גדליה אלקושי
 | |
| לידה | 20 בספטמבר 1910 אוסטרוב מזובייצקה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה | 20 בינואר 1988 (בגיל 77) |
| ענף מדעי | ספרות |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום קבורה | הר המנוחות |
| מקום לימודים | |
| מוסדות | אוניברסיטת תל אביב |
| תרומות עיקריות | |
| חקר הספרות העברית החדשה | |
  | |
גדליה אֶלקוֹשִי (1910, תר"ע – ה' בשבט תשמ"ח, 20 בינואר 1988) היה ביבליוגרף של הספרות העברית, עורך, פילולוג וחוקר הספרות העברית החדשה וספרות ההשכלה. פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלקושי נולד בשם גדליה אלקס בעיירה אוֹסְטְרוב מָזוֹבְיֶיצְקה שבפולין בשנת 1910, בנם של צפורה לבית בַּכְרַך וזאב אֶלקֶס. סיים את לימודיו בגימנסיה בעירו, ובין השנים 1930–1932 למד במקביל היסטוריה ופילולוגיה באוניברסיטת ורשה ומדעי היהדות במכון לחכמת ישראל בוורשה. בשנת תרצ"ב-1932 עלה לארץ ישראל, המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת תרצ"ו-1936 קיבל תואר שני בספרות עברית. בקיץ 1937 נישא לרות בְּרַוְומן, והיה אב לאהוד (נהרג במלחמת יום הכיפורים) ולזאב.
פרסומיו הראשונים היו בעיתונים העבריים "הצפירה" ו"הכוכב", ובארץ היה ממשתתפיו הקבועים של הירחון הספרותי החשוב "גליונות" בעריכת יצחק למדן.
משנת 1934 כיהן אלקושי כספרן בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. במקביל המשיך ללמוד באוניברסיטה העברית, ובשנת תש"ד-1944 קיבל תואר דוקטור[1], על דיסרטציה שכותרתה "יהודה ליב גורדון: לחקר יצירתו". באותה שנה פרש מעבודתו בספרייה והיה למורה לספרות עברית ולמקרא בגימנסיה העברית רחביה. משנת 1944 ועד 1966 היה ממחברי האנציקלופדיה העברית שבהוצאת "מסדה". בשנת 1954 פרש מההוראה והיה לעורך הראשי של האנציקלופדיה הכללית מסדה (ערך את שני הכרכים הראשונים, והוחלף על ידי חיים רבין) ועורך משנה של האנציקלופדיה העברית.
בשנת 1957 התמנה כמרצה לספרות עברית חדשה ולספרות ההשכלה באוניברסיטת תל אביב, ולימים הועלה לדרגת פרופסור.
אלקושי נפטר בגיל 77 בינואר 1988.
ארכיונו נמצא בארכיון גנזים-אגודת הסופרים בבית אריאלה תל אביב.
מפרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל דוד לוצאטו (שד"ל): לקט מתוך כתביו; סידור, הערות ומבוא על ידי ג’ אלקושי, תל אביב: מ' ניומן, תש"ח. (חוברת) (מהדורה ב מתוקנת ומורחבת: תשי"ד)
- תדיאוש ז'לינסקי (אנ'), דת יון: מורה דרך בדת יון העתיקה; תרגם והוסיף הסברים ומפתח ג’ אלקושי, ירושלים: ר' מס (ספרית דני למדע פופולרי), תשי"א.
- נפתלי הירץ ויזל, מבחר כתבים; סידר ביאר והוסיף מבוא ג’ אלקושי, ירושלים: עבר, תשי"ב.
- גדליה אלקושי (עורך), אנתולוגיה מקראית: התנ"ך בראי הספרות העברית החדשה, תל אביב: דביר, תשי"ד.
- תדיאוש ז'לינסקי, קיצור תולדות התרבות העתיקה; תרגם מפולנית והוסיף הערות הסבר ומפתחות גדליה אלקושי, 2 כרכים ירושלים: ר' מס (ספרית דני למדע פופולרי), 1956–תשל"ו 1976. (התוכן: כרך א: "תרבות יון העתיקה מן הימים הקדומים ביותר עד מותו של אלכסנדר מוקדון"; כרך ב: "התרבות ההלניסטית והתרבות הרומית ממותו של אלכסנדר מוקדון ועד לנעילת האקדמיה באתונה (323 לפסה"נ – 521 לסה"נ)")
- 'צרור איגרות של פרץ סמולנסקין אל יהודה ליב גורדון (יל"ג)'; הובא לדפוס מתוך גוף כתב היד, בצירוף מבוא והערות הסבר על ידי גדליה אלקושי, קריית ספר לד, ב (תשי"ט).
- אוצר פתגמים וניבים לטיניים; כנס, תרגם לעברית ובאר: גדליה אלקשי, תל אביב: י. שרברק, 1959.[2]
- גדליה אלקושי, אוצר פתגמים וניבים לאטיניים: מתורגמים לעברית בליווי ביאורים הסברים ומקבילות עבריות וארמיות, מהדורה ב מתוקנת ומורחבת, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ב 1981.
- 'צרור איגרות של קלמן שולמאן אל יהודה ליב גורדון (יל"ג)'; הובא לדפוס מתוך גוף כתב-היד בצירוף דברי מבוא והערות הסבר על ידי ג’ אלקושי', מאסף א (ירושלים: אגודת הסופרים העבריים בישראל, תש"ך), 536–553.
- מרווין לוונתאל, תולדות היהודים בגרמניה: מן הימים הקדומים ביותר עד למלחמת העולם השניה; תרגמה מאנגלית לאה זגגי; ערך גדליה אלקושי, תל אביב: מסדה, תשכ"ג.
- 'יצירת שלמה שפאן ז"ל (ביבליוגרפיה)', בתוך: שלמה שפאן, שירים וסיפורים, תל אביב: קרני, תשכ"ד 1964, עמ' 225–255.
- בר-טוביה, כתבים נבחרים; סידר והוסיף מבוא, הערות וביבליאוגרפיה גדליה אלקושי, תל אביב: אגודת הסופרים העברים על ידי הוצאת מחברות לספרות (ספרי נפש על שם יהודה בורלא), תשכ"ד.
- גדליה אלקושי, יהושע טן פי, שרגא קדרי (עורכים), ולירושלים: דברי ספרות והגות לכבוד ירושלים המשוחררת, ירושלים: אגודת הסופרים העברית בישראל – סניף ירושלים, תשכ"ח.
- סיפורי יהודה יערי; הובא לדפוס על ידי מרדכי איש-שלום, גדליה אלקושי, טן-פי יהושע, מהדורה חדשה מתוקנת, 4 כרכים, ירושלים: אגודת הסופרים העברים על ידי הוצאת אוגדן, תשכ"ט.
- משה גיל, כתבים נבחרים עריכה, מבוא וביבליוגרפיה מוערה על ידי גדליה אלקושי, ירושלים: אגודת "שלם" על ידי ר. מס, תש"ל.[3]
- יאנוש קורצ’אק בעברית: ביבליאוגראפיה מוערת בצירוף מבוא, לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון, תשל"ב.[4]
- איגרות צבי וויסלבסקי; כינס והוסיף מבוא, הערות-הסבר ומפתחות גדליה אלקושי, ירושלים: קריית ספר, תשל"ג.[5] (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אברהם חיים אלחנני, 'גדליה אלקושי', ירושלים ואנשים בה, כרך ב, ירושלים: ר’ מס, 1977, עמ' 315 ואילך.
- שמואל ורסס, 'גדליה אלקושי ז"ל', ידיעון האגוד העולמי למדעי היהדות 29 (תשמ"ט), 70–71. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- 'Elkoshi, Gedalyah,' Who's Who in World Jewry, 1978, p. 218.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת הפרסומים של גדליה אלקושי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- גדליה אלקושי באתר WorldCat
- רשימת המאמרים של גדליה אלקושי באתר רמב"י
- אנציקלופדיה כללית "מסדה" בששה כרכים: ספר־יסוד למבקש להחכים, מעריב, 14 בפברואר 1958
- יצירות גדליה אלקושי בפרויקט בן-יהודה
- גדליה אלקושי, דף שער בספרייה הלאומית
- גדליה אלקושי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמות המוכתרים בתואר ד"ר לפילוסופיה, הַבֹּקֶר, 18 בדצמבר 1944
- ^ ראו: ז. דויד, קצרות: מהיומן, דבר, 16 ביוני 1959; צ. יעבץ, אוצר פתגמים לאטיניים, דבר, 18 בספטמבר 1959.
- ^ ראו: אריה ליפשיץ, דיוקנאות סופרים בכתבי משה גיל, מעריב, 28 בנובמבר 1969; שמואל שתל, כתבים נבחרים למשה גיל, דבר, 19 בדצמבר 1969.
- ^ ראו: א. ח. אלחנני, יאנוש קורצ'אק בעברית, דבר, 26 במאי 1972.
- ^ ראו ביקורת: א. ב. יפה, 'צבי וויסלבסקי באיגרותיו', מאזנים לז, 5 (1973), 378–381.