גלידה אמריקאית

גלידה אמריקאית

מאכלים
סוג	גלידה

גלידה אמריקאית (באנגלית: soft serve, creemee או soft ice cream) היא סוג של קינוח קפוא, רך ואוורירי יותר מגלידה.

העובדה שבתהליך הייצור מתקבל מוצר רך יחסית מאפשרת את הגשתו על ידי מכונה, להבדיל מגלידה רגילה המוגשת באופן ידני. הגלידה משוחררת באמצעות ברזים מיוחדים מתוך מכל אל הגביע או כוסית ההגשה.

גלידה אמריקאית היא, בדרך כלל, דלת שומן. יש בה בערך 3%–6% שומן, לעומת 10%–18% בגלידה רגילה. גלידה אמריקאית מאוחסנת בטמפרטורה של 4- מעלות צלזיוס, בניגוד לגלידה רגילה המאוחסנת בטמפרטורה של 15- מעלות. תכולת האוויר בגלידה אמריקאית גבוהה יחסית. תכולת האוויר (המכונה overrun) יכולה לנוע בין 0% ל-60% מנפח המוצר הסופי, כאשר תכולת אוויר שבין 33% ל-45% מנפח המוצר נחשבת אידיאלית. תכולת האוויר משנה את טעמו ומרקמו של המוצר. מוצר בעל תכולת אוויר נמוכה כבד יותר, קרחי וצהבהב. מוצר בעל תכולת אוויר גבוהה קל וקרמי יותר וצבעו נוטה ללבן.

גלידה המיוצרת בתהליך זה יש להקפיא במהירות כדי למנוע התגבשות. במכונות הסטנדרטיות המוצבות בנקודות המכירה יש מכל אחסון בו מצויה תערובת גולמית בטמפרטורה של 3 מעלות. כל אימת שהדבר נדרש כמות מתאימה של התערובת מועברת לתא ההקפאה שם היא עוברת תהליך מהיר של חביצה והקפאה.

התערובת הגולמית מגיעה באחת משלוש צורות:

• נוזל טרי הדורש קירור עד לשימוש. ניתן לאחסנו למשך חמישה עד שבעה ימים לפני שהוא מתקלקל מחמת זיהום בקטריאלי. קיים חשש ממשי לזיהום ועל כן יש לנקוט זהירות רבה באחסון.
• אבקה - שהיא גרסה מיובשת של התערובת הנוזלית. ניתן לאחסנה לתקופה ממושכת יחסית בלי חשש לקלקול. לפני התחלת החביצה האבקה מעורבבת עם מים. חסרונותיה העיקריים של שיטה זו הם העדר אפשרות להבטיח את איכות המים שבהם נעשה שימוש, והחשש ממהילת האבקה בכמות גדולה מידי של מים לצורך צמצום עלויות בנקודות המכירה. לאחר המהילה במים תערובת זו חשופה לזיהום ועל כן טעונה קירור.
• נוזל שעבר תהליך עיקור ונארז באריזה אטומה. גם תערובת זו ניתן לאחסן לזמן ממושך יחסית בלי קירור. ניתן להשתמש בתערובת באופן מיידי לשם הכנת המוצר, ללא צורך בהוספת מרכיבים אחרים. עם זאת, גם כאן נדרש קירור למניעת זיהום עם פתיחת האריזה. זוהי התערובת הבטוחה ביותר מפני זיהומים. התערובת פותחה לראשונה בניו זילנד ב-1988 במסגרת מיזם משותף בין חברת Tatua Foods לבין Bernie Cook.

המצאת הגלידה אמריקאית מיוחסת לטום קרוול, יזם אמריקאי יליד יוון שבשנת 1929 לווה 15 דולר מאשתו לעתיד, כדי לקנות ולהפעיל אוטו גלידה. במהלך סוף השבוע של יום הזיכרון של 1934, למשאית של קרוול היה תקר בגלגל בעיירה הארטסדייל, ניו יורק. קרוול מכר כל הסחורה שלו במקום בו חנתה המשאית בתוך יומיים, שחלק גדול ממנה נמס בחלקו, והוא הבין שקינוחי גלידה קפואים רכים (בניגוד לקשים) הם רעיונות עסקיים טובים. הוא הקים דוכן קבוע באותו מיקום שזכה להצלחה.

בתחילת שנות ה-40, טום קארוול נסע ומכר מוצרים באירועים, בזמן שאשתו אגנס ניהלה את הדוכן בהארטסדייל. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא ניהל דוכני גלידה בפורט ליברטי וסקרוליינה הצפונית, וצבר מומחיות בטכנולוגיית קירור. הוא המציא ורשם פטנט על מקפיא, "מלך הרפרפת", וב-1947 מכר 71 מקפיאים ב-2,900 דולר כל אחד. חלק מרוכשי המקפיאים לא עמדו בתשלומים על היחידות. לאחר בדיקה, קרוול גילה שהם צריכים לנהל את העסקים שלהם בצורה יעילה יותר, לבחור במיקומים טובים יותר ולשמור על של ניקיון. קרוול החליט שהדרך הטובה ביותר היא להשתתף בניהול הפעילות של לקוחות המקפיאים שלו באמצעות זכיינות והרים את רשת גלידה קרוול, שפעלה גם בישראל שנות ה-80^[1].

• דיירי קווין

מדיה וקבצים בנושא גלידה אמריקאית בוויקישיתוף