 1955 ו-1971. הטורניר היה רעיונם של ארנסט תומן השווייצרי, אוטורינו באראסי מאיטליה והמזכיר הכללי של התאחדות הכדורגל האנגלית, סר סטנלי רוס, כולם מאוחר יותר הפכו לראשי ארגון פיפ"א. כפי שניתן ללמוד משם הטורניר, הוא נועד לקידומן של ערי הירידים הבינלאומיות. משחקי ידידות נערכו באופן קבוע בין נבחרות מערי ירידים וממשחקים אלו הוקם הטורניר. הטורניר תחילה היה פתוח רק לנבחרות מערים שאירחו ירידים ולא הייתה שום משמעות למיקום בו סיימו בליגה המקומית של מדינתן. הטורניר היה מבוסס תחילה על עקרון "עיר אחת, נבחרת אחת" לפי לכל עיר מותרת קבוצה אחת בלבד. אחרי 1968 הטורניר איגד בתוכו קבוצות שסיימו כסגניות בליגה המקומית במדינתן וזכה לכינוי "גביע הסגניות". בשנת 1971 הטורניר הופסק והוחלף על ידי גביע אופ"א. זכייה בגביע ערי הירידים איננה מוכרת על ידי אופ"א כזכייה בגביע אופ"א.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העידן הספרדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטורניר הראשון נמשך שתי עונות כדי להימנע ככל האפשר ממשחקי הליגות המקומיות. למרות זאת, בשל העובדה שהטורניר הכיל קבוצות מערים בהן נערכו ירידים עסקיים, הטורניר נמשך שלוש שנים. הטורניר החל ב-1955 ונסתיים ב-1958. הערים ששלחו נבחרות לטורניר זה היו בזל, ברמינגהאם, קופנהגן, פרנקפורט, וינה, קלן, לוזאן, לייפציג, לונדון, מילאנו וזאגרב.
הטורניר הראשוני כלל שלב בתים בו השתתפו נבחרות מייצגות מערים מסוימות במקום מועדונים מקומיים. הפיינאליסטיות היו לבסוף ברצלונה ו-לונדון XI. בעוד שהרכב נבחרת העיר לונדון כלל שחקנים מ-11 מועדונים שונים מהעיר כולה (לדוגמה: ארסנל, צ'לסי, קווינס פארק ריינג'רס ווסטהאם יונייטד), נבחרת העיר ברצלונה כללה רוב ברור של שחקני ברצלונה בתוספת שחקן אחד בלבד מאספניול. אחרי תוצאת תיקו 2:2 בסטמפורד ברידג', ברצלונה זכתה בתואר לאחר ניצחון 6:0 בקאמפ נואו בברצלונה. הטורניר השני נערך בין 1958 ו-1960. בפעם זו, הופסקה שיטת שלב הבתים וכל הטורניר נערך בשיטת נוק-אאוט. ברצלונה שמרה על התואר, בניצחונה על ברמינגהאם סיטי 4:1 בגמר.
הטורניר השלישי נערך לאורך עונת 1960/1961 וכך נאלצו הקבוצות לשחק לאורך כל העונה בשתי מסגרות בבת אחת, המסגרת המקומית בליגה והמסגרת האירופית. במהלך העונה השתתפה קבוצת ברצלונה בשתי המסגרות האירופאיות, גביע אירופה וגביע ערי הירידים, ובשל העובדה ששני הגופים האירופיים הללו היו "יריבים" האחד של השני, לא היה שום תיאום בין השניים בעניינים מקצועיים כגון תאריכי משחקים. למרות זאת, גביע אירופה התבסס כטורניר המוביל לקבוצות אירופיות באותם הימים, בעיקר בשל העובדה שהוא כלל את האלופות מכל הליגות המקומיות באירופה ובשל העובדה שהוא נפרס על עונה אחת בלבד. מאמצים של ברצלונה לא הועילו בשתי המסגרות כאשר זו הפסידה ברבע-גמר גביע ערי הירידים בתוצאה הכוללת 6:7 להיברניאן הסקוטית וכן הפסידה בגמר גביע אירופה לקבוצת בנפיקה ליסבון הפורטוגלית. רומא הזדקקה לשלושה משחקים על מנת לגבור על היברניאן בחצי הגמר לפני שהם העפילו לגמר. ברמינגהאם סיטי הגיעה לגמר השני ברצף אך כפי שקרה בעונה לפני כן, הקבוצה הפסידה גם לרומא, לאחר תיקו 2:2 בברמינגהאם ניצחה רומא 2:0 באיטליה וזכתה במפעל.
בעונת 1961/1962 הוגמשו חוקי הטורניר ושלושה מועדונים מכל מדינה הורשו להשתתף בטורניר. גם חוק "עיר אחת, נבחרת אחת" שונה ונבחרות הערים ברצלונה ואדינבורו הוחלפו במועדונים משתי הערים הללו. אל היברניאן מאדינבורו הצטרפה הארטס אוף מידלות'יאן ומהעיר ברצלונה הגיעו ברצלונה ואספניול. העלייה במספר הקבוצות הספרדיות בטורניר ניכר מאוד בהישגים אליהן הגיעו מועדונים אלו ואל ברצלונה הצטרפו באופן קבוע גם ולנסיה וריאל סרגוסה. שלושת המועדונים הללו זכו בשש אליפויות בטורניר ביניהן בין השנים 1958 ו-1966. הטורניר גם חווה שלושה משחקי גמר כל-ספרדיים בשנים 1962, 1964 ו-1966. בגמר 1962 ניצחה ולנסיה את ברצלונה 7-3 במצטבר ובשנת 1963 הקבוצה שמרה על התואר מול קבוצת דינמו זאגרב היוגוסלבית ב-4-1 במצטבר. הקבוצה העפילה לגמר השלישי שלה ברצף בעונת 1964, בו הפסידה לריאל סרגוסה בתוצאה 2-1 במשחק יחיד בין השתיים שנערך באצטדיון קאמפ נואו.
בטורניר של שנת 1965 היה שיא המשתתפות בטורניר, 48 קבוצות, דבר שהעיד על ההתעניינות הגוברת בטורניר זה. טורניר זה גם הניב גמר שני בתולדותיו שבו לא השתתפה אף קבוצה ספרדית ובו פגשה קבוצת פרנצווארוש ההונגרית את קבוצת יובנטוס האיטלקית ובו ניצחה פרנצווארוש בגמר נוסף בו נערך משחק אחד בלבד. בשנת 1966 משך הטורניר עניין ציבורי רב, אך לא מהסיבות שמשכו אליו עניין בעונה שלפני כן. שחקני צ'לסי ספגו השלכת אשפה על ידי אוהדי רומא והמשחק בין לידס יונייטד לוולנסיה התלהט מאוד והורחקו שלושה שחקני ולנסיה, בנוסף להרחקת ג'וני ג'יילס מלידס במשחקי חצי הגמר מול סראגוסה. במשחק הגמר השתתפו בפעם השלישית שני מועדונים ספרדים, ברצלונה וסראגוסה כאשר ברצלונה מנצחת 4-3 במצטבר.
העידן האנגלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורניר 1967 היה תחילת התחזקותן של הקבוצות האנגליות בטורניר כשקבוצת לידס יונייטד העפילה לגמר. אף על פי שבאותו הגמר הפסידה לידס לקבוצת דינמו זאגרב, הקבוצה שבה לגמר בעונה שלאחר מכן וניצחה את קבוצת פרנצווארוש ההונגרית והפכה בכך למועדון האנגלי הראשון לזכות בטורניר. הזכיות לאחר מכן של ניוקאסל יונייטד וארסנל בטורניר וכן זכייתה השנייה של לידס יונייטד גרמו למצב בו ארבע האליפויות האחרונות של הטורניר נסתיימו בזכיות אנגליות. הגמר האחרון נגמר בניצחון של לידס יונייטד על קבוצת יובנטוס לאחר שזכו זכתה בשל הפרש שערי חוץ.
גביע אופ"א
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונת 1971/1972 הטורניר עבר לשליטתה של אופ"א והוקם מחדש, עם גביע חדש, כגביע אופ"א. על ידי החלפת הגביע, שינוי שם המפעל ושינוי דרכי הקבלה לטורניר זה, באה החותמת הסופית לסיומו של מפעל גביע ערי הירידים. ב-22 בספטמבר 1971 נערך משחק הוקרה בין האלופה האחרונה של המפעל, לידס יונייטד לבין ברצלונה, הקבוצה שזכתה במפעל במספר הרב ביותר של פעמים-שלוש. משחק זה, נערך כדי להחליט מי תהיה הקבוצה שתחזיק בגביע לאחר שהמפעל נגמר סופית. בסופו של דבר זכתה ברצלונה בגביע לאחר ניצחון 2-1.
משחקי גמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סטטיסטיקה ונתונים באתר RSSSF