דאג מו

דאג מו
Doug Moe

מו במדי קרוליינה קוגרס מליגת ה-ABA
לידה	21 בספטמבר 1938 (בן 86) ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
עמדה	סמול פורוורד / מאמן
גובה	1.96 מטרים
מספר	15, 34
מכללה	אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
דראפט	בחירה מספר 22, 1961 שיקגו פקרס
קבוצות כשחקן
1965–1967 1967–1968 1968–1969 1969–1970 1970–1972	פלקנסטרו פדובה ניו אורלינס ביוקנירס אוקלנד אוקס קרוליינה קוגרס וירג'יניה סקוויירס
הישגים כשחקן
זכייה באליפות ה-ABA‏ (1969) 3 בחירות למשחק האולסטאר של ה-ABA‏ (1968–1970) חמישיית העונה הראשונה ב-ABA‏ (1968) חמישיית העונה השנייה ב-ABA‏ (1969) חבר קבוצת כל הזמנים של ה-ABA
קבוצות כמאמן
1972–1974 1974–1976 1976–1980 1980 1980–1991 1992–1993 2003–2008	קרוליינה קוגרס (עוזר) דנוור נאגטס (עוזר) סן אנטוניו ספרס דנוור נאגטס (עוזר) דנוור נאגטס פילדלפיה 76' דנוור נאגטס (עוזר)
הישגים כמאמן
מאמן השנה ב-NBA‏ (1988)

דאגלס אדווין "דאג" מו (באנגלית: Douglas Edwin "Doug" Moe; נולד ב-21 בספטמבר 1938) הוא כדורסלן ומאמן עבר אמריקאי. בין השנים 1967–1972 שיחק בליגת ה-ABA, ולאורך 5 עונותיו בליגה רשם ממוצעים כוללים של 16.3 נקודות, 6.8 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים למשחק.^[1] בשנת 1997 נבחר לקבוצת כל הזמנים של ה-ABA, כאחד מ-30 השחקנים הגדולים בתולדות הליגה.

בין השנים 1972–2008 שימש לסירוגין כמאמן ראשי וכעוזר מאמן בקבוצות שונות מליגות ה-ABA וה-NBA. הדריך את קבוצת דנוור נאגטס ל-9 העפלות רצופות לפלייאוף ה-NBA בין העונות 1982–1990.^[2] קבוצותיו אופיינו בסגנון משחק ייחודי – בשם "משחק המסירות" (The Passing Game) – המעודד מסירות רבות, קצב מהיר, חיתוכים לסל ללא הכדור, והסתמכות נמוכה על תרגילים מוכתבים מראש.^[3]

מו נולד ברובע ברוקלין שבניו יורק, ובנערותו למד בעיר פוטומק במרילנד. בין השנים 1957–1961 למד באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, ושיחק בקבוצת הכדורסל שלה תחת המאמן חבר היכל התהילה של הכדורסל לעתיד פרנק מקגווייר. בעונתו האחרונה בקבוצה, בה שיתף פעולה עם לארי בראון, קלע 20.4 נקודות ואסף 14.0 ריבאונדים בממוצע למשחק.^[4]

בדראפט ה-NBA‏ 1961 נבחר מו על ידי שיקגו פקרס בבחירה ה-22,^[5] אולם לא זכה לחוזה בקבוצה בשל מעורבותו בפרשת מכירת משחקים כשחקן בליגת המכללות, אשר הכתימה את שמו.^[6] בשנת 1965 החל את קריירת המשחק שלו, בקבוצת פלקנסטרו פאדובה מליגת העל האיטלקית.

בשנת 1967 חתם על חוזה בקבוצת ניו אורלינס ביוקנירס מליגת ה-ABA, ובעונתו היחידה בקבוצה הוביל אותה לגמר אליפות הליגה, בו הפסידה מול פיטסבורג פייפרס בתוצאה 3–4. לאורך אותה עונה קלע את ממוצע הנקודות השני בגובהו בליגה – 24.2 – וסיים במקום השני בהצבעות לפרס ה-MVP של העונה, אחרי קוני הוקינס.^[7]

בעונה הבאה שיחק עבור אוקלנד אוקס, אותה הוביל לצדו של וורן ג'באלי לזכייה באליפות ה-ABA. בסדרת הגמר, בה גברה אוקלנד על אינדיאנה פייסרס בתוצאה 4–1, קלע מו 21.0 נקודות בממוצע למשחק.

בעונת 1969/1970 עבר לקבוצת קרוליינה קוגרס, במדיה קלע 17.3 נקודות בממוצע למשחק. במהלך אותה עונה נבחר בפעם השלישית ברציפות להשתתף במשחק האולסטאר של ה-ABA. ב-31 באוקטובר 1969 קלע שיא קריירה של 45 נקודות בהפסד קבוצתו מול פיטסבורג.^[8] בשנת 1970 עבר לשחק עבור וירג'יניה סקוויירס, אולם פציעות פגעו ביכולתו ואילצו אותו לפרוש בסיום עונת 1971/1972, בגיל 33 בלבד.

בשנת 1972 החל מו את קריירת האימון שלו כעוזר מאמן בקרוליינה קוגרס מליגת ה-ABA, תחת לארי בראון, לצדו שיחק בעבר בארבע קבוצות שונות: באוניברסיטת קרוליינה הצפונית, בניו אורלינס, באוקלנד ובווירג'יניה. בקיץ 1974 עברו השניים לדנוור נאגטס, אף היא מה-ABA. בעונת 1975/1976 העפילו הנאגטס לגמר ה-ABA, בהובלתם של דייוויד תומפסון, דן איסל, רלף סימפסון ובובי ג'ונס, אך הפסידו בסדרת הגמר מול ניו יורק נטס.

לקראת עונת 1976/1977 מונה למאמן הראשי של קבוצת סן אנטוניו ספרס, אשר עברה באותה שנה לשחק בליגת ה-NBA. בעונתו השלישית בתפקיד, 1978/1979, העפילה סן אנטוניו לגמר האזור המערבי בפלייאוף, הודות ליכולת טובה של ג'ורג' גרווין, לארי קינון וג'יימס סיילאס, אולם הודחה על ידי וושינגטון בולטס לאחר שהפסידה במשחק השביעי והמכריע של הסדרה בתוצאה 105–107. בפברואר 1980, לאחר שקבוצתו פתחה את עונת 1979/1980 עם מאזן 33–33, פוטר מו מתפקידו בספרס והוחלף על ידי הג'נרל מנג'ר בוב באס. ב-3 וחצי עונותיו בסן אנטוניו רשמה תחתיו הקבוצה מאזן כולל של 177 ניצחונות ו-135 הפסדים (56.7%).

במהלך עונת 1980/1981 חזר מו לנאגטס כאשר מונה למאמן הראשי של הקבוצה, במקומו של דוני ולש. ב-9 עונותיו המלאות בקבוצה הוביל אותה ל-9 העפלות רצופות לשלב הפלייאוף; ב-5 מתוכן הודחה בסיבוב הראשון, ב-3 הפסידה בסיבוב השני, ופעם אחת – בעונת 1984/1985 – העפילה לגמר האזור המערבי. השחקן המוביל של הקבוצה באותה תקופה היה אלכס אינגליש, ולצדו בלטו גם קיקי ואנדוויי, דן איסל, פאט ליבר, קלווין נאט ומייקל אדמס. בעונת 1987/1988 הדריך את הנאגטס למאזן השני בטיבו באזור המערבי, 54–28, ובסיומה זכה בתואר מאמן השנה ב-NBA.^[3] בקיץ 1990 עזב מו את הקבוצה, והוחלף על ידי פול וסטהד. מאזנם הכולל של הנאגטס לאורך 9 וחצי עונותיו בדנוור עומד על 432 ניצחונות ו-357 הפסדים (54.8%). בשנת 2002 הנאגטס הוציאו לגמלאות את המספר "432", כמחווה למספר הניצחונות שהשיג מו בקבוצה.

לקראת עונת 1992/1993 מונה למאמן הראשי של פילדלפיה 76', אולם פוטר כבר לאחר 56 משחקים, כאשר קבוצתו החזיקה במאזן שלילי 37–19.

בין השנים 2003–2008 שימש כעוזר מאמן בדנוור נאגטס, תחת המאמנים הראשיים ג'ף בזדליק, מייקל קופר וג'ורג' קארל. בכל 5 העונות הודחה דנוור בסיבוב הפלייאוף הראשון.

מדיה וקבצים בנושא דאג מו בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference