גדעון בן יואש

המונח "גדעון" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו גדעון (פירושונים).

גדעון בן יואש
גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ

איור משנת 1553
לידה	עפרה
פטירה	עפרה
מדינה	כנען
מקום קבורה	עפרה עפרה
עיסוק	שופט (מנהיג)
דת	יהדות
שופט ישראל ה־5 משבט מנשה אירועים בתקופתו מלחמת מדין → דבורה הנביאה תולע בן פואה ←

גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ הוא דמות מקראית, שעל פי המסופר בספר שופטים היה השופט החמישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.^[1]

גדעון הציל את ישראל ממדין, עמלק ובני קדם. הוא כונה גם ירובעל (שמואל א', י"ב, י"א) וירובשת (שמואל ב', י"א, כ"א), היה משבט מנשה מהעיר עפרה, ממשפחת "אבי העזרי" (לפי פירוש רש"י אביו היה מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה).

הניצחון על המדיינים נזכר בדורות הבאים כאחד הניצחונות הגדולים. הניצחון על מדין ועל מלכיהם, מוזכר במזמור תהילים, פ"ג, י"ב, מצוין בשמואל א', י"ב, י"א, וגם בישעיהו, ט', ג' ו-י', כ"ו.

סיפורו מתואר בספר שופטים, פרק ו' עד פרק ח'. גדעון פעל אחרי דבורה הנביאה וניצחונה על עמי כנען. לאחר מותו תפס בנו אבימלך בן גדעון, את המלוכה על העיר שכם תוך טבח אֶחיו, והוקע על ידי אחיו יותם במשל יותם (שופטים, ו' עד ט').

ממצא ארכאולוגי בסביבות העיר קריית גת העלה כתובת ארכאולוגית הנושאת את השם "ירבעל" בכתב פרוטו-כנעני. ייתכן כי שם זה מתייחס לגדעון שכונה כך^[2].

על פי ספר שופטים סבלו בני ישראל מהתקפות מדיינים, עמלקים ועמי מזרח אחרים (בני קדם), כעונש על חטאיהם. עמים מדבריים אלו פלשו בהמוניהם, בזזו והשחיתו את היבול ולא השאירו מקורות מחיה לבני ישראל. עמים אלו, כשוכני מדבר ומישור, עשו שימוש בגמלים כאמצעי תחבורה ומלחמה. המדיינים שלטו בארץ שבע שנים.

התקפות של השבטים הנודדים מהמזרח על יושבי הקבע בארץ, נבעו כנראה מפריצת ההגנה על הארץ, לאחר תבוסת עמי כנען בתקופת דבורה הנביאה. עם החלשת כוחם של הכנענים יושבי העמקים ואי ההיאחזות של בני ישראל בעמק יזרעאל ובערבות בית-שאן, נפרצו המבואות המזרחיים של הארץ לפולש.

לאחר שהעם זעק, כמקובל "במעגל ההתנהגות" בספר שופטים, נשלח נביא אשר הוכיח את העם על כך שהם עובדים את אלוהי האמורי במקום את ה', שהוציא אותם ממצרים והציל אותם מכל לוחציהם, והזהיר אותם מפני עבודה זרה.

מלאך ה' מופיע ומתיישב תחת עץ האלה באחוזת משפחת גדעון. המלאך נגלה לגדעון בשעה שעסק בדייש במחתרת מפחד המדיינים: "חביטת חיטים" בגת, ולא בגורן כמקובל.

המלאך מברך את גדעון לשלום כמנהג אותה תקופה: ”..ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל.” (שופטים, ו', י"ב). ברכה שכזו מוזכרת גם במגילת רות המתארת את אותה תקופה, בפניית בועז לקוצרים (רוּת, ב' ד').

גדעון משיב בטענה כלפי המלאך במרירות על נטישת ה' והשעבוד למדין: ”וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָן” (שופטים, ו', י"ג). בכך הוא מזכיר בספקנות את דברי הנביא שהופיע והבטיח ישועה.

המלאך אומר לגדעון שיש בכוחו הוא, להושיע. לעומתו, טוען גדעון לחולשה ואי-התאמה לתפקיד: ”..הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי.” (שופטים, ו', ט"ו). המלאך מחזקו בהבטחה כי ה' יהיה עמו.

גדעון דרש מהמלאך שיוכיח לו כי אכן מלאך ה' הוא. גדעון מביא למלאך בשר, מצות ומרק. המלאך מבקש מגדעון שיניח את הבשר והמצות על הסלע ואת המרק ישפוך, גדעון עושה כך, אש יוצאת מהסלע ו"אוכלת" את הבשר והמצות. דרישה של גדעון לאותות נוספים חוזרת, ערב היציאה למלחמה.

גדעון מקבל את האותות וחושש כי ראה מלאך ה' פנים אל פנים, והמלאך מרגיעו. סיפור דומה של קבלת השליחות על ידי התגלות מלאך, החשש מראיתו והעלאת מנחה, מסופר על מנוח אבי שמשון.

בעקבות גילוי המלאך ודברי ה' באותו לילה, בונה גדעון מזבח לה'. גדעון יוצא בחשש, בלילה (ולא ביום) עם עשרה מאנשיו והורס את מזבח אביו, שהיה כהן בעל, וכורת את העץ המקודש לאשרה שננטע לידו. הוא שוחט את הפר הצעיר מביניהם, מקדיש ומעלה אותו קורבן לה'. בבוקר, באו מאמיני הבעל אל יואש אבי גדעון, וביקשו להרוג את גדעון. יואש אמר להם בערמומיות ובאירוניה, שאם גדעון חטא לבעל, יהיה זה הבעל שינקום בו, ולא הם. מאז, יואש אביו שינה את שמו של גדעון ל"ירובעל', הלחם של המילים "ירב בו הבעל".

על פי פרשנות אחת, הכוונה היא 'שהבעל יריב עמו'. פרשנות זו טוענת השורש ר.י.ב במקרא בא במשמעות של לקיים משפט, ולכן יואש בדבריו אל אנשי העיר אומר שלא הם צריכים לשפוט את גדעון על הריסת המזבח כי אם הבעל.

פרשנות נוספת טוענת שבדומה למקרה של איש בושת, אשר מופיע בתנ"ך גם בשם "אשבעל", בוצעה החלפה מכוונת של שמו בשלב מאוחר יותר בעת עריכת הספר. מאחר שפשטה בישראל עבודת האליל שזהו שמו, בוצעה בספר שמואל א' החלפה תאופורית בשמות. לטענת פרשנות זו, החלפות השמות הללו מעידים על קיומו של פולחן הבעל בקרב שבטי ישראל, ואחת הראיות לכך היא הניסיון להסתיר את השמות הללו על ידי החלפתם במילה "בושת", שכן אם אכן העידו על התנגדות לבעל, לא היה צורך לשנותם. ראיה נוספת היא העובדה ששמות תאופוריים (שמות המכילים שם של אל) היו מאוד מקובלים, אך אין עדות נוספת על שמות תאופוריים מתגרים^[3][4].

ערך מורחב – מלחמת מדין (ספר שופטים)

מלחמת מדיין בספר שופטים היא מלחמה בה הוביל השופט גדעון בן יואש את בני ישראל למלחמה נגד מדין, עמלק ובני קדם, המתוארת בפרקים ו' וז' של ספר שופטים. במהלכה גדעון ביקש סימן מאלוהים שאכן יושיע את ישראל, וביקש להוכיח לעם ישראל כי הניצחון לא יושג מיתרון מספרי אלא מהתערבות אלוהית.

עם ישראל ביקש מגדעון שימלוך עליהם, וייסד שושלת מלוכה. גדעון סירב בהצהרה שה' ימשול בהם. בבקשה זו מתגלים ניצני הרצון למלוכה בישראל, שיתעצמו בימי שמואל.

כאות להכרת תודה, הוא ביקש ואסף את תכשיטי הזהב שנפלו שלל מהמדינים, ויצר אפוד - כמצבת זיכרון לניצחון בעירו בעפרה. העם התחיל לסגוד לאפוד, ובכך מעשהו של גדעון גרם לעם למכשול ולחזרה לעבודת אלילים.

לאחר הניצחון גדעון חזר לביתו, נשא נשים רבות והן ילדו לו שבעים בנים. נאמר כי הארץ שקטה ארבעים שנה, בדומה לסיום קורותיהם של עתניאל בן קנז, (שם, ג', י"א) ודבורה הנביאה (שם, ה' ל"א).

לאחר מותו, נאמר כי בני ישראל חזרו לעבוד את הבעל והיו כפויי טובה כלפי בית גדעון (שם, ח' ל"ה). ”וְלֹא-עָשׂוּ חֶסֶד עִם-בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן כְּכָל-הַטּוֹבָה--אֲשֶׁר עָשָׂה עִם-יִשְׂרָאֵל.” (שם, ח' ל"ה)

לאחר מותו, המליך עצמו בנו, אבימלך בן גדעון, על העיר שכם. זאת, לאחר טבח 69 אחיו מצד אביו. רק האח הצעיר ביותר, יותם בן גדעון, שרד. יותם נשא משל, הקרוי על שמו - "משל יותם" - שמטרתו הייתה להתריע בפני בעלי שכם על המהלך השגוי שבהמלכת אבימלך.

במדרש (ילקוט שמעוני), מובא שליל התגלות המלאך לגדעון היה בפסח - זה אף מרומז במקרא בכך שגדעון הביא למלאך קמח-מצות, כן טוען המדרש שגדעון לימד סנגוריה על ישראל.

את שמו ירובעל מפרש התלמוד: "ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל"^[5].

על פי מדרש תנחומא וילקוט שמעוני, גדעון היה 'ריק' (כלומר עם הארץ), וכל זכותו הייתה בכך שלימד זכות על עם ישראל. הרב יששכר טייכטל, בספרו "אם הבנים שמחה", עשה גזירה שווה בין גדעון לציונות. הוא סבר שגם אם היא מובלת בידי חילונים, היא עדיין ראויה להנהיג את העם כמו גדעון.

דמותו של גדעון מורכבת ומתפתחת במהלך הסיפור, והיא מכילה ניגודים. מצד אחד, גדעון חושש מאוד מפעולה, והוא מחפש אותות וחיזוקים לפני כל מעשה. לעומת זאת, לאחר שקיבל אות מהמלאך ואותות בגיזת הצמר וסימן במחנה מדיין, יוצא גדעון בכוח קטן למבצע נועז ואף מבצע מרדף בעומק שטח האויב.

גם ביחס לעמו, גדעון מגלה התנהגות שונה במקרים שונים. מצד אחד, לאחר הקרב הוא מפייס את בני אפרים שבאו לקראתו בטענה שלא קרא להם לקרב; לעומת זאת, לאחר שאנשי סוכות ופנואל סירבו לתת לו עזרה במהלך הקרב, נקם בהם ולא סלח להם.

גם בסוגיית המלוכה מתגלה שניות בהתנהגותו של גדעון. מצד אחד הוא מסרב להיות מלך, אך מיד בפסוקים הבאים הוא נוקט בגינוני מלכות לא ראויים, שמובילים לאסונות בימי בניו.

חז״ל שראו את גדעון באור חיובי לא ביקרו אותו על התנהגותו עם בני סוכות. גמישותו של גדעון והגיוון שבאישיותו מתפרשים כמעלה, כאשר כמנהיג הוא יכול להכיל מורכבויות וניגודים - מצד אחד הוא עושה כל מאמץ לפיוס ומניעת מלחמת אחים, ומצד שני אינו יכול להשאיר ללא ענישה את מי שהפנו עורף ללוחמים בזמן הקרב.

צניעותו של גדעון כאשר שולח אותו המלאך להושיע את ישראל:

בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָֽנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי

היא מוטיב חוזר בדמותם של מנהיגי מופת בהיסטוריה היהודית (בדומה לתגובתם של משה דוד ושאול כאשר נשלחו להנהיג את העם).

סיפורו של גדעון שימש השראה לארגונים רבים מראשית הציונות, מ"ארגון בני המושבות" בעלייה הראשונה, (הגדעונים) ועד לצה"ל של ימינו. כמו כן, על שמו יחידות בצה"ל (גדוד 13 בחטיבת גולני) ובמשטרה (הגדעונים). על שמו נקרא גם מבצע גדעון במלחמת העצמאות. החל משנת 2019 קורס כניסה לקבע בכיר לנגדים בצה"ל שנערך במכללות הצבאיות נקרא פו"ם 'גדעון'.

גדעון היווה השראה מיוחדת לאורד צ'ארלס וינגייט בהקמת פלגות הלילה המיוחדות (שכונו גם "הגדעונים") בארץ ישראל וכוח גדעון באפריקה.

נעמי שמר כתבה והלחינה את השיר "זמר לגדעון"^[6] המספר את סיפור הקרב, אך השיר מתרחק מאד מפשוטו של מקרא, כמו בביטוי "אבל המדיני חמס מחמנית ועד תירס"- המשוררת מציינת שני גידולים שלא היו בארץ בתקופת המקרא.

על שמו כפר גדעון והמושב גדעונה בעמק יזרעאל.

סיפורו של גדעון והדרך שבה הוביל והנהיג את אנשיו, היו למקור השראה לקורסי הפיקוד בהגנה בפלמ"ח ובצה"ל ^[7]. אמירתו של גדעון, ”מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ” (שופטים ז', יז), החקוקה על אחד מכותלי בבית הספר לקצינים^[8], מהווה את הערך על פיו מתחנכים חניכי קורסי הפיקוד השונים בצה"ל ובהם קורסי מפקדים וקורס קצינים, והנורמה על פיה מצופה כי יפעלו מפקדי צה"ל מתוך גילוי דוגמה אישית גבוהה ^[9].

קבר המיוחס לגדעון נמצא ברכס גדעונים (בערבית "ג'בל ג'דוע"), סמוך ליישוב איתמר על גבעה 851^[10].

בחפירות בח'ירבת א-ראעי שממזרח לקריית גת, התגלה חרס עם כתובת מהמאה האחת עשרה לפני הספירה בכתב פרוטו-כנעני שלפי הפענוח המקובל כתוב בה „ירבעל״, כלומר „ירובעל״בכתיב חסר. ייתכן כי שם זה מתייחס לגדעון שכונה כך^[2][11].

• כוח גדעון
• מבצע גדעון
• חרב גדעון

• אליהו עסיס, למען עמו ולמען עצמו - סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.
  • מתוך הספר: "המבנה של סיפור גדעון ומשמעו", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• יגאל אריאל,עוז וענווה: עיונים ביהושע ושופטים, מדרשית הגולן, חיספין, 1995.
• יאירה אמית, ספר שופטים אמנות העריכה. ירושלים: מוסד ביאליק, 1999.עמ' 207–245

מדיה וקבצים בנושא גדעון בן יואש בוויקישיתוף

• שופטים פרק ו'
• גדעון השופט בפודקאסט "עושים תנ"ך", באירוח חוקר המקרא, ד"ר שחר ענבר
• ד"ר חוה שלום-גיא, מחזור הסיפורים על גדעון, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• אברהם מלמט, מלחמת גדעון במדין, מתוך "היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא", באתר דעת
• מנחם זהרוני, מלחמת גדעון במדיינים, באתר מקראנט
• ד"ר יוסי שפנייר, מלחמת גדעון במדיינים, באתר דעת
• אורי קציר, קרב בעמק (אורכב 11.03.2007 בארכיון Wayback Machine)
• גדעון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• ד"ר ישראל רוזנסון, פרשת גדעון, באתר מט"ח
• גדעון בן יואש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יאיר זקוביץ, ממאכל יצא האכל - על חלום ושברו, המאמר עוסק במעשה חלום המדייני ופשרו (שופטים ז יג-טו), שהיוו אות לגדעון כי האל נותן את הניצחון בידיו אתר מקראנט
• אליהו עסיס, גדעון מסרב לקבל את המלוכה ומקים את האפוד בעפרה, באתר מקראנט
• אלי אשד גדעון בן יואש הוא ירובעל השופט כוכב ספרות אמנות קומיקס וקולנוע, המולטי יקום של אלי אשד, 2021
• גדעון השופט, דף שער בספרייה הלאומית
• "גדעון בן יואש", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• גדעון בן יואש, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

תקופת השופטים
שופטי ישראל	עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון • עלי הכהן • שמואל הנביא • יואל ואביה בני שמואל
דמויות בולטות נוספות	בני קיני • ברק בן אבינעם • יעל אשת חבר הקיני • אבימלך בן גדעון • יותם בן גדעון • פינחס בן אלעזר הכהן • אלקנה • חנה • פנינה • חפני ופינחס • אשת פינחס • מנוח • אשת מנוח • בת יפתח • משפחת אביעזר • יהונתן בן גרשום
דמויות במגילת רות	אלימלך • בעז • נעמי • רות • ערפה • מחלון וכליון
דמויות נוכריות בולטות	עגלון מלך מואב • יבין מלך חצור • סיסרא • דלילה • אם סיסרא • כושן רשעתים • זבח וצלמונע
אירועים	מלחמת סיסרא • שירת דבורה • פסל מיכה • פילגש בגבעה • מגילת רות
מקומות	גלגל • משכן שילה • נחלות שבטי ישראל • המצפה • מעברות הירדן • חרושת הגויים • קריית יערים • אלון מעוננים • אלון מוצב • תומר דבורה • בית אל • מרוז
עמים	שבעת העממים • כנען • פריזי • יבוסי • אמורי • חיווים • חתים • גרגשי • ארמים • מואב • עמון • עמלק • פלשתים • מדין • בני קדם • הקיני