גדלות האדם

גדלות האדם הוא כינויה של אחת משלוש האידאולוגיות המרכזיות של תנועת המוסר^[1] מבית מדרשה של ישיבת סלבודקה שבליטא, שנהגתה על ידי ראש הישיבה, ר' נתן צבי פינקל, שכונה ה"סבא מסלובודקה". השיטה מהווה חלק אינטגרלי מתנועת המוסר, נבעה ישירות ממנה והיא חלק חשוב בהתפתחותה ובמשך השנים השפיעה השקפה זו רבות על עולם הישיבות.

"גדלות האדם" דגלה בהבנה של מרכזיות האדם בעולם. לפיה האדם הוא "נזר הבריאה" ומעמדו ככזה מחייבו להתנהג בצורה נעלה, ויש להדגיש את חשיבותו של האדם שנבחר לשרת ולעשות את רצון הבורא. הסבא מסלובודקה, הוגה "גדלות האדם", סבר כי אדם הוא היצור הנעלה ביותר בתבל שנבחר לעשות את רצון בוראו, ולכן עליו להתנהג כאדם השוהה לפני המלך. לדעתו, באפשרות האדם להתרומם למדרגת אדם הראשון לפני שחטא, ולכן מתייחס ה' לכל אדם כאל האדם המקורי בלי חטאיו וירידותיו בפועל.^[2] מיישמי "גדלות האדם" גרסו כי יש להציב בפני האדם את השאיפות העליונות והמקסימליות ביותר, ורק כאשר רואה התלמיד לפניו את פסגת השאיפות יש בו את המוטיבציה להגיע אליהן. זאת לעומת אסכולת קלם, אשר גרסה שיש צורך בחינוך הדרגתי וממושך.

השיטה דגלה בעיקר בהבנה תאורטית ופחות במעשים ועל ידי הבנת גדלותו של האדם תושג התגברות על היצר הרע שכן לגישת מצדדי "גדלות האדם" המין האנושי מעצם ברייתו נברא ישר, ורק המצבים אליהם הוא נקלע מובילים אותו לעיתים למעשים רעים. השיטה שללה התנהגות אינסטינקטיבית ודרשה חשיבה ושיקול דעת באשר לכל פעולה.

שיטת גדלות האדם הושגה על ידי שליטה וביקורת עצמית בלתי פוסקת ובאמצעות אימון אישי וקבוע.
לדוגמה: קביעת סדרים בני 10 דקות בלבד - לצורך ההכרה בחשיבות הזמן וניצולו המיטבי מחד, ומאידך ישיבה רצופה ומרוכזת בלימוד במשך שעות ללא הסחת דעת, גם הקפדה על לבוש נקי ומסודר ודיבור אצילי הייתה תנאי ליישום השיטה. דייקנות בזמנים הייתה מאבני היסוד של השיטה ודבר זה בא לידי ביטוי אף באכילה שהייתה בקצב ובמשך זמן קבוע. בסלובודקה הקפידו מאוד על לבוש מודרני ומוקפד, ותלמידי הישיבה התפרסמו בכך שנהגו להופיע כשהם מגולחים ולבושים בחליפות בהירות, כובעי קש, ומקלות הליכה, בדומה ללבוש הסטודנטים בתקופה ההיא במקרים קיצוניים היו כאלה שהשתמשו גם בסיגופים גופניים עצמיים.

עם השנים ולתפיסת האורתודוקסיה גם ירידת הדורות, לא היה ניתן להמשיך ביישום השיטה ולכן התמעטו הישיבות שנוהגות בדרכה.

כיום מקובלת השיטה בצורה חלקית בעיקר בישיבות הממשיכות באופן ישיר את ישיבת כנסת ישראל, שנקראה מאוחר יותר ישיבת חברון, כגון: חברון, נתיבות חכמה, עטרת ישראל, כנסת הגדולה ואור אלחנן. וכן מקובל בחלק מהישיבות הספרדיות שקמו בעשרים שנה האחרונות, כגון בישיבות מאור התורה, תפארת לוי, דעת חיים ואש התלמוד.

הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר ח"ג פרקים ח - טו.

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.