גיבון (סוג)
 גיבון | |
|---|---|
.jpg) גיבון אפור-פרווה | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| תת־סדרה: | בעלי אף יבש |
| משפחה: | גיבונים |
| סוג: | גיבון |
| שם מדעי | |
 Hylobatesיליגר, 1811 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
 | |
גִּיבּוֹן[1] (שם מדעי: Hylobates) הוא סוג במשפחת הגיבונים, החי רק בדרום-מזרח אסיה. זהו סוג של קופי אדם בעל התאמה לקפיצות ארוכות והתאמה לחיים על העצים של יערות הגשם.
חלק מהגיבונים מצויים כיום בסכנת הכחדה בטבע, עקב ציד ועקב כריתת היערות בהם הם חיים.
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגיבונים מאפיינים של יתר ההומינואידים: גפיים קדמיות ארוכות, חזה רחב, העדר זנב, אך עם זאת שמרו על תכונות רבות של הפרימטים הפרימיטיביים יותר. בעיקר תזונתם החדגונית ואורח חייהם על העצים. חוקרים הרואים את הגיבונים כמשפחה בעלת המאפיינים הפרימיטיביים ביותר בקבוצה זו (שמם באנגלית Lesser Apes), רואים בהם כעת כמשפחה המגשרת בין הקופים בעלי הזנב ליתר קופי האדם.
הם יכולים ללכת זקוף כיתר חבריהם ההומינידים, אך לעומתם עיקר חייהם על העצים. זרועותיהם ארוכות מאוד ביחס לרגליהם, והם מרבים להלך על זוג רגליהם כאשר הזרועות מונפות לצדדים כדי לאזן את גופם בעת הליכתם. הגיבונים הקסימו את שוחרי הטבע והמדענים ביכולות האקרובטיות שלהם: יכולתם המופלאה לתמרן בין העצים הסבוכים, יופי תנועותיהם וזריזותם הפכה אותם גם למיצגים מועדפים בגני חיות.
הגיבונים חיים אורח חיים מונוגמי ושומרים על משפחה גרעינית - זוג ופעוט על פי רוב. צאצא יחיד נולד במרווחים של שלוש שנים לערך, הוא גדל עם הוריו עד להגיעו לבגרות מינית בגיל 8 שנים לערך, אז הוא מסוגל לחפש את בת זוג ולהקים טריטוריה משלו.
מונוגמיה אובחנה רק אצל 3% מכלל היונקים, על כן הנושא נמצא בדיון מתמיד בקשר לגיבונים. מחקר שמתנהל אצל מינים רבים, בוחן את הסברה שמונוגמיה אינה תוצר של הזדקקות הנקבה להגנתו של הזכר, אלא בעצם תוצר של גורמים סביבתיים רבים כגון כמות המזון בנחלה וגודלה. סברה נוספת שנבחנת נוגעת בעצם לקולות הגיבונים שנשמעים מרחוק. הנקבות עלולות להתפתות לקולות אשר מגיעים מנחלות קרבות, ועל כן במאמץ להגן על הטריטוריה שלו נוצר אצל הזכר אורח חיים מונוגמי שנכפה על הנקבה.
זוג מגן על הטריטוריה שלו בעזרת תנועותיהם הנמרצות ובעיקר בעזרת קולם. הגיבונים נשמעו והוקלטו בטבע כשהם מבצעים שירים: "שירי סולו" ו"דואטים" המזכירים את הגיוון והווקליות של העופות ולאו דווקא של יתר הפרימטים. מאפיין בולט זה לעיתים בעוכריהם של הגיבונים, מאחר שכך ניתן לאתרם וללוכדם. השירים נועדו, לדעת החוקרים, למספר מטרות עוקבות בחיי הגיבון המבסס את נחלתו: לשמור על הטריטוריה וגבולותיה, לחפש אחר בני המין השני ולשמר את קשרי הזוגיות בתא המשפחתי.
הציידים השבטיים במדינות אסיה, יצרו אגדות ציד בבואם ללכוד את הגיבונים. שלוש תכונות חברו יחדיו כדי לשלהב את הציידים בבואם ללכוד חיה "מסתורית" זו - קולותיה החדים והווירטואוזיים, זריזותה ותנועתה הקלילה וכן עמידתה הזקופה ששיוותה לה מראה מאיים באנושיותו.
צבעי הפרווה מגוונים ומשתנים ממין למין - חלקם קרמיים-חומים, חלקם אפורים-שחורים. צבע הפרווה של הפעוטים שונה לעיתים משל הבוגרים, כמו כן צבע פרוות הזכר שונה לעיתים מצבע פרוות הנקבה.
עיקר תזונתם היא פירות טרופיים. התניידותם המהירה מאפשרת להם ללקט מזון המפוזר בין העצים השונים ביער הטרופי.
מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוג זה מצויים המינים הבאים:
- גיבון לבן-יד (Hylobates lar)
- גיבון כסוף-פרווה (Hylobates moloch)
- גיבון קלוס (Hylobates klossii)
- גיבון אפור-פרווה (Hylobates muelleri)
- גיבון שחור-כיפה (Hylobates pileatus)
- גיבון גמיש (Hylobates agilis)
- גיבון מזוקן (Hylobates albibarbis)
בעבר היו שייכים כל הגיבונים לסוג יחיד – גיבון, אולם לאחר מחקר גנטי שנעשה ב-2001 שמצא הבדלים רבים ביניהם, במיוחד העובדה שלסוגים שונים מספר כרומוזומים שונה, פוצלו המינים.
ישנה סברה רווחת בקרב החוקרים, שזהו הסוג הראשי בקרב הגיבונים, וממנו התפתחו אבולוציונית כל השאר. המאובנים שנמצאו מתקופת המיוקן נחשבים לסוג זה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיבון, באתר ITIS (באנגלית)
- גיבון, באתר NCBI (באנגלית)
- גיבון, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- גיבון, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- גיבון, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
