גירוש מחבלים ומשפחותיהם
 | מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך חוק לביטול אזרחותו או תושבותו של מי שמעודד או מסית לטרור (תיקוני חקיקה) לתוך ערך זה. | |
| מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך חוק לביטול אזרחותו או תושבותו של מי שמעודד או מסית לטרור (תיקוני חקיקה) לתוך ערך זה. | |
גירוש מחבלים הוא פעולת ענישה והרתעה כלפי מחבלים שביצעו פיגוע טרור נגד ישראלים. ב-2023 אושר חוק גירוש מחבלים, לפיו תתאפשר שלילת אזרחות ישראלית או רישיון לישיבת קבע בישראל ממחבלים שהורשעו ומקבלים תגמול מהרשות הפלסטינית על מעשה הטרור שלהם.
גירוש משפחות המחבלים הוא שיטה מוצעת להרתעת מחבלים פלסטינים מביצוע פיגועים. הצעה זו הועלתה פעמים אחדות כהצעת חוק בישראל, וב-29 באוקטובר 2024 אושר החוק במליאת הכנסת. על פי חוות הדעת של היועצים המשפטיים לממשלה אליקים רובינשטיין ואביחי מנדלבליט נוהל של גירוש לחו"ל נוגד את אמנת ז'נבה והמשפט הבינלאומי.[1] להבדיל מהצעה זאת, תיחום מגורים שלא מחוץ למדינה, עשוי להיות כלול במסגרת החוקית של סעיף 78 של האמנה.[2]
גירוש מול תיחום מגורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות שתי דרכים שונות להרחקת אדם מביתו:[3]
- תיחום מגורים: העברתו בתוך השטח הנתון לתפיסה לוחמתית.
- גירוש: העברתו מחוץ לשטח הנתון לתפיסה לוחמתית. גירוש נתפש כבלתי חוקי מבחינת המשפט הבינלאומי ואמנת ז'נבה.[3]
גירוש מחבלים פלסטינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – גירוש פעילי החמאס ללבנון
בספטמבר 1970, לאחר אירועי "ספטמבר השחור", גורשו מחבלי אש"ף מירדן ללבנון. הגירוש ניתק את הפלסטינים ממגע עם הגבול הישראלי, והקשה עליהם להישען על ארצות ערב במלחמתם בישראל.
ב-1983, אחרי מלחמת לבנון הראשונה, גורשו 9,000 מחבלי אש"ף מלבנון,[4] וראשיו התיישבו בתוניס.[5]
ב-17 בדצמבר 1992 גירשה ישראל ללבנון 415 פעילי חמאס וג'יהאד אסלאמי. לגירוש ניתנה גושפנקא משפטית על ידי בית המשפט הגבוה לצדק. אולם בעקבות לחץ בינלאומי הותר למחבלים לחזור לאחר כשנתיים. באותה העת שלטה ישראל על רצועת הביטחון שבדרום לבנון.
בשנת 2011 גירשה ישראל את בכירי המשוחררים בעסקת שליט לטורקיה.[6]
ב-2022 חתמה שרת הפנים איילת שקד על גירושו לצרפת של סלאח חמורי, מחבל החזית העממית לשחרור פלסטין, אשר תכנן התנקשות ברב עובדיה יוסף.[7]
גירוש מחבלים אזרחי ישראל או תושביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – חוק גירוש מחבלים
ב-15 בפברואר 2023 אישרה הכנסת את "חוק גירוש מחבלים", לפיו תתאפשר שלילת אזרחות ישראלית או רישיון לישיבת קבע בישראל ממחבלים שהורשעו ומקבלים תגמול מהרשות הפלסטינית על מעשה הטרור שלהם.[8]
השפעת הגירוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]גירוש מחבלים עשוי להפחית את הסיכוי לביצוע פיגועים, לפגוע בתשתית הארגונית של ארגוני הטרור ולהרתיע מצטרפים פוטנציאליים. אולם, במקרים מסוימים הגירוש דווקא מביא להתגברות הטרור. ב־1991 גורש אוסאמה בן-לאדן, מייסד ארגון אל-קאעדה מסעודיה מולדתו לסודאן, בין היתר בשל תמיכתו בארגוני טרור. דווקא בגלות העצים בן לאדן את כוחו. בסודאן פגש את איימן א-זוואהירי, מנהיג הג'יהאד האסלאמי המצרי, ומי שעתיד להיות סגנו. בלחץ אמריקאי גורש ב־1996 מסודאן.
גירוש משפחות מחבלים על ידי ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדיון שנערך בכנסת על גירוש משפחות מחבלים, אמר נציג שב"כ כי "גירוש והריסה הם גורמים מרתיעים, שמצמצמים פיגועים ויכולים להציל חיים", וזאת לעומת הטלת עונש מוות למחבלים, שלדבריו "עלולה להסלים את השטח".[9] לדעת התומכים בשימוש בענישה זאת, הלגיטימיות שלה נשאבת מהלגיטימיות של הריסת בתי מחבלים לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום).[10]
הצעות חוק לגירוש משפחות מחבלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעמים אחדות הועלו בכנסת הצעות חוק לגירוש משפחות מחבלים. כל ההצעות לא אושרו. בהצעות החוק יש שדיברו על תיחום מגורים ויש שדיברו על גירוש. כמו כן, בנוסחים אחדים של הצעת החוק הגירוש יוטל רק על בן משפחה שקשר את עצמו לפיגוע שביצע בן משפחתו, בכך שהביע הזדהות עם מעשיו או ידע מבעוד מועד על כוונתו לפגע ונמנע מלדווח על כך לרשויות החוק בישראל. זאת בניגוד למצב המשפטי הקיים לפיו עשויים להורות על תיחום מגורים לבני משפחת מחבל רק אם מעורבותם בסיוע לפעולת הטרור או לפעולות טרור אחרות, מעידות על מסוכנותם. במקרה של מסוכנות ברורה, ניתן לנקוט בתיחום מגורים גם משיקולי הרתעה.[11]
אלו הצעות החוק שהועלו ונדחו:
- הצעת חוק לגירוש משפחות מחבלים הועלתה בכנסת ביוני 2002 כאמצעי הרתעה נגד פיגועי התאבדות באינתיפאדה השנייה.[12]
- בדצמבר 2018 אושרה בקריאה טרומית הצעת החוק לגירוש משפחות מחבלים, לפיה אלוף פיקוד המרכז יוכל לגרש משפחת מחבל מאזור אחד לאחר בתוך גבולות יהודה ושומרון, תוך שבעה ימים ממועד הפיגוע.[13] היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, התנגד להצעת החוק בנימוק שהוא מנוגד למשפט הבינלאומי וצפוי לסבך את ישראל בבתי משפט בינלאומיים.[14][13]
- הצעת חוק אחרת — של חברי הכנסת איילת שקד, אופיר סופר ומתן כהנא – הונחה על שולחן הכנסת לדיון מוקדם. בהצעת החוק הוצע שהגירוש ימומש במקרים בהם בן משפחה של מחבל "ידע מראש על תוכניתו לבצע מעשה טרור, הביע תמיכה או הזדהות עם מעשה הטרור, או פרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה הטרור".[15]
- גם חברי כנסת נוספים, בהם מיקי זוהר,[16][17] מוטי יוגב[18] וניר אורבך[19] הגישו הצעת חוק בנושא.
- בשלהי ינואר 2023, בעקבות הפיגוע בנווה יעקב, הגיש ח"כ חנוך מילביצקי הצעת חוק, שמטרתה לאפשר לשר הפנים לגרש משפחות מחבלים תושבי ישראל.[20] ההצעה אושרה בוועדת השרים לחקיקה.[21]
- ב-29 באוקטובר 2024 אושר בקריאה שנייה ושלישית "חוק גירוש משפחות מחבלים" בועדת הכנסת והוא צפוי להגיע לאישור סופי במליאה ביום שני ב-4 בנובמבר 2024.[22] בסופו של דבר החוק עבר בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת ב-7 בנובמבר 2024.[23]
התנגדויות להצעות החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2002 גורשו מספר בני משפחה של מחבלים שהורשעו מבתיהם ביהודה ושומרון לשטח רצועת עזה, ואחד מהם, כיפאח מחמד אחמד עג'ורי, הגיש עתירה לבג"ץ. בבג"ץ עג'ורי נקבעו מספר תנאים הכרחיים ל"תיחום מגורים". התנאי הראשון הוא שסכנה נשקפת מאותו אדם עצמו, והנחה שהגבלת תנועתו תסייע לסילוק סכנה זו.[24] זאת בשל הפגיעה הקשה בכבוד האדם, חירותו וקניינו. תנאים נוספים הם שלמשפחה המועברת חייב להיות פוטנציאל פוגעני, המבוסס על ראיות לתמיכת המשפחה במעשי טרור, וכן נקבע שתיחום המגורים יכול להתבצע מאזור יהודה והשומרון לאזור חבל עזה, אך לא לאזור שאינו נתון לשליטתו של צבא ההגנה לישראל. בפסק הדין נקבע כי אין לנקוט בתיחום מקום מגורים מטעמי הרתעה כללית בלבד. עם זאת, הנשיא אהרון ברק קבע כי יש לראות באזור יהודה ושומרון ובאזור חבל עזה כאזור אחד. קביעה זו שימשה כתקדים "הלכת עג'ורי" בפסקי דין נוספים.[25] למשל, בהסתמך עליו קבעה השופטת אסתר חיות בבג"ץ סלאמה,[26] כי המפקד הצבאי באזור איננו מוגבל לשיקולים צבאיים בלבד. סוג השיקולים שהוא רשאי לשקול רחב יותר ועניינו בטעמי ביטחון, למשל הרתעת הרבים.[2]
בג"ץ דחה שתי עתירות של בני משפחת המחבל בגין מסוכנותם וקיבל עתירה של אחד מהאחים, מאחר שמסוכנותו נפלה מרמת המסוכנות הנדרשת לתיחום מגורים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלעד גיל, יוגב תובל, ענבר לוי, מרדכי קרמניצר, יובל שני, אמצעים חריגים למאבק בטרור: מעצר מנהלי, הריסת בתים, גירוש ותיחום מגורים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010.
- ישי שנרב, סיון חילאי, הכותרת - פודקאסט חדשות יומי: משמעות חוק גירוש מחבלים, באתר ynet, 5 בפברואר 2023
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כיפאח מחמד-אחמד עג'ורי ואח' נ'מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח', באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 בספטמבר 2002.
- מאת משה ריינפלד, בג"ץ קבע תנאים להעברת קרובי מחבלים, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2002.
- גירוש קרובי משפחה של מחבל לעזה, 13 בפברואר 2008, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל.
- ד"ר משה אלעד, איך להרתיע מחבלים בגדה?, באתר ynet, 29 בנובמבר 2015.
- פנינה שרביט ברוך וקרן אבירם, תיחום מקום מגורים של בני משפחות מחבלים - המסגרת המשפטית, מבט על, גיליון 813, 7 באפריל 2016, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- חזקי ברוך, גירוש לעזה, הריסת הבית והעברת הציוד לנפגעי הטרור: סמוטריץ' מסמן את המדיניות החדשה, באתר ערוץ 7, 29 בינואר 2023.
- חוו"ד של המכון הישראלי לדמוקרטיה להצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"ג–2022 (פ/729/25) שהוגשה לוועדת השרים לענייני חקיקה, 12 בפברואר 2023.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אפרת וייס, היועץ המשפטי: אסור לגרש משפחות מתאבדים, באתר ynet, 27 ביוני 2002
- ^ 1 2 אלעד גיל, יוגב תובל, ענבר לוי, מרדכי קרמניצר ויובל שני, אמצעים חריגים למאבק בטרור: מעצר מנהלי, הריסת בתים, גירוש ותיחום מגורים. עמ' 270, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010.
- ^ 1 2 פנינה שרביט ברוך וקרן אבירם, תיחום מקום מגורים של בני משפחות מחבלים - המסגרת המשפטית, מבט על, גיליון 813, 7 באפריל 2016, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ^ נחום ברנע, דו קרב במסדרון, באתר ynet, 31 במרץ 2002
- ^ תומאס פרידמן, מביירות לירושלים, עמ' 111.
היו זמנים, גירוש אש"ף, באתר ישראל היום, 21 באוגוסט 2016 - ^ אליאור לוי, "האסים" ששוחררו בעסקת שליט, באתר ynet, 28 בספטמבר 2021
- ^ מערכת וואלה! חדשות, אחרי ששוחרר בעסקת שליט: גורש מישראל המחבל שתכנן לרצוח את הרב עובדיה יוסף, באתר וואלה, 18 בדצמבר 2022
- ^ הצעת החוק לגירוש מחבלים עברה במליאה בקריאה שנייה ושלישית, באתר ynet, 15 בפברואר 2023
- ^
שירית אביטן כהן, השב"כ: הריסת בתי מחבלים חשובה להרתעה, בעיתון מקור ראשון, 4 בנובמבר 2018 - ^ בדברי ההסבר הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אופיר כץ לגירוש משפחות מחבלים שהוגשה במאי 2020 ובאוגוסט 2021 נכתב: ממחקרים שונים שנעשו, הן על ידי המטה לביטחון לאומי והן על ידי צה"ל, לאורך השנים בעניינם של עשרות מחבלים מתאבדים, עלה כי החשש היחיד של המחבלים המתאבדים יהיה מה יהא על בני משפחותיהם לאחר הפיגוע. אין כל ספק שמחבלים רבים ימנעו מביצוע פיגוע ככל שידעו שבני משפחותיהם ייענשו על כך. תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, וכן מערכת המשפט, הכירו בהרס בתי מחבלים בו נפגעים שאר בני המשפחה הגרעינית כאמצעי חוקי לחלוטין. לצערנו, אמצעי זה אינו מספיק ולא מהווה הרתעה מתאימה. בגירוש בני המשפחה הגרעינית אין כל ספק שתושלם חבילת ההרתעה שתרתיע מחבלים, וכן תגרום לבני משפחות המחבלים למנוע מילדיהם לבצע פיגוע זה. גירוש משפחות המחבלים יציל במבט צופה פני עתיד את חייהם של אזרחי ישראל.
- ^ בג"ץ עג'ורי פסקה 27.
- ^ פרוטוקול הישיבה השלוש מאות עשרים ושלוש של הכנסת החמש עשרה
- ^ 1 2 מורן אזולאי, חרף התנגדות היועמ"ש: החוק לגירוש משפחות מחבלים יקודם, באתר ynet, 16 בדצמבר 2018
- ^ אבישי גרינצייג, אריק בנדר, החוק לגירוש משפחות מחבלים בתחומי יו"ש אושר בוועדת השרים, מנדלבליט התנגד, באתר מעריב אונליין, 16 בדצמבר 2018
- ^ הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התש"ף-2020, באתר הכנסת
- ^ הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"א–2021, באתר הכנסת
- ^ בנצי רובין, ימינה התנגדה: חוק גירוש משפחות מחבלים נפל, באתר "סרוגים", 8 בדצמבר 2021
- ^ הצעת חוק גירוש משפחות מפגעים על רקע לאומני, התשע"ז-2016, באתר הכנסת
- ^ הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"א-2021, באתר הכנסת
- ^ הצעת חוק: גירוש משפחות מחבלים בעלי תעודת זהות כחולה, באתר אייס, 28 בינואר 2023
- ^ יענקי פרבר, ועדת השרים אישרה הצעת החוק שתאפשר שלילת אזרחות וגירוש משפחות מחבלים, באתר בחדרי חרדים, 12 בפברואר 2023
- ^ מורן אזולאי, סיון חילאי, למרות הסתייגות שב"כ, אושר בוועדה חוק גירוש משפחות מחבלים, באתר ynet, 29 באוקטובר 2024
- ^ הכנסת אישרה את חוק גירוש משפחות מחבלים - וואלה חדשות, באתר וואלה, 2024-11-07
- ^ כיפאח מחמד-אחמד עג'ורי ואח' נ'מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח', באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 בספטמבר 2002
- ^ אלעד גיל, יוגב תובל, ענבר לוי, מרדכי קרמניצר ויובל שני, אמצעים חריגים למאבק בטרור: מעצר מנהלי, הריסת בתים, גירוש ותיחום מגורים. עמ' 265–271, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010.
- ^ החלטה בתיק בג"ץ 9586/03, באתר פסקדין.
